פדיון הבן לגדול

נוסח זה הוא על פי המקורות דלהלן, עם שינוי קטן על מנת להתאימו גם למי שאינו יתום (כפי שמעיר אוצר פדיון הבן), תוך השתדלות להיצמד ללשון אדה"ז בסידורו.

זוכר הברית (סי' לד סי"ד, מים של שלמה קידושין פ"א סי' נג): "גדול הפודה עצמו מברך ברוך אתה ה' אלקנו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על פדיון הבכור, ושהחיינו. נוסח הסדר, אומר לכהן: אני בכור פטר רחם והקב"ה ציווה לפדות את הבכור, ובעוונותי מת אבי קודם זמן פדיוני, ואני נשארתי בחיוב לפדות עצמי, דכתיב בכור בניך תפדה וקרינן תיפדה רוצה לומר שמפדה את עצמו, והריני מוכן ומזומן לקיים מצות ה'. ואומר הכהן: אי ניחא לך ית גרמך או חמש סלעים במתחייבו לך בפורקנך. ומשיב לו: ית גרמי והא לך חמש סלעים, ומברך ב' ברכות על פדיון ושהחיינו".

אוצר פדיון הבן (ח"ב עמ' תעא): "והיעב"ץ בסידורו מביא נוסח מקוצר: אני בכור פטר רחם, והנני שלך. (ויש להעיר בזה דבנוסח הים של שלמה כתוב הנוסח של פדיית יתום, שאמר 'מת אבי'. אבל בנוסחת היעב"ץ שפיר עולה לכל אופני פדיון על ידי עצמו)... [בשאר האמירת והנוסחאות בפודה עצמו לא מצאנו עוד לדון בה, ופשוט דכל הסדר של זה תחת זה וכו' וכן ברכת הכהן, דומין לסדר הרגיל, ורק בשינוי הלשון בנוכח]".

נוסח פדיון הבן בסידור אדה"ז: "האב מייתי ליה לבכור קמיה כהן ומייתי כסף או שוה כסף חמשה סלעים ומודיע לכהן שהוא בכור פטר רחם לאמו הישראלית ואומר לו: אשתי הישראלית ילדה לי בן זה הבכור. הכהן שואל אותו ואומר: במאי בעית טפי, בבנך בכורך או בחמשה סלעים דמחייבתא ליתן לי בפדיון בנך בכורך זה. האב אומר: בעינא בבני בכורי זה, והילך חמישה סלעים בפדיון דמחייבנא ביה. וכשנותן האב לכהן הפדיון מברך האב ברוך כו' על פדיון הבן, ברוך כו' שהחיינו כו'".