מי שאמו מקפידה לנהל מטבח כשר עבורו, אך לעת עתה עדיין מחללת שבת בפרהסיה, האם יכול לאכול מבישוליה?
מי שהוריו אוכלים בשר בהכשר 'הרבנות', והוא קיבל על עצמו לאכול רק בשר בהכשר 'בד"ץ', והם מזמינים אותו לאכול עימהם בכליהם, ומבטיחים לבשל עבורו בשר
יש אצלינו זקן בן שבעים שלא יכול לאכול סוכר וגם אלכוהול. הוא בדיאטה חזקה. הרופא אוסר לו מיץ ענבים ויין (סוכר ואלכוהול). איך הוא יכול לצאת ידי חובת הארבע כוסות? מה הפתרון ההלכתי עבורו?
[1] שוע"ר סי' תעב סכ"ח: "במקומות שאין יין מצוי דהיינו שמהלך יום אחד סביבות העיר אין גדל שם יין הרבה אלא מעט מזעיר יכול ליקח לד' כוסות שאר משקים שהם חמר מדינה באותו העיר כגון מי דבש במקומות שרגילין לשתותו בפסח ואינן חוששין לזיוף קמח ועל דרך שנתבאר בסי' תס"ז". וראה משנה ברורה שם ס"ק לז שהוא הדין מי שהיין "מזיקו" - "יכול ליקח יין צמוקים או חמר מדינה".
[2] ראה קיצור הלכות משו"ע אדה"ז מילואים לסי' ערב עמ' סט: "בספר אשכבתא דרבי (עמ' 97) מעשה רב מכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שהבדיל על קפה לפני הסתלקותו, ועוד מביא שם ש'ידוע הוא שגם רבינו הגדול אדמו"ר הזקן נ"ע הבדיל על קאפע קודם הסתלקותו' כו'. ועוד יש להעיר מהידוע מענה כ"ק אדמו"ר שליט"א לחייל בצבא ארצות הברית ששאל על איזה משקה לעשות הבדלה, וענהו: על בירה או תה. שמזה מוכח שבשעת הדחק עכ"פ אפשר לנהוג כן לכתחילה".
ובקונטרס עובר אורח לבעל האדר"ת סי' רצו: "שמעתי בשם גאונים רבים מדור שלפנינו ז"ל, שהורו להבדיל על כוס טייא מתוקה או קאפפע מתוקה. ואחד מגאוני הדור זצ"ל קיים כל ימיו כוס של ברכה בכוס של קאפפע. ונראה מדעתם דחמר מדינה נקרא כל שהוא עשוי לכיבוד לאורחים וכיו"ב וכמו שהוא גם טייא וקאפפע משא"כ חלב".
[3] וראה פרי מגדים סי' תפג אשל אברהם ס"ק ג שכתב גבי מי תפוחים וזנגביל (הנחשבים משקאות "גרועין" שיש אומרים שאינם חמר מדינה, ראה שוע"ר סי' תעב סכ"ט), שלא יברך אלא על כוס ראשונה ואחרונה.
