"תגיד, אין לך אחריות? סמכתי עליך שתטפל בבעיה שלי ביעילות כמו שאתה יודע! מה אעשה עכשיו"?
יש סיטואציות שלא הייתי מדמיין שאעמוד בהם. כעת לא האמנתי שאלו המילים שיוצאות לי מהפה כלפי מנשה, אחי האהוב. מסתבר שחוסר האונים שחשתי גרם לי לאיבוד עשתונות.
הכל החל מאירוע לא נעים, בו המחשב הנייד האישי שלי 'נעלם' באולם אירועים. ישבתי בחתונה, קרוב יחסית לרחבת הריקודים. הגנב כנראה ניצל את המולת החוגגים כדי לגנוב לי את המחשב.
כשגיליתי את הגניבה חשתי שאני עומד להתעלף. זהו מחשב יקר, בעיקר התוכן שבתוכו שכמעט אין לו גיבוי. לא חלמתי שמישהו ינסה לגונבו באירוע שכזה.
חברי הציע לי לבדוק במצלמות האבטחה. למרבה המזל (שלי כמובן), לאחר שהצלחתי להושיב את בעל האולם מול מסכי המצלמות ולתור אחרי הרגע בו התבצעה הגניבה – גילינו את הברנש. עקבנו אחר תנועותיו באולם, עד שגילינו את פניו. עכשיו נותרה המשימה לחפש מי מכיר אותו, ולתבוע אותו במשטרה ביתר קלות.
ביתר קלות אמרתי? מסתבר שלמשטרה לא חסרים סיפורי גניבות וגם תיעודים. ומה שחשבתי שייקח יום-יומיים, נסחב עוד ועוד… לא ידעתי מה עלי לעשות כדי לזרז את העניינים/התהליך.
לאחר שבוע הבנתי שלא זז כלום. אנחנו כבר יודעים מי הגנב, אך הוא כמובן מתכחש לגניבה.
התגברתי על חוסר הנעימות שלי, והרמתי טלפון לאחי מנשה המוזכר בתחילת הסיפור. בתפקידו הוא עורך-דין מצליח, ופניתי אליו כי הרגשתי שאין לי ברירה אחרת.
מאז הגניבה השתמשתי במחשב פשוט לצורך העניינים הדחופים הנחוצים לעבודתי. אך כמובן רציתי כבר לסגור את הסיפור ולהיות עם המחשב האהוב שלי שוב.
לקחתי את התיקיה עם עותקים מהתלונה במשטרה, ודיסק עם הקטע המוסרט בו רואים בבירור את הגנב, ושמתי פעמיי למשרדו של אחי.
מנשה לא התלהב מהבקשה שלי. הוא אמר שהוא עסוק מאד ועם כל הרצון הטוב – אין לו זמן ויכולת לעזור לי.
כמעט בכיתי לפניו שאני לא יודע מה לעשות, ובשבילו זה הרי עניין של מה-בכך. ראיתי את ההתלבטות על פניו. הוא התחיל לומר שהוא יכול לנסות לזרז תהליכים מול בית המשפט לתביעות קטנות. "אעשה זאת בשעות הפנאי הבודדות שנותרו לי ביממה", הוסיף. והצהיר: "כמובן שלא אקח ממך כסף על כך".
לרגע הזה חיכיתי. השארתי את התיקיה עם הראיות על כסאו המשרדי, ומיהרתי להיפרד ב"תודה רבה" ו"אין מילים, אין עליך, ידעתי שאפשר לסמוך עליך". יצאתי משם בשלום חטוף, לפני שיתחרט.
לא ידעתי שאני אתחרט על כך, כי יומיים מאוחר יותר, מנשה התקשר אלי קצת מבוהל: "אפרים, אתה בטוח שהשארת אצלי את התיק עם הראיות? אני לא מוצא אותו"! לאחר מחשבה להיכן יכול היה התיק להיעלם, ותשאול המזכירה של מנשה והמנקה של המשרד, התברר שככל הנראה התיק נכנס בטעות לערמה שמיועדת לגריסה, והדיסק שהיה בפנים כנראה כבר בהר הזבל…
לא ידעתי את נפשי. הרגשתי שאפסה התקווה האחרונה להשיג את המחשב בחזרה. מנשה ניסה להרגיע אותי. הוא הזכיר לי שלהסרטת התיעוד יש עותק בוידאו החתונה של הזוג המאושר. "אני מאמין שהצלם יסכים שוב לעשות את העבודה למצוא עבורך את התיעוד המפליל".
ממחשבה למעשה. אלא שהצלם לא שש שוב לפתוח את הקבצים לאחר שכל הוידאו נשלח לעריכה סופית. הוא הסכים לעשות זאת בתשלום של 100 ש"ח לשעת עבודה. גם במשטרה כשניסיתי לברר אם אפשר להשיג שוב עותק, נתקלתי בבירוקרטיה מעצבנת. התיק מבחינתם נסגר בנימוק כלשהו, וצריך לפתוח תלונה מחדש.
נשמתי עמוק, וחשבתי שאולי עם כל הקושי, מנשה לפחות יוכל להשתתף איתי בהשגת התהליך מחדש. אמנם הזמן שלו יקר מאד כפשוטו, אך האבידה נעשתה באשמתו!
לאחר רגע התעשתתי: בעצם, כשמנשה לקח על עצמו את המשימה לעזור לי הוא התחייב במפורש בהתנדבות! אם כן, האם הוא לא נחשב שומר חינם?
גמרתי אומר לשאול את רב הקהילה, לאחר שיעור דף היומי בבית הכנסת, אותו אני לא מפספס. לאחר השיעור חיכיתי בסבלנות. כמוני עוד אנשים רבים שמנצלים את ההזדמנות לשאול את הרב שאלות שמפריעות להם, בהלכה או בהשקפה. הרב שלנו עונה במאור פנים ובבקיאות נדירה לכל סוגי השאלות.
לאחר שהרב שמע את המקרה ואת שאלתי על השתתפות אחי, הוא תיחקר עוד על הפרטים מסביב, כיצד התנהל הדו-שיח ביננו.
לאחר מכן הוא ענה: "אחיך פטור מלהשתתף. אומן רגיל נחשב כשומר שכר על המוצר שאצלו, מחמת שהוא מצפה לקבל שכר על עבודתו. במקרה שלך, האומן, שהוא אחיך העורך-דין, לא ציפה לקבל שקל על עבודתו. הוא אמנם הסכים לקבל את התיק שלך – תרתי משמע – ולטפל בו, אך אחריותו היא כשומר חינם שפטור מגניבה ואבידה".
להבא, חשבתי לעצמי, אלמד שלא כדאי לנצל בני משפחה. גם להם מותר להרויח…
מקורות: שו"ת הרשב"א ח"ה סי' קסו ולשון הרז"ה המובא בדבריו. תשובת הר הכרמל חו"מ סי' ב. תשובת בית שלמה חו"מ סי' קיד. וע"ע במ"ש בספר מעשה אומן, מרק עמ' רנט.
[עריכה: ש. מלומד]
