תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):
קוהלת פרק ו' פסוק ז'
כל עמל אדם לפיו וגם הנפש לא תמלא
מה פירוש כל עמל אדם לפיו
אדם עובד עובד עובד עובד כדי
להכניס למיקסר
ולצחון
ואם לא הוא אז לבני
משפחתו ואם לא לבני משפחתו אז לאנשים נוספים
אבל מה מה מה כל המטרה מה כל הכסף לאן הולך בסופו של דבר
לחיות לאכול לשתות
אומר שלמה המלך בחכמתו כל עמל האדם לפי הוא האדם משקיע
את כל כספו
בשביל שיהיה לו מה לאכול וגם הנפש לא תמלא זה לא עוזר לו הרבה מבחינת הנפש הנפש גם אם הבטן מלאה ושבעה הנפש יכולה
להיות עדיין ריקנית זאת אומרת
הנפש לא מתמלאת באותם הדברים
שהגוף
מתמלא בהם הנפש מתמלאת ממה שהוא אחר שלמו בא להזהיר אותנו שלפעמים אנחנו יכולים ליפול
לתוך אשליה שאם אנחנו נעשה דבר זה ונוכל דבר זה ונהנה מכף כזה וכן הלאה אז בסופו של בסופו של יום הנפש שלנו סוף סוף תהיה רגועה ואנחנו נרגיש טוב אומר שלמה זה לא נכון
יכול להיות שהגוף נהנה בכל ההנאות בכל התענוגים האפשריים אבל כשזה מגיע לשלמות הנפש לרגיעה הפנימית של הנפש
לא מגיעים אליה באמצעות הנאה גשמית מה בעצם
האדם זקוק לכוח נפש הכי טוב שהבטן תהיה מלאה
שה שרירים יהיו חזקים זה הכי טוב שהלב יעבוד כמו שצריך והמוח גם כן
מה הבעיה של הנפש
ישנם
במשך החיים לכל אדם ואדם ישנם כמה וכמה מאורעות שקוראים לו שהוא זקוק להרגיע את עצמו בהם כל מיני טראומות לפעמים טראומות מאוד קשות לפעמים- קשות ישנם כמה שלבים בכל טראומה שהאדם עובר ישנם כמה שלבים
השלב הראשון שבכל טראומה נקרא
הכחשה
מה זה הכחשה האדם מכחיש
שהוא לא מאמין שזה קרה לו
בשלב הראשון בדקות הראשונות לפעמים בשעות הראשונות הוא לא בטוח שהמאורע קרה לו שהתרחש
בשלב השני אחרי שהוא כבר
השתכנע שהמאורע קרה אז הוא מגיע למצב של כעס כעס לפעמים כעס עצמי בשביל מה הייתי צריך להביא את עצמי למקום הזה
בשביל כעס לפעמים על אחרים בשביל מה הם הביאו אותי לכאן
למה הייתי צריך לשמוע ליועצים האלה והאלה שגרמו לי להגיע למצב הזה והזה למה יצאתי לדרך
טיפש שכמותי או טיפשים כשמותכם כל אחד בהתאם לכוחות הנפש שלו זה השלב השני שלב הכעס
השלב השלישי בנפש זה שלב האבלות אבלות לא מדבר דווקא על אובדן של יקיר אלא מין תנועה בנפש שהאדם כבר מפסיק לכעוס על מה שעשו לו או מה שהוא עשה לעצמו הוא פשוט
כוהל ואומר כמה חבל
כמה טעות בלי קל אומר את זה מסכן
זה תנועת נפש של אבלות והתנועה האחרונה
זה ההשלמה שהאדם כבר השלים עם המצב
הוא מתחיל
להעריך מצב מה עושים מכאן ולאבא המצב הזה של הערכת המצב זה נקרא בעולם החסידות
תיקון
