שינוי מזל

[1] גמרא שבת קנו, א: "רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן מניין שאין מזל לישראל שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה גויים יחתו ולא ישראל ואף רב סבר אין מזל לישראל דאמר רב יהודה אמר רב מניין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אתו החוצה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בן ביתי יורש אתי אמר לו לאו כי אם אשר יצא ממעיך אמר לפניו רבונו של עולם נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן אמר ליה צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל". ופירש רש"י: "אין מזל לישראל, דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה".

ובאגרות קודש הרבי חי"ח עמ' רה: "במענה למכתבם מיום 2/9 בו שואלים למזלם. והנה כבר נאמר תמים תהיה עם הוי' אלקיך, ואין ענין בדרישה למזל ולעתידות וכו', כי אם ללכת לבטח בדרך המלך מלכו של עולם, היא דרך תורתנו ומצותיה, זאת אומרת להתנהג בחיי היום יומיים בכל ענין ופרט מתאים לפי המבואר בשולחן ערוך וכיוצא בזה. ואז הובטחנו אשר אין מזל לישראל, ומקיים בורא עולם ומנהיגו (על פי מה שכתוב): אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם וגו' ככל הברכות המנויות בפרשה".

[2] רמב"ם הלכות דעות פ"א ה"ז: "וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו עד שיקבעו בו, יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות ויחזור בהם תמיד עד שיהיו מעשיהם קלים עליו ולא יהיה בהם טורח עליו ויקבעו הדעות בנפשו". שם פ"ב ה"ב: "מי שהוא בעל חמה אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל, וילך בדרך זו זמן מרובה עד שיתעקר החמה מלבו, ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וישב למטה מן הכל וילבש בלויי סחבות המבזות את לובשיהם וכיוצא בדברים אלו עד שיעקור גובה הלב ממנו ויחזור לדרך האמצעית שהוא דרך הטובה, ולכשיחזור לדרך האמצעית ילך בה כל ימיו, ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות אם היה רחוק לקצה האחד ירחיק עצמו לקצה השני וינהוג בו זמן רב עד שיחזור בו לדרך הטובה והיא מדה בינונית שבכל דעה ודעה". תניא פי"ד: "שההרגל על כל דבר שלטון, ונעשה טבע שני, וכשירגיל למאס את הרע יהיה נמאסץ קצת באמת". שם פמ"ג: "ע"י התבוננות זו ממילא תתפשט מדת האהבה שבנפש מלבושיה דהיינו שלא תתלבש בשום דבר הנאה ותענוג גשמי או רוחני לאהבה אותו ולא לחפוץ כלל שום דבר בעולם בלתי ה' לבדו מקור החיים של כל התענוגים כו', וגם מי שאין מדת אהבה שבנפשו מלובשת כלל בשום תענוג גשמי או רוחני יכול להלהיב נפשו כרשפי אש ושלהבת עזה ולהב העולה השמימה על ידי התבוננות הנ"ל".

[3] תניא פי"ב: "המוח שליט על הלב [כמו שכתוב ברעיא מהימנא פ' פינחס] בתולדתו וטבע יצירתו שכך נוצר האדם בתולדתו שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאותו שבלבו שלא למלאת משאלות לבו במעשה דבור ומחשבה ולהסיח דעתו לגמרי מתאות לבו אל ההפך לגמרי ובפרט אל צד הקדושה כדכתיב וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך פי' כמו שהאור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החשך שנדחה ממנו מאליו וממילא כך נדחה ממילא סכלות הרבה של הקליפה וסטרא אחרא שבחלל השמאלי [כמאמר רז"ל אלא אם כן נכנס בו רוח שטות וכו'] מפני החכמה שבנפש האלהית שבמוח".

ספר אמונה ומדע עמ' 128, משיחת פ' שלח תשל"ה: "מבואר בגמרא (שבת קנו, א) 'האי מאן וכו' יהי כו". כלומר הנולד ביום פלוני יהיה בעל תכונות אלו, ונולד ביום אחר יהיה בעל תכונות אחרות וכו' וכו'. הנה גם כאן אין בכך הכרח. כפסק הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ה ה"א) 'רשות לכל אדם נתונה' להיות צדיק או הפכו, ואין לומר כלל ש'תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו' (שם ה"ד). אלא יתכן שאדם יוולד בעל 'נטיה קצת' לתכונה זו או אחרת. וכמו שמבואר בפרק החמישי של 'שמונה פרקים להרמב"ם', שאף על פי שאפשר לאדם שיוולד בטבעו מוכן למעלה או לחסרון, אין זה שולל ממנו את כח הבחירה החפשית. ויכול אדם לבחור גם בהתנהגות שהיא מנוגדת לאופיו וטבעו. זה תלוי, כמובן, במידת המאמץ שהאדם משקיע. כלומר, אדם בעל תכונות שליליות הרוצה לסגל לעצמו התנהגות חיובית, יצטרך להתאמץ יותר מחברו בעל התכונות החיוביות. כמו כן מובן, שאדם שנולד 'מוכן לחסרון' ובעל נטיות שליליות, יש בו גם תגבורת כח כדי שיוכל לעמוד במלחמה הפנימית ולהתגבר על טבעו. יוצר האדם אשר יצרו 'מוכן לחסרון', נותן לו כח רב יותר מלזולתו, כדי שיוכל להתגבר על חסרונו, משום ש'לפום גמלא שיחנא' ו'אין הקב"ה מבקש אלא לפי כחן'. נמצא אפוא, שאף אם נולד אדם ביום מסוים ובמזל פלוני, הגורם לו משיכה ונטיה מסויימת, אין זאת אלא משיכה, ולא הכרח, וניתן להתגבר על משיכה זו. כשם שניתן להצליח בלימוד התורה ביום (על ידי יגיעה), אף על פי שבלילה קל יותר להצליח בלימוד התורה".