מסע לעולם הדיינות עם הרב יהודה ליב נחמנסון
מנדי דיקשטיין
בשבוע שעבר זכיתי לשעה מרוממת ומיוחדת, אותה שעה בה האזנתי לדבריו של הרב יהודה לייב נחמנסון שהוביל אותי ביד אמונה בעולם הדיינות. הרב נחמנסון שהוא דיין ותיק, ואב בית דין בבית ההוראה 'ואלה המשפטים', מביט בי בעיניים חכמות ומנוסות. ניכר כי מאחורי מבטו מסתתרים סיפורים רבים, חוויות מרתקות, והבנה עמוקה של מערכת המשפט היהודית.
"מערכת המשפט היהודית, חוץ מהיותה כמובן מערכת אלוקית השואבת את כוחה מהתורה, היא אחת המערכות העתיקות והמורכבות בעולם," פותח הרב את דבריו, כשאנו יושבים במשרד בית הדין. "היא מבוססת על מסורת בת אלפי שנים, ועדיין רלוונטית ומשמעותית בחיי היהודים בכל רחבי העולם."
אולי נתחיל מהשאלה הפשוטה, איך הגעת לעולם הדיינות?
הרב נחמנסון מחייך. "זו הייתה דרך ארוכה ומרתקת. למדתי בישיבות חב"ד מגיל צעיר, והתעניינתי תמיד בהלכה ובמשפט היהודי. אבל מה שמשך אותי באמת לעולם הדיינות היה הרצון לעזור לאנשים, לפתור סכסוכים, ולהביא שלום בין אדם לחברו."
הרב התחיל את דרכו בעולמה של הדיינות בשנת תשס"ו, כשלמד בכולל הדיינות 'אור יעקב' ברחובות על שם הרב יעקב מזרחי ע"ה. "הסתופפתי בצילו של מו"ר הגה"ח הרב מאיר אהרן ע"ה, שהיה בקי נפלא בכל התורה כולה ובפרט בארבעת חלקי השלחן ערוך עם כל הנושאי כלים בעיון זך," הוא מספר בהערצה. "לאחר שהקבוצה שלי גמרה את מסלול הרבנות בכולל, הרב הפנה אותנו ללימוד הדיינות."
הרב נחמנסון מתאר כיצד הרב מאיר אהרן היה מפנה אליהם שאלות שהתקבלו בבית ההוראה, כדי שיתנו להן מענה בכתב. "בנוסף הוא אף היה לוקח את האברכים המתאימים להשתתף בדיני תורה שהיו אצלו. כך במשך הזמן הפכנו להיות מחברי בית דינו הקבועים."
נשמע כמו הכשרה מעשית מאוד…
"בהחלט," הרב נחמנסון מסכים. "התשובות הכתובות שהוא בעצמו עבר והגיה, הוסיף האיר והעיר, יחד עם השימוש המעשי בדיני תורה בהם ישב הוא כאב"ד, נתנו לנו 'שימוש' אדיר בדרכי הפסיקה והנהגת הדיון ובקליטת הדברים הגלויים והנסתרים שצריכים לשים לב אליהם בחוש של ה'שולחן ערוך החמישי' בשעת הדיון."
ומה קרה לאחר פטירתו של הרב מאיר אהרן ע"ה?
"המשכנו בסייעתא דשמיא את כולל הדיינות 'הוראה ומשפט' שהקים, ואף פתחנו בית הוראה בשם 'ואלה המשפטים' אשר בו מתקיימים דיני תורה באופן קבוע, גם באופן פרונטלי וגם באמצעים טכנולוגיים המתאפשרים כיום, בעיקר לאלה המתגוררים בחו"ל."
מה המטרה העיקרית של בית ההוראה שלכם?
"מטרתו של בית ההוראה לספק מענה הלכתי בכל חלקי השלחן ערוך, בדגש על מתן מענה לדיני תורה וישוב או גישור בסכסוכים ממוניים. בית ההוראה משתדל לתת לבעלי הדין פסק דין כתוב ומנומק. זה נותן להם את ההרגשה שבאמת הבינו אותם."
