דנה חזרה עם חברתה שולמית מהמכללה. "את נראית עצובה" לחשה דנה. "אה, זה כלום, העומס הזה פשוט מתיש אותי" – הפטירה שולמית.
"נו, אני חברה שלך, ו'דאגה בלב איש ישיחנה', ספרי לי".
"אוקיי, אני רואה שאי אפשר להסתיר ממך כלום. אז ככה: את יודעת שקיבלתי מסבתי שרשרת יפה מזהב טהור".
"בטח שאני זוכרת, את שומרת עליה כעל בבת עינך" – אמרה דנה בבת-שחוק.
"אז זהו, שכבר לא. כשחזרתי מהחתונה של דודתי בשבוע שעבר, גיליתי לפתע שהיא איננה. אין לי מושג מתי היא נפלה, וכל מאמצי למוצאה עד עתה, עלו בתוהו. ניסיתי לפרסם מודעות של השבת-אבידה, ולבקש שיעבירו בקבוצות, בתקווה שהמוצא הינו אדם ישר ויחזיר את השרשרת היקרה עם הסימנים המובהקים שעליה – סמל החברה מחו"ל ועיטורים עדינים עבודת יד".
"אני באמת מקווה בשבילך, ועכשיו – מה דעתך ללמוד ביחד למבחן בפסיכולוגיה?" – ניסתה דנה להעביר נושא כדי להסיח את דעתה של שולמית מהצער.
"רעיון טוב, אצלי ב-8 בערב יתאים לך"? כך המשיכו ברגליים קלות יותר לכיוון הבית.
לאחר שבוע:
"התקבלו כבר ציונים בפסיכולוגיה"! – נשמע כרוז נערה. בין בליל המילים, התקרבה שוש אל דנה ואמרה לה בשקט: "שמעתי את השיחה בינך לשולמית היום, והבנתי שהיא לא מצאה עדיין את התכשיט היקר שלה".
דנה הנהנה בראשה לאישור. "היא כבר התייאשה ממציאת התכשיט, ופנתה לחברת הביטוח שבחו"ל. למה את שואלת בעצם, יש לך קצה חוט?"
"לא קצה חוט אלא שרשרת שלימה" – צחקה שוש – "מצאתי את השרשרת בחתונה המדוברת, אליה הייתי קשורה מצד החתן. אבל עכשיו אני מבינה שבעצם אני לא צריכה להחזיר".
"מה פתאום, למה נראה לך"?
"כי דנה הרי תקבל את הסכום מחברת הביטוח, ואם החברה נמצאת בחו"ל מסתבר שבעלי החברה הינם גויים, אם כן למה שלא נרוויח כפול?".
"את יודעת מה?" הרהרה שוש והוסיפה: "אם ארצה לקיים 'השבת אבידה' בהידור, אמתין עד ששולמית תקבל את דמי הביטוח, ואז אחזיר לה. אני בטוחה שכך בסוף היא תשמח כפליים"!
"זה רעיון מעניין מה שאת אומרת", ניסתה דנה לצנן את התלהבותה של שוש, "רק בואי נחשוב רגע מה יקרה אם באמת תחכי עם ההשבה: כשחברת הביטוח משלמת ערך מוצר שאבד, היא מעלה אחר כך את דמי הפרמיה למבוטח. יוצא ששולמית תפסיד מזה".
"יפה מאד", התערב ראש המכללה בשיחתן, והן נסוגו לאחור במבוכה. "אתן כבר עוסקות בעבודה הסמינריונית התורנית? יישר כח! אם כך, אני אוסיף לכן פרט חשוב: גם אם שוש תגלה ששולמית כבר קיבלה את הכסף מהביטוח – עליה להחזיר לה את השרשרת בכל מקרה ובהקדם האפשרי. הסיבה לכך, כי החזרת אבדה זוהי מצות-עשה שרובצת על המוצא בכל רגע, וה'עסקים' שעושה המאבד עם חברת הביטוח אינם מעניינו של המוצא".
"אל דאגה, נשלב גם את זה בעבודה המחקר התורנית", צחקו שתיהן מאחורי גבו המתרחק, ושוש רצה כחץ מקשת לקיים מצות "השב תשיבם".
מקורות:
שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' נ. פתחי חושן אבדה פ"א הערה נ.
[עריכה: ש. מלומד ©️]
