נעלי פפאיה

היינו בעיצומה של שיחת שכֵנוֹת בגן השעשועים. הילדים השתובבו מסביב, כשמידי פעם אחת האימהות קוראת לילד התורן ומכניסה לפיו הקטן עוד חתיכת לחם או פיסת פרי.

דינה התפלאה בקול: "חוי, למה הילדים שלך עם נעליים סגורות בחום הלוהט". לדעתי מדובר בשאלה חסרת טקט. בפרט בהתחשב בעובדה שיותר משתי זוגות עיניים של הנשים שלצידנו פזלו לכיוון נעלי הילדים שלי.

יכולתי לומר לה שיש כאלה שצריכים כל השנה נעלים סגורות בשביל מדרסים שייצבו נכון את הרגל, ואולי להוסיף לה מילה או שתיים על צורת וסגנון של שאלות, אבל העדפתי להתעלם והסברתי לה בשקט את האמת: "התקופה האחרונה הייתה קצת לחוצה מבחינה כלכלית, ודווקא עכשיו קצת רָוַוח לנו. בדרך כלל אני לא אוהבת לקנות 'זול ששווה זול', נכוויתי מכך בעבר. ובעלי אומר על כך בבדיחוּת, 'אין לנו מספיק כסף כדי לקנות דברים בזול'".

"מעניין חוי, לא הכרתי אותך כך. לא חשבתי שמעניין אותך מותגים וכאלה", אמרה דינה.

נשמתי עמוק, "אנחנו בכלל לא בעניין של מותגים ופירמות יוקרתיות. העניין הוא במוצרים של חברות עם שם טוב, כאלה שמקפידות שחומרי הבסיס יהיו איכותיים. במשפחה שלנו זה מתבטא בעיקר במוצרי חשמל ובנעלים. אלו לא דברים שאקנה 'חתול בשק'".

"זה בדיוק מה שאני חושבת כשאני קונה בגד ממותג, שזה מוצר איכותי"! טענה דינה.

לא הייתה לי הרבה סבלנות, אבל המשכתי להסביר: "בבגדים ראיתי שאפשר למצוא סחורה איכותית גם מייצור של חַבָרוֹת עממיות יותר. לעומת זאת בנעלים, הגעתי למסקנה שיותר כדאי להשקיע".

"אמא שלי הייתה משקיעה בנעלים איכותיות, שבשימוש סביר של ילדוֹת היו נשארות גם ליַלדָה הבאה בתור. בתור בחורה שמפתחת דעה עצמאית, אהבתי שיהיו לי מגוון נעלים, שאוכל להתאים לבגדים ול'לוק' המשתנה שמעניין בחורה שאוהבת לגוון. אז חשבתי רק על המחיר בהיבט ממוני, ולא על המחיר שהרגליים שלי משלמות על החוויה המגוונת… הייתי מוצאת ברחוב יפו בירושלים נעליים גם ב-20 שקלים. עד שהתחלתי לחוות על בשרי את כאבי הרגלים והגב. אורתופדית הסבירה לי שעל הרגלים עומד כל הגוף ולכן חשוב להשקיע בנעלים איכותיות. היא אמרה לי אז שזה חשוב גם להתפתחות התקינה של היציבה בילדים קטנים".

"עכשיו, בתקופה הלחוצה, כבר חשבתי לקנות בחנות נעלים שמסַפקת גם דגמים פשוטים וזולים יותר של סנדלים. נראה לי שלא יקרה כלום לילדים מעונה אחת בה ילכו עם דגמים פחות איכותיים. רק חבל לי שאני יודעת מראש שהם לא יישארו לילדים הבאים. כשיש שיירה של ילדים, זה בהחלט שיקול לדעת שהשקעתי כסף במוצר שנשאר ויועיל לי גם לטווח הרחוק".

"כנראה יש לך 'בובות' של ילדים" אמרה ציפי, השכנה החדשה שישבה בסמוך, "אצלי גם נעלים יקרות שאני קונה לא שורדות מעֵבר לעונה אחת".

"טוב", חייכתי. "גם הילדים שלי אוהבים לטפס על גדרות ועצים, אבל הם גם מורידים את הנעלים לפני, ככה שהגרביים הן אלו שהולכות פייפן"…

"גרביים זה עוד טוב" צחקה דינה, "לא תאמיני שאני כל כך פדנטית והילדים שלי חופשי מורידים גם את הגרביים, ואז הרגליים כבר נפצעות"… חייכנו כולנו.

סיום השיחה הפשיר קצת את ההרגשה הכבדה אצלי. תכל'ס, אלו הקשיים השמחים של החיים. התחלתי לקרוא לחבורה שלי להתאסף, כי כבר מאוחר.

ציפי גירדה בראש, כמנסה להיזכר במשהו. "את יודעת? אם חשוב לך גם חברה איכותית וגם לשלם בזול, אני יודעת שבאתר של נעלי פפאיה יש עכשיו מבצעים כאילו שזו סוף עונה! אני כנראה גם כמוך, אוהבת לשלם זול על איכותי, מה שכמעט לא קיים בשוק. אבל כשיש לך מותג מוּכָּר במחירים כאלו, תוכלי לעשות חישוב מסלול מחדש על הרכישה שלך"!

"האמת היא, שאני לא אוהבת בכלל להזמין מאתרי אינטרנט. אני צריכה למשש את הסחורה בידיים, לראות בעיניים שהמידה תואמת, שהנעל לא צרה או רחבה מידי, זה הרי משתנה מהחברות השונות, וגם אם אני יודעת למשל ששרי שלי מידה 25 בנעלים, זה לא אומר שבסנדלים זה יהיה אותו דבר".

