קיזוזי שפכטל

כניסה לדירה חדשה

“אין דבר מרגש יותר מלהיכנס לדירה חדשה”, אמרתי לבעלי בעודנו אורזים את הארגזים האחרונים בביתנו הישן.

"עברנו דברים מרגשים מאלה בחיים" הוא אמר בחיוך, "אבל זה בהחלט מאורע מרגש" הוא סיכם.

לפי חוזה השכירות שחתמנו עליו חודשים ספורים קודם לכן, תאריך הכניסה הרשמי נקבע לאמצע ימי 'בין-הזמנים'.

תמורת סך חמשת אלפים שקלים חדשים לחודש – נזכה לקורת גג בסיסית. כך זה במדינה שלנו. זהו סכום לא מבוטל עבורנו, אבל תכננו את עצמנו בצורה כזו שתאפשר לנו לעמוד באתגר. בעלי הוסיף עוד שעתיים שבועיות בעבודה, קצת תכנון נכון וחסכון בהוצאות, לפי החישוב שלנו בהחלט נוכל לעמוד בכך.

אך המציאות, כפי שקורה לא פעם, טפחה על פנינו.

יום לפני כניסתנו, נפגשנו עם בעלת הדירה שמסרה לנו את המפתח. “יישוב טוב” איחלה. “תודה רבה! נעמוד בקשר” ונפרדנו בידידות.

כשנכנסנו לדירה חשכו עינינו. לא, לא בגלל החושך. נורת החשמל הפיצה אור בהיר. אך הנראות של הדירה! היא הייתה רחוקה מלהיות מוכנה למגורים. צבע מרוח על הפנלים, אבק-בניה כיסה את הרצפה, היה ברור שבעלי המקצוע שבעלת הבית שלחה עשו חצי-עבודה ועזבו.

“איך נכניס לכאן את הילדים?!” שאלתי בעוגמת נפש, מביטה בערימות הלכלוך ובקירות שלא נצבעו כראוי.

טלפנתי מיד לבעלת הבית. תיארתי לה את את המציאות והסברתי לה, שנראה שיחלפו עוד כמה ימים עד שנוכל להתגורר בדירה בפועל.

היא נשמעה נבוכה והתנצלה מעומק הלב. "אלה דווקא בעלי-מלאכה שהזמנתי כמה פעמים והייתי מאוד מרוצה, אבדוק מה קרה איתם הפעם. בכל מקרה אני ממש מצטערת, לא נעים לי בכלל, אני מוכנה לבוא לקראתכם. תפחיתו בבקשה מתשלום השכירות ארבעה ימים" הודינו לה על ההבנה והנכונות, ודחינו את ההובלה בארבעה ימים.

לפי זה שכר הדירה לחודש הראשון עמד ע"ס 4,334 ₪ במקום 5,000 ש"ח.

יוזמת הניקיון והקיזוז

בשטח, הבעיה האמיתית רק התחילה. למרות שבעלת הבית הודיעה שבעלי המקצוע שלה סיימו, המקום עדיין לא היה ראוי למגורים. הניקיון מהצביעה פשוט לא נעשה ועוד כמה פינות שנשארו בלתי מטופלות, חוטי חשמל שנותרו תלויים באוויר וכדומה. הבנתי שאם אני מחכה להם, אנחנו נשארים ברחוב.

“אין ברירה,” אמר בעלי לחבר טוב שבא לעזור לו "נפשיל שרוולים ונתחיל בעבודה" אמר.

במשך יום שלם הם עבדו בפרך. לפני כן קנינו חומרי ניקוי, שפכטל, וצבע בסך 240 ₪. שילמנו לחבר עוד 210 ₪ על העבודה. הם השקיעו כמה שעות טובות כדי שהמקום ייראה כמו בית. את הטרחה והזמן שלהם הערכתי בסך של 1,500 ₪. סוף סוף באנו להתיישב בדירה בפועל. הילדים היו מאושרים, וגם אנחנו הרגשנו שאפשר לנשום לרווחה.

כשהגיע זמן התשלום עבור החודש השני, החלטתי לקזז קצת בסכום, בתור החזר חלקי עבור עלות החומרים והעבודה, הרגשתי שהצדק איתי ואני עושה את מה שנכון. כך עשיתי גם בחודש הבא.

כאשר חזרתי על כך פעם שלישית, היא כתבה לי הודעה חריפה עם דרישה ברורה לשלם את כל הסכום המלא, בלי קיזוזים ובלי הנחות. "עשיתי לך הנחה בהתחלה בגלל העיכוב, גם זה מעל-ומעבר, אין סיבה לקיזוזים החוזרים ונשנים הללו". לא הגבתי.

היא הוסיפה ודרשה שמעכשיו ניתן לה צ'קים מראש עד סוף השנה. האמת, לא היה ברור לי למה היא לא דרשה את זה בהתחלה. כנראה הניסיון שלה איתנו לימד שלפעמים האמון לא משתלם.

משלא הגבתי לדרישתה, היא כתבה לי שהיא תגיע למחרת אחר הצהרים לדירה. חיכיתי לה. היתה לי 'בטן מלאה' על הדירה ועל היופי של מה שהיא הכינה לנו.

עימות חריף

כיבדתי אותה כשנכנסה והצעתי לה קפה ומאפה, אך הטונים שלי עלו באופן מיידי.

גם היא לא נשארה חייבת. "כל תקלה שדיווחתם עליה – נזילה, סתימה, החלפת צילינדר, שלחתי מיד אנשי מקצוע! לא ביקשתם רשות לצבוע ולנקות בעצמכם, ואני לא מתכוונת לספוג את היוזמות הפרטיות שלכם".