עד שאדם לא מגיע להערכת מצב הוא עדיין נמצא בתור בטח בשני השלבים הראשונים שהם ההכחשה הכחשה אין לך תוהו יותר גדול מזה תוהו זה בלבול תו זה אומר שאתה לא נוסע לשום מקום אתה שקוע בעצמך זה התנועה של הכחשה אחר כך הכעס גם כן לא נותן שום דבר לא מקדם אף אחד לשום דבר ולכן גם הכעס הוא בחינה של עולם הטו
והשלב השלישי
של ההבנות זה כבר תחילתו של תיקון כשהתיקון המלא נמצא בהערכת המצב
אנחנו לא יכולים שלא להתרשם שישנם אנשים שחווים מצבים מסוימים לפעמים יכלנו לראות את זה על אנשים שהם קרובים אלינו לפעמים ידידים ולפעמים אפילו על עצמנו שלא צלחו את 4 השלבים האלה בטוב ובנעימים יש כאלה שעברו את השלב הראשון של ההכחשה אבל נשארו בכעס ונתקעו שם 30 30 וכמה שנים
יש אנשים שעברו את שלב הכעס אבל נכנסו לעולם האבלות ובתוך עולם האבלות הם נתקעו שנים ארוכות גם כן לא רוצים להחליף בגדים לא רוצים לסדר את החדר נשאר כמו שהוא בדיוק כמו שהוא עזב את הבית וכן הלאה כולנו מכירים את המצבים הקשים והכואבים הללו
וישנם אנשים שכבר עברו את השלב הזה של הכעס ושל העבלות אבל עדיין נתקעו אי שם בהערכת מצב מוטעית הערכת מצב כזאת שלא מקדמת אותם לבניית האישיות בצורה נכונה ואז באיזשהו מקום הם נותנים הערכת מצב כזאת שלא בונה את המשך החיים שלהם בטוב
אומרת תורת החסידות מה מביא לכל הטעויות הללו בארבעת המצבים הללו רק דבר אחד נפש
חלשה
יש לנו גוף תרבות הגוף בשנות האלפיים מאוד מפותחת מאוד מדוברת מאוד מתעסקים איתה ואילו תרבות הנפש משתדלים אבל לא מספיק לעומת העוצמות שאנחנו
נצרכים כדי לצלוח את החיים בהצלחה
לא מספיק לעומת הטראומות שבני אדם עוברים מה שפעם אנשים היו עוברים ב-30 שנה היום עוברים בשבוע ימים
הנפש חייבת
להיות מאוד מאוד מאוד חזקה
כדי שהיא תוכל לעבור יפה את 4 השלבים הללו ואת תת השלבים שביניהם בשטח זה לא קורה בשטח הרבה נתקעים באמצע והשיחה שלנו היום היא בעצם איך אנחנו נותנים לנפש את הכוחות שלה איך אנחנו מטעינים אותה בעצם לאיזה מסעדה הולכים כדי לתת מזון לנפש איזה מסעדה הולכים כדי לאכול טוב אנחנו כנראה יודעים
אבל איזה מסעדה צריכים ללכת כדי או מה עם התנאים או מה עם הכללים
שאנחנו צריכים לפחות לדעת בראש
להשתמש בהם
להתבונן בהם כדי
שהנפש שלנו תהפוך להיות נפש
חזקה ונפש כזאת שהיא יכולה להכיל כל מיני מאורעות של החיים
כאלה ואחרים
זה בעצם הנושא שלנו היום זה בעצם הנושא של הפסוק שלמה לא בא להגיד לנו אקסיומה כל עמל אדם לפיו תאכלו תאכלו תאכלו והנפש תישאר קטנה בפנים אלא הוא בעצם רוצה לעורר איך אנחנו מתאימים את הנפש איך אנחנו ממלאים אותה ואנחנו נעבור
לפי הסדר כמה שלבים אחד אחרי השני חלק מהדברים הם העניינים מעשיים חלק מהדברים הם עניינים תיאורטיים
שאנחנו צריכים לקחת