הרב נחמנסון מוסיף פרט מעניין: "פעמים רבות אני נוהג לתת לבעלי הדין, לפני מתן פסק הדין, להגיה את חלק העובדות והטענות שלהם, על מנת שיאשרו שטענותיהם הובנו באופן המדויק ביותר. זה מועיל גם לכך שלא יוכלו אחר כך לטעון או להוסיף דברים אחרים, מה שנותן את הדיוק ואת האמת." זוהי גישה מדויקת ושקופה מאוד. הרב נחמנסון אכן מספר שהוא למד מהניסיון שלאחר שבעלי הדין בטוחים שהדיינים הבינו את דעתם לגמרי, קל להם יותר מבחינה רגשית לקבל לאחר מכן את פסק הדין כמות שהוא.
מעבר לדיני תורה, אילו שירותים נוספים אתם מציעים?
"בית ההוראה נותן שירות בפועל של עריכת צוואות על פי ההלכה, וכן הסכמי ממון לפני נישואין – דבר שמקובל מאוד בנישואין שניים. שני הדברים הללו מגובים אצלנו הן בצד ההלכתי והן בצד החוקי באופן המדויק ביותר, סעיפי ההסכמים יורדים לדקויות של מצבים, ורבנים ודיינים גדולים שראו את ההסכמים הללו קילסום, כמו כן עורכי דין ומשפטנים נחשבים."
איך באמת מתמודדים עם מקרים בהם יש סתירה בין ההלכה לבין החוק האזרחי?
"ראשית, כל הדיונים שלנו פועלים מתוקף 'חוק הבוררות', לפיו יכול כל אדם לדון בפני בורר/בוררים באמצעות חתימה מוקדמת על 'שטר בוררות'. חתימה על שטר כזה מעניקה לפסק הדין כוח חוקי ו'שיניים' שיאפשרו לממש אותו באמצעות רשויות אכיפת החוק."
"אני מקפיד לערוך דיונים אך ורק לאחר חתימת הצדדים על שטר כזה. הגיעו לפניי פעם לדיון כמה בעלי דין, ובטרם החלו להציג את הטענות שלהם העברתי ביניהם את שטר הבוררות לחתימה. כאשר אחד המשתתפים סירב לחתום על השטר, זה היה לא נעים, אך לא הסכמתי להתחיל את הדיון בלי זה."
למה זה כל כך חשוב?
"החתימה על שטר הבוררות נועדה כדי למנוע את הסחבת ומריחת הזמן, זה גם גורם לבעלי הדין לראות בדיון דבר מחייב שאין אפשרות להימנע מלקיים אותו או לבקש לפתוח שוב ושוב את התיק לדיון."
הרב נחמנסון ממשיך ומסביר כיצד הם מתמודדים עם מקרים מורכבים: "בנושא עובד ומעביד, למשל, יש ל'בית הדין לעבודה' חוקים נוקשים שבחלקם לא עולים בקנה אחד עם חוקי התורה. לכן בית המשפט עלול לבטל את שטר הבוררות כשהפסיקה בו אינה תואמת את חוקי ביה"ד לעבודה. במקרים כאלו צריך הדיין לדעת כיצד לקיים את דין התורה עם, להבדיל, גדרי החוק, ויש לכך פתרונות שונים."
"מעבר לזה, ההלכה עצמה מייחסת מקום חשוב 'למנהג המדינה', כך שאותם חוקי המדינה הנאכפים בצורה שוויונית על ידי הרשויות, מייצרים 'מנהג' שהתורה מחייבת לנהוג לפיו. זה קיים ביחס למוכרים ולקוחות, מתווכים, מעסיקים ועוד. בעקבות כך ההלכה מקבלת, לדוגמא, את המנהג שהמעסיק חייב לתת לעובד פיצויי פיטורין ולהפריש לו עבור הפנסיה, דמי הבראה וכדומה".
