בשנות הבחרות כשזכיתי להיות
שקוע רק בלימוד התורה,
העמקתי עם החברותא בהלכות שבת.
כשהגענו להלכות טלטול בשבת
למדנו שגם במקום שאין עירוב
יש היתר לאישה לענוד שעון על ידה
כיון שאצלה יש לשעון דין של תכשיט.
לא הבנתי את זה,
"שעון אמור להורות את השעה ותו-לא,
איזה תכשיט יש כאן?!"
שאלתי בקול את החברותא
שהמהם בהסכמה.
קלטתי את הנקודה הזו
רק כמה שנים אחר כך,
בליל שבת לאחר סעודת השבת
בעת ההליכה הזוגית אחרי הסעודה.
שאלתי את אשתי מה השעה עכשיו,
והיא ענתה לתומה:
"אני לא יודעת, השעון לא עובד עכשיו".
"מה, ממש עכשיו נגמרה הבטרייה"?
תמהתי.
"האמת שלא" היא חייכה,
"כבר שבוע וחצי שהוא לא פועל,
ולא זכרתי לתקנו כי בדרך כלל
אני מסתכלת בכלל בפלאפון
או בשעון הקיר"…
התשובה הייתה מגוחכת בעיניי,
"שבוע וחצי הוא לא עובד –
אז למה את עדיין עונדת אותו?!
את רוצה שכשתסתכלי עליו
הוא יזכיר לך למסור אותו לתיקון"?
"האמת היא שלא חשבתי על זה…"
ענתה במבוכה.
"זה פשוט שעון ממש יפה
ומבחינתי הוא ממש כמו עוד תכשיט".
עכשיו נפל לי האסימון,
כגבר אף פעם לא הייתי חושב
להמשיך לענוד שעון רק בגלל יופיו
באם הוא כבר מיצה את תפקידו.
בכל אופן, "נישט שאבעס גערעדט"
[=זהו דיבור שלא מענייני השבת],
הפטרתי בקול והסחתי דעת מהעניין
והמשכנו בהליכה הנעימה באוויר הצח.
ביום ראשון, ביקשתי ממנה
שתיתן לי את השעון על מנת למוסרו לתיקון.
"גם אם בשבילך הוא כמו צמיד,
הרי בסופו של דבר הוא אמור
להַראות את השעה.
לא אכפת לי לקחת אותו
אל חנות השעונים שממוקמת
בסמוך למקום עבודתי.
ידוע לי שבעל הבית שם
הוא שען מקצועי, ומקווה שגם אמין".
היא שמחה על ההצעה,
וקיוויתי בשבילה שהיא תסתדר
בלי התכשיט החביב כמה שעות.
כשהגעתי אל החנות,
השען בדק קודם כל
אם אכן מדובר בסוללה שנגמרה
"רבינו! זה לא הבטריה!
זה כנראה משהו פנימי במנגנון.
חשוב לך לתקן"? התלבטתי.
לפעמים עדיף לקנות כבר חדש.
למה לתקן?!
בינתיים הסתכל השען
על המותג ודגם השעון.
"אוהווו זה שעון בסטייל,
לא סתם מותג.
נראה לי שכדאי לך
להשקיע בתיקון".
אבל אני לא יכול להחליט לבד.
אינני מבין במותגי שעונים
ולא ידעתי אם השען אומר לי
זאת סתם או שהוא אכן לטובתי.
חייגתי לזוגתי שהצטערה
שהשעון לא יחזור מיד
ואמרה שהיא צריכה לחשוב
אם להשאיר אותו כצמיד בינתיים,
צחקתי ואמרתי לה שאם זה אכן שעון יקר,
אין בעיה להוציא כמה שקלים
כדי שיתפקד במלואו.
היא הסכימה איתי
והשען סיכם על מקסימום יומיים
לשעון מתוקן בס"ד.
לאחר יומיים בדרך חזור מהעבודה
עברתי ליד חנות השעונים.