הוויכוח הלך והסלים, והחלטנו יחד לפנות אל דיין מומחה, שיראה לנו את הדרך הנכונה על פי תורה.

הדיין הקשיב לשנינו בנחת והציע לנו לשלוח איש מקצוע מטעמו, שיבדוק את מצב הדירה וכדי לדעת בצורה ניטרלית מי צודק בסיפור הזה.

"מי ישלם לו"? שאלה מיד בעלת הבית.

"שתיכן תצטרכו להפקיד בידי מראש את התשלום עבור חוות הדעת", אמר.

היא סירבה. גם אני. לפחות בדבר אחד דעתנו הייתה שווה. מבחינתי – שכר הדירה היה מספיק גבוה. מבחינתה – היא כבר הפסידה חלק מהכסף ולא רצתה להפסיד עוד בתשלום עבור חוות דעת.

'זו כבר התחלה טובה, אם אנחנו מגלות מטרה משותפת – זה מלמד על הכיוון', הרהרתי.

"אנחנו מעדיפות שהרב יפסוק בצורה עקרונית. בנוגע לסכומים – נרד אנחנו אחר כך לסכומים והפרטים הטכניים", סיכמה בשם שתינו.

עמק השווה

"תראו, שוכר שתיקן דברים שהמשכיר היה חייב לתקן, נחשב כ'יורד לשדה חבירו'" פתח הדיין בהסבר.

ראיתי איך עיניה של בעלת הבית מתכווצות בניסיון לעכל את המושג החדש. אני לעומתה כבר שמעתי את הנושא בעבר. זכיתי ובעלי קובע עיתים לתורה, ואף משתף את כל הבית בתובנות וחידושים מרעננים. הדיין היה רגיל כנראה שהאנשים שמולו אינם שוחים במושגי השלחן ערוך בצורה מלאה, והמשיך להסביר בצורה מפורטת:

"אדם שנכנס בלי רשות לשדה של חבירו והשקיע כסף כדי להשביח אותה. ההלכה קובעת שאם בעל השדה עמד גם כך להשקיע בשדה – עליו לשלם למשקיע את הוצאותיו" (שו"ע חו"מ סי' שעה ס"א).

"דירה מושכרת נחשבת כעומדת לתיקונים שהמשכיר חייב לבצע. שוכר שתיקן על דעת עצמו דברים שהמשכיר היה חייב לתקן – המשכיר חייב לשלם לו את הוצאותיו" (פתחי חושן פ"ח הערה נו. שו"ת נטעי נעמנים חו"מ סי' מד).

“נו, את רואה"?! קפצתי ממקומי בתחושת ניצחון. "הניקיון וכל התיקונים זה הכרחי, עשיתי בשכל שקיזזתי את ההוצאות האלה! היית חייבת לתת לנו דירה ראויה למגורים. כך כתוב גם כאן בסעיף 4.4!" אמרתי תוך שאני מנופפת בחוזה שבידי.

"לא כל כך מהר", היסה אותי הדיין בעדינות.

"בשביל להוציא ממון מהמשכירה ולקזז, עלייך מוטלת החובה להוכיח שלושה פרמטרים. הראשון: החיסרון בדירה היה כזה שמונע מגורים סבירים. השני: העלות המדויקת של החומרים שרכשת. השלישי: העלות הממוצעת לעבודה שנדרשה".

"רק אם תוכיחי את הפרטים הללו" הסביר הרב, 'באותות ובמופתים?' כמעט קטעתי את דבריו, אך בלמתי את פי כשנזכרתי מול מי אני עומדת, "יהיה לך מותר לקזז את ההוצאות הללו".

"אופציה נוספת ופשוטה יותר היא שתגיעו יחד לעמק השווה. כך לא תצטרכו להגיע להוכחה על כל הוצאה ועלות כל עבודה".

בעלת הבית הנהנה בראשה בסיפוק, ואז פנתה לדיין: "ומה לגבי הדרישה שלי לקבל צ'קים מראש על כל השנה כדי להבטיח את עצמי מפני קיזוזים נוספים?"

הדיין חייך חיוך קטן והשיב: "כאן ההלכה עומדת לימין השוכרת. בשולחן ערוך יש כלל מפורסם, 'כל תנאי שבממון קיים'. המשמעות היא שמה שסיכמתם עליו מראש – מחייב, ומה שלא – אי אפשר לכפות כעת. כיוון שלא התניתם בחוזה המקורי שהתשלום יבוצע באמצעות צ'קים מראש לכל השנה, אינך יכולה לחייב אותה לכך כעת" (שו"ע חו"מ סי' רכה ס"ה).

יצאנו מחדרו של הדיין עם הנחיות ברורות. הבנו ששתינו טעינו. אני קיזזתי על דעת עצמי בלי להביא קבלות והוכחות ברורות, והיא ניסתה לשנות את תנאי החוזה המקוריים.

ישבנו בספסל שמחוץ לבית ההוראה. "תשמעי" אמרתי לה, "אני לא רוצה לגרור את זה להוכחות ועוד בלאגנים בבתי דין. בואי, הפחתתי לך בלי הסכמתך 1,500 ש"ח, אני חושבת שאם תבואי לקראתי ב-500 ש"ח זה יכול להוציא אותי ואותך עם טעם טוב. מה את אומרת?!".

היא הסכימה. העברתי לה מיד 500 ש"ח במזומן וסיכמנו שמהיום והלאה אין עוד קיזוזים או תיקונים על דעת עצמי.

בסופו של דבר, למדנו שהדרך לדירה נעימה ויחסים תקינים עוברת לא רק דרך מברשת-צבע וסמרטוט, אלא בעיקר בהיצמדות לכללי התורה והיושר שבין אדם לחברו.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים