סחיטה בצנרת

5,000 שקל בשביל צינור אחד?!

מר זילברמן מספר:

"אני צריך לחשוב על זה יואב" אמרתי ליואב השכן, "זה לא כל כך פשוט כמו שאתה מנסה להציג את זה. צריך לשבור קיר, זה מביא אבק לכל הבית, להזיז כאן את ארון-הקיר שיכול להתפרק מתזוזה שכזו, לא בטוח שאני מוכן לכל הבלאגן הזה", אמרתי תוך שאני מנסה לסגור את הדלת.

יואב דחף את נעלו בין הדלת למשקוף.

פתחתי שוב בזעף "מה?!"

"מר זילברמן היקר" הוא ניסה להישאר רגוע, "נכון שצריך לשבור כאן קיר. אני מבין שזה עלול לעשות לך רעש ולכלוך. אני מוכן לשלם לך על כך סכום סמלי".

"תשלום אתה אומר" חפנתי את זקני בידי כמהרהר. היססתי כמה רגעים ואמרתי לבסוף: "יודע מה, בשביל 5,000 ש"ח 'דמי מעבר', אני מוכן".

"ח-מ-ש-ת א-ל-פ-י-ם שקלים"? חזר אחריי יואב כשנימת ההפתעה והכסף ניכרו בקולו "חשבתי על חמש מאות גג"!

"אתה לא חייב לעשות את זה דווקא דרכִּי", אמרתי בחיוך קצת מרושע, "אם אתה רצית לחסוך בכסף ולא לעשות סיבוב מעל כל הבניין – בבקשה, תשלם!"

"זה לא סתם לחסוך סיבוב" ניסה יואב להסביר. "המים לא יתנקזו בצורה תקינה החוצה, לָמה אתה חושב שאני צריך פתאום צינור חדש?!", הוא שאל ולא חיכה לתשובתי, "יש לנו סתימה בכיור המטבח, האינסטלטור ניסה בדרכים הרגילות לפתוח. לבסוף הוא הסביר שאין ברירה וחייבים לפתוח צינור חדש לניקוז. אנחנו בחזית הבנין ואי אפשר להוציא את הצנרת באופן חיצוני, אלא אם כן זה יעבור דרכך".

"יופי" אמרתי באדישות, "אתם זרקתם לכיור דברים שגורמים לסתימה ועכשיו אתה בא לבקש את האישור שלי שיחלץ אתכם".

"מה פתאום" כעס יואב שוב, "השרברב אמר שזו לא סתימה שהתרחשה פתאום, זה לכלוך שמצטבר במשך שנים. אולי החבר שלך שוורץ הוא זה שזרק דברים כאלה בכיור ואנחנו אוכלים את הפירות"?

ידעתי לָמה הוא הזכיר את החבר שלי. תמיד כשהייתי נוזף ביואב על ההפרעות שהוא גורם לי, הייתי מספר על השכן שגר לפניו בבית הזה, אדון שוורץ. דווקא הוא היה שכן טוב, כזה שטוב לו וטוב לשכנו…

"אני אחשוב מה לעשות עם זה" אמר בסוף יואב בזעף והסתובב משם.

"לשלם לו 5,000 ש"ח"? שמעתי אותו ממלמל לעצמו. "לא יקום ולא יהיה!"

נראה מי ייכנע בסוף… חשבתי לעצמי.

הוא לא יוכל לסבול עוד את הסתימה וההצפה שתגיע בעקבותיה. חככתי ידיים בסיפוק.

צוחק מי שצוחק אחרון.

יואב מספר:

"את מבינה, תהילה, איזה מנוול"? אמרתי לאשתי בבית. "הוא תמיד מתלונן על כך שהילדים שלנו משאירים לכלוכים במדרגות, שהאופניים זרוקים בכניסה, העגלה מחוץ לחדר העגלות. עכשיו נקרתה בפניו הזדמנות פז לנצל את הטובה שאני מבקש ממנו בשביל לסחוט מאיתנו כסף! נראה כאילו הוא מצא לו הזדמנות להתנקם בי על כל מה שלדעתו אני מציק לו"!

"לא יודעת אם יפה לקרוא לו מנוול" אמרה אשתי העדינה. "נכון שהוא צר עין. אולי זה בגלל שהבן היחיד שלו גר רחוק, וקשה לו עם כל ההמולה פה שלא קשורה אליו".

"זה עדיין לא מצדיק דרישה מוגזמת שכזו" אמרתי.

"צריך לחשוב מה לעשות" המשכתי. "אולי נזמין פועל בשעת לילה מאוחרת, כשזילברמן כבר ישן לבטח, והוא אפילו לא ידע מה עשינו"!

"ואם הוא יתעורר מהרעש"? תהילה נבהלה, "ואם הוא יגלה את זה אחר כך ויתבע אותך"? היא לא יכלה לשאת את הרעיון שנעשה משהו כמו גנבים בלילה, גם אם הצדק לכאורה עימנו.

"ובכלל, חלק מהתוואי חייב לעבור דרך קירות הבית ממש, ולא רק מבחוץ. בקיצור זה לא מעשי".

"אולי נשלם לו וזהו. הרי לא נוכל להמשיך ככה, עם הדלי מתחת לכיור והצמצום בשטיפת הכלים"? היא אמרה באנחה, תוך שהיא לוקחת מטלית להעביר על השולחן.

"הייתי מוכן לשלם אם זה עוד היה סכום הגיוני" הבהרתי. "אבל ככה"?

הפתרון המפתיע מסתתר בגמרא

"את יודעת מה אני נזכר"? התלהבתי פתאום. היא הטתה אוזן בשקט.

"בגמרא מובאים כמה תְנָאִים שקשורים להשבת אבידה", התחלתי לספר.

