הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
[1] ראה שו"ע אה"ע (סי' קכט ס"כ): "בגט גר כותב פלוני בן אברהם אבינו". והוסיף הבית שמואל (שם ס"ק לט): "ואם לא כתב אבינו צריך לכתוב הגר, ואם לא כתב גט פסול דמשמע שהוא בן אברהם". וראה ט"ז (או"ח סי' קלט ס"ק א), שכאשר מעלים אדם לתורה צריך לקרות שמו ושם אביו באופן שיהיה כשר לגיטין, דאם לא כן "שמא יבא לגרש אשתו ויכתוב כן כו' נמצא הגט פסול". ועל פי זה כתב הפרי מגדים (משבצות שם) שבעליית גר לתורה אומרים "יעמוד פלוני בן אברהם אבינו". וכן כתב האליה רבה (שם ס"ק ד) שעל פי דברי הט"ז והבית שמואל צריך להוסיף "אבינו".
[2] במקום בושה אפשר לסמוך על דברי האליה רבה (שם) שחלק על דברי הט"ז שבהערה הקודמת וכתב שאין לחוש שמא ילמדו מאופן קריאת שמו בעלייה לתורה לענין גיטין – "דהא הרב צריך לחקור אחר שם אביו ובחקירה יוודע זה".
והוא על דרך המבואר ברמ"א (שם ס"ג) ש"מי שאביו מומר לעבודת כוכבים קורין אותו בשם אבי אביו, אבל לא בשמו לבד שלא לביישו ברבים". זאת למרות שמי שבגטו נכתב שם אבי אביו במקום שם אביו יש אומרים שהגט פסול (ראה שו"ע אה"ע סי' קכט ס"י ובבית שמואל שם ס"ק יט). הרי שמשום החשש "לביישו ברבים" בקריאתו לתורה בשמו בלבד, קוראים לו בשם אבי אביו, ודוחים את החשש הרחוק של פסול בגט. והוא הדין בנידון דידן לענין השמטת תיבת "אבינו".
[3] ראה שו"ע חו"מ (סי' רפג ס"א): "ולא העובד כוכבים יורש את אביו הגר, ולא גר את גר, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. אפילו היה לו בן שלידתו בקדושה, מאחר שהורתו שלא בקדושה אינו יורש את אביו, ולא אביו יורשו".
[4] ראה תשובות מיימוני (משפטים סי' מח): "ראובן ואשתו שכתבו שטר לבן אשתו וכתוב בו ותנו לבננו, נראה דלישנא מעליא הוא שהרי המגדל יתום ויתומה כאילו ילדו". וכדבריו פסק הרמ"א בחו"מ (סי' מב סט"ו): "מי שמגדל יתום בתוך ביתו, וכתב עליו בשטר בני, או היתום כתב על המגדלו אבי, או אמי, לא מקרי מזוייף, וכשר, הואיל וגדלוהו ראוי לכתוב כך". ועל פי דבריהם כתב החתם סופר (שו"ת אה"ע ח"א סי' עו ד"ה הנה ראשון) בענין בן חורג שהיה עולה לתורה בשם אביו חורגו: "מה שהרעיש מעלתו על שחתם עצמו ועלה לספר תורה בשם אברהם בן אלי' כו', לא ידעתי כל הרעש הזה, הלא כתב בתשובת מיימוני כו' ופסקו רמ"א כו', הרי קמן דשפיר דמי דקרי לבן אשתו בנו ואיהו נמי קרי ליה אבא כו', אורחא דמלתא הכי הוא מדכתיב בפרשת פנחס ושם בת אשר שרח וכתב רמב"ן כו' על כרחך היתה בת אשתו מבעל אחר כו' ונקראת בת אשר על שגדלה כבתו".