"מאידך, פיצוי שאינו הולם באופן מוכח את הנזק, ההלכה אינה מגבה אותו גם אם הוא 'מנהג מדינה'. באחד המקרים בא לפניי עובד מסויים שדרש פיצויים מוגדלים מאוד מהמעסיק. חלק בלתי מבוטל מהתביעה היה מבוסס על כך שהמעביד לא מילא את תלוש המשכורת כחוק, והחוק קונס בחמשת אלפים שקלים על כל תלוש שכר בלתי מדויק, מה שכמובן גרם לתביעה גבוהה מאוד של פיצויים".
"בבדיקה שעשיתי עם העובד ועם המעסיק נוכחתי לראות שלעובד לא נגרם שום נזק ממשי מכך שהתלוש לא היה מדויק כפי הנדרש בחוק, משום כך גביית פיצוי על דבר שכזה איננה מוצדקת לפי דברי הרשב"א (שו"ת ח"ב סוף סימן רסח), לכן דחיתי את הפרט הזה בתביעה".
יש מקרים שבהם ההלכה לא מקבלת את החוק האזרחי?
"ישנם דברים שאי אפשר לקבל בהם את החוק, כמו למשל בצוואות. צוואה שאיננה ערוכה על פי תורה – אינה תקפה, ובזה לא מקבלים את 'מנהג המדינה', מפני שבצורה כזו אפשר לבטל את כל התורה חס וחלילה. רק בדברים שאינם עקרוניים בדין התורה אנחנו הולכים אחרי מנהג שנוצר מהחוק."
הרב נחמנסון מדגיש: "אין ספק שהדיין צריך לדעת באופן שוטף גם את החוקים העדכניים ולהיות 'מחובר לשטח' לראות האם החוק יצר מנהג. לכן הוא צריך לעמוד בקשר מתמיד גם עם משפטנים ועורכי דין, על מנת לדייק את פסקי הדין שלו."
תוכל לתת דוגמה למקרה מורכב שנתקלת בו?
הרב נחמנסון מהרהר לרגע ואז מספר:
"לפני כמה שנים הגיעו שני סוחרים שעוסקים בייבוא של מוצרים מסין לארץ, כשחלק מה-D.N.A הסיני הוא לבצע חיקויים מדויקים. סוחר אחד היה משווק בארץ מותגים מזויפים, והסוחר השני היה מרכז בסין את ההזמנות עבור המזמין (מבלי להיכנס לצד ההלכתי בפעילות הזו), בענף הזה 'מקובל' שכאשר אורזים את הסחורה למשלוח לארץ, מניחים שכבה ראשונה של המוצרים בלי הלוגו של המותגים המזויפים, כדי שאם תתבצע בדיקה בשערי המכס לא יראו שמדובר בזיוף. בפועל אירעה טעות, ובבדיקת המכס נתפסה הסחורה המזויפת והוגשה תביעה כנגד הסוחר הישראלי, ובית המשפט קנס אותו בכמה עשרות שקלים על כל מוצר מזויף, במצטבר היה מדובר בסכום של מאות אלפי שקלים מלבד הוצאות משפט שהושתו עליו."
נשמע כמו מקרה מסובך מאוד, איך התמודדתם עם זה?
"כדי להגיע להכרעה, נדרש היה לבצע בדיקה מאומצת כדי להבין איך עובד מנגנון המסחר הזה ומהו חלקו של כל אדם בשרשרת היבוא מהייצור עד ההגעה לארץ, כדי להבין בחלקו של מי נופלת האחריות לטעות. זה דרש בירור עם כמה מומחים לייבוא ממדינות שונות, כשלכל מילה ופרט בעדותם הייתה השפעה לחיוב או לפטור של מאות אלפי שקלים לכל צד. לאחר מכן נדרש לברר האם יש כאן נזק ישיר או גרמא. אני נותן את זה כדוגמא להראות איך כשרוצים להגיע לחקר האמת נדרש לרדת לשורשי הדברים כפי שהם במציאות העולם ואז להתאים כל פרט לסעיף הרלוונטי ההלכתי."
עבודה מאוד מעמיקה…
"אכן, מדובר בהשקעה ומלאכת מחשבת של איסוף האינפורמציה המעשית והניתוח ההלכתי שלה בצורה נכונה. רק יהודים האמונים על משפט צדק מסוגלים להשקיע כל כך הרבה כדי להגיע לחקר האמת."
הרב נזכר במקרה מורכב ומסובך נוסף:
"שליח מחו"ל היה מעוניין לרכוש דירה בארץ למגורים או להשקעה, ולצורך כך רצה לקחת משכנתא ולשעבד דירה אחרת, ובסופו של דבר לא הצליח לקבל את המשכנתא מחמת שהדירה אותה רצה לשעבד שימשה כגן ילדים והבנקים אינם מוכנים לשעבד דירה שמתנהל בתוכה גן ילדים כיון שמבחינת ניראות ציבורית יהיה להם קשה – אם יידרשו – לפנות את הדירה ולממש את המשכון שנתנו להם."
זה היה תיק סבוך מבחינה מקצועית, כדי להגדיר מהו הפרט שגרם לכך שהבנק יסרב להעניק את המשכנתא. הדיון היה בין השליח לבין יועץ המשכנתאות לגבי שכרו של היועץ. יסוד הדיון היה להבין עד כמה היה נדרש מיועץ המשכנתאות להעלות על דעתו שבדירה העתידה להשתעבד מתקיים גן ילדים ולברר זאת אצל הלקוח מראש.
בסופו של דבר האמת והשלום אהבו, והצדדים הבינו שהם באים כדי לסגור את הוויכוח ביניהם, ובסיום הדיון ביצע הצד שיצא חייב בדין, העברה מידית ע"ס 10,000 ₪ לטובת מי שיצא זכאי.
האם יש מקום לשיקולים מודרניים ומדעיים בפסיקת ההלכה?
"זו שאלה מעניינת. אתן לך דוגמה: פעם הגיע אלי בחור שעדיין לא שמר תורה ומצוות, כולו נרגש, עם ממצאי בדיקה גנטית שערך ולפיה נמצאו אצלו 'גנים' של כהנים. הוא רצה לדעת האם הוא הופך לכהן לפי התגלית הזו."
נו, ומה אומרים לכזו טענה..?
"לקח לי זמן לצנן את התלהבותו ולהסביר לו שלפי ההלכה כדי להיות כהן צריך 'חזקה' על כך שאביו או סבא שלו וכו' נשאו את כפיהם בברכת כהנים או שהיו עולים לתורה בעליית 'ראשון' וכדומה. הגנטיקה לא תוכל להפוך אותו למיוחס לכהונה מפני שההלכה לא נותנת לה סמכות כזאת."
הרב נחמנסון מוסיף: "זאת מלבד העובדה שישנן תערובות גנטיות שאינן מאפשרות ידיעה חד-משמעית בנושאים אלו. אני מביא זאת כדוגמא בלבד, שלא תמיד כללים מדעיים יכולים לפסוק את ההלכה."
יש עוד דוגמאות לשילוב או אי-שילוב של טכנולוגיה מודרנית בהליך המשפטי?
"בהחלט. למשל, היחס של ההלכה ל'מכונת אמת' (פוליגרף) שיש לו טעויות של כשלושים אחוזים ולכן זה לא דבר שיוכל לקבוע לנו 'אמת ושקר'. אף על פי כן, פעמים רבות אני מציע לנידונים לגשת לפוליגרף. עצם ההסכמה נותנת לצד השני רגיעה שהטיעון הוא אמיתי."
"עם זאת אני בהחלט מקיים דיונים גם באמצעים אלקטרוניים מודרניים, אף על פי שבתורה כתוב: 'ועמדו שני האנשים', כלומר שנדרשת נוכחות פיזית בפני הדיין. כי הטעם והבסיס שעומד מאחורי דרישת התורה הוא שהדיין יראה את בעלי הדין וכך יוכל לחוש אם הם משקרים וכו', ודבר זה ניתן לעשות כיום בדרך כלל גם באמצעות הכלים האמורים."
שאלה קצת ישירה, איך אתה מבטיח שפסיקותיך יהיו הוגנות ונטולות פניות אישיות?
הרב נחמנסון מתייחס לנושא ברצינות: "לכל לראש, יש עדיפות שהדיין כלל לא יכיר באופן אישי את בעלי הדין ומה טוב שהם לא מאנשיו הקרובים. למשל, הרב שניאור זלמן גרליק ע"ה, רבו הראשון של כפר חב"ד, היה מעדיף לשלוח דיני תורה מסוימים אל הרב יעקב לנדא ע"ה רבה של בני ברק, מפני שלא רצה לדון את בני קהילתו, כמו כן יש להיזהר בציווי התורה 'שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק', כלומר לא לשמוע צד אחד בפני עצמו. זה כולל שלא להשיב תשובה לצד אחד שפונה ומבקש 'רק לברר מה אומרת ההלכה במקרה ש…', ואם כבר ענינו – לא לשבת כדיין בדיון זה שכבר שמעת אותו לפני כן והבעת עליו דעה, כי אחרי שכבר התגבשה דעה מסוימת בראש הדיין – קשה לו מאוד לשנות את זה."
אתגר לא פשוט…
"אכן, וצריך גם לוודא שאין איזו קירבה או טובת הנאה של הדיין לאחד מבעלי הדין, ולפסול את עצמך לדון במקרה כזה."
הרב נחמנסון משתף בזיכרון אישי: "אני זוכר איך מו"ר הרב אהרון ע"ה לא הסס לפסול את עצמו כאשר תוך כדי הדיון התברר לו שהוא כבר שמע את הסיפור הזה והביע עליו דעה. הוא קם ממקומו ואמר לי: 'שב במקומי!' צירף עוד אחד מפרחי הדיינים, ועזב את חדר הדיונים. ההנהגה שלו הייתה בשבילי דמות וסמל של יהודי ישר שרק האמת ודין התורה נר לרגליו."
מה לגבי לחצים חיצוניים? איך מתמודדים עם לחצים קהילתיים או פוליטיים בעת קבלת החלטות?
"החשיבות של נתינת פסקי דין מנומקים היא עצומה. זה גורם לדיין להיכנס לפני ולפנים לקרבה של הסוגייה ולזכות לסייעתא דשמיא שפסק הדין יהיה נכון ומתאים לאמתה של תורה. כשאתה מנמק את ההחלטה שלך בצורה מפורטת ומבוססת, זה מקשה על לחצים חיצוניים להשפיע."
ובאילו מקרים תשקול להציע פשרה?
"ברמה הפרקטית יש מקרים שכדי למצות את הדין ולרדת לחקר האמת נדרש להשקיע שעות רבות של עדויות ובדיקות, בעיקר כדי להבין את המציאות או את המנהג הרווח בתחום עליו יש לדון, וזה לא תמיד מצדיק את ההשקעה."
הוא מוסיף: "צריך לדעת שהדיין איננו מומחה ב'נגרות', 'הפקת אירועים', 'כרטיסי טיסה', 'מסחר מקוון' ו'נזקי צנרת' (בחיוך: היה לי פעם דיון גם על 'מכוניות מירוץ'…). וכדי להגיע לעומקם של דברים, ובעיקר כדי לברר את המציאות, הדיין נדרש לפנות לאנשי מקצוע המבינים בתחום המדובר ולקבל את חוות דעתם."
אבל איך הדיין מחליט מתי להציע פשרה?
"במקרים שגרתיים הדיין צריך לבדוק היטב קודם את הדין ולראות שיש מקום לפשרה. לא מקובלת עלי גישה שבכל פעם שכשהדיינים לא רוצים לירד לעומק הדין – הם עושים פשרה. הנהגה כזו גורמת לזילות בית הדין בעיני האנשים, כאילו הם לא יודעים לפסוק ולהכריע מה האמת על פי התורה."
הוא מפרט: "הסדר הוא שהדיין בודק מה הדין, וכשהוא כבר יודע שההכרעה ההלכתית נוטה לצד אחד, הוא שואל את בעלי הדין אם הם מעוניינים שההכרעה תהיה על פי דין או שהם רוצים פשרה, ובמקרים שנראה לו שצודק יותר לעשות פשרה הוא מעצמו ממליץ על פשרה."
