- אוכל שהתבשל בסיר, ואחר כך מתברר שלא הופרשו מהירקות תרומות ומעשרות והם היו טבל, יש להפריש תרומות ומעשרות מהתבשיל בתוך 24 שעות לבישול, וזה יועיל גם למה שבלוע בסיר[1].
- אם עברו 24 שעות מהבישול, בדיעבד הכלי כשר. ויש אומרים שהכלי צריך הכשרה[2].
- בשנה השלישית לשמיטה (לדוגמה: תשפ"ה) ובשנה השישית לשמיטה (לדוגמה: תשפ"ח) מפרישים "מעשר עני" במקום "מעשר שני". משמעות הדבר מבחינה מעשית היא, שתשעה אחוז[3] מיבול כל השנה הזו צריך להינתן בפועל לעניים (בשונה מכל שנה ש'פודים' את התשעה אחוז של ה'מעשר שני' ומשתמשים בהם).
- ביחס לדגנים וקטניות וירקות מתחילה שנת "מעשר עני" בראש השנה. ביחס לפירות העץ מתחילה שנת "מעשר עני" בט"ו בשבט. בדגנים וקטניות ופירות, מה שקובע את השנה 'שלהם' הוא "עונת המעשרות" (הרגע בו הגיעו לשלב שנעשו ראויים לזריעה נוספת). לעומת זאת בירקות הקובע את השנה 'שלהם' הוא רגע הקטיף[4].
- למעשה, אם יש בידינו פירות שחייבים ב"מעשר עני", לאחר אמירת 'נוסח ההפרשה' והפרשת 'יותר מאחוז' מהפירות כפי שעושים בכל שנה, יש לחשב את מחיר 9 אחוז מכמות הפירות שלפנינו ולתת את הסכום לעניים.
- תפוזים של 'טבל' ששכחו להפריש מהם תרומות ומעשרות וכבר עשו מהם מיץ, יש להפריש מהמיץ בלי ברכה[5].
- כאשר מתארחים בשבת במקום שקיים חשש שמא לא הפרישו תרומות ומעשרות (כלומר 'דמאי'), קודם כניסת השבת יש לומר כך: "היותר על אחד ממאה מכל מה שאני עתיד להפריש מחר יהא תרומה גדולה בצד צפון כל מין על מינו. אותו אחד ממאה הנשאר ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפון של הפירות יהיו מעשר ראשון כל מין על מינו. אותו אחד ממאה שהתניתי שיהא מעשר ראשון, יהא תרומת מעשר כל מין על מינו. ומעשר שני יהא בדרומם של הפירות כל מין על מינו. ואם צריך מעשר עני יהא מעשר עני בדרומם כל מין על מינו. המעשר שני יהא מחולל הוא וחומשו על פרוטה במטבע שייחדתיה לחילול מעשר שני" (ומי שמנוי ב'קרן המעשרות' יאמר: "על פרוטה במטבע שייחד הממונה על קרן המעשרות"). בתחילת הסעודה לוקחים מכל מין פרי וירק המוגש לנו יותר מאחוז אחד מהכמות שמתכננים לאכול, ואומרים בלחש: "סדר ההפרשה שאמרתי קודם השבת יחול עתה", עוטפים ומניחים באשפה[6].
- פירות האילן בשלוש השנים הראשונות לנטיעה מכונים "ערלה" ואסורים באכילה ובהנאה.
- כיום מקובל לגדל שתילי פירות במשתלה למשך תקופה, ואחר כך מעבירים אותם לפרדס להמשך הגידול. כדי לוודא שעקירת השתילים מהמשתלה ונטיעתם בפרדס לא תצריך ספירת שלוש שנות-ערלה מחדש, נדרשים כמה תנאים שקיומם והפיקוח עליהם קשים ובלתי ישימים[7]. לכן מערכות הכשרות של בד"ץ עדה החרדית והרב לנדא מקפידים למנות תמיד את שנות הערלה החל מרגע נטיעת השתילים בפרדס. לעומתם יש כשרויות אחרות (כולל בד"צים שונים) שסומכות על סברות שונות להקל ולמנות את שנות הערלה מרגע הנטיעה במשתלה. מכיון שערלה היא איסור דאורייתא, יש להקפיד לצרוך פירות דווקא מהכשרויות הנ"ל שאינן מקילות בנושא העברת שתילים.
מקורות:
[1] ראה ב"ח יו"ד סו"ס שכד.
[2] נחלקו פוסקי זמננו האם כלי שבלע טבל ועברו 24 שעות צריך הכלי הכשרה או לא. לדעת הגרש"ז אויערבך במעדני ארץ תרומות ח"ב עמ' תשנה אין צריך הכשרה. ולדעת הגר"מ ברנדסדורפר מבד"ץ עדה החרדית בשו"ת היכל הוראה ח"ג הוראה צ"ח, ולדעת הגרי"ש אלישיב בדרך אמונה מעשר פ"ו, צריך הכשרה. וראה עוד ספר באר בשדה, כדורי, תרו"מ ח"א עמ' קכא. שם הלכות חלה עמ' שג. ספר חיל הארץ פ"ג ס"ב עמ' עא-עב.
[3] הסיבה שמפרישים תשעה אחוז ולא עשרה – כי הפרשת "מעשר עני" נעשית מתוך תשעים האחוז שנותרו לאחר הפרשת "מעשר ראשון".
[4] שו"ע יו"ד סי' שלא סע"ט-פ ובש"ך שם, וסקכ"ה-קכו.
[5] ראה רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"י הכ"ב. שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' סח. שו"ת תשובות והנהגות ח"ה סי' שד אות ט. מחוקק במשענותם ח"ג עמ' שו.
[6] רמב"ם הלכות מעשר פ"ט ה"ז-ט. שו"ע אדה"ז סי' שלט ס"ז. תרומת שמעון עמ' 287 ואילך.
[7] ראה שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכה. שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' סט-ע. שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קנו. ספר מגדל דוד ח"ח עמ' 88.