כרטיס אשראי גנוב

כרטיס אבוד וקניות מסתוריות

"אז למה לא ביטלת את הכרטיס"?! שאלתי את ידידיה בחוסר אונים.

"ביטלתי, בטח שביטלתי, אֵיתַּן! מיד כשהודעת לי שהוא אבד. אבל כנראה הגנב הספיק לבצע כמה רכישות".

"גנב חכם", הגבתי בלי הרבה מחשבה. "הוא מן הסתם שיער שהכרטיס ייחסם תוך זמן קצר, אז ניסה להספיק להוציא ממנו כמה שיותר".

"ממש מרגש", הגיב ידידיה בציניות.

"מה מרגש"? שאלתי בתמימות.

"השכל של הגנב" הוא ענה בכעס, "שניצל את המקסימום מכרטיס האשראי המסכן שלי".

שתקתי במבוכה. לא היה לי באמת מה להגיב. ידידיה בסך הכל עשה לי טובה. בסוף איבדתי לו את הכרטיס, ועכשיו הוא מגלה שגם הפסיד כסף…

האמת היא, שלא הודעתי לו מיד כשגיליתי שהוא אבד, אבל זה נראה לי הגיוני ומתקבל. לא רציתי להלחיץ אותו סתם. קודם חיפשתי היטב ובדקתי – אולי זה בכיס שלא זכרתי, אולי זה נשאר בחנות בה הייתי. רק אחרי שעה של חיפושים שלא הניבו דבר, העזתי לפנות לידידיה ולספר לו על האבידה.

הוא היה מעשי ומיד התקשר לבטל את הכרטיס, אבל מתברר, שבזמן שחלף מהגניבה עד שהוא ביטל את הכרטיס, הספיק הגנב לבצע שורה של קניות במרכז המסחרי, ועוד כמה קניות מקוונות בסכומים קטנים.

הגבלה בחשבון ותנור חדש

איך הכל התחיל?!

בתקופה האחרונה, בעקבות חריגה ממסגרת האשראי, קיבלתי טלפון לקוני מהבנק בו הודיע לי הפקיד על הפיכת חשבון הבנק שלי לחשבון מוגבל. עד שהבנתי מהי המשמעות של הגבלת החשבון, היה מאוחר מדי מכדי להגיש ערעור על כך. התברר לי כי עכשיו למשך שנה שלימה אני 'מסומן' כלקוח בעייתי ולכן החשבון שלי יוגבל בכל מה שקשור לשימוש בצ'קים ובכרטיסי אשראי.

עם רוב ההוצאות הסדירות הסתדרתי איכשהו במזומן, אבל כשהתנור שלנו שבק חיים לכל חי, לא היו ברשותי מספיק מזומנים כדי לרכוש תנור חדש. במקום לבקש הלוואה, חשבתי שיהיה יותר פשוט לשלם בתשלומים. כמעט כל חנות נותנת את האופציה של פריסה לתשלומים, כך ההוצאה הכבדה מתחלקת למשך שנה ולפעמים אף יותר, ללא ריבית.

הבעיה היא שכאמור, האפשרות שלי לרכישה בתשלומים באמצעות האשראי הוגבלה, וגם הצ'קים  – יכלו להיות חלופה הולמת לוּ רק הייתה לי האפשרות כעת.

החלטתי לפנות לידידי הטוב, ר' ידידיה. הוא יהודי זהב עם לב שופע נתינה. הוא הסכים בשמחה, רק ביקש שנכתוב הכל מסודר.

כשאשתי החליטה סוף סוף איזה דגם של תנור חדש היא רוצה, יצאתי בשמחה לחנות, זוכר לשמור היטב את הכרטיס היקר שאצלי. לאחר השלמת פרטי ההזמנה והמשלוח, ביצעתי את התשלומים כמוסכם, ויצאתי רגוע מהחנות. ניצלתי את ההזדמנות שהייתי במרכז המסחרי כדי להסדיר משהו בכרטיס ה'רב-קו' שלי. ניגשתי למרכז השירות של הרב-קו, וביצעתי את השינוי שרציתי. כשהכנסתי בתנועה אינסטינקטיבית את כרטיס הרב-קו לכיסי, חשתי שכרטיס האשראי של ידידיה לא שם! נבהלתי וביצעתי חיפושים כאמור, אך ללא הועיל.

הויכוח על יתרת ההפסד

"אני חייב להרגיע אותך" אמר ידידיה כמה ימים אחר כך, "שלפחות הביטוח של חברת האשראי מעניק  לי חלק מהחזרי הרכישות אותן ביצע הגנב".

"איזה מזל" אמרתי.

"מזל כן, הבעיה היא שנשאר משהו כמו 400 ש"ח, אותם הביטוח לא מוכן להחזיר, בטענה שהסכום הזה ירד בחנויות שאני רגיל לקנות בהן, ואני לא יכול להוכיח שלא אני קניתי בדיוק אז".

