ליקויים נסתרים בדירה יד שנייה

הטענות:

התובע קנה דירה מהנתבע, ויש לו כעשר תלונות נגד המוכר. בין התלונות:

1.  רטיבויות ועובש בקיר, ארון אמבטיה שיצא מכלל שימוש, ועוד.
2.  הסורגים נעולים במנעולים אשר למוכר אין מפתח להם.
3.  דלת המחיצה המקיפה את האמבט בחדר האמבטיה, שבורה, והמוכר מודה שהשבירה התרחשה לאחר חתימת החוזה.
4. המוכר מתמהמה מלהעביר את הדירה על שמו בטאבו.

הנתבע ביקש לאפשר לו להסיר את שלט שם משפחתו מעל דלת הדירה.

משא ומתן:

הדירה הינה בת 40 שנה, והיא יד שניה. מקובל בעולם שבדירה יד שניה בודק הקונה עד מקום שידו מגעת, ומכאן ואילך מקבל את אשר לפניו כעובדה מוגמרת. מה גם שבדרך כלל, מחיר הדירה הינו בהתאם לעובדות ולליקויים.

בנדו"ד יש חוזה כתוב וחתום, והכלל הוא שהולכים אחריו בכל, שכן "כל תנאי שבממון קיים" (שו"ע אדה"ז חו"מ שאלה ושכירות סי"ח), וז"ל החוזה: "הקונה מצהיר ומאשר בזה כי ראה ובדק את הדירה ואת הבניין בו נמצאת הדירה, פיזית, משפטית ותכנונית, וכן בדק אצל הרשויות המוסמכות את זכויות המוכר בדירה וכי הדירה מתאימה לצרכיו ומטרותיו, והיא במצב טוב ותקין לשביעות רצונו המלאה. הקונה מצהיר כי אין לו ולא תהיינה לו כל טענות ו/או תביעות כנגד המוכרת באשר לטיב הדירה והבניין ו/או בגין אי התאמה מכל סוג שהוא, והוא מוותר על כל טענה מחמת טעות וכו', למעט פגם שהיה ידוע למוכרת בשעת המכר ולא גילה אותו לקונה".

ואשר על כן, רק דברים שהנתבע ידע והעלים מן התובע, והתובע לא יכל לדעת בעצמו, הם יכולים להיחשב כהונאה ועבירה על החוזה מצד הנתבע. אבל כל דבר שהיה התובע יכול לדעת, לראות ולהבחין בעצמו, גם אם לא עשה זאת מסיבה כלשהי (כגון שסמך על נאמנות הנתבע ועל הבטחותיו שבפה), כיון שאינם מהוים הונאה ועבירה על החוזה מצד הנתבע, אי אפשר להוציא ממנו ממון על כך.

כמו כן, דבר שלא היה ביכולת התובע לבודקו בשעה שראה את הדירה, כגון מצב הבלטות שעמד עליהן ארון, או מצבו של קיר שארון קבוע כיסה אותו, אין ביכולתו לקבול על הנתבע אודותו, וכפי שקיבל על עצמו בחוזה שהוא "מוותר על כל טענה מחמת טעות" – כל שלמוכר לא היה ידוע פגם זה (ואין מקום לטעון 'לא ידעתי על מה אני חותם', כמבואר בשו"ע חו"מ סי' סא סי"ג ובש"ך שם ס"ק יח שבחתימת אדם על השטר מקבל על עצמו את כל הכתוב בו, ושוב אינו יכול לטעון לא הבנתי על מה אני חותם).

על פי כל זה, לא מצאתי לנכון להתמודד עם רוב טענות התובע (שבסעיף א הנ"ל), כיון שאינן עומדות בקריטריונים הנ"ל, ועל כן אי אפשר לחייב את המוכר מחמתן.

ואולם שתי הטענות האחרות הנ"ל (סעיפים ב-ג) יוצאות מן הכלל:

1. א. יש לקבל את טענת התובע שרצונו להשתמש בפתיחה וסגירה של הסורגים, כי הוא אינו מחוייב להיות כפוף לצורת ואופי השימוש שנהג הנתבע בהם. ומכיון שראה מנעול, היה בטוח שיש גם מפתח, ולא היה צריך לשאול על דבר זה, כי כך היא הרגילות. הנתבע לעומת זאת, לא דיווח על כך שאין לו מפתחות. דבר זה נחשב כמובן 'העלמת מידע על פגם שהיה ידוע למוכר' המוזכר בחוזה כנ"ל, שהרי בכך גרם לקונה הוצאות נוספות של: א. פריצת המנעולים, ב. קניית מנעולים חדשים. ואשר על כן, על הנתבע לשאת בהוצאות אלו.
2. ב. כמו כן יש לקבל את טענת התובע אודות דלת המחיצה המקיפה את האמבט, שנשברה לאחר חתימת החוזה, כפי שגם הנתבע מודה, ועל כן לא יכל התובע לראות ולהסכים לה. לכן פשוט שגם תיקון נזק זה צריך הנתבע לקחת על חשבונו.

פסק דין:

1. א. על הנתבע לטפל בענין המנעולים שעל הסורגים, לשביעות רצונו של התובע, עד כשבועיים מיום קבלת פסק דין זה. כלומר: עליו לטרוח בפריצת המנעולים, וכן ברכישת מנעולים חדשים על חשבונו (על המנעולים להיות זהים למנעולים הקודמים!). ובאם הדבר יתעכב אחרי שיעור-זמן זה, יוכל התובע לטפל בפריצה בעצמו באמצעות בעל מקצוע, וכן לרכוש מנעולים חדשים (זהים לקודמים), ויקבל מן הנתבע את הסכום שהוציא בהצגת קבלות רשמיות.
2. ב. התובע יזמין דלת למחיצת האמבט, זהה לחברתה התקינה שקיימת, והנתבע ישלם לו את עלות הרכישה והתיקון, בהצגת קבלת רשמית.
3. ג. לבקשת התובע, הנתבע מתבקש לסיים כל התשלומים והחובות – ארנונה וכל כיוצ"ב, תוך שבוע ימים מקבלת פסק דין זה, על מנת שיוכל התובע להשלים לאלתר את רישום הדירה על שמו בטאבו, ואין לנתבע רשות להתעכב בזה לצורך קבלת הנחה וכיוצ"ב.
4. ד. התובע יאפשר לנתבע להוריד את השלט של שם משפחתו מדלת הדירה הנרכשת.