נשאלתי על ידי אחד מאנ"ש חסידי חב"ד, האם יש מקור בהלכה או בשיחותיו של הרבי, שעדיף להימנע מלבקר בציון הקדוש בנ.י. משום החלשת האמונה בביאת
האם השימוש במכשיר "חג"ז" (Gas Timer Valve) מותר מבחינה הלכתית ביו"ט – כשהדלקת האש תהיה מנר שהודלק קודם יום טוב, או בשבת – כשהאש הודלקה
האם ברית מילה שצריכה להיות בחג הסוכות יש עדיפות שגם ביצוע הברית עצמה תהיה בסוכה?
מי שאמו מקפידה לנהל מטבח כשר עבורו, אך לעת עתה עדיין מחללת שבת בפרהסיה, האם יכול לאכול מבישוליה?
בסימן תר"ז סעיף ז' מביא אדמו"ר הזקן שתי דעות בקשר למקום ההכאה באמירת אשמנו, או על החזה או על הלב, ואינו מכריע. בהיום יום כ' תשרי מובא שבעת הנענועים צריך להגיע עד החזה מקום שמכים באמירת אשמנו. ואני שואל לפי זה, מהו המקום שמתכוון בהיום יום? האם מישהו בחן בדיון היכן נראה שהרבי מכה?
אכן, למרות שבשולחן ערוך רבינו הזקן (שם) מובאות שתי דיעות היכן מכים באמירת הווידוי – "על הלב כו', ויש נוהגים להכות על החזה" – בכמה מקורות מדברי רבותינו נשיאינו משמע ברור שההוראה לרבים למעשה היא להכות על החזה[1] (מעט למעלה מן הלב[2]). [לענין כיצד בדיוק נהג הרבי עצמו בענין זה, על פי סרטי הוידיאו קשה להכריע ברור].
[1] היום יום כ' תשרי: "בעת הנענועים צריך להגיע עד החזה מקום שמכים באמירת אשמנו". לקוטי שיחות ח"ב בהוספות, יו"ד שבט אות כט: "הרבי [=הריי"צ] אמר שבתפילות בהן אין אומרים תחנון – אין מכים על החזה באמירת 'סלח לנו'". אגרות קודש חכ"א אגרת ז'תתטז עמ' עט: "לסלח לנו כו' אין מכים על החזה בכל תפילה שאין אומרים תחנון אחריה". ספר המנהגים חב"ד עמ' 65: "מכים על החזה בברכת סלח".
[2] ראה שער הכונות ענין נפילת אפים דרוש ב': "בעת ברכת שים שלום ירדה טפת החסדים מן המוח עד החזה ועדיין לא נתגלו, ואחר כך על ידי הוידוי יורדין החסדים עד הלב במקום הגלוי".