"אמממ…" לא ידעתי מה לומר. 'רק שהוא לא חושב שאני גנבתי' הבליחה בראשי מחשבה מפחידה. 'לא, הוא בן אדם טוב והוא מכיר אותי כאדם ישר' ניסיתי להרגיע את עצמי.

"אז מה אתה רוצה לומר בעצם"? שאלתי בסוף בקול.

"לא נעים לי, ואני מבין שאתה מוגבל עם ההוצאות עכשיו. אני מוכן לחכות עם זה עד שהמצב יתאזן קצת, אבל תדע שמחובתך לשלם לי את הכסף הזה".

"מההה"? הרגשתי כאילו משהו כבד נוחת לי על הלב. לא יכול להיות שהוא דורש ממני את הסכום הזה.

"תגיד תודה שלפחות הביטוח מחזיר לי חלק, זה גם משהו".

"גם משהו"? שאלתי, "אני חושב שעל פי תורה אני פטור מהכל"!

"מה פתאום"? שאל ידידיה.

"כיוון שכרטיס האשראי הוא כמו שטר" השבתי, "וההלכה קובעת ששומר שאיבד שטר אינו משלם את הסכום המופיע בשטר, לכל היותר ניתן לחייב אותו לשלם את מחיר השטר עצמו, כלומר את מחיר הנייר, אך לא מעבר לכך" (שו"ע חו"מ סי' שא ס"א).

היו כמה רגעים של שתיקה מאחורי הקו.

"אני לא חושב שהצדק איתך", הגיב ידידיה בעדינות, "תראה, יש הבדל גדול: באיבוד שטר חוב, המאבד איבד דבר פיזי שמכיל בסך הכל אסמכתא על סכום מסוים. לעומת זאת כרטיס אשראי, הוא בעצם רק מִסְפָּר שבאמצעותו ניתנת גישה אל חשבון הבנק שלך, הוא איננו אסמכתא על סכום כסף מסויים, אם כן הוא בכלל לא שטר".

"אז הדוגמה הנכונה לשטר זה בעצם צ'ק"? שאלתי.

"נכון" ענה ידידיה.

"הייתי אומר אם כך, שכרטיס אשראי נחשב כמו מפתח של כספת" חשבתי פתאום.

"דוגמא יפה" נהנה ידידיה, "בעצם לא איבדת כסף, ולא אסמכתא לכסף, איבדת את האמצעי להגיע אל הכסף".

"מצד שני" הערתי, "גם אם תגיד שאני חייב בזה – עדיין זה רק נזק של גרמא"!

"גרמא גרמא, אבל אתה פשעת בשמירה"! טען ידידיה כנגדי.

הרגשתי לא נעים מכל העסק. אבל הצעתי שנפנה לרב, שיכריע בינינו. ידידיה הסכים. לא הייתה לו ברירה אחרת.

חיוב שומר על גרמא

הרב שמע את טענותינו. הוא הסכים עם ההקבלה של שטר חוב לצ'ק ושל כרטיס אשראי למפתח של כספת, ואמר:

"אך ממתי מחייבים אדם על נזק של 'גרמא' כשלא היתה לו כוונה להזיק, אדרבה, אפילו מדיני שמים הוא פטור על נזקי 'גרמא' כשלא הזיק בכוונה".

"אבל לעניות דעתי", המשיך הרב, "על פי תורה המסקנה הסופית צריכה להיות, שבכל זאת איתן יהיה חייב".

"למה"? שאלתי מאוכזב, והרב השיב: "מכיוון שבשומר התורה חידשה דין מיוחד שהוא חייב גם בגרמא, כיון שהוא 'קיבל על עצמו מראש' להחזיר את הפיקדון בשלמותו ולשמור אותו אפילו מנזקי גרמא. כיון שאתה נחשב כשומר על הכרטיס, וכיון שפשעת בשמירתו, אתה חייב לשאת גם באחריות הנזקים שהתגלגלו מכך בדרך גרמא" (ראה ב"י חו"מ סי' סו אות מא בשם שו"ת הריטב"א סי' קצט. פתחי תשובה סי' נה ס"ק א. שו"ע הרב סי' תמג קונטרס אחרון ס"ק ב).

"הבנתי" אמרתי בראש מושפל. "יש לי מזל שידידיה הוא ארך אפיים, ומוכן לחכות לי עם התשלום".

אחר כך נשארתי בחדר לבדי. רציתי לבקש ברכה מהרב.

"דע לך" הוא אמר לי בסוף, "שככה זה בעולם, הגלגל חוזר. היום אתה מרגיש למטה, אבל מחר תהיה למעלה בעזרת ה'".

רציתי לענות "אמן", אבל הרב המשיך: "ואם אתה רוצה שזה יהיה יותר בקלות, תתחיל אתה לתת לאחרים מהקצת שיש לך. לאו דוקא כסף, אפשר לעשות חסד גם בגופך. ואז תראה איך יתקיים בך הפסוק 'נתון תתן לו, ולא ירע לבבך… כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך".