תיק משפטי שלא הוגש

העובדות המוסכמות על שני הצדדים:

1. התובעת החלה לעבוד ללא הסכם שכ"ט כתוב, על מספר כולל של תיקים. המחיר שסוכם עמד על 10,000 ש"ח, ללא פירוט ספציפי על כל תיק. למעשה טרחה התובעת על שני תיקים בלבד מתוך מכלול התיקים שקיבלה, שכל אחד מהם על תביעה של יותר מ-10,000 ש"ח, תיק אחד עסק בתביעה הקשורה עם בנק, והשני עסק בתביעה של חברת סלולר. התביעה הראשונה הוכנה פעמיים בידי התובעת להגשה לבית משפט, אך לפועל לא הוגשה מחמת חוסר אמצעים של הנתבעת. התביעה השניה הוכנה והוגשה. למעשה קיבלה התובעת בשכרה סך של 1,500 ש"ח.

הטענות:

1. כיום טוענת התובעת שעל כל תיק העוסק בתביעה של החל מ-10,000 ש"ח היא דורשת בדרך כלל שכ"ט של 4,000 ש"ח. ומכל מקום למעשה תביעתה מסתכמת ב-6,000 ש"ח. לדבריה, שכר הטרחה אינו תלוי בהגשה בפועל לבית המשפט, אלא בהכנה, ועל כן יש לחשב בשכרה גם את הכנת התיק הראשון הנ"ל הקשור עם הבנק. לדבריה, שאר התיקים הנ"ל שלא טרחה עבורם היו על סכומים קטנים (כ-2,000 ש"ח כל אחד), ועל כן חישבה את שכר הטירחה עבור כל אותם תיקים בסך כולל של 2,000 ש"ח. אלא שלמעשה לא יצאו התביעות הללו לידי פועל על ידה, מאחר ומסיבה כלשהי נותק הקשר עימה לאחר שטיפלה בשני התיקים הנ"ל, ולאחר זמן פנתה הנתבעת לעו"ד אחר והוא סיים את הטיפול בכל התיקים.
2. הנתבעת טוענת להגנתה: א. לא ידעתי בתחילה על חלוקה פנימית בתוך מכלול התיקים ומה המחיר על התיק השני הקשור עם חברת הסלולר. ב. למעשה לא נהנתי מעבודתה של התובעת בתיק הראשון הקשור עם הבנק ואיני צריכה לשלם לה עליו, מה גם שכבר שילמתי לעו"ד אחר שהוא סיים את הטיפול בתיק זה ומדוע אשלם פעמיים.

פסק הדין:

1. עו״ד זכאי לשכ״ט בגין הזמן שהשקיע, באם הלקוח הסכים לסכום ההסכם שהתגבש, גם אם לא יצאה תועלת ללקוח מעבודתו, כאשר הלקוח היה הגורם לכך, גם אם בגין אונס (ראה שו"ע חו"מ סי' שלה ס"ב: "השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא שם מה שיביא, נותן לו שכרו משלם, דהרי כבר עשה שליח שליחותו". ומבאר הנתיבות ביאורים ס"ק ג: "באונס שאירע לבעה"ב ודאי דצריך לשלם לו מה שעשה, דמה לו לפועל מה שנאנס בעה"ב, ואפילו כשלא נהנה בעה"ב צריך לשלם").
2. אין לקבל את טענת הנתבעת שכעת כבר לקחה עו"ד אחר ושילמה לו על סיום העבודה, מאחר ולא ברור מדוע פנתה לעו"ד אחר ולא איפשרה לתובעת לסיים את כל העבודה בעד הסכום הכולל הנ"ל כפי שסוכם מראש (ללא חולק).
3. למרות שלא נכתב חוזה ברור מראש, יש התחייבות להסכם שנעשה בעל-פה אם אין מחלוקת על פרטיו, מעת שהתחיל העו"ד לעבוד (ראה פתחי חושן, שכירות, פ"ז ס"ג והערה ט, שהתחלת עבודה דינה כקנין בשכירות פועל).
4. היות שבנדון דידן אין מחלוקת בין הצדדים שהסכום הכולל לתשלום היה 10,000 ש"ח, וכל הדיון הוא האם החלוקה הפנימית שעשתה התובעת הינו מוצדק. הנה לאחר בדיקה, סכום של 4,000 ש"ח לתיק של 10,000 ש"ח הינו מוגזם מעט, אלא שלמעשה התובעת אינה דורשת 4,000 ש"ח לתיק, כי אם 3,000 ש"ח. ומה שבפועל לא מומשה עבודתה הקשורה עם החוב לבנק, כיון ששני הצדדים מודים שלא היה זה באשמתה, אין התובעת צריכה להפסיד את שכרה, ובפרט שעמלה על הגשתו פעמיים.
5. מה שהנתבעת טוענת שלא ידעה על חלוקה פנימית בתוך מכלול התיקים, מכל מקום כל שהחלוקה הגיונית היא ומתקבלת על הדעת, יש לקבלה. הרי כך היא דרכו של כל פועל או אומן, שהסכום הכולל שנותן נושא בתוכו חלוקה פרטית המשתלמת לו. וחוסר הידיעה של הנתבעת אינו משנה את הנהוג והידוע והמקובל.
6. לפי זה, הסכום העומד לתשלום הינו: א. שכ"ט על התיק הקשור עם חברת הסלולר. ב. שכ"ט על הכנת התיק הקשור עם הבנק, אשר גם עליו זכאית התובעת לתשלום, כנ"ל. ומכיון שכבר קיבלה 1,500 ש"ח, הרי שיתרת הסכום הינה 4,500 ש"ח.
7. אולם היות שהנתבעת ובעלה אינם משתכרים באופן קבוע לעת-עתה, ועוזבים את מקום מגורם הראשון למקום חדש לחלוטין, ועדיין לא היה סיפק בידם להסתדר בפרנסה קבועה, ומכיון שחודש החגים בפתח, שבו בדרך כלל לא מקבלים אנשים לעבודה קבועה, אי לכך יש להתחשב ולהסדיר את התשלום הנ"ל לא לפני סיומו של חודש אחד לאחר החגים, בכדי לאפשר להם להשתכר ולשלם. דהיינו: ר"ח כסלו תשע"ג הבעל"ט. ובכדי להקל עליהם, נאפשר להם לחלק לג' תשלומים: א. 1,500 ש"ח בר"ח כסלו. ב. 1,500 ש"ח בר"ח טבת. ג. 1,500 ש"ח בר"ח שבט. (ובאם ישהו אז בחו"ל, יוכלו לשלם את הסכום הנ"ל בדולרים לפי השער היציג של אותו היום).
8. כל זה הוא לפי שורת הדין הגמור. אולם בהסכמת התובעת, נאפשר לנתבעים מסלול אחר לתשלום, והוא: אם יתנו לתובעת סכום של 2,000 ש"ח במזומן (או שוויו בדולרים לפי השער היציג של אותו יום) עד לתאריך כ"ד תשרי תשע"ג, היא תוותר להם על שאר הסכום.
9. הבורר ישמח לעמוד לימין הצדדים בכל מה שקשור בביצוע פסק הדין.