ברית מילה בחג סוכות

[1] שו"ע אדה"ז סי' תרמ סי"ד: "סעודת ברית מילה וכן הסעודה שאוכלין אצל היולדת (כך היה המנהג בימים הראשונים) חייבים בסוכה אף על פי שצר להם המקום לשבת שם ואי אפשר להם לשמוח כראוי אעפ"כ יאכלו בסוכה ואותם אנשים שצר להם לא יאכלו כלל בסעודה זו אף על פי שסעודת ברית מילה היא סעודת מצוה מכל מקום אינה מצוה גדולה כל כך לדחות מצות סוכה בשבילה שהיא מצות עשה של תורה".

[2] רבי חיים פאלאג'י בספרו מועד לכל חי כ, לו: "ומי יתן והיה לעשות המילה בסוכה עצמה אם היא רחבה וחזקה שלא יהא חשש נפילה, ואין הזמן קר שלא יהא נזק לילד".

ובספר הליכות שלמה סוכות פ"ט הערה 69 אודות הגרש"ז אוירבאך: "במעשה שהיה לפניו שעמדו לפני ברית מילה ושאלוהו אם לעשותה בביהכנ"ס או בסוכה ושניהם היו באותה חצר, אמר לעשותה בסוכה והוסיף שאין נוהגין כ"כ האידנא לעשותה בבית הכנסת בדוקא, וא"כ ודאי עדיף להכנס לסוכה לקיים מצוותה".

וכן כתבו למעשה: חזון עובדיה סוכות עמ' קסב; פסקי תשובות סי' תרמ אות יב והערה 59. וראה גם קובץ מבית לוי ח עמ' יד ש"יש נוהגים לעשות את הברית בסוכה".

[3] באוצר הברית ח"א סי' י ס"א והערה א עמ' רסט כתב: "אם חלה מילה בחג הסוכות אין לעשות את המילה בסוכה. כן אמר לי הגרי"ש אלישיב שליט"א, משום שיש סכנה לרך הנימול שיכול ליפול לכלוך מהסכך על הפצע הפתוח ויסכן אותו". וכ"כ בקובץ ניצני ארץ יח עמ' 671 בשם הגר"א שפירא ושכן נהג בפועל.

אמנם בשו"ת ישא יוסף או"ח ח"ב סי' קנו כתב: "מה ששאלתם אודות מה שמובא בספר אוצר הברית בשם מרן שליט"א שאין נכון לעשות את הברית בסוכה מחשש שמא יפול לכלוך מהסכך, שמעתי ממרן רבינו שליט"א שדבר זה אינו נכון ומסתמא השואל שאל אודות סוכה שהיה בה חשש שיפול מהסכך דברים על התינוק, אבל ודאי שסוכה שאין בה חשש כזה אפשר לעשות בה ברית לכתחילה".

וראה גם שערי חג הסוכות טשזנר עמ' שטז: "פגשתי את המוהל הרב נתן הרציג שליט"א שבדיוק גמר לעשות ברית בתוך סוכה וספרתי לו הנ"ל וענה לי שמה שהרב אלישיב אמר לא לעשות ברית בסוכה מיירי בסוכה שיש בו אבק כמו הסוכות הישנות שיש בהם רצפת חול או שיש שם סכך מלא אבק וגם הוא לא היה עושה ברית בסוכה כזו אף אם יש רק חשש רחוק שיכול להזיק לתינוק ח"ו, אבל בסוכות שלנו היום המרוצפות וגם עם סכך נקי שאין שם יותר אבק ממה שיש בבית גם הרב אלישיב שליט"א היה מתיר לעשות שם ברית".

[4] בדמייך חיי, גרוס עמ' צט: "בודאי יש סיבה וענין שיהיה הברית מילה בסוכה, להיות מוקף במצוות וקדושת הסוכה. וכידוע מזוה"ק פרשת אמור דהוא צילא דמיהמנותא שהוא אורות פנימיים ומקיפים. ומצות מילה שהוא כריתת ברית עם הקב"ה כפי קירבת השי"ת הוא חיזוק הברית. וגם דמישך שייכא שגילוי העטרה שהוא שלמות הברית הוא מדת יעקב כנודע וסוכות הוא בחינת יעקב כמבואר בטור וסמיך ליה אקרא 'ויעקב נסע סוכתה'. ועוד סוכה הוא לתקן הדעת כדכתיב 'למען ידעו וכו" והוא נמי ברית"

[5] ראה שוע"ר סי' תרלט סי"ב שכל "שאינו קובע את עצמו לשתות יין" מותר לשתות חוץ לסוכה. וראה קובץ מבית לוי ח"ח עמ' יד: "עיין בסי' תרל"ט ובמ"ב ס"ק י"ג דנחלקו הפוסקים אם מותר לשתות יין חוץ לסוכה, אבל בפחות ממלוא לוגמיו לכולי עלמא פטור מן הסוכה". ובחזון עובדיה סוכות עמ' קמ: "ופשוט שמותר לטעום יין מכוס הקידוש בברית המילה".

