מי שהוריו אוכלים בשר בהכשר 'הרבנות', והוא קיבל על עצמו לאכול רק בשר בהכשר 'בד"ץ', והם מזמינים אותו לאכול עימהם בכליהם, ומבטיחים לבשל עבורו בשר
האם יש להעיר לבעל-קורא שטעה בקריאת התורה, גם כאשר הדבר מלבין את פניו, או שצריך להימנע מלהעיר בכדי שלא ייעלב?
מנהג הרבי, כמו שכתב ב'היום יום' לד' אלול, וכן מובא בסידור בהערות – להפוך פניו קצת לצד ימין בשעת ברכת התורה. והנה, ברמ"א סימן קל"ט מובא שיהפוך לצד שמאל, והסביר המשנה ברורה שם הטעם שהוא עומד כנגד שכינה ושמאלו הוא ימין של שכינה. לא מצאתי מקור וטעם למנהג הרבי, אשמח מאוד לדעת.
המקור למנהג הרבי ולמופיע בהיום יום להפנות הפנים לימין בעת אמירת ברכות העולה לתורה, הוא כפי הנראה בספר מקור חיים לבעל החוות יאיר[1], שם כתב שהטעם לדברי הרמ"א להפנות הפנים לשמאל דוקא הוא (לא כדברי המגן אברהם[2] משום שהשכינה למולו בשמאל, אלא) כי מטרת הפניית הפנים לצד היא כדברי הרמ"א[3] כדי שלא ייראה כמברך מתוך הספר תורה ובזמנם שהיה בעל הקורא עומד בצד ימין של הבימה והעולה לתורה בצד שמאל, הפניית הפנים של העולה היתה צריכה להיות לשמאל, אבל בזמננו שהעולה לתורה עומד בימין ובעל הקורא בשמאל, הפניית הפנים צריכה להיות דוקא לצד ימין[4].
[1] סי' קלט: "יהפוך פניו על הצד, והיינו לצד ימינו לפי מנהג שהקורא עומד לימין הש"ץ, ולא כבהגה". ובהמשך דבריו כתב עוד: "מה שכתב רמ"א שנראה לו שיהפוך פניו לצד שמאל, לפי מה שנהגינן שהעולה עומד לימין הש"ץ טפי ניחא שיהפוך פניו לימין".
[2] שם ס"ק ח: "דהוא ימין הקב"ה כמו שכתוב סי' קכ"ג". וראה ערוך השולחן שם סי"ג שתמה על נימוקו של המגן אברהם: "ואיני יודע איזה דמיון לשם דשם הוא בתפלה והוי כעומד לפני המלך אבל בכל מקום ימין חשוב יותר".
[3] שם ס"ד: "ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו על הצד שלא יהא נראה כמברך מן התורה, ונראה לי דיהפוך פניו לצד שמאלו".
[4] וראה גם קובץ הערות וביאורים צרפת‑פרצת ברינוא גליון לד י'-י"א שבט תשס"ח עמ' 106: "שבזמן הרמ"א היה הבעל קורא עומד בצד ימין של הבימה והעולה לתורה עומד בצד שמאל, לכן כתב הרמ"א שיהפוך פניו לצד שמאל ואז יהיה לצד ההפכי של הספר תורה, אבל בזמננו שהקורא עומד בצד שמאל של הספר תורה והמברך עומד בצד ימין צריך הוא לפנות לצד ימין שאם יפנה לצד שמאל הרי יפנה לספר תורה ויאמרו ברכות כתובין בתורה כו'. הרי שדברי הרמ"א ודברי רבינו (בספר המנהגים) מתאימים לגמרי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי".
וראה עוד חקרי מנהגים ח"ב סי' סב עמ' קצ ואילך.
