הלכות הפרשת חלה

הרב יהודה ליב נחמנסון

1. בצק המכיל קמח דגן במשקל 1230 גרם מפרישים ממנו חלה בלי ברכה. החל מ-1667 גרם חובה להפריש חלה בברכה[1].
2. המשקל הנ"ל מתייחס לקמח בלבד, ואין להחשיב את שאר הרכיבים שבעיסה[2].
3. מצוות הפרשת חלה מסורה לאישה, ואין הבעל רשאי 'לקחת לה' את המצוה ולהפריש במקומה[3].
4. נהוג להפריש שיעור "כזית" לחלה, ולשרוף אותה[4]. אם קשה לשרוף, די לעטוף בשקית ניילון ולהניח באשפה[5].
5. אף שעל כל המצוות מברכים בעמידה, על הפרשת חלה אפשר לכתחילה לברך בישיבה[6].
6. במקרה שיש ספק האם הפרישו חלה ממאפה זה או לא, יש להפריש שוב ללא ברכה[7].
7. אישה שהכינה במקביל כמה עיסות מסוגי קמח שונים ולמטרות שונות (כגון: אחת מקמח מלא ללחמניות, השנייה מקמח לבן לעוגה, השלישית לעוגיות וכו'), ואין בכל עיסה בפני עצמה 1667 גרם קמח, אך בכל העיסות יחד יש כמות זו, נחלקו הפוסקים באיזה תנאים מצטרפות העיסות הללו להפרשת חלה[8], לכן מן הראוי שאחרי האפייה תצרף האישה את כל המאפים הללו לכלי אחד ותפריש חלה על הכל בברכה[9].
8. אם קשה להכניס את כל המאפים לכלי אחד, מספיק לכסות מעל כולם במפה ולהפריש[10]. במה דברים אמורים שאפשר לצרף את סוגי העיסות השונות או המאפים השונים, כשאין הקפדה שהם לא יתערבו זה בזה, אבל אם מקפידים שהסוגים השונים לא יתערבו זה בזה אינם מצטרפים לשיעור חלה גם אם יונחו בכלי אחד[11].
9. אפו חלות לכבוד שבת בפחות מ-1667 גרם קמח, ואחרי שנכנסה שבת נזכרו שלא הפרישו חלה (ומדובר בארץ ישראל שלא ניתן לאכול ואחר כך להפריש כמו בחוץ לארץ[12]), אפשר להקנות את החלות לילד בן 12 או לילדה בת 11 שהם יפרישו (בלי ברכה כנ"ל)[13].
10. עיסה שמעורבים בה קמח דגן יחד עם קמח מסוג אחר, אם הקמח האחר הינו משאר זרעים וקטניות ופירות חוץ מאורז (כגון: תפוחי אדמה, תירס, שקדים, קוקוס וכו') אין לצרפו לקמח הדגן אלא צריך שיהיה בקמח הדגן עצמו שיעור חלה (1230 גרם להפרשה בלי ברכה ו-1667 להפרשה בברכה), אבל אם הקמח האחר עשוי מאורז, כל שטעם הדגן נרגש במאפה מצטרף גם קמח האורז לשיעור חיוב חלה, כך שאם בצירוף שני הקמחים יחד יש 1667 גרם – חייבים להפריש מעיסה זו חלה בברכה[14].
11. מותר לכתחילה לאפות כמות קטנה של קמח פחות ממשקל 1230 גרם אף שלא תהיה הפרשת חלה. אך אסור לאפות כמות גדולה של קמח שיש בה שיעור חלה ולחלק את הקמח לעיסות קטנות בכדי להיפטר מהפרשת חלה[15].
12. לכתחילה מפרישים את החלה מהעיסה לפני האפייה, אך בדיעבד אפשר להפריש גם אחרי האפייה[16].
13. הכינו עיסה שיש בה שיעור חלה, ושכחו להפריש ממנה חלה לפני האפייה, אם אפו ממנה כמה מאפים קטנים אין צריך להפריש מכל מאפה ומאפה אלא מפרישים מאחד ופוטרים את כולם, ובלבד שבשעת ההפרשה יהיו כל המאפים מונחים לפניו סמוכים זה לזה, אך אין צריך להניחם בתוך כלי אחד או תחת מפה אחת וגם אין צריך שיגעו זה בזה, כיון שכבר חלה עליהם חובת ההפרשה קודם לכן בעודם עיסה גדולה[17].
14. אם מכינים שתי עיסות נפרדות שבכל אחת מהן אין שיעור חלה, אך בשתיהן יחד יש, כדי להפריש מהן חלה כדין יש להדביק אותן היטב זו לזו, אפילו בקצותיהן, ואזי שתיהן נחשבות כעיסה אחת ומפרישים מאחת מהן ושתיהן נפטרות[18]. אם אי אפשר להדביק אותן היטב זו לזו, מספיק להניח אותן בתוך כלי אחד והכלי מחשיב אותן כעיסה אחת ומפרישים מאחת מהן ושתיהן נפטרות[19]. וטוב להחמיר שגם יגעו זה בזה בתוך הכלי[20].
