קידוש בשעה השביעית ואין מזל לישראל

הרבי מסביר ש"אין מזל לישראל" כפשוטו – זהו דוקא כפי שבני ישראל הם למעלה בשורשם, שם אין למזלות שליטה עליהם כלל; אבל כפי שבני ישראל הם כאן למטה נשמות בגופים – יש נתינת מקום למזל, אלא שיהודי יכול להתגבר עליו ולשנות אותו – על ידי כוח עליון של תפילה וזכויות[1].

ואכן גם בנידון דידן, הרבי מסביר[2] שאותם יהודים שאינם נזהרים במנהג האמור ומקדשים בשעה השביעית, זהו משום שסומכים על זכות הקידוש עצמו – כי "שומר מצוה לא ידע דבר רע".

אבל מנהג חב"ד – על פי האריז"ל – הוא להיזהר לכתחילה ולא לקדש בשעה השביעית[3]. ובטעם הדבר יש לומר[4], כי הקידוש בשעה זו דוקא אינו בבחינת "מצוה עוברת", שהרי אפשר לקדש קודם לכן או מאוחר יותר, ועל כן כיון ששעה זו אינה "מסוגלת" – לכתחילה נמנעים מכך.

[1] תורת מנחם התוועדויות תשנ"ב ח"ב עמ' 292.

[2] אגרות קודש חי"ג עמ' קכ. וראה מכתב נוסף בשלחן מנחם ח"ב עמ' עה.

[3] ראה שוע"ר סי' רעא ס"ג. ובקובץ יגדיל תורה נ.י. גליון ז עמ' 15 בשם הרבי: "שבליובאוויטש (היו) נזהרים בזה". וראה גם קצות השלחן סי' עז בדי השלחן ס"ק טו.

הרבי מסביר ש"אין מזל לישראל" כפשוטו – זהו דוקא כפי שבני ישראל הם למעלה בשורשם, שם אין למזלות שליטה עליהם כלל; אבל כפי שבני ישראל הם כאן למטה נשמות בגופים – יש נתינת מקום למזל, אלא שיהודי יכול להתגבר עליו ולשנות אותו – על ידי כוח עליון של תפילה וזכויות[1].

ואכן גם בנידון דידן, הרבי מסביר[2] שאותם יהודים שאינם נזהרים במנהג האמור ומקדשים בשעה השביעית, זהו משום שסומכים על זכות הקידוש עצמו – כי "שומר מצוה לא ידע דבר רע".

אבל מנהג חב"ד – על פי האריז"ל – הוא להיזהר לכתחילה ולא לקדש בשעה השביעית[3]. ובטעם הדבר יש לומר[4], כי הקידוש בשעה זו דוקא אינו בבחינת "מצוה עוברת", שהרי אפשר לקדש קודם לכן או מאוחר יותר, ועל כן כיון ששעה זו אינה "מסוגלת" – לכתחילה נמנעים מכך.