גניבה משתלמת

בבעלותי חנות למכשירי פלאפון ואביזרי סלולר. תודה לה', דלת החנות סבה תמיד על צירה, ויש לה הרבה דורשים.

העובדה שהחנות שלי עם תו-הכשר ואני עומד על כך שאמכור רק מכשירים מסוננים עם הגנה' מגבירה את הביקוש בקרב ציבור יראי ה' לבוא דווקא אלי.

ערב אחד, כשאחרון הלקוחות יצא מהחנות, התפניתי כרגיל לסדר את המכשירים שפתחתי להראות ללקוחות להדגמה במשך היום.

חמישה מכשירים נעלמו בלי עקבות

פתאום משהו היה נראה לי מוזר. זכרתי בבירור עוד חמישה או שישה מכשירים שאינני מוצא. שניים פשוטים ועוד שלשה או ארבעה מתקדמים יותר. "לא יכול להיות" אמרתי לעצמי. "אני זוכר שלא קנו אותם בסוף".

התקשרתי מהר אל ציון, העובד שלי, שיצא להעביר משלוח של הזמנה מקוונת. "תגיד, אולי סידרת את הדלפק לפני שיצאת? אולי המכשירים היו צריכים להגיע גם במשלוח? אולי היו רק 2 מכשירים בכלל"?

"מה קרה נתי"? שאל ציון בבהלה, הוא כנראה הבין מרצף השאלות המבולבלות שלי שמשהו השתבש.

"אנסה לעשות סדר. אחר כך אדע בוודאות אם מישהו ניסה להעלים מפה כמה מכשירים בלי לשלם".

לא חשתי בנוח עם המחשבה שמישהו הצליח להערים ולגנוב ממני.

אחרי כעשרים דקות ציון חזר לחנות. הוא סיים עם המשלוח והגיע מיד, למרות שזה היה אחרי שעות העבודה הרשמיות שלו.

מחשבה סוררת חלפה לי בראש: 'רק שזה לא הוא'. תמיד היו לי חששות שמא אפול בפח עם עובד רמאי. אבל ציון הצליח לבנות אצלי אמון ולא רציתי למחוק את הכל ברגע אחד של מתח.

החששות שלי נמוגו כאשר הוא הציע לי בפשטות לפתוח את מצלמות האבטחה. נרגעתי קצת.

"נכון, איך שכחתי" קראתי תוך שאני טופח על מצחי. "המצלמות"!

הפעלנו את ההסרטה מרגע פתיחת החנות בבוקר. העברתי את המצלמה למצב הרצה X8. בתוך קצת פחות משעה סיימנו לעבור על כל שעות הפתיחה של החנות בבוקר, אבל חלק מההסרטות לא היו ברורות כיון שלקוחות כיסו את אזור הדלפק.

"בעצם, תנסה להיזכר מתי הוצאת את המכשירים הללו", אמר ציון.

"כנראה אחרי הצהרים. זה אומר שבזבזנו שעה וחצי לחינם", צחקתי צחוק עייף.

עברנו לשעה 6, ואחרי עוד עשרים דקות מורטות עצבים ציון הציע: "נראה לי נמשיך מחר ובינתיים תפתח תלונה במשטרה".

עזבתי את החנות בלב כבד.

למחרת הגעתי חצי שעה לפני פתיחת החנות ועברתי על עוד קצת הסרטות. כשהגיעה שעת הפתיחה, ביקשתי מציון שהוא ימשיך לצפות ויקרא לי אם יתגלו ממצאים.

המצלמות חושפות את שיטת הגניבה

אחרי עשר דקות הוא זיהה את האירוע. לא מיד קלטנו שזה הוא. האיש נהג בתחכום. הוא חבש כובע קסקט שחור, ולבש חולצה לבנה סטנדרטית. הוא נכנס כסוקר את הסחורה בחנות. באיזשהו שלב הוא הניח את תיק המחשב שלו על הדלפק. רואים אותי מנסה לסמן לאלמוני שיזיז את התיק. האיש מסמן תנועה לא ברורה. הוא מסתובב קצת בחנות. נראה שהוא שואל את ציון כמה שאלות, בסוף הוא לוקח אוזניות, משלם ויוצא מהחנות.

