למי שייך תקציב הצלמת

היערכות לפורים

זה היה בסוף חודש שבט. "אני לא יודעת מה יהיה" אמרתי לסייעת באנחה. זמן חצר בגן, יחסית רגוע מסביב, ומצאנו לנו כמה דקות לשבת בנחת, עד שנזכרתי: "האימהות מצפות בכל שנה לתוצרים המושקעים שאנחנו משיקים לקראת פורים. השנה, חוץ מהתחפושת של ראש חודש אדר, אני לא יודעת מה לעשות".

"על אלו רעיונות חשבת, רוזי" שאלה סימה בהשתתפות, "ומה בעצם חוסם אותך"?

"התקציב כמובן" עניתי בצער. "הייתי רוצה להשקיע באיזה משהו עם ערך, שיישאר. הלוואי אפילו תמונה של כל ילדה מודפסת עם כיתוב מעניין".

"ומהרשת 'גני-טף' לא נותנים לך גיבוי"?

"הלוואי" הגבתי. "בקושי את ההוצאות השוטפות הם נותנים. את זוכרת כמה היינו צריכים לנדנד להם עד שסיפקו לנו מדפסת חדשה. ואת התיקון של המזגן בקיץ, זוכרת"?

"לצערי כן" ענתה סימה. "אבל אולי בכל אופן, כדאי לך לפנות אליהם. התדמית חשובה להם. אם תצליחי לשכנע אותם שזה יועיל להעלות את הפרסום של המוסד".

"אולי זה יעזור" עניתי בהשלמה, "יש בסך הכל עוד שבועיים וחצי עד פורים. בואי נראה מה נספיק עד אז".

צווחת-בהלה של אחת הילדות הקפיצה אותנו ממקומנו. רצתי לבדוק מה קרה.

"יש פה ג'וק"! קראו כמה ילדות יחד.

"הגננת, הוא עלה על היד של שושי"! צעקה אחרת.

התאפקתי לא לצחוק. בכל אופן בשביל הילדות זהו אירוע טראומתי, גם אם הג'וק המדובר הוא זבובון בגודל של נמלה.

סימה הספיקה בינתיים להגיע עם כוס מים, ולהרגיע את הילדה הבוכיה.

המשכנו בסדר היום, כשמידי פעם אני מנסה להעלות בראש עוד רעיונות לקראת פורים, שלא יהיו כרוכים בעלויות גבוהות מדי.

כשהיו כמה רגעים פנויים, ניסחתי בקשה עבור הנהלת הרשת. השתדלתי שיהיה כתוב בצורה מכובדת ואף תבהיר את הרווח המשני שיהיה למוסד מכך.

במקביל, שלחתי הודעה בקבוצות השונות, למידע עבור צלמת טובה ויחסית זולה, עבור צילומים לקראת פורים.

לאחר סיום העבודה, עברתי למשמרת ב' בבית: ארוחת צהריים, הקשבה לילדים, ניסיון למנוחה קצרה ואיפוס הבית לקראת הערב.

רק בשעת לילה מאוחרת, כאשר כל הילדים כבר נמו בשקט, הרשתי לעצמי להתעלם מהבלאגן שמסביב, לנוח כמה דקות על הספה ולפתוח את ההודעות שהצטברו מהצהרים.

נס חודש אדר – צלמת בהתנדבות

"הי רוזי יקרה" ראיתי הודעה מאחת האימהות, "אני למדתי צילום לפני תקופה, ואשמח לצלם את הילדות המתוקות בהתנדבות. כך גם אצבור עוד ניסיון, וגם אדע שחסכתי לכם כסף. אשמח להיות לעזר".

כתבתי לה מיד תודה עם כמה אימוג'ים נרגשים. חיסכון בעלויות הצילום עצמם. לגבי ההדפסה? ה' יעזור.

קבענו לראש חודש אדר, בעוד 3 ימים, שאז גם ככה הילדות באות עם חולצות לבנות. החלטתי לעשות תמונה אחת עם התחפושת של הגן לראש חודש, ואחת לבד. 'אם כבר יש לי צלמת' חשבתי לעצמי, 'אנצל את זה לשימוש בהמשך'.

כשהגיע זמן הצילומים ראיתי שגב' קרמר מתפקדת מעולה. היא הצליחה להפיק תמונות נאות גם מבנות שפחות שיתפו פעולה.

"את יכולה להיות בהחלט צלמת מקצועית" פירגנתי לה.

"אני עושה את זה באמת מכל הלב" היא צחקה בהנאה.

"הבת שלך ריקי בכלל בעננים" קרצתי. לא כל יום מגיעה אמא שלה לגן לצלם את כולן.

לגבי פיתוח התמונות, כבר חשבתי להסתפק בהדפסה על דף צבעוני ולצפות בלמינציה. רק נשאר לברור את התמונות ולהחליט איזה כיתוב יופיע על התמונה שכל ילדה תקבל עם הערכה של פורים.

ההפתעה מהנהלת הרשת והדילמה המוסרית

כשעברו עוד יומיים, קיבלתי במפתיע הודעה מהנהלת הרשת: "בקשתך אושרה. יש לך תקציב לצלמת ולפיתוח תמונות בגודל רגיל לילדות הגן".

וואו. התפעלתי. כבר חשבתי להתייאש מתקציב נוסף, ופתאום הודעה כזו משמחת!

"רק מה עכשיו"? שיתפתי את בעלי. אמנם הוא לא מבין למה צריך את כל ההשקעה סביב התמונות, אבל בכל אופן הוא היה מעורב בלבטים.

