נחש ארסי

צווחות בהלה נשמעו
מכיוון דירת משפחת הלוי.

"מה קרה"? שאלה הרבנית אהרוני,
הקשישה החביבה מקומת הכניסה,
בעודה נשענת על מקלה.

"נ-ח-ש! נכנס לבית שלנו
והתמקם במרפסת השירות,
בינתיים אינו זז, אבל אנו מפחדים"!

"כבר הזמנתי לוכד נחשים" –
הכריז מר זאבי מ'וועד הבית'
בזריזות האופיינית לו.

בתוך זמן קצר הגיע בחור נמרץ
שנכנס לדירה ה"ממולכדת",
ואחרי כמה דקות יצא משם עם שק
בו שכן הנחש לבטח.

"טוב עשיתם שמיהרתם לקרוא לי.
אכן זהו נחש ארסי
ואינני רוצה לחשוב מה היה קורה
אם היה מספיק להזיק לאי-מי.
אולם גם כשנראה נחש תמים
עדיף להזעיק לוכד
מאשר שיקרה דבר-מה חמור".
כולם נשמו לרווחה.

לאחר שכולם נרגעו,
פנה מר זאבי לאדון הלוי:
"תראה, את התשלום ללוכד
הוצאתי מקופת ועד הבית,
אך נראה לי שתצטרך להחזירו,
מכיוון שהנחש היה בדירתך,
ולא בחצר או בשאר השטח
המשותף לכל השכנים".

"מה פתאום"! התקומם אדון הלוי,
"הנחש הלא סיכן את כל דיירי הבניין –
אם הוא היה יוצא מדירתנו החוצה
גם אז היית דורש ממני את התשלום"?!

הרבנית אהרוני, שיצאה מביתה
למשמע חילופי הדברים הנסערים,
אמרה: "חכו, לא בריא לצעוק,
בעלי תיכף חוזר מהשיעור שמוסר
ובוודאי יוכל לענות לכם עם מי הצדק.
הנה הוא כבר בקצה השביל".

הרב אהרוני הזמין את השכנים
לסור לביתו, ובעוד אשתו
מכינה להם קפה ומגישה עוגיות,
האזין הרב בכובד ראש
להשתלשלות האירועים.

תוך שהוא לוגם מהקפה הרותח
הרהר הרב בדברים ולבסוף סיכם:

"תראו, יש מקום לחייב
את כל השכנים להשתתף,
שכן גם הם היו חוששים שלא ייצא
אל החצר המשותפת או לאחד המחסנים
או אפילו לדירות שלהם.
הדבר דומה למה שנפסק בשלחן ערוך[1]
במצב שהגיעו ליסטים לעיר אחת
וקיים חשש שיעברו לערים אחרות –
כל קהילות האזור חייבות להשתתף
עם העיר כדי לסלק את הליסטים
מפני שהם עלולים לבוא גם אליהן[2].

"אני מבין", אמר אדון זאבי.
"ואם כבר בנושא תשלום
משותף עסקינן, יש לי שאלה
שאנו מתדיינים עליה כבר תקופה:
משפחת בן-זקן מהקומה העליונה
מבקשת לטפל בתופעת היונים מהגג.
היונים מפריעות לדיירי הקומות
העליונות בבניין ומלכלכות להם.
האם גם במקרה זה נאמר שהתשלום
על סילוק היונים יחולק בשווה
בין כל הדיירים?"

"הו, כאן זה תלוי מה גורם לנזק:
אם היונים באות בגלל המים
או קולטי הדודים שבגג –
כל בעלי הדודים ישלמו זאת[3].

"אך, כאשר היונים מגיעות
ללא סיבה ידועה, אם הן גורמות
לסתימות במרזבים המשותפים לכולם –
תשלום הסילוק יתחלק בין כולם;
ואילו כאשר הנזק הוא רק לדייר אחד –
הוא סופג את התשלום"[4].

"תודה כבוד הרב", אמר אדון זאבי.
"עשית לנו חשק להשתתף בשיעורים שלך" –
הוסיף מר הלוי.

והרבנית אהרוני
חתמה את השיחה:

"נו נו, העיקר
שנזכה עוד הרבה שנים ככה
ללימוד תורה מתוך צלילות
ובריאות הנפש והגוף, אמן".

מקורות:

[1] שו"ע חו"מ סי' קסג ס"ו.

[2] ספר ועד הבית בהלכה, עמ' תכה פ"י שאלה כה.

[3] ראה שו"ע חו"מ סי' קנה סל"ט.

[4] ספר ועד הבית בהלכה, עמ' תכו פ"י שאלה כט.

[עריכה: ש. מלומד]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור הינם בדויים.

להרשמה לדיוור השבועי בדואר אלקטרוני לחצו: 
https://avodatlev.minisite.ms/4