כתובה

[1]  ראה תורת מנחם ח"י עמ' 199 (אודות חתונת הרבי): "את הכתובה כתבו (לא סמוך להחופה אלא) מבעוד יום, וגם קבלת הקנין וחתימת העדים היו מבעוד יום, ובעת החופה היתה רק מסירת הכתובה. ולהעיר שע"פ דין יכול להיות שעבוד הכתובה גם כמה ימים קודם הנישואין".

[2]  ראה טיב קידושין על שו"ע אה"ע סי' מה ס"ק כב: "קשה איך כותבין הכתובה קודם קידושין שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי שמא לא יקדשנה באותו יום רק אחר זמן והוי לה כתובה מוקדם כו'. וצריך לומר דאיירי בשטר שיש בו קנין כנהוג בכתובות". וראה הערה הקודמת "קבלת הקנין כו' מבעוד יום".

[3]  ראה עד"ז תורת מנחם ח"ה עמ' 146 לענין אכילת מצה שרויה באחרון של פסח. עיי"ש.

[4]  ראה הלשון בהערה 1: "יכול להיות כו' גם כו'".

[5]  ומנהג תוניס דלהלן הערה 11 היה מפני אונס השלטון כמבואר בשו"ת בית נאמן המצויין שם.

[6]  ראה לבוש אה"ע סי' סו סי"א: "היה מן הראוי שלא לחתום הכתובה עד אחר החופה, דאיך יחתומו על וצביאת מרת פלונית והות ליה לאינתו קודם שתיכנס לחופה והוא שקר גמור, ומה שהעולם אין נזהרין בזה כו' וסומכין כיון שעסוקין באותו ענין לא מחזי כשיקרא".

[7]  כן כתבו פסקי דין ירושלים ח"ד עמ' רצה. שו"ת מנחת אשר ח"ב סי' צא-צב.

[8]  קונטרס מנהג חב"ד בכתיבת הכתובה להגרמ"ש אשכנזי עמ' 21.

[9]  קונטרס מנהג חב"ד הנ"ל עמ' 8-11.

[10]  כנ"ל הערה 1.

[11]  שו"ת בית נאמן ח"א עמ' תלד שכן היה המנהג הפשוט בתוניס.

[12]  שהרי המנהג הוא כיון דנפיק כו' כנ"ל, ואין לך בו אלא חידושו שרבותינו נשיאינו עשו כן ביום הסמוך לחופה ולא קודם לכן.