"זה שיקול בשבילך, חוי"? תמהה ציפי, "הרי יש אפשרות להחליף או להחזיר במידה ולא הייתה התאמה".

"אין לי כח להחלפות-החזרות האלו", נאנחתי. "אני אוהבת לבוא פעם אחת לחנות עם כל השיירה שצריכה להתחדש. ואחרי שעה-שעתיים לצאת עם נעלים או סנדלים לכל הגדוד".

דינה כבר עמדה ליד אחת המגלשות הגבוהות, מנסה לשדל את הגדול שלה לרדת מהמתקן. היא שמעה אותי והתקרבה בחזרה: "נו, בשביל זה יש לאתר גם חנות. עשיתי את זה כבר כמה פעמים. זה אמנם לוקח זמן, אבל לדעתי שווה את המחיר. מדדתי בגדים או נעלים שנמצאים גם בחנות וגם באתר, רשמתי לעצמי דגם ומידה מדויקים, והזמנתי ככה בקלות"!

דינה אמרה את זה כל כך בקלילות, אבל אותי זה הכעיס: "ככה? זה נשמע לי ממש גניבת דעת"!

"למה גניבת דעת"? שאלו דינה וציפי ביחד, "הרי זו אותה חֶברה! זה אפילו לא דומה למקרה בו רכשתי אופניים יד 2, וביררתי עליהם קודם בחנות שמוכרת כאלה חדשים"! אמרה ציפי.

"אז בוודאי שזה אסור" צקצקה דינה בלשונה.

קל לה לומר, חשבתי לעצמי, היא הרי לא קונה אף פעם דברים מיד 2… למרות שלפי מה שהיא סיפרה בדקות האחרונות, מתברר שגם לה יש כמה התחכמויות, איך לגרום למשפחה שלה להיראות מטופטפים ולהוציא פחות כסף.

"את חושבת שזה יפה להטריח את המוכרת להביא לך עוד ועוד דגמים ומידות של נעלים, ובסוף לומר לה בנימוס: 'תודה על כל העזרה, אני הולכת לשלם על העבודה שלך חצי מחיר באתר'"?! ניסיתי להסביר.

"הרי זה יכול לקרות בכל מקרה, שהטרחתי את העובד בחנות, ובסוף לא התאימה לי הדוגמה, או לא היה נראה לי המחיר. וזה בכל חנות שהיא", ניסתה ציפי להצדיק.

"ברור", הסכמתי, "בעלי החנות לוקחים את זה בחשבון. הבעיה היא שאת יודעת מראש שאינך באה בשביל לקנות. לעניות דעתי, זו גניבת דעת מצידי אם אני עושה כך בכוונה תחילה. זה לא שאני עושה סקירת שוק בכל החנויות הרלוונטיות. בכל מקרה אין לי זמן לסקירות שוק שכאלה, אבל ברמת העיקרון…"

"הבנתי מה את אומרת", ציפי אמרה ודינה הנהנה במבוכה לאות הסכמה. הילדים כבר התחילו להתרוצץ סביבנו ולקפץ בחוסר סבלנות. שרי ניסתה למשוך לי בחצאית, והקטן ניסה לצאת מהעגלה אליה קשרתי אותו רק לפני 2 דקות.

"דודי דַי", צעקה דינה פתאום, כשקלטה את הילד שלה זורק נעל על ילד אחר. "לשים נעלים מיד"!

"טוב, הילדים שלנו כבר באמת עייפים", ניסיתי ללמד זכות על הטירלול שהתרחש סביבנו. "אין להם סבלנות לחכות עד שנגמור את ההתדיינות כאן".

בבית שאלתי את בעלי, והוא הסביר לי שעל פי הלכה אסור לי להיכנס לחנות ולברר על מחירי המוצרים כשאין בכוונתי לרכוש מוצרים אלה. "אם את נכנסת לחנות הנעליים ואין לך שום כוונה לקנות כאן נעליים, רק להזמין באתר על פי המידות שתמדדי כאן – יש כאן "אונאת דברים" למוכרת בחנות שיוצאת מנקודת הנחה שיש סיכוי שהסיוע שלה יגרום לך לקנות אצלה, בחנות הפיזית. אם את יודעת שאין סיכוי שתרכשי את המוצרים עליהם ביררת אצלה – וכל המטרה היא על מנת לדייק את הקנייה בחנות המקוונת – יש בזה איסור".

ממש שמחתי שביררתי את ההלכה בטרם ביצעתי את עצתה של שכנתי. התלבטתי אם זה יהיה נכון להגיד לה בפירוש או להעביר את המסר בצורה עקיפה. החלטתי להתייעץ עם בעלי. הוא חשב קצת ואמר לי שהרבי היה מורה להורים שביקשו עצות להשפיע על בנם הבוגר – לנסות לעשות זאת על ידי חבריו של הילד. "תנסי להעביר את המסר דרך חברה משותפת שלכן, שהיא לא תחשוב שאת הופכת להיות 'מדריכה' או 'מורה למוסר ודרך ארץ' שלה…"

מתברר שהוא צדק, אחרי שבוע וחצי בשיחה אגבית היא אמרה לי, "את זוכרת שדיברנו על הנעליים שאני מזמינה מהאינטרנט?!" הנהנתי, "תקשיבי, גיליתי שיש בעיה הלכתית בזה" אמרה בלהט, ואני רק חייכתי בנימוס והאזנתי לדבריה. למדתי כאן שיעור נוסף במצוות 'הוכח תוכיח את עמיתך'.

מקורות:

בבא מציעא נח, ב. שו"ע חו"מ סי' רכח ס"ד.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים