השימוש בחגז בשבת ויום טוב

א) החג"ז הינו מכשיר מכני לחלוטין, הוא בעצם ברז גז המחובר ל'טיימר' קפיצי. השימוש בו הוא כך: ראשית מסובבים את הקוצב לזמן בו רוצים שהאש תדלוק בגז, ולאחר מכן פותחים את ברז הגז ומדליקים את האש, וכיבוי האש יתבצע מאליו כשקוצב הזמן יגיע ל-0.

השאלה היא האם פעולת החג"ז מותרת לכתחילה או לא.

ב) בגמרא _{(שבת יח, א)} כתוב: "אין נותנין חיטים לתוך הרחיים של מים אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום. מאי טעמא? אמר רבה: מפני שמשמעת קול". כלומר, אין לתת חיטים ברחיים של מים כדי שיטחנו מאליהם, משום איסור 'השמעת קול'.

רש"י _(שם) הבין שטעם האיסור ב'השמעת הקול' הוא: "ואוושא מילתא בשבת ואיכא זילותא". כלומר האיסור הוא משום שברעש הנוצר מטחינת החיטים יש זלזול בכבוד השבת.

אבל שאר הראשונים _{(פסקי הרי"ד, פסקי ריא"ז, האגור סי' תקי"ט בשם תוספות משאנץ, ספר התרומה סי' רכב, וסמ"ג ל"ת ס"ה)} הבינו שטעם האיסור הוא לא 'זילותא-דשבת', אלא מפני החשד. כלומר, האנשים השומעים את קול הרחיים הטוחנות, עלולים לחשוד באדם שהוא הניח את החיטים לטחון בשבת ויאמרו שהוא מחלל שבת.

ג) בספר ה'אגור' _(שם) דן לגבי השימוש ב"זוג המקשקש", דהיינו שעון קפיץ שמצלצל מעין "טיימר" של ימינו, ושם הוא אומר שאין לדמות את כיוון שעון הקפיץ לנתינת חיטים לרחיים של מים קודם שבת וז"ל: "טעמא זה לא שייכא כלל גבי זוג המקשקש שהכל יודעים שרגילים לתקנן בכל יום על יום של אחריו ובאותו היום שהוא מקשקש אין מתקניו אותו כלל".

כלומר, אין לדמות את כיוון השעון המצלצל לנתינת חיטים ברחיים אף שבשתיהן ישנה 'השמעת קול', כיון שבשעון ['זוג המקשקש'] ידוע לכל שהעובדה שהוא מצלצל כעת בשבת, היא משם שכיוונוהו קודם השבת. משא"כ בחיטים ורחיים שכן יכולים לחשוד שהניח החיטים ברחיים בשבת.

א"כ מדברי ה'אגור' עולה כי בשעון מצלצל אין חשש להשמעת קול, מפני שלא יבואו לחשוד באדם שהפעיל אותו בשבת.

אך עדיין מדברי ה'אגור' אין לנו ראיה לנידון דידן, משום שכאן מדובר בשעון קפיץ שאינו משמיע קול אלא מבצע פעולה בלי רעש [כגון סגירה של ברז גז], וספק לנו אם יהיה הדבר מותר או לא.

ג) הפרי מגדים _{(סי' שח א"א ס"ק ע"ח)} דן לגבי משיכת קפיץ של שעון שרק מראה את השעה ולא מצלצל, וכותב: "ואפשר כו' שזה אין כלי כלל בלא המשכה, והוה כמכה בפטיש, או מדרבנן אסור שהוה כמודד בשבת".

כלומר, הפמ"ג מעלה כאן חשש לשני איסורים: א) 'מכה בפטיש', משום שהשעון הזה ללא משיכת הקפיץ לא יהיה כשיר למלאכתו, ומשיכת הקפיץ היא תיקונו שיתחיל לפעול. ב) איסור דרבנן של 'מודד', חכמים אסרו למדוד בשבת מדידה שאינה של מצווה _{(שבת קנז, ב, וברמב"ם הלכות שבת פכ"ג הי"ג, ובשוע"ר סי' שו סעי' יח)}, וכאן זו אינה מדידה של מצוה, [הגם שהוא "אוכל נפש" או "עונג שבת", כפ"ש אדה"ז _{(סי' שח ספ"ח)}: "שלא היתירו מדידה של מצוה אלא כשהמדידה בעצמה יש בה מצוה, כגון למדוד המקווה וכיוצ"ב", אבל כאן במדידה עצמה אין מצווה ולכן אין להתיר מטעם זה].