השען נחרד לראותי.
"אל תשאל מה קרה,
לא השארת מספר טלפון
אז לא יכולתי לדווח לך".
לא הבנתי באמת מה קרה,
הכל בחנות היה נראה תקין,
לא היה סימן לאיזו גניבה
או פריצה שיסבירו את החרדה.
אולי השעון נשבר בטעות?!
"אתמול, בשעת צהריים ריקה יחסית,
התחלתי לעבוד על השעון שלך,
ותוך כדי שאני סוגר את מכסה המנגנון,
הגיעו זוג לקוחות שביקשו למדוד שעונים.
ליתר דיוק, אחד מהם רצה למדוד
והשני הסתכל בינתיים וחיווה דעה.
הם ביקשו שאציג בפניהם
עוד ועוד דגמים נבחרים.
הלקוח המודד החזיק כמה שעונים
כמנסה להשוות ביניהם,
ופתאום החבר 'מחווה הדעה'
תפס את השעון של אשתך.
"זה לא למכירה" אמרתי לו.
במקום להחזיר, הוא תפס אותו
ועוד כמה שעונים שעמדו על ידו
ורץ החוצה מהחנות.
לא הספקתי להתעשת
וה'לקוח' אף הוא ברח עם השלל שבידו.
"עמדתי חסר אונים,
השעונים שמדדו היו יקרי ערך,
לא סתם הם ביקשו עוד ועוד
דגמים נחשקים.
"הגשתי תלונה במשטרה,
שם הבנתי שזוהי שיטה מוּכרת לצערי,
בה גנבים ערמומיים מתחזים
לקונים תמימים וגוזלים לאור יום.
"למזלי, הביטוח המקיף שעשיתי
מכסה לי את עלות השעונים
שרשומים בחנות.
אך למרבה הצער אין לי כיסוי
לשעונים שנשארים אצלי לתיקון"
ספק ידיו בעצב.
"מה פירוש"?! השתוממתי
"ברגע שהשארתי את השעון
אצלך קיבלת עליו אחריות מלאה"!
"תבין, כל עוד לא שילמת לי על התיקון
אין לי שום אחריות על השעון,
אם במקרה יש לכם ביטוח
תכשיטים בביטוח הפרטי
יתכן שתוכל לקבל החזר על זה".
"לא" נענעתי בראשי.
"הביטוח שלנו בסיסי ביותר".
אשתי כל כך שומרת על התכשיטים שלה,
שלא הרגשנו צורך בביטוח מעבר.
היא סיפרה לי פעם, שאפילו כשהיא
נוטלת ידיים באירועים,
היא שמה את הטבעות על ידית המשקפיים
כדי שבטוח לא תשכח אותן בטעות…
"אבל בכל אופן" הרמתי את הקול קצת,
"אם היית קצת יותר 'בעל תושייה',
היית זוכר שאת ההחזר לשעונים שלך
תקבל בכל מקרה והיית חוטף בחזרה
לפחות את השעון של אשתי".
"קל לך לדבר" לגלג השען.
"קודם כל לאשתי לא קוראים 'תושייה'.
דבר שני, בוא נראה אותך
מתמודד עם כזה דבר.
אפילו שוטר מיומן מתקשה
בלכידת גנבים כאלו,
אז אני שרואה לקוח תמים
שבִּן רגע הופך לשודד"?
"אני מבין, אתה טוען בעצם
שהגניבה נעשתה באונס גמור"
ניסיתי לרכך מעט את הטון
"אבל בכל מקרה כשומר שכר אתה חייב"!
"רבינו! אני מסביר לך שאני לא שומר שכר
כי לא שילמת לי שום דבר
אפילו גם לא מקדמה".
"רגע, אני חושב שעצם זה
שקיבלת את השעון לרשותך
והתחלת לעבוד עליו
זה נחשב כקבלת שמירה
אז אתה לא פטור מהתשלום"!