"רגע" ביקשתי מציון. "תחזור קצת אחורה. משהו בבחור הזה לא נראה לי". הוא פתח. השתדלנו להתרכז בכל תנועה. "אתה רואה מה שאני רואה"? שאלתי פתאום. הזזנו שוב אחורה ועשינו האטה. הבחור נראה מתעניין בדגמים שעל הדלפק. אני הייתי עסוק עם לקוח. "תראה, הוא מקרב את הקופסאות אחת לשניה. אני לא מאמין! תראה איך הוא פותח את התיק כאילו הוא בודק משהו, ואז הוא מחליק פנימה את הקופסאות והמכשירים שעליהן בזה אחר זה"!

"אחר כך הוא יפרסם אותם למכירה ביד 2 כ'חדש באריזה'" הגיב ציון בקור רוח. טוב, לא הוא זה שאיבד עכשיו כמה אלפי שקלים. אבל בין כך ובין כך – מה אני עושה עכשיו?

"לנסות טביעות אצבע"?

"אולי לחפש ביד 2 מודעות כמו שאמרת" חשבתי פתאום בהגיון.

"או שהוא יותר חכם מזה, והוא יפרסם בקבוצות ווצאפ מחוץ לעיר".

החלטתי בכל אופן לפתוח תלונה במשטרה. המוקדן היה ענייני ורשם את כל הפרטים. כששאלתי אותו מה הסיכויים לאיתור הגנב, הוא נאנח ואמר שזו תופעה נפוצה לאחרונה. "צר לי לאכזב אותך, אבל רוב הסיכויים שלא תראה את המכשירים הללו בחזרה" הוא אמר באמפתיה, לפחות כלפי חוץ.

הגנב חוזר לזירת הפשע

עברו 3 חודשים. עניין הגניבה עבר לאיזו פינה בירכתי המוח.

יום אחד. זה דווקא היה בשעה שקטה יחסית. היה נדמה לי שאני רואה אותו שוב. הקסקט, תיק המחשב. הוא היה עם משקפי שמש ביום מעונן. זה לא היה מחשיד אותי אם לא הנתונים הנוספים. השתדלתי להעמיד פנים אדישות. בפנים ניסיתי לחשוב מה אני עושה עכשיו. ואז פתאום הוא הניח את התיק על הדלפק. "מה אתה חושב שאתה עושה"! מצאתי את עצמי צועק עליו. "אני יודע שאתה לא תמים כמו שאתה מנסה להיראות!!" ההוא נבהל. השאיר את התיק על הדלפק. תפס את רגליו ונמלט בריצה מהחנות.

בידיים רועדות לקחתי את התיק והנחתי אותו מאחורי.

"זה לא חפץ חשוד"? שאל אחד הלקוחות, שהיה נראה די בהלם. "זה היה גנב" אמרתי קצרות. "זו לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה". השואל, גם אם היה מופתע, המשיך במטרה בשבילה הוא בא: להתקין אפליקציה שההגנה חוסמת.

חיכיתי בקוצר רוח שהחנות תתרוקן ואוכל לבדוק מה יש בתיק.

בדיוק היום ציון נעדר מהחנות והייתי צריך לתפקד לבד מול כולם. לא הצלחתי להתפנות לרגע לבחון את תכולת התיק.

16,876 שקלים – למי שייך הכסף?

בסוף היום פתחתי את התיק.

ראיתי בקבוק מים פשוט מעל מגבת מקופלת. הזזתי אותה בחשש וגיליתי שטרות ומטבעות כסף מעורבבים.

ספרתי את הכסף. היה שם סכום די גדול. כנראה הלה חוזר על שיטת ה'עבודה' הזו מידי פעם. גונב מכשירים/מוצרים מחנויות, מוכר אותם וממשיך הלאה.

'מה אני עושה עם זה עכשיו?!' הרהרתי. בזמנו עשיתי חישוב שהנזק שלי נאמד בסדר-גודל של 11,000 ש"ח. שני המכשירים הפשוטים יחד עלו בערך 600 ש"ח, אבל המכשירים היקרים היו כמה אלפים טובים כל אחד.