"נראה לי שאת יכולה לקחת את הסכום הזה לעצמך" הוא ענה. "הרי זה לא עניינם של הנהלת הגנים איך בדיוק צילמת בסוף. ואם בזכות שניסחת את ההודעה בצורה מספיק משכנעת קיבלת תקציב – תיהני ממנו את"!

נטיתי להסכים לדבריו. "רק צריך לנכות מזה את העלות של פיתוח התמונות" הוספתי. "הצלמת התנדבה לצלם, לא לפתח. וכבר חשבתי להדפיס על דפים רגילים".

"אוקיי" הוא ענה. "אז כמה נשאר לך מכל זה"?

"הם נתנו לי תקציב של 1200 ש"ח. כנראה מתוך מחשבה שאמצא צלמת זולה ופיתוח זול יחסית".

"אז הרוב נשאר אצלך בעצם" הוא סיכם.

בין מזונות אישה לקורבנות נזיר

הלכתי לקחת את המעטפה שחיכתה עבורי במשרד ההנהלה.

"מזל שהם לא ביקשו שאביא להם קבלה על הצילומים. הם כנראה סומכים עלי שלא סתם ביקשתי" אמרתי.

בעלי בינתיים ניגש לברר עוד מבחינה הלכתית.

"האמת היא שאני מגלה שזה לא כמו שחשבתי" הוא אמר בהבעת פנים מהוססת. "זה שהאמא התנדבה לצלם לך את הילדות, היא בפשטות התכוונה לתועלת הגן, לא כדי להכניס לך כסף ורווח".

"מממ" לא ידעתי מה לומר.

"ומה עם מה שאמרת, שבזכות הניסוח שלי עבור ההנהלה קיבלתי את התקציב"?

"זה לא נוגע" הוא ענה.

"הרב סיפר לי בדרך אגב, שממש בימים אלו חל י"א אדר שזה יום-השנה של הגאון רבי יוסף רוזין מרוגאצ'וב", המשיך.

לא ממש הבנתי את הקשר לנושא שלנו, אבל לא רציתי לקטוע את שטף דיבורו.

"הרוגצ'ובר מסביר את פשר ההבדל בין קרבנות נזיר שהקדישה האישה לבין אלו שהפריש לה בעלה".

"מה"??? לגמרי לא הבנתי על מה הוא מדבר ודרשתי הסברים.

"סליחה" הוא התנצל, "המשכתי לדבר כאילו הכל ברור, אתחיל מהתחלה. יש הבדל בין התחייבות לתת סכום מסויים לבין התחייבות לספק לאדם את מילוי צרכיו. אם ההתחייבות היא למילוי צרכים, במידה ונשאר עודף – הוא חוזר לנותן. אם ההתחייבות היא על סכום מסויים – הכסף צריך להינתן בכל אופן" (אישים ושיטות מהדו"ח עמ' פא).

"לדוגמא, כשבעל מתחייב לפרנס את אשתו, המטרה היא מילוי צרכים. לכן אם נשאר עודף ממה שהקציב לה – זה חוזר אליו. אך איש המתחייב בכתובה לסבסד גם את הבת של אשתו מנישואיה הקודמים, זוהי התחייבות ממונית, לכן חובתו לעמוד בכך גם אם מתברר שאביה הביולוגי כבר דואג לכל צרכיה" (שו"ע אה"ע סי' קיד ס"ח).

"דוגמא נוספת, אשה שנדרה להיות 'נזירה', ולשם כך הקדישה את קרבנות הנזירות, ואחר כך בעלה הפר את נזירותה – הקרבנות עדיין קדושים. אך אם הבעל הקדיש את הקרבנות עבורה, ואחר כך הפר את נזירותה – הקרבנות אינם קדושים. הסיבה לכך היא אותו עיקרון של סוג ההתחייבות, האיש התחייב להביא קרבנות רק אם אשתו זקוקה להם, לכן כשהנדר הופר – הצורך התבטל וממילא הקרבנות אינם קדושים; האישה לעומת זאת התחייבה להביא קרבנות מסוימים תוך ידיעה שאין לה דרך להפר את נדרה בעצמה, לכן זה נחשב 'התחייבות ממונית' ומשום כך הקרבנות נותרים קדושים גם אם לבסוף הנדר הופר" (נזיר דף כד ע"א).

ניצחנו בניסיון

לא רציתי להפסיק אותו באמצע, אבל התחלתי להבין להיכן הוא חותר.

"אותו עיקרון גם כאן, הנהלת הגן לא חיפשה לתת לך מתנה כספית כלשהי או השתתפות בהוצאות השוטפות של הגן, אלא הקצתה כסף בשביל צילום לפורים, לכן אם הצלחת להשיג את הכסף בצורה עצמאית – הכסף חוזר אליהם".

"כמו מזונות שהאישה צריכה להחזיר לבעלה אם נשאר לה עודף", המשכתי.

"בדיוק, כי הם נועדו לכסות צורך ואינם התחייבות כספית" הבהיר סופית.

שמחתי שלמדתי עוד חלק בתורה.

"בכל מקרה, יתכן והם יבקשו קבלות כנגד ההוצאה, כך שתוכלי לממש את הזכות רק כנגד הקבלות שתציגי".

אשר יגורתי – בא לי. יומיים לפני פורים, קיבלתי הודעה מהנהלת החשבונות של הגן שהם מחכים לקבלות על ההוצאה של הצלמת.

בכלל לא התרגזתי, כבר ידעתי שאני לא מעוניינת להשאיר אצלי כסף שאינו שלי.

[עריכה: ש. מלומד©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור ההלכתי הינם בדויים