15. מאפים שהוכנו מעיסות קטנות נפרדות שבכל אחת מהן לא היה שיעור חלה, אם אחר כך הונחו המאפים בתוך כלי אחד, או שכיסו אותם במפה אחת, ובצירוף כולם יש שיעור חלה, מרגע זה מתחייבים המאפים בהפרשת חלה ולוקחים מהם חתיכה אחת[21]. במה דברים אמורים, במאפים פתוחים, אבל מאפים סגורים באריזות קטנות, לא מועיל הכלי הגדול או המפה לצרף אותם לשיעור חלה עד שייפתחו האריזות[22], וטוב להחמיר שבשעת ההפרשה אף יגעו זה בזה כל המאפים שבתוך הכלי או תחת המפה[23].
16. עיסה שיש בה שיעור חלה והוכנה לא לצורך אפייה אלא על דעת לבשל או לטגן אותה בשמן עמוק, אם היא עיסה עבה יש להחמיר להפריש ממנה חלה בלא ברכה[24].
17. עיסה שיש בה שיעור חלה והוכנה על מנת לבשל או לטגן את רובה ולאפות חלק קטן ממנה, מהחלק הקטן האפוי חובה להפריש חלה בברכה למרות שבו עצמו אין שיעור חלה[25].
18. עיסה שיש בה שיעור חלה והוכנה על מנת לאפות אותה, ובסוף הוחלט לבשל או לטגן אותה, הרי זו חייבת בחלה בברכה, כי הכל הולך אחר המחשבה של שעת הלישה[26].
19. מאפים שהינם: א. דקים מאוד, ב. עשויים מעיסה רכה מאוד (שנשפכת ומתפשטת מעצמה בתבנית) – פטורים מהפרשת חלה[27].
20. כשמארגנים 'ערב הפרשת חלה' ומכינים עיסה גדולה ואחר כך מחלקים אותה לחתיכות קטנות וכל משתתפת מקבלת חתיכה, כדי שיוכלו להפריש חלה מהעיסה הגדולה בברכה יש להתנות שכל משתתפת אינה זוכה בחתיכה שקיבלה אלא לאחר האפייה ולא קודם לכן[28].
21. עיסה שיש בה שיעור חלה ושכחו להפריש ממנה חלה עד אחרי האפייה, יש להזדרז להפריש מהמאפה בתוך 24 שעות מסיום האפייה, וזה יועיל גם למה שבלוע בתנור[29]. אם עברו 24 שעות מסיום האפייה, בדיעבד התנור כשר. ויש אומרים שהתנור צריך הכשרה[30].
22. אישה שעשתה עיסה בשיעור חלה ובדעתה לחלק אותה לעיסות קטנות פחות משיעור חלה ולאפות כל אחת מהן בתיבול שונה (כגון סוגים שונים של עוגות) ומקפידה שלא יתערבו הסוגים השונים של המאפים, יש אומרים שגם העיסה הגדולה פטורה מהפרשת חלה[31], ולמעשה יש להפריש ללא ברכה[32].
23. עשתה עיסה גדולה בשיעור חלה ובדעתה לחלק אותה לשתי עיסות קטנות שאין בכל אחת מהן שיעור חלה ולאפות אחת מהן עכשיו ואת השנייה לאחר זמן, באופן שלעולם לא יבואו שתי העיסות/המאפים לידי צירוף בכלי אחד, יש אומרים שגם העיסה הגדולה פטורה מהפרשת חלה[33], ולמעשה יש להפריש ללא ברכה[34].
24. אשה שאפתה חלות לכבוד שבת ולאחר שהדליקה נרות-שבת נזכרה שלא הפרישה חלה, עליה למצוא מישהו אחר שעדיין לא קיבל שבת שיפריש מהן חלה, ובשעת הדחק (שאין להם לחם אחר לשבת) יוכל אותו אדם שלא קיבל שבת להפריש מהן חלה אפילו אחרי השקיעה עד צאת הכוכבים[35].
25. עוגה שהרכיבים שבה העשויים לעידון ותענוג (כגון: סוכר, דבש, קקאו, שמן, יין, ביצים) עולים בכמותם על כמות הקמח, פטורה מהפרשת חלה[36].
26. אם אחרי ההפרשה נפלה ה'חלה' בחזרה לעיסה והתערבבה בה, ואין בעיסה פי מאה ואחת ביחס ל'חלה', כדי להתיר את העיסה באכילה יש לעשות 'התרת נדרים' אצל רב מורה הוראה ולחזור ולהפריש חלה מחדש[37].

מקורות:

[1] הגרא"ח נאה בספר שיעורי ציון עמ' סט. ויש שהחמירו כבר מקילו.

[2] שו"ע יו"ד סי' שכד ס"א. שוע"ר סי' תנו ס"א-ב.

[3] ראה מחזיק ברכה סי' רסג אות ג.

[4] שו"ע יו"ד סי' שכב ס"ה ברמ"א.

[5] שמירת שבת כהלכתה ח"ב פמ"ב הערה נג.

[6] שו"ע אדה"ז סי' ח ס"ג.

[7] ש"ך יו"ד סי' של ס"ק ח.

[8] ראה: תרומת הדשן סי' קפט; יד אפרים סי' תקו על מגן אברהם ס"ק ח;  מלא העומר סי' שכו ס"ק ב בדעת הפרי מגדים או"ח סי' תנז משבצות זהב ס"ק ג; בית מאיר או"ח סי' תנז ס"ק ח; שו"ת אבני צדק ירושלים תשנג הוספות סי' ו; חלת לחם סי' ה ס"ז.

[9] ראה יד אפרים שם.

[10] משנה ברורה סי' תנז ס"ק ז.

[11] שו"ע יו"ד סי' שכו ס"א. שמירת שבת כהלכתה ח"ב פמ"ב ס"י.

[12] שו"ע יו"ד סי' שכג. שו"ע אדה"ז סי' תנז ס"ט.

[13] הוראת המהרי"ל דיסקין. ראה: ספר חנוך לנער סי' לז; חוברת תורה מציון תרנ"ז חוברת ד סי' כא; קונטרס עובר אורח להאדר"ת שבסוף ספר אורחות חיים על או"ח סי' תקו.

[14] שו"ע יו"ד סי' שכד ס"ט ובט"ז ובש"ך שם.

[15] שו"ע יו"ד סי' שכד סי"ד ובט"ז וש"ך שם. שו"ע אדה"ז סי' תנו ס"ג.

[16] שו"ע אדה"ז סי' תנז ס"ו.

[17] שו"ע אדה"ז סי' תנז ס"ז-ח.

[18] שו"ע אדה"ז סי' תנז ס"ב-ג.

[19] שו"ע יו"ד סי' שכה ס"א. שו"ע אדה"ז סי' תנז סי"ד.

[20] שו"ע אדה"ז סי' תנז סי"א-יב. משנה ברורה שם ס"ק ז.

[21] שו"ע אדה"ז סי' תנז ס"ו-ז. משנה ברורה שם ס"ק ז.

[22] משנה ברורה סי' תנז ס"ק ז.

[23] שו"ע אדה"ז סי' תנז סי"א-יב. משנה ברורה שם ס"ק ז.

[24] ש"ך יו"ד סי' שכט ס"ק ד.

[25] שו"ע יו"ד סי' שכט ס"ד וט"ז שם ס"ק ד.

[26] שו"ע יו"ד סי' שכט ס"ג.

[27] כדין טריתא, שו"ע יו"ד סי' שכט ס"ה, ברכת ה' עמ' קפב סכ"ט. ויש שמחמירים להפריש בלי ברכה מחשש שמא זה עבה יותר מההגדרה של השו"ע. ראה הכשרות פוקס עמ' שעב. שערי הברכה עמק תקפט.

[28] שו"ע יו"ד סי' שכו ס"ב וש"ך שם ס"ק ה. חזון עובדיה שבת ח"א עמ' יד. קובץ אמונת עיתיך גליון 102 עמ' 21.

[29] ראה ב"ח יו"ד סו"ס שכד.

[30] נחלקו פוסקי זמננו האם כלי שבלע טבל ועברו 24 שעות צריך הכלי הכשרה או לא. לדעת הגרש"ז אויערבך במעדני ארץ תרומות ח"ב עמ' תשנה אין צריך הכשרה. ולדעת הגר"מ ברנדסדורפר מבד"ץ עדה החרדית בשו"ת היכל הוראה ח"ג הוראה צ"ח, ולדעת הגרי"ש אלישיב בדרך אמונה מעשר פ"ו, צריך הכשרה. וראה עוד ספר באר בשדה, כדורי, תרו"מ ח"א עמ' קכא. שם הלכות חלה עמ' שג. ספר חיל הארץ פ"ג ס"ב עמ' עא-עב.

[31] שמירת שבת כהלכתה ח"ב פמ"ב סי"א.

[32] דרך אמונה הלכות ביכורים פ"ו ציון ההלכה ס"ק שפח.

[33] פתחי תשובה סי' שכו ס"ק ב בשם בית אפרים.

[34] ראה פתחי תשובה שם שמהלבוש והדרישה והב"ח משמע שחלוקה לעצמו אינה נחשבת חלוקה. וכן כתב שמירת שבת כהלכתה ח"ב פמ"ב סי"א. פסקי תשובות מהדו"ח סי' רמב הערה 97. מאידך בקובץ אליבא דהלכתא גיליון מא עמ' טז מובא בשם בעל המשנה הלכות והגריש"א שאפשר אף לברך.

[35] ע"פ שו"ע אדה"ז סי' רסא ס"ב-ג שבין השמשות אפשר להפריש חלה כשאין ברירה כל עוד לא קיבל שבת בערבית, וראה סי' רסג ס"ז שהדלקת נרות לאשה הוי קבלת שבת. ועיין עוד חזון עובדיה ח"ה שבת עמ' שפז.

[36] שו"ת צמח צדק יו"ד סי' רלו אות ג. קצות השולחן סי' מח בדי השלחן ס"ק יד.

[37] שו"ע יו"ד סי' שכג ס"א ברמ"א.