הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
סוכן ביטוח מסביר לי עד כמה חשוב לבטח את בני המשפחה בביטוח פרטי בנוסף לביטוח המשלים של קופ"ח המכסה גם ניתוחים בחו"ל ותרופות מצילות חיים. כמו כן ממליץ על ביטוח סיעוד..
שאלתי היא היכן עובר הגבול בין ביטחון בה' שיעשה הטוב ויתן לנו עוד שנים בריאות שמחות ומאושרות לבין עשיית הכלי ולצורך כך כדאי להשתדל לעשות כל הביטוחים הנ"ל?
רכישת ביטוחים שונים למטרת הגנה מפני מקרי הפסד ונזקים וכדומה, אינה עומדת בסתירה לאמונה בה', כי ביטוח אינו אלא כסוג נוסף של השקעה ומסחר, וכשם שמותר לאדם להשתדל בעסקים שונים להרבות את נכסיו – מתוך אמונה ש"ברכת ה' היא תעשיר" וההשתדלות בעסק אינה אלא כלי לברכת ה' כמו שנאמר "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה"[1], כך מותר לו להשקיע בביטוחים שונים לשם הצלה מהפסדים – מתוך אמונה שהשמירה היא מה' וזה אינו אלא כלי[2].
לענין האם ועד כמה כדאי להשקיע בביטוחים שונים, אין תשובה חותכת, כי זה מאוד אינדיבידואלי. הדבר תלוי בגיל האדם, במצב בריאותו, במצב בריאות אשתו וילדיו, וכן במצב חשבון הבנק שלו.
בנוסף, מידת ה'השתדלות' בעשיית 'כלים' גשמיים לברכת ה' תלויה גם בדרגתו הרוחנית של האדם – עד כמה חזק בטחונו בה' והיכן הוא אוחז במעמדו ומצבו הכללי בעבודת ה'[3].
[1] מדרש לקח טוב פ' ראה כה, ב: "וברכך ה' אלהיך, יכול ל'בטל' הברכה משתלחת, תלמוד לומר בכל אשר תעשה, הברכה משתלחת בפועל כפים".
[2] שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סי' קיא: "אינשורענס הוא ככל עניני מסחר וכדומה שעושין לפרנסת עצמו ופרנסת בניו שרשאין ליקח זה כיון שהוא מעשה פרנסה, וגם אולי יקיל זה מעליו שלא יצטרך לעבוד הרבה להניח שישאר לעת זקנותו ולירושה לבניו אחריו, כיון שבדרך נס אינו זוכה וגם אסור להתפלל ע"ז וגם בשבת דף נ"ג מגנה זה אביי למי שהוצרך לפרנסתו לנס ולא נתן לו השי"ת בדרך הטבע להצליחו שיהיה לו שכר מניקה וגם אסור ליהנות ממעשה נסים כדאיתא בתענית דף כ"ד עיין שם ברש"י, וא"כ כשרוצה להשאיר לזקנותו ולירושה הרי צריך שהשי"ת ישפיע לו ממה שעושה יותר מכפי הראוי בדרך הרגיל שהוא כעין דרך נס שאולי אינו זוכה וגם אינו מן הראוי כדלעיל, ולכן כיון שהשי"ת נתן דעה בדורות האחרונים שיהיה עסק זה של אינשורענס בעולם שהוא השארה לזקנותו ולירושה בדרך טבעי, הוא דבר טוב וראוי גם לאנשים כשרים יראי השי"ת ובוטחים רק על השי"ת שהוא הנותן עצה למיקני נכסין, דגם מי שקונה אינשורענס הוא נמי עצת השי"ת למיקני אינשורענס ובוטח על השי"ת שיוכל לשלם בהגיע הזמן בכל שנה וזהו הבטחון שאנו מחוייבין, וכן הוא באינשורענס של שריפה וגניבה והאינשורענס של הקארס שכל אלו הוא דבר שאין בזה שום חסרון לענין הבטחון וכמו שנהגו היתר כל העולם אף יראי השי"ת ביותר".
[3] חובות הלבבות שער הבטחון פ"ג: "ואם הוא מגביר עבודת האלהים ובוחר ביראתו, ובוטח בו בעניני תורתו ועולמו, וסר מן הדברים המגונים וכוסף למדות הטובות, לא יבעט במנוחה ולא יטה אל השלוה, ולא ישיאהו היצר ולא יפת בכשפי העולם, יסתלק מעליו טורח הגלגול והסבוב בהבאת טרפו, מפני הסתלקות שני הפנים הנזכרים מעליו, הבחינה והבעיטה בטובה, ויבואהו טרפו בלי טרח ובלי יגיעה, כפי ספוקו ומזונו".