ד) את החשש הראשון שמעלה הפמ"ג, מביא גם החי"א _{(כלל מ"ד סי"ט)} והוא אף מביא לו מקור ברש"י: "ולפי מה שכתב רש"י בעירובין דף ק"ג, דכשנפסק נימא ומגלגל היתד שלמעלה עד שמאריך ומגיע ליתד של מטה וכורכה בו,  הוי אב מלאכה ד'מתקן מנא', על כן לפי זה אסור להעריך זייגער שקורין "אן דרייען" [כיוון השעון], שזה דומה ממש לזה, וא"כ אסור ג"כ לומר לנכרי להעריכו".

הגמרא _(שם) דנה אודות לוי שנחתך מיתר בכינורו בשבת והוא רוצה לתקנו ע"מ שיוכל להמשיך לנגן, ושם מובאת דעתם של חכמים שחולקים על רשב"א שאומר שהלוי ירפה את אחת היתידות המחזיקות את המיתר, ויכרוך אותו על גבי היתד השנייה. חכמים חולקים עליו ואומרים שעדיך שהוא יקשור את שני חלקי המיתר הקרוע זה לזה.

רש"י מסביר מדוע חכמים העדיפו להתיר לקשור את המיתר, מפני שהתרת המיתר וכריכתו כדברי רשב"א הינן תיקון כלי ממש משא"כ קשירה אינה תיקון גמור.

החי"א מדמה את כיוון השעון לתיקון המיתר כפי רשב"א ואומר שזהו אב מלאכה ממש.

המשנ"ב _{(סי' שלח סקט"ו)} מוסיף על דברי החי"א: "אבל בשבת לא מיבעיא דאם עמד דאסור להכינו שילך ואפילו רק בנענוע חוט הברזל שמתנענע ויש בזה איסור תורה לכמה פוסקים דהוי בכלל תיקון מנא אלא אפילו בעודו הולך אסור גם כן למשוך המשקלות או [או בטאשי"ן אוה"ר חוט המושך הגלגלים] שלא יפסוק הילוכו". כלומר, לא רק אם השעון עמד מלכת אסור למשוך הקפיץ כדי שיחזור לעבוד אלא גם אם השעון עדיין נע אלא שתכך יפסיק לפעול אסור למשוך את הקפיץ על מנת שהשעון ימשיך לעבוד לעוד פסק-זמן _{(וע"ע בשעה"צ סקט"ו, ובסי' רנב סק"נ)}.

ה) אמנם, בסברא קשה לדמות את משיכת הקפיץ של השעון לתיקון מיתר של כינור, שהרי הקפיץ של השעון מיועד למתיחה משא"כ מיתר של כינור שאין דרך לשלשלו ולמתחו, וכבר העיר ה'תהילה לדוד' _{(סי' שלח או"ק ו)} על דימוי זה של החי"א ואומר: "ואין הנושאים שווים כלל, דהתם כשנפסקה הנימא נתקלקלה הכלי, וכמתקנה הוי אב מלאכה".

וכן ה'פנים מאירות' _{(ח"ב שאלה קכג)} מתיר לכוון שעון קפיצי בשבת וז"ל: "ולדעתי אין איסור אפילו בשבת למשוך על ידי האופן השלשלת הקטן ואחר כך הולך השלשלת לאט לאט ועל ידי תחבולה זו הולכים האופנים ומראים השעות, לא ידעתי שום איסור מזה, מידי דהוי אמטה רפויה דמותר להדקה וכן כוס של פרקים כיון שאין דרך להדקן מותר להחזירו" _{(שו"ע סי' שיג סעי' ו)}.