אשמח לשמוע על דוגמה למקרה שבו פשרה היא הפתרון הנכון?
"על פי ההלכה לשכנים בבניין משותף יש אפשרות לסרב לשכן שרוצה לבנות 'רמפה' כדי לעלות לביתו בכיסא גלגלים. הטענה שהדבר יכער את הבניין קבילה על פי תורה במקרים מסוימים. לעומת זאת על פי החוק – אין אפשרות להתנגד לזה."
"חוק בתים משותפים התקבל אמנם במקומות רבים, אך היכן שלא – אין לו תוקף ומעיקר הדין השכנים יכולים להתנגד. ולמרות זאת, כיון שהצדק האנושי במקרה זה 'מרגיש אחרת' (כי מה אשם הנכה הזה), לכן לפי ראות הדיין הוא יכול להמליץ על פשרה. במקרים מסוימים, מתוקף 'שטר הבוררות' יש בכוחו גם לחייב את הצדדים להגיע לפשרה, כדי שלא ייווצר מצב של 'נבל ברשות התורה' חס ושלום."
איך אפשר לדעת מראש מתי לוותר כשצריך? ומהי מידת חסידות הנדרשת מחסיד ביום-יום ולא רק "יקוב הדין את ההר"?
"יש 'צדק של תורה' ויש 'צדק אנושי'. למשל, על פי הלכה נזקים שנוצרו בדרך 'גרמא' המזיק פטור בדיני אדם וחייב רק בדיני שמים. גם החיוב בדיני שמים הוא רק אם הנזק נעשה בזדון אך כשהדבר נעשה באונס או בשגגה הוא פטור גם בדיני שמים, אך הצדק האנושי אומר לפעמים אחרת".
"לדוגמא, נהג מונית שנרדם ולא הגיע בזמן להסיע את הלקוח לשדה התעופה כמוסכם, והנוסע שלא הצליח להשיג נהג אחר הפסיד את הטיסה ונגרם לו הפסד כספי גדול. הרי לנו הפסד של 'גרמא' בשגגה והנהג פטור לגמרי".
"או למשל אדם שהשכיר דירה לחבירו ומסיבות שונות אין אספקת חשמל סדירה לדירה וממילא חוזה השכירות התבטל, אך השוכר כבר שילם למתווך שהשיג לו את הדירה, וכעת הוא נותר בלא הדירה עצמה. מן הדין ברוב המקרים בעל הדירה פטור מלשלם לשוכר את הנזק שנגרם לו מול המתווך. אך לצדק האנושי קשה לקבל זאת".
"גם בנזקים שנעשו על ידי ילדים, הרי לפי התורה אי אפשר לחייב את הילד או את הוריו. אך מכל מקום, יש עניין לצאת ידי שמים שהילד ישלם משהו על מנת לפייס את הנפגע".
"בכל המקרים האלה וכיוצא בהם – הייתי מציע שלא לנהוג באופן של 'יקוב הדין את ההר', אלא להגיע לפשרה שתהיה מקובלת על כולם ואפילו לנקוט במידת חסידות".
זה מעלה שאלה מעניינת. מה לדעתך המשמעות העמוקה ביותר של תפקיד הדיין בחברה היהודית המודרנית?
הרב נחמנסון מהרהר לרגע לפני שהוא משיב: "תפקידו של דיין להיות אדם שעובד עם הקהל, מבין אותו, ומדבר בגובה העיניים. כבר בפרשת דברים דייק משה רבינו באמרו 'הבו לכם אנשים', כי הדיין צריך להיות מקובל על הציבור, חי ונושם אותו". הרב נחמנסון ממשיך: "זה עוזר לכך שיקבלו את פסק הדין שניתן על ידו."
