הביא ליד אך נושל מהעסקה: כמה מגיע לו?

עובדות ונתונים

1. הנתבעים מנהלים את חברת…, והעסיקו את התובע לפרק זמן בהבאת לקוחות פוטנציאליים.
2. בהסכם ההתקשרות בין הצדדים ('הסכם למתן שירותים') סוכם כי התמורה לעבודתו של התובע תהיה: "על כל הבאת לקוח על ידי … 15% על הבאת ליד עד לחתימת חוזה".
3. התובע הביא לקוח פוטנציאלי מאלעד, שלאחר זמן שכר את שירותי החברה.
4. טענות ותביעות
5. התובע דורש כי יתנו לו 15% על הלקוח הנ"ל, כפי שסוכם בחוזה.
6. הנתבעים טוענים כי התהליך לסגירת חוזה מול לקוח מורכב משלשה שלבים: איתור הלקוח, הבאת לקוח לפגישה, ניהול ההתקשרות מול הלקוח.
7. במקרה זה, לתובע היה חלק רק באיתור הלקוח (ולא בהבאתו לפגישה וניהול ההתקשרות מולו), ועל כן אנו רוצים לשלם לו רק 5%, כנגד חלקו בעסקה.
8. התובע משיב כי הנתבעים מידרו אותו מהמשך התהליך, ולכן לא היה שותף בו.

משא ומתן

1. בבית יוסף (חו"מ סי' קפה ס"ו(א)) הביא בשם תשובת הרא"ש, וזה לשונו: "על ראובן שהיה סרסור של שמעון למכור ביתו, והלך אצל לוי ונתרצה לקנותו, ולא אבה למכור ללוי כי אמר שהיה שונאו, ומכרו לאחר, ותובע הסרסור דמי סרסרותו. לא ידענא במה נתחייב לו מעות, מעשים בכל יום שיש במקח אחד כמה סרסורים זה מסרסר ללוי וזה מסרסר ליהודה, ומי שנגמר המקח על ידו זכה בסרסרותו", כלומר, מתווך שלא הביא את העסקה לידי גמר – אינו זכאי לתשלום כלל.
2. ובשו"ת נודע ביהודה (חו"מ תנינא סי' לו) כתב גבי שדכן שהציע שידוך, ושדכן אחר הביא השידוך לגמר, וזה לשונו: "ידוע הפרש בין מקח לבין שידוכין, שבשידוכין אף שנתרצו הצדדים יש עדיין הרבה פרטים והדבר ידוע שאפילו באו הצדדים יחד, לפעמים בשביל דבר קטן מאוד מתפרדת החבילה ומתבטל השידוך, ולכן כל זמן שלא השווה אותם השדכן הראשון על כל הפרטים עד שלא נשאר דבר גדול או קטן שצריך לדבר בזה עדיין לא נגמר השידוך על ידי השדכן, ואם אחד מכניס אוהבו או קרובו לגמור הדבר, אפילו היה יכול השדכן הראשון להשוותם ג"כ בפרטים הללו, והצדדים הכניסו את אוהבם וקרובם בזה אין כאן רמאות כלל ואין לשדכן הראשון על הצדדים רק תרעומת אבל לא שום דין ומשפט כלל". כלומר, אף שלכתחילה אין להכניס שדכן נוסף אחר מהשדכן שהציע את השידוך, אם עשו כן –אין השדכן הראשון יכול לתבוע על כך את המשפחות.
3. אלא שלמעשה כתב בשו"ת שב יעקב (חו"מ סי' יג) שכאשר היו כמה שותפים בשידוך, מחלקים את דמי השדכנות באופן הבא: "דבר זה תליא במנהג המדינות, ואני כאשר ראיתי המנהג בעיר מולדתי ק"ק פראג ליתן להמתחיל חלק שליש, כן נהגתי פה במדינה זו, ואם היה מתחיל רק אצל צד אחד, יש לו החציה היינו חלק ששית". וכתב עוד: "וזה הכלל, באופן שאפשר לומר אלולי שהיה זה המתחיל שהתעורר לזה לא היה עולה על דעת אחרים לדבר שידוך הלז. וא"כ הוא וודאי מחוייב ליתן להמתחיל כפי המנהג".
4. ובפתחי תשובה (חושן משפט סימן קפה ס"ק ג) הביא את דברי השב יעקב הנ"ל וכתב עוד: "עיין בעטרת צבי ס"ק יז שכתב, מצאתי כתוב בפנקס ארצות, דהמתחיל והגומר יחלוקו ביניהם בשוה, והמתחיל לא נקרא אלא מי שאמר כמה אתה נותן [פירוש שידבר אודות נתינות] ואמצעי לא יקח כלום, אבל ראיתי נוהגים שמחלקים לג' חלקים, שליש למתחיל ושליש לאמצעי ושליש להגומר".
5. בנדון דידן, אף שמדובר על עסקת תיווך ולא על שידוך, הנה כדברי הנתבעים מדובר בתיווך מורכב שמחולק לכמה חלקים, ולכן אף שהתובע לא תיווך וניהל את כל העסקה עד לגמר, כיון שהרעיון היה שלו – הוא זכאי לקבל שליש מדמי התיווך.
6. העובדה, לדברי התובע, שהנתבעים לא איפשרו לו להמשיך לנהל את העסקה, יתכן שהיה אסור להם למדר אותו, אך כיוון שלמעשה הוא עשה רק חלק מעבודת התיווך הוא זכאי לתשלום רק על חלק זה.
7. כיון שסוכם כי דמי התיווך יהיו 15%. שליש מתוכם הוא 5%, וסך זה על הנתבעים להעביר לתובע.

פסק דין

1. הנתבעים יעבירו לתובע סך 5% מסך העמלה שגבו מהלקוח מאלעד.