"אם את כבר עומדת, את יכולה להביא לי בבקשה מסכת בבא קמא"?

היא הלכה להביא לפי הכוונתי, ואני עילעלתי קצת כדי להיזכר.

"הנה" מצאתי את הדף המבוקש (פא, ב), "מובא כאן מקרה של אדם שהייתה לו כוורת דבורים. ומשפחת הדבורים החליטה לעבור-דירה לעץ סמוך שנמצא בשדה השכן, הדרך היחידה להחזיר את הדבורים אליו הייתה לקצוץ את הענף ולהעביר אותו עם הדבורים שבו אל השדה המקורית. על פי הלכה בעל השדה השני חייב להסכים למכור את הענף".

"מעניין", אמרה תהילה. "ומה אם בעל השדה השני דורש מחיר מוגזם על שווי הענף"?

"יפה", רוויתי נחת מההסבר שלי ומההבנה שלה, "זה בדיוק מה שמובן מהגמרא, שלא ניתן לדרוש מחיר מופקע בשביל זה אלא את מחיר הענף כמות שהוא. הגמרא מביאה עוד שתי דוגמאות לכך.."

"אהה" הריעה אשתי בקול. "בדיוק כך אדון זילברמן לא יכול לדרוש מאיתנו לשלם לו מעבר לסכום סביר עבור הבקשה שלנו להעביר את קו הצנרת בביתו".

"נכון", אישרתי.

"צריך בכל אופן לשאול את הרב, לוודא שאכן כך הוא הדין, אחרת יש סיכוי שנצטרך להיכנע לסחטנות של זילברמן הזה, שמחפש עילה 'לנקום' בנו על מה שמפריע לו".

מה הקשר בין ספינה טובעת לצינור סתום?

מר זילברמן מתאר:

"אתה מבין"? שאל הרב בבית הדין, "יש סיפור שאירע עם הצמח צדק, אני לא מתכוון לאדמו"ר מחב"ד, אלא הרבה לפניו חי יהודי בשם רבי מנחם מענדל קרוכמל, גם הוא כתב שו"ת הלכתי בשם 'צמח צדק'".

"הוא נשאל מה אמורים לעשות כאשר נוסעים בספינה חייבים להשליך את המשאות שלהם לים כדי להקל על משא הספינה, וביניהם היה יהודי עם מטען של ברזל ויהודי עם מטען של זהב. בעל הזהב ביקש מבעל הברזל למכור לו את הברזל במחיר מלא בכדי להשליך אותו לים ובכך להימנע מלהשליך את זהבו. אך בעל הברזל ביקש מחיר מופקע עבור הרכישה. ה'צמח צדק' הסביר שאסור לו להפקיע את מחיר הברזל, ולמד זאת מהתקנות שתיקן יהושע בן-נון לעם ישראל בכניסה לארץ, מהם למדו חז"ל שאדם צריך לספוג נזק-זמני קטן בכדי למנוע מחבירו נזק גדול יותר, ובתנאי שחבירו ישלם לו אחר כך את נזקו".  (סו"ס יח, והו"ד בפתחי תשובה סי' רעב ס"ק ב).

"מחילה כבוד הרב, אבל ערכתי קצת 'שיעורי בית' לפני שהגעתי לכאן" אמרתי, "וממה שידוע לי כל התקנות של יהושע בן-נון היו בארץ ישראל דווקא, מכוח מה שהוא הנחיל את הארץ. אם כן איך זה קשור לספינה שבים"? נהניתי מההברקה של עצמי.

"הפוסקים לומדים שתקנות יהושע בן נון יסודן הוא דיני השבת אבידה, כלומר למנוע נזק מיהודי אחר" השיב הרב בעדינות, למרות הסגנון המחוצף שדיברתי.

"רגע כבוד הרב, היכן בדיוק יש 'השבת אבידה' בצינור ניקוז שעוד לא הותקן"?

"נראה לך שאפשר להתגורר בבית שהניקוז בו אינו תקין"? נתן בי הרב מבט נוקב. "צורך כזה הוא בהחלט השבת אבידה".

הבנתי, אבל הייתי חייב להשאיר לעצמי משהו מכבודי האבוד, "אם הוא סתם רוצה מטעמי-נוחות להוציא את הצינור דרכי, ויש בפניו אופציות אחרות, אני חייב להסכים גם תמורת תשלום זעום"?

"האמת היא" השיב הרב, "שאתה צודק, ורק במקרה שאין ברירה אחרת אתה חייב להסכים להעביר את הצינור דרכך. אם מדובר לדוגמה בכבל-רשת, או בצינור ניקוז של מזגן שאפשר למצוא לו גם פתרון על ידי משאבה, תוכל לדרוש גם תשלום מופקע עבור זה".

קיבלתי בהכנעה את דברי הרב.

כשהמים זורמים, גם היחסים משתפרים

יואב מסכם:

חלפו כמה ימים של צער עד שמר זילברמן אישר לנו להיכנס לדירתו. תודה לה' בזכות פסק הדין של הרב לא נזקקנו לשלם את הדרישות המוגזמות שלו.

בכלל, היחסים שלו איתנו השתפרו במקצת. תהילה אשתי ניסתה גם להביא לו עוגה בריאה כאות תודה, אבל הוא קיבל אותה בקרירות, לפחות כלפי חוץ. עם זאת, הוא התחיל להשיב סוף סוף לברכת 'בוקר טוב' שהייתי מברך אותו בבוקר.

"העיקר שהכל זורם עכשיו, גם המים וגם היחסים איתו – כבר לא נתקעים כמו פעם", אמרה אשתי.

"אולי זה בזכות מצוות השבת אבידה שעשה זילברמן היקר" הוספתי בקריצה.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים