עובדות
- התובע העסיק את הנתבע בהסרטת ועריכת הרצאות נשים עבור אתר יהודי. לאחר כמה חודשים שהנתבע לא עבד מסיבות שונות, כולל טענה על התנהגות בלתי הולמת ויחס משפיל מהתובע.
- לא נחתם חוזה בין הצדדים בעת ההתקשרות או במהלכה [הודאת התובע במייל שנשלח בה' שבט תשע"ז]. תמחור השעות היה 24 ₪.
- לא התבצע רישום מדויק ומפורט על שעות העבודה. אך סוכם מראש על סך 24 ₪ לשעת עבודה.
בהתכתבות עימי במייל טען הנתבע כי עבודתו עד עתה הסתכמה ב-150 שעות לפחות.
תביעות
- התובע תובע:
- שהנתבע ימשיך את עריכת הסרטים שצילם עד גמירא.
- באם הנתבע לא ימשיך את עריכת הסרטים הנ"ל, ישכור התובע פועל אחר והנתבע ישלם את העלות הנוספת של הזמן שיצטרך הפועל החדש להשקיע (מפני שאינו בקי בחומרים) יותר ממה שהנתבע היה צריך להשקיע.
- הנתבע תובע:
- להפסיק מיד את ההתקשרות עם התובע.
- שהתובע יפרע מיד את חובו לנתבע על העבודה שעשה עבורו.
משא ומתן
- בשלחן ערוך סימן שלג סעיף ג פסק המחבר: "התחיל הפועל במלאכה וחזר בו בחצי היום – חוזר … שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים".
- לפי זה, התובע אינו יכול לדרוש (ראה אות 1) מהנתבע להמשיך את ההתקשרות עמו.
- שם סעיף ד, בנוגע לתשלום שמגיע לפועל שחזר בו "שמין לו מה שעשה ונוטל".
- לפי זה התובע צריך לשלם לנתבע על העבודה שנעשתה עד כה (ראה אות 2).
- שם סעיף ה: "אבל בדבר האבוד … אינו יכול לחזור בו … ואם … חזר בו – אם היה מוצא פועלים אחרים לשכור כששכר את אלו ועכשיו אינו מוצא שוכר עליהם או מטען".
- בגדר "דבר שאינו אבוד" מסביר הסמ"ע (שם ס"ק יז) דהיינו באופן אשר "אף שיחזור בו הפועל ולא ימצא פועל אחר לשכור כי אם בדמים יקרים הרבה, יכול להמתין עד שימצאו פועלים לשכור כפי דרך שכירות הפועלים או מעט יותר". משמע מדבריו שאם גם באופן שימתין לא ימצא פועלים אחרים שימשיכו את מלאכת הראשון במחיר ששילם לראשון – הרי זה "דבר האבוד" והדין הוא ששוכר עליהם או מטען, כדלהלן.
- שם סעיף ו: "כיצד שוכר עליהם? [שוכר] פועלים וגומרין מלאכתן שלא תאבד, וכל שיוסיף לאלו הפועלים האחרים על מה שפסק לראשונים נוטל מהראשונים. עד כמה? עד כדי שכרן של ראשונים". בסעיף ז: "במה דברים אמורים, שאין שם פועלים לשכור בשכרן להשלים המלאכה".
- הסמ"ע (ס"ק כו) מסביר שכאשר "אינם נמצאים פועלים לשכרן אפילו אם יוסיפו להם כפי כל הפיסוק שפסק להראשונים, כגון ששכרן [את הראשונים] בשני סלעים ועשו חציה או יותר, ולחציה השני לא ימצאו פועלים לגומרן אפילו יתן להן שני סלעים, ובזה אמר ששוכר עליהן עד כדי שכרן, דהיינו עד ד' סלעים ומוציא מיד הפועלים שני סלעים [נוספים] … אם יש בידו משלהן, וגם מה שעשו כבר אינו צריך לשלם להן".
- כלומר, כאשר הותר למעסיק להיות "שוכר עליהן" (דהיינו בדבר האבוד) הכוונה היא שמותר לו ליטול מהפועל הא' את ההפרש בין השכר שהוא קיבל לבין מה שהמעסיק משלם לפועל הב'. אמנם המעסיק אינו יכול להוציא מהפועל הא' סכום זה רק כאשר הוא מוחזק בכסף של הפועל הא'.
- כיון שבנידון דידן התובע לא שילם עדיין לנתבע את שכרו (ראה אות ה.2), נחשב התובע כמוחזק. התובע רשאי לשכור פועל אחר, והתשלום על הזמן הנוסף שיצטרך הפועל החדש להקדיש להיכרות עם החומרים – יוכל התובע להפחית משכרו של הנתבע שנמצא אצלו.
- בנוגע לדברי הנתבע כי לא שולם לו שכר על עבודת 150 שעות (אות ג) –
- התובע אמר בפני במהלך הדיון בזה הלשון: "לאחר שסיכמנו להיפגש אצל הרב נחמנסון, אמר לי הנתבע (לראשונה!) שאני חייב להם כסף, על השעות שהיא עבדה עד היום, אמרתי לו: בשמחה, תמסור לי את מספר השעות שהיא עבדה ואשלם". מדברים אלה נראה כי התובע מוכן לשלם על מספר השעות שיודיע לו הנתבע.
- בנוסף לכך, במענה לשאלתי את התובע על מספר השעות שהוא מודה על עבודת הנתבע, השיב התובע "זה אולי חודש שבועיים שהיא עבדה גג שלוש לכמה שעות ביום" [נכתב בלשון-דיבור]. כלומר, התובע מודה כי בסך הכל עבד הנתבע בצורה מלאה בין שבועיים לחודש. מחישוב שעשיתי עולה כי 150 שעות עבודה יכולים להתאים לזמן זה.
- בנוגע לטענת התובע אות ד.2. כי העברת המשך עריכת הסרטים לפועל אחר תדרוש מהפועל החדש עבודה רבה יותר מהזמן שהיה נדרש מהנתבע –
- לאחר בירור אצל מומחה בתחום, הוברר שהזמן שיידרש לפועל חדש לעריכת 'היכרות' עם החומרים הבלתי-ערוכים הוא לכל היותר 3 שעות.
- בנוסף להנ"ל הוברר אצל המומחה כי השכר הממוצע לעבודה זו הוא 180 ₪ לשעה.
פסק דין
- הנתבע יכול להפסיק מיידית את ההתקשרות עם התובע.
- התובע חייב לנתבע שכר בסך 3,600 ₪ [3,600=150(שעות)X24(₪)]. מסכום זה יפחית התובע סך 540 ₪ עבור שכר עבודת הפועל החדש [180×3=540], סך זה יפקיד התובע בידי הבורר, ובאם העובד יסיים את מלאכתו בפחות משלוש שעות, יעביר הבורר את היתרה אל הנתבע.
- לסיכום, על התובע להעביר סך 3,060 ₪ לנתבע, וסך 540 ₪ לבורר, תוך שלושים יום מתאריך פסק הדין.