אותם לתשומת הלב ברגע שנבין אותם אנחנו מחזקים את הנפש ואנחנו נתחיל
בשלב הראשון
הנקודה הראשונה זה אכילה מועטת
אל תדאגו אני לא הולך לקחת לכם את
מה שאתם אוהבים או מה שאתם אפשר
אפשר אפשר להמשיך לאכול פופקורן
אנחנו בסך הכל רוצים להעביר איזה שהוא מסר
אנחנו רוצים להעביר איזשהו מסר והמסר טמון אנחנו נראה שלפעמים זה תלוי במה אתה מתכוון כשאתה אוכל
מה מה בשביל
מה אתה אוכל מה המטרות הפנימיות וכן הלאה אבל השלב הראשון זה אכילה מועטת אני רוצה להעביר מסר רעיוני
תורת הקבלה אומרת שבכל דבר מאכל שאנחנו אוכלים
יש
כוח
רוחני ניצוץ רוחני שטמון בתוך
אותו האוכל אני
לא מדבר כעת על אוכל בריא לא בריא אני מדבר
ברמה המאוד מאוד עקרונית בכל
אוכל יש איזה שהם ניצוצות שתמן הקדוש
ברוך הוא
כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם אומר
הפסוק כי הכל מוצע פי השם יחיה האדם
מפרש את תורת החסידות שבכל דבר מאכל ישנו מוצא פי אשם ניצוץ אלוקי וכשאנחנו רעבים אנחנו לא רעבים למולקולות שנמצאות בתוך המאכל אלא אנחנו רעבים למוצא פי השם שנמצא
בתוך המאכל
זה הרעיון העקרוני אבל זה לא תמיד בא לידי ביטוי כזה
תלוי
איפה האדם
הכניס את תשומת הלב שלו
ניצות זה דבר רוחני
המאכל עצמו
הוא דבר גשמי אדם
שהחליט שהוא צריך
לאכול הרבה או לאכול המון
אומרת הקבלה הוא בעצם סימן
את הרובד החיצוני של המאכל שהוא זה שמעניין אותו
אני רוצה להדגיש שיהיה ברור יכול להיות
אדם שאכל מבחינה מעשית הרבה
מאוד ומה שעניין אותו היה הניצוץ
שבתוך המאכל אבל בדרך
כלל כשהאדם אוכל הרבה זה בגלל שיש לו איזה שהם עיניים רעבות והוא נמצא באיזה שהיא בעיה במוח שלו אנחנו מכירים את זה מהדיא
באים מוציאים מהאדם באמצעות שאיבה כמויות של
שומן והוא מחזיר
את הכל אחרי חודש כבר
ארזה אבל חוזר עוד הפעם אחרי חודש ואז אנשים מגלים שהבעיה לא מתחילה בבטן במעיים
היא מתחילה במוח יש לו
איזושהי
תפיסה שכדי לצבוע צריך לאכול כזו וכזו כמות
הטענה של החסידות היא שברגע
שהאדם
אוכל הרבה בדרך
כלל לא תמיד אבל בדרך כלל
זה נובע מצד זה שהוא מתייחס אל הרובד החיצוני של
המאכל
ולא אל הניצוץ הפנימי שנמצא בתוכו
ולכן ההיצע היא בשלב ראשון כדי שאנחנו בכלל
נתחיל להתייחס
למהות
הפנימית של האוכל
אז אל תאכל הרבה
וגם אם אתה זקוק
לאכול הרבה וכאן אני מדבר
משהו שהוא= לאכול נפש
אל תאכל הרבה בבת אחת
תעשה כמות
מסוימת שאותה אתה אוכל ואתה מפסיק
ואחר כך כמות נוספת שאותה אתה אוכל ואחר כך אתה מפסיק זה איזה שהוא אימון פנימי לעצמך להבין שבתוך המאכל
יש איזה שהם מסרים
שעוברים לנפש
וזה לא רק הרובד
של הטעם והכמות וכולי
גם אם בסוף תוכל הרבה אבל לפחות שעשית את העצירות האלה זה מביא אותך
לתובנה המהותית
שיש
גוף ויש נפש והאוכל מזין לא רק את הגוף אלא גם את הנפש הפסוק אומר צדיק אוכל לשובע נפשו
אנחנו מדברים כעת על ההכלה של הנפש אז כתוב בקבלה מה מיוחד באכילתו של הצדיק זה שהוא אוכל מעט אז הנקודה היא אוכל מעט לפחות בכל פעם מעט
אתה יכול לאכול
עכשיו לעשות הפסקה 10 דקות
ולהמשיך הלאה לאכול אבל
הנקודה היא שכל
פעם זה יהיה מעט
וכל הכנסה לפה לא תהיה כזו שהיא מפוצצת את הפה אלא מעט כדי שזה יהיה
שאתה קלט את הרובד הרוחב
הרוחני שבמאכל
זה חייב להיות ברובד
מסוים של אי טייות לאכול מעט כל פעם
זה השלב הראשון
אני רוצה לומר לכם שמעבר לזה שזה תועלת קבלית זה לגמרי בריא לגמרי טוב הרבה פעמים אנחנו מטעים את עצמנו
שאנחנו רעבים
הרגשת השובע באה לאדם אחרי
שהאוכל
ירד מהמעיים העליונות לתחתונות וזה לוקח כמה דקות מתחילת הסעודה
אז אם האדם מתחיל לאכול והוא אוכל מהר
אז הוא אוכל
עוד++ ועדיין
מרגיש שהוא לא שובע והוא עדיין צריך
איך אומרים הוא צריך לטעון את עצמו עוד++
אבל אם הוא אוכל מעט
אז עד שהוא הספיק לאכול עוד כבר ירד החלק העליון התחתון ופתאום הוא מרגיש כבר הרגשת טובע מסויימת ולא יהיה לו
צורך לאכול עוד
+ אז זה כלל ראשון האכילה צריכה להיות מועטת או על כל פנים איטית זה השלב הראשון
אל אל תיבהלו השלב השני
אנחנו יודעים שבכל תחום אתה לא מבחין באותו התחום עד שלא תכוונן את הפוקוס שלך אליו
למשל אם אני נותן לכם לעבור כאן ברחוב ואחרי
שאני מסיים את אחרי שאתם עברתם אני שואל אותכם תגידו
כמה% מהחנויות פתוחות עכשיו
שמנו לב שהיו חנויות פתוחות אבל להגיד לך% קשה לנו
% לא יודעים למה אומרת הגמרא דבר שלא מוטל על
האדם
לומר אותו
הוא לא זוכר אותו בכלל
הדבר שמוטל על האדם שהוא שם את התשומת לב שלו עליו
אז הוא זוכר אותו לכן
כשאנחנו רוצים
להתחבר אל הניצוץ הפנימי שבתוך
האוכל כי הוא זה
שנותן לנפש את הכוח
בכל השיחה מדברים על כוח הגוף שבא באמצעות החיצוניות של האוכל והכוח הניצוץ הפנימי שבתוך הערב שאני נותן לנפש
כוח
כדי לזהות את הכוח הניצוץ שיש בתוך האוכל הניצוץ הפנימי אנחנו חייבים
לחפש אותו
לחפש אותו זה שיהיה
לנו כל הזמן בשעה שאנחנו
אוכלים את התודעה אנחנו אמורים
לקבל באוכל הזה איזשהו כח נפשי
עכשיו ישנה מחשבה שמאוד מפריעה
למחשבה החיובית הזאת שמוצצת את הכח האלוקי את הניצוץ האלוקי
שנותן מזון לנפש ומה היא
שהאוכל טעים
זה מצחיק אבל זה פשוט
כשאני שקוע בזה שהאוכל טעים האוכל טעים זה המולקולות של האוכל זה לא הניצוץ הפנימי
אני צריך לשחרר את עצמי לפחות קצת
מהטעימות של האוכל ואז הנפש שלי תשאב את הניצוץ שיש בתוך האוכל ואז אני פתאום יהפוך להיות אדם עם כוחות נפשיים יותר גדולים
אז אם אתם שואלים
אותי איך לבצע
את זה שזה לא יהיה רק תיאורטי
הרי אנחנו רוצים לאכול ואנחנו רוצים גם
ליהנות אז אם אני רוצה לבצע את זה ברובד מעשי
אז אני הייתי אומר לכם
תאכלו מה שאתם רוצים
העיקר שיהיה כשר
תאכלו מה שטעים
אין לי עם זה שום בעיה אבל שיהיה לכם פעם אחת בשבוע וכדאי שזה יהיה בך אחד
הסעודות או בחלק מאחת מהסעודות
של שבת שאתם אוכלים ומשתדלים לא לכוון
על העונג והטעימות
של המאכל על פי קבלה
הכוח הכי חזק של הנפש בא כאשר אוכלים את מאכלי שבת והכוח הכי חזק כפל כפליים
מקבל את התוקף שלו
כשאוכלים לפחות חלק ממאכלי שבת בלי לחשוב על זה שהם טעימים
תישארו לגמרי שפויים ואתם תישארו לגמרי על שתי רגליים אבל כוחות הנפש שלכם יטענו למשך כל השבוע
יש משמעות
לעניין הזה מאד מאד מאד
חזקה
עונג שבת על פי הקבלה מדובר בעונג רוחני
ולא עונג הכרס
אבל יש אנחנו
לפעמים מתחברים לעונג הרוחני באמצעות כמה דברים גשמיים אני לא נורא אנחנו
רק בני אדם אבל לפחות
שנהיה מודעים
לכך
שאם
הצלחנו לאכול משהו בלי להיות
שקועים בתוכו
אני אגיד לכם משהו
שהוא לא כל כך בריא אבל אני יודע
שצדיקים היו נוהגים לעשות ככה וגם הרבי בעצמו רוב סעודותיו הוא אכל
בצורה כזאת כשהוא היה אוכל הוא היה קורא
ספר
זה הרופאים אומרים שזה לא כל
כך בריא אבל מה הנקודה שעומדת מאחורי זה
שאתה לא תהיה שקוע באיך
אומרים
במעיים שאתה אוכל ככה
כמו שצריך
קצת הפחתה ואז הנפש שלך
הופכת להיות נפש חזקה
כי היא מצצה
את הניצוץ שיש בתוך המאכל
אז אם אתם לא מסוגלים לעשות את זה בכל האוכל
או שאתם טוענים שאתם רוצים לאכול
בריא אין לי בעיה
אבל שיהיה% כמה רגעים
כאלה בתוך האוכל
כשמגיעים לעוגת קרם או אני לא יודע
מה עוגת קרם כולה
תסתכל באיזה ספר באיזה תמונות באיזה משהו ולא תהיה שקוע כולך בעוגת קרם תהיה שקוע רק ב-95% 5% תיתן לנפש מסכנה ממש רדומה באמת הצדיקים הגדולים באמת אחד מהסמלים שלהם היה שהוא כבר הם לא היו מרגישים אם יש מלח אין מלח יש סוכר אין סוכר הם איבדו את הטעם באוכל זה לא היה מחלה
זה היה בגלל שהם הסנו את כל האפיקים הנפשיים שלהם לתוך הנפש אז העוצמות של הנפש שלהם הייתה גדולה שאנחנו לא יכולים
לתאר ולא יכולים להישאר
הנקודה השלישית שמדברת עליה החסידות הרבי בנו של בעל
נתניה כותב את זה בצורה
ברורה מאוד
הוא אומר
יש משמעות לכוונה שאתה מכוון
בשעה שאתה אוכל זאת
אומרת ככה מותר לך לאכול הרבה
לפי זה זאת אומרת זה
אפילו אם תאכל הרבה אפילו אם
תאכל ותהנה במאה%
אבל שהכוונה שלך תהיה לאיזה שהיא תועלת
מהאוכל
למשל אדם עכשיו בא לו לאכול שוקולד
כי מצב
רוח שלו לא כל כך
אז למה הוא אוכל
את השוקולד הוא מכוון חשוב שנכוון את זה אני אוכל את זה כדי שאשנה את המצב רוח אני קצת עכשיו
בדאון או בא לי לאכול משהו טוב כדי לשנות את האווירה או כדי שיהיה לי חשק לעשות משהו שאני הולכת לבשל וכן הלאה ברגע שהאדם ייקח
את אותו הדבר שהוא כבר עושה ותהיה לו בזה
איזה שהיא כוונה שהיא טיפ טיפונת יותר איכותית
מעבר לזה שהקרביים שלי צריכים להיות
עלזים זאת אומרת
שזה שזה יהיה משהו שהוא
קצת
עם משהו רעיוני משהו רוחני
זה תירוץ אבל גם התירוץ הזה שווה משהו הוא משנה את היכולת הפנימית הנשמתית
שלי
לשאוב את הניצוץ מתוך המאכל
אז זו
שלישית הכוונה הטובה בשעה שאני
אוכל שיש משמעות לזה שאני משתדל שאני רוצה
לאכול כדי שיהיה לי
כוח למשל אדם שהוא עובד
פועל אז הוא אוכל ונניח אפילו הוא אוכל הרבה אבל למה אני אוכל כי אני צריך
לעבוד עם הצוריה
למה אני אוכל בגלל שאחר כך אני נוסע לנסיעה ארוכה ואני רוצה להיות עסוק
במעשה הזה שאני עושה ולא
לרוץ כל פעם לחשוב על האוכל כל הזמן
הדבר הכי מפתיע אני חושב
שהמחשבה על האוכל בכדי להצליח להוציא את הניצוץ שבתוכו לא
מתחילה בשעה שאוכלים היא מתחילה
כשקונים את האוכל
והקבלה אומרת עוד יותר לא
כשקונים את האוכל
אלא כשיוצאים לעבודה
כדי להרוויח את
הכסף שאיתו יקנה את האוכל
אם המטרה שלך אני הולך
חושבת על זה אתה חושב
על זה אני הולך כדי שיהיה לי כסף כדי שאני אוכל כדי שיהיה לי חיים כדי שאני אוכל לעבוד את השם כדי שאני אוכל להיות אדם
טוב שמועיל לעולם לסביבה לחיים כשאתה תבוא בסופו של דבר
לאכול את הפלאפל הזה שאתה קנית אז הפלאפל הזה יצאו ממנו אני הניצוצות
בטוב כי הכסף
שבו הוא נקנה כבר היה
כסף מזוכך אז אחר
כך כשקנית בו אז זה נפל עליו גם כן ומצליח אתה מצליח להוציא
מתוכו את הכוחות הפנימיים אז יש פה שני שלבים שלב ראשון זה העבודה והשלב השני זה ללכת לקניות כשאתה הולך לקנות את העגבניות ואת המלפפונים שלך
ושאר הדברים שאתה רוצה אותם
לאכול קח בחשבון
שאתה בעצם רוצה כדי שיהיה לי כח
להיות
בריא לעשות את מה שאני צריך
לעשות אם זה אמא להיות אמא שמחה על הילדים שלי אם זה
אדם וכן הלאה כל אחד
ימצא לעצמו את הדברים החיוביים
שבשבילם
הוא רוצה לאכול כשזו תהיה הכוונה כשהולכים לעבוד זה ישנה
גם את הכח שלנו להוציא מהאוכל
את העוצמות שלו
כן אני יכול על כל
דבר לצטט לכם את הלשון אבל הלשון היא העתיקה
היא קדמונית ואני חושב
שזה יכול להלאות אז
בשביל זה אני נמנע מלצטט
את המקורות אבל זה מופיע במקורות גם כן אנחנו
מדברים על עצם זה שהאדם
חושב שהוא רוצה שתהיה תועלת
מההליכה שלו לעבודה
ואחר כך יש לו את הכוונה בשעה
שהוא קונה את האוכל ואחר כך הכוונה יותר מעשית זה בשעה שהוא אוכל שזה יתן לי כוח
עכשיו
הנקודה החמישית שזה מאוד מעניין דווקא פה אני כן אקריא את הלשון
