הנחת תפילין אחרי איזהו מקומן

[1] שוע"ר סי' נ ס"א-ב: "קבעו לשנות אחר פרשת התמיד פרק איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה ותלמוד דברייתא דרבי ישמעאל היא במקום תלמוד שהמדרש כתלמוד כו', ועוד מפני שבפרק זה אין בו מחלוקת והוא משנה ברורה למשה מסיני. אין קריאת פרק זה וברייתא זו עולה ללימוד משנה ותלמוד אלא למי שמבין אבל מי שאינו מבין צריך ללמוד ולהבין שאם לא כן אינו נחשב ללימוד שאף בתפלה מוטב להתפלל בלשון שמבין אלא שיש לומר שאף שהוא אינו מבין הקדוש ברוך הוא יודע כוונתו ומבין אבל אם אומר המשנה ואינו מבין אינו נקרא לימוד כלל".

[2] שוע"ר סי' נא סי"ג: "אין אומרים הזמירות במרוצה כי אם בנחת מלה במלה כדי לכוין בהם יפה".

[3] ספר המנהגים עמ' 5.

[4] ראה ספר מטה משה סי' ז: "ויש נוהגים להניחם קודם ברוך שאמר, ונותנים טעם מאחר דצריכים גוף נקי אין להם להיות עליו יותר מן החוב".

וכעין זה מובא בשם הרבי. ראה קובץ הערות וביאורים תתמה עמ' 76: "שמעתי מאחד ששאל כ"ק על דבר זה [=טעם מנהגנו הנ"ל להניח תפילין דוקא קודם פרק "איזהו מקומן" ולא קודם לכן לפני "הריני מקבל" כמופיע בסידור רבינו הזקן], והשיב הרבי שהטעם הוא כדי למעט בכל מה דאפשר היסח הדעת בתפילין. זאת אומרת שלא יניחו תפילין רק ב'מינימום' הזמן. ואע"פ שאם כן היה צריך להניחם קודם הודו, שמשם מתחיל המניין? התירוץ בזה הוא שצריך לומר הקדיש השייך למשנת איזהו מקומן, ואינו כדאי לעשות הפסק בין הקדיש להודו בשביל להניח אז התפילין". מדברים אלו עולה שעיקר טעם הנחת תפילין דווקא קודם איזהו מקומן ולא לאחר מכן – הוא משום מניעת בלבול והפסק בתפילת הציבור.

וכן שמענו מהמזכיר הרי"ל גרונר, שכמה פעמים ראה את הרבי מניח תפילין אחר אמירת איזהו מקומן.וכך עולה מהמתואר בספר מעשה מלך עמ' 2 שהרבי היה אומר כל הקרבנות עד אחר פרק איזהו מקומן תיכף אחר אמירת ברכות השחר.