הבטחה בעל-פה למקום במשפחתון: מחייבת?

עובדות ונתונים

1. הנתבעת מפעילה משפחתון.
2. התובעת ביררה האם לנתבעת יש מקום במשפחתון עבור בנה מתאריך ה-01/01.

טענות ותביעות

1. התובעת טוענת שהנתבעת התחייבה בפניה כי יש מקום עבור בנה. הנתבעת משיבה כי היא מעולם לא התחייבה כי יש מקום עבור בנה של התובעת.
2. לדברי הנתבעת, כעת, אין מקום עבור בנה של התובעת, ועם זאת התובעת דורשת לחייב את הנתבעת לעמוד בדיבורה.

משא ומתן

1. בשלחן ערוך הרב חושן משפט הלכות מכירה ומתנה ס"א, כתב: "אף על פי שאין המקח נגמר בדברים בלבד, ורשאי כל אחד מהם לחזור בו מן הדין, ואפילו קללת מי שפרע אינו צריך לקבל אם לא נתן מעות, הרי החוזר בו ממחוסרי אמנה, ואין רוח חכמים נוחה הימנו, כי ראוי לאדם לעמוד בדברו כמו שכתוב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וגו'" [ראה גם שו"ע הרגיל שם].
2. כלומר, סיכום דברים בין אנשים בעל-פה אינו מחייב על פי הלכה אף אחד מהצדדים, אולם החוזר בו נחשב מחוסר אמנה ואין רוח חכמים נוחה ממנו.
3. כאשר הסיכום בעל-פה היה מלווה גם בתשלום של אחד-הצדדים, החוזר בו עובר על 'מי שפרע'.
4. בנדון דידן, הצדדים מודים כי לא הייתה התחייבות בתשלום של אחד הצדדים ולכן כל צד יכול לחזור בו ואינו עובר על 'מי שפרע'.
5. כמו כן, מההתכתבות בין הצדדים (ששלחה הנתבעת) עולה, כי הנתבעת הודיעה בפירוש לתובעת, כי: "מקום יהיה בעז"ה. אמרתי שאני עוד לא יודעת סופית אם זה יהיה ב1.1 … אני לא סוגרת כלום עד שלא תגיעי לראות ולהתרשם שזה באמת מתאים לך".
6. כלומר, הנתבעת הודיעה לתובעת כי היא עדיין אינה מתחייבת להכניס את בנה למשפחתון, כך שאין הנתבעת נקראת 'מחוסרת אמנה'.
7. גם אם – כדברי התובעת – הייתה התחייבות של הנתבעת להכניס את בנה של התובעת  הרי שכאמור, על פי הלכה אין להתחייבות זו משמעות מלבד שהנתבעת תקרא 'מחוסרת אמנה' ושאין רוח חכמים נוחה הימנה, אך אין בכך כדי לדרוש ממנה להכניס את בנה של התובעת.

פסק דין

1. הנתבעת אינה מחוייבת לקבל את בנה של התובעת.