"הדיין איננו רק אדם שמונח בסעיפי השלחן ערוך. הוא צריך להכיר ולהיות מונח בנבכי החיים האנושיים. כי הדין נקבע הרבה מאוד לפי המצב בשטח, ועיקר ה'שימוש' והניסיון של דיין הוא בהתאמת הסעיפים בשלחן ערוך למציאות העכשווית. שאיפתי כדיין לגרום לאנשים לא להירתע מפנייה לבית הדין. קיימת אצל האנשים תחושה לא נעימה מעצם ההגעה לבית דין, ואני סבור שצריך לפוגג את התחושה הזו."
הרב נחמנסון מזכיר תקדים היסטורי: "הרעיון המקורי של יתרו היה שיהיה דיין שמופקד על כל עשרה יהודים (שרי עשרות). כלומר, היה ברור לו שיש צורך בדמות שתגשר ותפשר במקרה הצורך והפנייה אליה תהיה קלה ונגישה באופן תכוף, ואת זה אמר יתרו לדור-דעה שהיה במדבר, כשבעצם כמעט לא היה להם על מה לריב, לא היה כמעט מסחר במזון ולבוש כיון שעם ישראל אכל את המן ולא החליף את בגדיו, ומסתמא שגם מריבות על רכוש לא היו כל כך בנמצא, ובכל זאת לפי תיאורו של יתרו, היה העם זקוק לדיין-צמוד."
ומה לגבי ימינו?
"ברור אם כן שבדורות שלנו, על אחת כמה וכמה שזקוקים לדיינים," הוא משיב. "כיון שיש התעסקות גדולה יותר בין האנשים, ועוד, שמבחינה סטטיסטית כשהנשים מצטרפות למעגל העבודה זה מוסיף עוד אינטראקציות שמייצרות חיכוכים. אם נצרף לזה את ההתעסקות מול גופים ציבוריים כמו מוסדות חינוך ושאר נותני שירות – הסיכויים למריבות צומחים משמעותית ביחס לצורך שעלה בתקופת דור המדבר."
כעת יש לרב הזדמנות להסביר לציבור הרחב את תפקיד הדיין…
"חשוב שהציבור יראה בדיין דמות של אדם חיובי, מבין עניין, עם כוונות ענייניות, הפוסק בצורה מנומקת ומשרה סביבו אווירה נעימה של שלום, כדי שלא יזדקקו לפנות לערכאות הפוסקים לפי 'משפטים בל ידעום', גם במקרים שההלכה מתירה זאת. כמו כן חרדת הקודש של הדיינים לחפש את האמת, והנחת היסוד ש'דין פרוטה – כדין מאה', מקנה בלב האנשים שהדיון שמסרו בידי הדיינים יבוא לידי בירור אמת ללא חשש."
מעבר לפסיקה ההלכתית הפורמלית, מהו תפקידו של בית הדין בפתרון סכסוכים בקהילה?
"תפקידו של בית דין מסודר הוא ליצור כללים מראש, כאלה שיסגרו את הפינות ונקודות החיכוך שיימנעו מריבות מראש. יש חוגים וקהילות שבהם הרב המרא דאתרא בעצמו קובע את הכללים וזה חוסך הרבה כאב ראש, כך למשל, בקהילה צעירה עם הרבה ילדים קובע הרב כללים ברורים להתנהלות המשפחתונים שבבתים: האם משלמים על חודש החופש, מה עושים כשהמשפחתון נסגר זמנית עקב מלחמה, וכדומה. כללים כאלה שנקבעים מראש מסייעים למנוע מריבות ודיני תורה בהמשך."
ישנם עוד דוגמאות לכללים מונעי סכסוכים?
"בהחלט, מנסיוני אני ממליץ למנהלי מוסדות חינוך, לקבוע תקנון שמחייב את כל מי שנכנס בשערי המוסד החינוכי, כיון שעל פי ההלכה ילד פחות מגיל בר מצווה 'פגיעתו רעה' ואי אפשר לחייב אותו או את ההורים שלו, ולכן כשכותבים תקנון מסודר אפשר לקבוע, לדוגמא, שההורים חייבים לשלם על נזק שהבן שלהם גרם, הן אם מדובר בנזק לרכוש של המוסד או לרכוש של תלמיד אחר. כמו כן בעניין משחקים שהוחרמו על ידי הצוות, מהי אחריות השמירה של המורה עליהם – אם בכלל."