אמרתי בידענות, מנסה לגרד
בראשי משהו מהזיכרון
מתקופת הישיבה.
"אתה נראה לי אחד שיודע ספר,
אבל גם אני קובע עיתים לתורה
ותדע לך שלפי מה שאני יודע
זה לא פשוט ככה כמו
שאתה מציג את זה.
יש אמנם פוסקים שסוברים
כי עצם התחלת המלאכה
יכולה להיחשב קניין להתחייב באחריות
אבל זה ממש לא מוסכם", אמר השען.
החלטנו לפנות לרב כדי
שיכריע לנו את פסק ההלכה למעשה.
השען חיפש באנשי הקשר שלו
רב שהוא סומך עליו.
בינתיים בדקתי בפלאפון מה השעה,
ותוך כדי אני מגחך לעצמי –
על הקיר מולי תלויים
עשרות שעונים מתקתקים
ואני באינסטינקט בודק את השעה בפלאפון…
על הצג הופיעו
3 שיחות שלא נענו מאשתי.
תפסתי שהיא דואגת לי
למה לא חזרתי עדיין הביתה מהעבודה.
חזרתי אליה, שמעתי את ההקלה שלה
בשמעה שהכל בסדר איתי.
"רק השעון, תדעי שתצטרכי
לחכות עוד קצת.
אני אספר לך בהמשך".
התחלתי לתהות באמת מאיפה
אשיג כזה שעון כשאני לא זוכר
איך הוא נראה בדיוק,
או שהכי טוב לספר לה
הכל ולא לכחד ממנה דבר,
ודווקא יהיה לי ככה רעיון
למתנה ליום הנישואין המתקרב…
השען חייג אל הרב,
ולאחר כמה דקות ניסיון להסביר
בהם התפרצנו אחד לדברי השני,
הרב ביקש שנכתוב במייל
בצורה מסודרת את כל
השתלשלות האירועים
והוא ישתדל לענות בהקדם.
השען התחיל לכתוב
ואני עברתי אחריו והוספתי
עוד הדגשים שחשבתי שראויים להיכתב.
ניסחנו שוב ושוב עד שהסכמנו שנינו
על ניסוח האירועים והטענות.
"זהו! Send סיימנו"
כשעוד שני לקוחות נשפו בערפו
של השען להתפנות אליהם.
לאחר כשעתיים
התקבלה הודעה חדשה מהרב,
בה הוא הסביר:
"בין אם קבלת החפץ לתיקון
נחשבת כקניין לשמירה, ובין אם לאו,
במקרה שלנו ברור שמדובר בנזק
שנגרם מחמת פשיעה,
כיון שלא מקובל לשמור
שעוני יוקרה בצורה כזו,
מקובל לנעול את החנות
בכל כניסת לקוח כדי לאבטח
את התכשיטים שנמצאים בחנות".
ידעתי שהשען יתאכזב,
הרגשתי קצת החמצה גם בשבילו,
לפחות ידעתי שהצדק יצא לאור
ומן הסתם גם הוא ילמד
את הלקח שלו
ויידע להבא להיזהר יותר.
'מי שנכווה ברותחין – נזהר בצוננין'…
אחרי שהשען העביר אלי את
תמורת השעון,
החלטתי שאדם כזה
שמקבל פסק דין ללא עוררין –
ראוי שאקנה אצלו
את השעון הבא.
מקורות: לעניין טלטול בשבת ראה שו"ע או"ח סי' שג. שוע"ר שם סי"ח. לענין התחייבות האומן ראה מחנה אפרים, שומרים ז. חזון איש ב"ק סי' ז. בית שלמה חו"מ סג. אמנם ראה אמרי בינה, הלואה פב. בית אפרים (הו"ד בפ"ת שה ב). מעשה אומן (מרק) עמ' נו, עמ' רמה סי' ג. ובענין קניין ראה חו"מ סי' רצא ש"ך ס"ק ד.
נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור הינם בדויים.