וראה ט"ז יו"ד סי' רסה ס"ק י: "דאין צריך כאן כדי שיעור כוס של ברכה דהיינו מלא לוגמיו". כלומר, בברכת אשר קידש אין צריך לשתות מלוא לוגמיו כמו בכוס של ברכה, כי שתיית היין בברכה זו אינו אלא משום שאין אומרים שירה אלא על היין, ולזה די בטעימה אפילו פחות ממלוא לוגמיו.

אמנם בשו"ת משיב הלכה ח"א עמ' לד סי' רצ נקט בפשיטות ששתיית כוס היין אחר המילה נחשבת שתיית קבע, ועל כן לכתחילה אין לשתות יין זה מחוץ לסוכה, וזה לשונו: "שאלה, ברית מילה בסוכות שמלין בבית אי מותר שם לשתות הכוס שאומר עליו הברכות או בעינן סוכה. תשובה, לא נכון לשתות שם, ומכל מקום אין למחות למי ששותה". ושם בדברי חפץ מנמק דבריו: "הנה המעיין בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרלט סעיף (ג') [ב'] מבואר שם דמותר לשתות יין אפילו קבע עליו. וכוס שמברכין בשעת המילה הוא במקום קידוש ולא עדיף מקבוע עליו. אך הרבה פוסקים חולקים על זה ובספר משנה ברורה בביאר הלכה שם מביא דבריהם ומסיק להחמיר מלשתות יין בקביעות חוץ לסוכה. ומכל מקום מאחר דהמחבר והרמ"א כתבו להתיר, לכן דעתי בכהאי גוונא שלא יצטרך לילך אחר הברכה עם הכוס לסוכה. על כן אין מוחין בידו. אבל אין נכון, כיון דהרבה פוסקים אוסרין".

אמנם ראה בביאור הלכה סי' תרלט ס"ב ד"ה ויין, שכתב בשם הריטב"א: "דשתיית יין רביעית חשיב קבע". לפי זה, אם רק טועם מכוס הקידוש ואינו שותה רביעית, לכולי עלמא אין כאן קביעות ורשאי לשתות חוץ לסוכה. וכנ"ל בקובץ מבית לוי.

לפי זה על כרחך לומר שכוונת המשיב הלכה ששתיית יין המילה נחשבת שתיית קבע היינו למי ששותה רביעית. אבל בטעימה כלשהי אינו נחשב קבע ומותר.

ובשו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נח אות לט: בשו"ע תרל"ט ס"ב איתא דמותר לשתות גם חוץ לסוכה, ואם אינו רוצה יכול לטעום רק מעט וסגי בהכי כי אין זה ככוס של קידוש והבדלה שצריכים לשתות רוב כוס כי כוס של ברית מילה לא נזכר כלל בגמ', וגם יכול לטעום מעט וליתן השאר לקטנים, ולא גרע מיוהכ"פ שמברכין ואין טועמים כלל".

וראה גם קובץ דרכי הוראה ח"ו עמ' מט אות לו.

[6] וכמבואר בשו"ע יו"ד סי' רסה ס"ד לעניין  ברכת אשר קידש על כוס יין בג' צומות: "בג' צומות מהם, שהיולדת אינה מתענה, יכול לברך על הכוס ותטעום ממנו היולדת, אם היא שומעת הברכה ומתכוונת שלא להפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס". וברמ"א שם:  "וי"א דמברך אכוס בכל תעניות ונותנים הברכה לתינוקות קטנים". וראה מגן אברהם סי' תקנט ס"ק ט: "ומוטב ליתן לתינוק גדול קצת שחייב לחנכו בברכה".

[7] הרב זילברשטיין בקובץ מוריה רה-רו עמ' קה, ונדפס גם בקובץ היכל הבעל שם טוב ח"ד עמ' פט ובשו"ת רבבות אפרים ח"ז עמ' קעב.