למה זה כל כך חשוב?
"הדבר הזה מסייע למנוע מריבות ותלונות כאשר באים בטענות על כך שלמוסד אין סמכות לחייב או לקנוס, ובהעדר תקנון וכללים ברורים מראש שבהם תלויה כניסת התלמיד למוסד – זה יוצר בעיות הלכתיות לא פתירות."
לסיום, אילו 'טיפים' ותובנות אתה יכול לתת לקוראים שמתעתדים להגיע ליישב סכסוך בבית דין, וגם איך נכון להתנהל במצבי מחלוקת?
"הדבר הכי חשוב הוא לא לפחד מלהגיע לבית הדין מיד עם תחילת התגלעות המריבה וחילוקי הדעות. כשמתעכבים מלפנות לבית הדין – האוויר כבר מתמלא ברפש עכור של כעסים, אי-הבנות ודברים שגורמים לכל צד להיפגע ולהתכנס בעצמו באופן שמונע מהם התנהלות נכונה ובריאה."
"עצה נוספת וחשובה: בזמן הדיון עצמו בעלי הדין צריכים להיות ענייניים. הדיין איננו דמות שבנוכחותו צריכים לפרוק ולהטיח את כל הכעסים שלנו מול הבעל-דין השני. בפסק הדין אין בכלל משמעות למי שצעק ודיבר יותר בתוקף. את הכלל 'מי שצועק – צודק!' משאירים מחוץ לכותלי בית הדין. דברי חכמים בנחת – נשמעים, וחזקה על הדיינים שהם יראי שמיים וגם ללא השמצות הדדיות הם ירדו לאמיתתה של תורה."
הרב נחמנסון מדגיש עוד: "צריך לזכור ש'יש חיים לאחר דין תורה', מה מרוויחים כשהצלחנו לצאת 'מנצחים' בדין אך רכשנו לעצמנו שונאים לנצח חס ושלום?! זה פשוט לא שווה את ה'רווח'."
ועוד טיפ מעשי: "מניסיון, אני מציע על מנת לתעל את הדיון, שכל אחד יכין את טענותיו כתובות בטרם הדיון, ויביא איתו את כל המסמכים מגובים ומצולמים, לפחות בשני עותקים, כדי להשאיר עותק אחד בבית הדין ואת העותק השני אצל בעל הדין השני, העלאת הטענות על הכתב גורמת בדרך כלל לאדם לברר עם עצמו מהם הדרישות שלו ולפעמים 'מורידות' חלק גדול מאותן טענות שכאשר כותבים אותן מתגלה שהן בעצם טענות רגשיות על פגיעה וכדומה ואינן רלוונטיות לדין תורה וההתעסקות בהן גורמת לאיבוד זמן ואנרגיה לחינם. במהלך הדיון עצמו כדאי שכל אחד ייצמד לטענות הכתובות שהוא הכין, זה יסייע לו להתמקד בדברים החשובים לו באמת."
לסיום, מה המסר שהיית רוצה להעביר לקוראים שלנו?
הרב נחמנסון מחייך ואומר: "כיהודים מאמינים שמצפים 'בכל יום שיבוא', ובפרט כחסידי חב"ד שהרבי החדיר בנו את התשוקה והצפייה הקבועה למשיח ו'לחיות משיח', אין ספק שהנהגה באופן של 'ציון במשפט תפדה' תביא לביאת משיח תיכף ומיד ממש למטה מעשרה טפחים ותתקיים בנו נבואת ישעיהו 'ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה'."
עם מילים מרוממות אלו סיימתי את הראיון המרתק עם הרב יהודה לייב נחמנסון. שיחתנו הייתה מסע מרתק לעולם הדיינות ובית הדין, החושף את המורכבות, האתגרים והחשיבות של מערכת המשפט היהודית בימינו. מדבריו של הרב נחמנסון עולה תמונה של מערכת משפט מסורתית המתמודדת עם אתגרי העולם המודרני, תוך שמירה על ערכי הצדק והשלום שבבסיס התורה.