ספרתי שוב את הכסף ומצאתי שם 16,876 ש"ח בדיוק.

חייגתי לרב ושאלתי מה עליי לעשות עם הכסף. הייתי בטוח שהרב יאמר לי שעלי לנסות לאתר אותו על מנת להחזיר את הכסף.

"מצד שני, אולי עדיף לתת את הכסף הזה לצדקה, מדובר בגנב, ואם הוא גנב ממני – כנראה כל מה שיש לו בתיק הם מה שהצליח 'לסחוב' ממסכנים אחרים", הוספתי בסיום דבריי.

"כמה אמרת אתה משער שהיה הנזק שנגרם לך מהגניבה שלו"? שאל אותי הרב.

"בערך אחד-עשר אלף שקלים, לפני מע"מ כמובן" השבתי. הלקוחות לא מבינים למה אני אומר להם את המחירים לפני ואחרי המע"מ, פשוט מבחינתי זה חלק שלא שייך לאף אחד. זה שייך לשותף השלישי שלי בעסק – מס הכנסה. השותף השני, אם שאלתם, זה הקדוש ברוך הוא כמובן.

"אתה יכול להשאיר אצלך את כל הכסף" שמעתי את הרב אומר.

"לא הבנתי, עכשיו אני אמור לשמור לו את הכסף עד שיבוא אליהו הנביא"? שאלתי.

"לא לא ר' נתי, אתה יכול להשתמש בכל הכסף לעצמך. על פי הלכה גנב שנתפס חייב כפל, כלומר להחזיר את הגניבה וגם לשלם שוב את כל העלות שלה למי שגנב ממנו. בפועל בית הדין היום לא מחייב את זה כי בזמן הגלות אין לבית הדין שלנו סמכויות לחייב זאת, אבל אם הכסף הגיע בהשגחה פרטית לידיו של הנגנב – זכותו להשאיר זאת אצלו". (חו"מ סי' א ס"ה. הנתיבות בסי' א משה"א ס"ק ה ובסי' ל ס"ק ד למד שעדי הקנס הם עדי קיום. אך המשובב נתיבות פליג עליו וסבירא ליה שהם עדי בירור. האור שמח אישות פ"ט הט"ז סבור כהקצות. והמוחזק יכול לומר קים לי כהקצות והאור שמח ויכולני לתפוס על פי המצלמה. ואף כי לדעת הש"ך סי' א ס"ק טז צ"ל העדות בבי"ד מומחים, לדעת הנתיבות שם ס"ק ד אין צורך בכך, ויוכל התופס לומר קים לי בזה כהנתיבות).

"תודה רבה"! אמרתי ומיד הוספתי, "כבוד הרב, אני לא תלמיד חכם גדול, אבל אני זוכר משהו מהלימודים בתלמוד תורה, אני יכול לשאול משהו?"

"בשמחה רבה" השיב הרב.

"אני זוכר שעל פי תורה יש הבדל בין גנב לגזלן, גנב זה מי שבא לגנוב בלילה בשקט ואילו גזלן זה אדם עז-פנים שגונב לאור יום, והתורה מחייבת בכפל רק את הגנב ולא את הגזלן. הגנב שלי עשה את הגזל בשעות היום – זה אולי פוטר אותו מתשלום כפל", סיימתי. מרוצה מהזיכרון שלי וגם מהדיוק.

"אתה צודק בכך שיש הבדל בין גנב לגזלן לענין תשלום הכפל, אך ה'צדיק' שלך אמנם ביצע את הגניבה בשעות היום אבל הוא עשה את זה בהסתר, רק בזכות המצלמות מצאת אותו – כך שדינו כגנב שחייב בכפל".

הודיתי לרב וחשתי על בשרי את הצדק של התורה. העובדה שהתורה מחייבת את הגנב לשלם גם פיצוי – כפל – היה בה משהו קצת מנחם ומפצה על התחושה שהגניבה והמתח סביבה גרמו לי.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים