מי שהוריו אוכלים בשר בהכשר 'הרבנות', והוא קיבל על עצמו לאכול רק בשר בהכשר 'בד"ץ', והם מזמינים אותו לאכול עימהם בכליהם, ומבטיחים לבשל עבורו בשר
האם יש להעיר לבעל-קורא שטעה בקריאת התורה, גם כאשר הדבר מלבין את פניו, או שצריך להימנע מלהעיר בכדי שלא ייעלב?
אחרי עונת חודש, ע"פ הלכה מותר בתשמיש, האין חשש כלשהו שתראה דם מחמת תשמיש? הרי ככל שעוברים הימים היא יותר קרובה לראות, מאחר שיודעת שרואה פעם בחודש לערך ?
[1] דעה ראשונה בשו"ע יו"ד סי' קפו ס"ב. וראה שוע"ר שם ס"ק ז ש"העיקר כסברא הראשונה". וראה אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"א עמ' מג שבדיעבד גם אם לא עשו את ג' הבדיקות כנדרש, אם עברו עשר שנים ולא נודע להם שראתה מחמת תשמיש, "כבר הוחזקה לאינה רואה מחמת תשמיש".
[2] דאף שבשוע"ר שם כתב "שראוי לבעל נפש לחוש" לדעת הרמב"ם והרא"ש שהביא השו"ע שם שגם אחרי ג' הבדיקות הנ"ל צריך בדיקה קודם ואחר התשמיש, ראה אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"א עמ' נ: "שאין להחמיר ולצוות עליהם שיבדקו ודי לנו במה שנהגו שישמרו אותם שנחמיר עליהם עוד וקרוב הדבר שלא ישמרו היטב מה שיצוו עליהם מחדש ומוטב יותר שלא לומר להם והנח להם לישראל שינהגו כמצווה עליהם משנים קדמוניות".
[3] אגרות קודש הרש"ב שם עמ' מג: "מאחר שאין צריך הבדיקה רק בג' פעמים הראשונים ואם כן בנדון דידן הרי היא אנוסה ואינה צריכה כפרה", "ואף אם נאמר דהאשה אינה צריכה כפרה משום זה מכל מקום אפשר הבעל צריך כפרה דהיה ראוי ליה לחוש כו', ולפי מה שנתבאר לעיל דאפשר אינו כדאי להחמיר עליהם כעת בדברים חדשים שלא נהגו בהם מימים קדמונים כו' אם כן גם הבעל אנוס הוא כו' אינו צריך כפרה". ולהעיר משו"ת חתם סופר ח"ב יו"ד סי' קמב: "כי האמת אעפ"י שרגיל הדם לבוא לפני תשמיש מחמת חמוד או לאחריו מחמת חמום התשמיש והתעוררותו מ"מ מחמת תשמיש ממש דהיינו בעוד שהשמש דש באופן שיחייב בעלה חטאת זהו אינו מצוי כלל ומשו"ה מקלינן ברואה מחמת תשמיש דעל הרוב בשעת בעילה ודישה נסתם עורק הדם גם כל הרגשותי' דנותנת כל לבה ועיונה על תאות התשמיש וכמדומה לי ראיתי גם זו בפלתי לחלק כנ"ל".