כלומר, הוא מדמה את כיוון שעון הקפיץ למתיחת חבלים של מיטה, ולהידוק של חלקי כוס זה לזה, ואומר שכמו שהדרך היא להדק את החבלים של המיטה ואת חלקי הכוס זה לזה ולכן מותר לעשות זאת בשבת, כך גם כיוון שעון יהיה מותר כיו שזו דרך השימוש בו.

אבל בהגהות 'בית מאיר' _{(שו"ת סי' נ)} העיר, שהדימוי שדימה ה'פנים מאירות' אינו מדוייק כל כך, והוא מדמה את כיוון השעון למה שכתב הט"ז _{(סי' שיג סק"ג)} שמכסה מתברג של בקבוק מותר לפותחו ולסגרו, מפני שזוהי דרך השימוש שלו _{(וראה פמ"ג שם מש"ז סק"ז וע"ע בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' סג, ושו"ת מנח"ש ח"א סי' ט ד"ה אמנם)}.

ו) א"כ למסקנה, נראה כי אין משום 'מתקן-מנא' בכיוון השעון, וכך גם משמע מלשון אדה"ז _{(סי' רנב סעי' טז)}: "לא יבואו לומר שהעמידו בשבת, ועבר על גזירת חכמים שאסרו להשמיע קול בשבת". וכן _{(סי' שלח סעי' ד)}: "זוג המקשקש לשעות עשוי ע''י משקולת אסור לערכו בשבת משום שמשמיע קול של שיר".

ואם היה אדה"ז חושש לאיסור של 'מתקן-מנא' בכיוון השעון, מדוע נימק את האיסור רק משום השמעת קול שהיא דרבנן, אלא כנראה ס"ל שאין בו 'מתקן מנא'.

ז) ועדיין יש לדון בחשש הנוסף שהעלה הפמ"ג והוא איסור 'מודד' בשבת.

כתב ה'תהילה לדוד' _{(שם וכן משמע גם משוע"ר סי' סעי' פה)} שטלטול שעון גם שאינו שעון חול אסור, מפני שזה כלי שמלאכתו לאיסור, והיינו שמדידת הזמן עצמה אסורה.

ומכל יש להבדיל בין שעונים של ימיהם לשל ימינו, וכפ"ש ב'שלחן שלמה' _{(סי' שח, סי' נא ציון פז)}: "אמנם לענ"ד נראה דאין לחוש לזה דטעמא דאסרו חכמים מדות ומשקלות בשבת ויו"ט מבואר בכמה מקומות ביצה דף כ"ט ע"א ובתוס' שבת דף קכ"ו ע"ב ד"ה ומדבריהן, ותוספות יו"ט שלהי מס' שבת - דהטעם היא משום עובדין דחול ונראה דלא שייך טעם זה כי אם באלו המדידות והמשקלות שעל פי רוב עוסקים בהם בימי החול בשעת מקח וממכר או שאר משא ומתן של חול וכיו"ב מדברים האסורים בשבת ויו"ט ולכן אם נתיר לו את המשקל והמדידה בשבת יבא לעשות בהם כדרך שהוא עושה בחול והיינו דאסרום משום עובדין דחול", וממשיך ומסביר שם דשעונים של ימינו משתמשים בהם גם שלא בזמן מלאכה, ולכן לא יהא בהם איסור מודד.

ואע"פ שהחג"ז עצמו הינו שעון של מלאכה ממש, מכל מקום יש לדמותו למה שהסביר הרטב"א בחידושיו _{(על הגמרא הנ"ל בשבת)}: "מתעסק בעלמא אנא ואיני צריך לדעת מידת המים". וכמו"כ כאן לא למדוד את הגז שיצא בזמן הבישול צריך האדם אלא לדאוג שהאש תכבה בזמן הרצוי ולכן חשיב כמתעסק.

ז) ובענין ה'גרם כיבוי' הרי כשמכוון החג"ז קודם הדלקת האש הרי זה מותר לכו"ע _{(ראה שו"ע סי' תקי"ד סעי' ג)}.