מי שהוריו אוכלים בשר בהכשר 'הרבנות', והוא קיבל על עצמו לאכול רק בשר בהכשר 'בד"ץ', והם מזמינים אותו לאכול עימהם בכליהם, ומבטיחים לבשל עבורו בשר
האם יש להעיר לבעל-קורא שטעה בקריאת התורה, גם כאשר הדבר מלבין את פניו, או שצריך להימנע מלהעיר בכדי שלא ייעלב?
לפי שו"ע הרב (סימן רב) נראה שצריך לברך על שוקולד בפה"ע, האם אכן נוהגים כך? אם לא מדוע? ואם אני כבר נוהג לברך כך האם להפסיק ולברך שהכל?
[1] שוע"ר סי' רב סי"ז: "וכן פירות שנכתשו ביותר עד שאין תארם עליהם אם הוא דרך אכילתם לא נשתנית ברכתם כגון (זנגבי"ל) או בשמים שחוקים ומעורבים עם (צוק"ר) או מרוקחים בדבש לא נשתנית ברכתם מפני שדרך אכילת הבשמים היא ע"י שחיקה. וכן ורדים וכיוצא בהם מפירות שדרך אכילתם הוא לחתכם ולרקחם מברכים עליהם ברכתם אפילו הם כתושים ביותר שאין תארם ניכר עליהם כלל כי גם זה דרך אכילתם". סדר ברכת הנהנין פ"ז הכ"ב: "דבר שדרכו בכך כגון זנגביל ובשמים שחוקים ומעורבים עם צוקער או מרוקחים בדבש לא נשתנית ברכתם וכן ורדים וכיוצא בהם מפירות שדרך אכילתן הוא לחתכם דק דק ולטגנם מברך עליהם ברכתם אפילו כתושים ביותר עד שאין ניכר תארם כלל לפי שגם זה הוא דרך אכילתן".
[2] ראה סדר ברכת הנהנין פ"ג ה"א: "תערובות שני מינין שהן מעורבין יחד ואין ברכותיהם שוות אם הא' הוא עיקר והשני אין נותנין בו כי אם לתקנו ולהכשירו הרי העיקר פוטר את הטפל בברכתו בין מברכה ראשונה בין מברכה אחרונה ואם שניהם עיקר אם אחד מהם הוא הרוב הרי זה נחשב עיקר והמיעוט נחשב טפל ובטל לגבי הרוב".
שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' כז אות ב: "אין דעתי לשנות מנהג העולם לברך שהכל, דנראה דאין שוקולד דומה להמבואר בפוסקים דאם דרך הפרי לאכול בריסוק דמברך ברכה הראוי לפי אותה פרי וכמבואר ג"כ במ"ב סי' ר"ב ס"ק מ"ד, ועיין בשו"ע סי' ר"ג ס"ז לענין בשמים שחוקים מעורבים, ועיין היטב מש"כ באורך בשו"ת שבט הלוי ח"ד סי' י"ט ומה שנו"נ בזה בדברי המשכנות יעקב, דשוקולד אינו קאקאו טחון נקי בלבד, אלא תעשי' של קאקאו עם הרבה חמאת קאקאו ועוד מינים שנעשה מהם תבשיל כזה שכשיקרש יש לו צורת השוקולד, דטחינת קאקאו עצמו הוא קצת מר, ובכזה לא דברו הפוסקים, ונוטה יותר לברכת שהכל ואם אינם נביאים הם, בני נביאים הם".