כמו שזה מופיע בקבלה
שאוכל לשובע נפשו במיני מאכלים יהיה מה
שיהיה
הדגש הוא על יהי מה שיהיה אני לא מתכוון כמו שאומרים בסין כל מה שזז אני מתכוון
יהיה מה שיהיה שכדי שאתה תצליח
להפיק מהמאכל את המירב והמיטב שיש בו בשביל הנפש
אל תהיה שרוף או שרוף על מאכל מסוים
תרגיל את עצמך אולי לאנשים מבוגרים זה קשה אבל ילדים
קטנים אנחנו תמיד
זוכרים מה אמא הייתה אומרת
לנו
תאכל לא אוהב את
זה אני לא אהיה אבוקדו אני לא
אוהב זה מה שיש תאכל
ככה היו אומרים לנו תמיד
זה מה שיש
תאכל
אז בעבר וזה ממש מעניין
בעבר הייתה בעיה פשוט כלכלית
לא לא היה לי הרבה מה לאכול לא היה הרבה מגוון מכיוון שלא היה הרבה מגוון
אז תתפלאו לשמוע בגלל זה אנשים היו חזקים נפשית
היום יש לך כל כך שפע וכל כך מגוון
אני לא רוצה את זה אני כן רוצה את זה אני אוהב את זה אני לא אוהב את זה
אני פעם ראיתי בן אדם עומד בסופר
והוא כולו שקוע מה הייתה השאלה הגותית 9%
5%
איפה היה פעם שאלה זה לא היה נושא לדיון
בכלל
אנחנו מוציאים הרבה אנרגיה
לפני שאנחנו קונים ולא על החלק הפנימי של הניצוץ אלא על החלק החיצוני אחר כך אנחנו אוכלים+ פעם חושבים רק על החלק החיצוני ואחר כך אנחנו לא
מבינים למה למה איך אומרים המשרדים של
הפסיכיאטרים והפסיכולוגים והמאמנים והקאוצרים ואני
מה שאתם רוצים אלה שלוקחים את הכסף ולא עוזרים לנו לפעמים כן לא כולם
אז למה הם ממלאים אנחנו ממלאים אותם למה
זה מתחיל מהאוכל
זה מתחיל מהיחס שלנו לאוכל
ולכן
מי שיש לו ילדים קטנים
בבית שלא יוותר
יש אצלנו בבית אוכלים הכל אתה לא תגיד שאתה רוצה
רק לחם עם שוקולד זה יהיה פעם עם חמאה זה
יהיה פעם עם שוקולד זה יהיה פעם עם גבינה זה יהיה פעם עם טונה זה יהיה פעם משהו אחר
אבל אתה חייב להתרגל
יהיה מה שיהיה
שאתה אוכל
יהיה מה שיהיה
זה מה שיש זה מה
שאוכלים אז
האדם מרגיל את עצמו להבין
האוכל זה
דלק כדי שאני אוכל להתקדם
הלאה האם האוכל הוא לא מטרה לכשעצמה הוא לא חינגל לכשעצמה הוא אמצעי החיים שאחרי האוכל
הם המטרה
מה שקורה הרבה פעמים שהאוכל הופך להיות מטרה אוכלים הולכים הולכים
ואז אין חיים הולכים לישון אחרת
כי האוכל כל כך עבה כל כך מעייף שאנחנו לא עושים חיים אחריו
אנחנו עוסקים מוות השינה נקראת אחד משישים מן המיטה אנחנו לא עושים
גם אוכל כשהוא הופך להיות
מטרה הוא גם כן גורם לאדם תסלחו לי למות מוקדם יותר לא רק בגלל המשקל אלא בגלל מה
שהוא עושה אין שום בעיה אני רק מראה כאן שלבים מי שיעבור את יעשה
את כל השלבים שזה לא
קל הוא יצליח לשאוב הכי הרבה ניצוצות
מי שלא עשה את
כל השלבים
אבל השאלה באיזה עוצמה
זה כמו שאתה צורך אתה יכול לקחת חתיכת אשת של כסף חתיכת כסף
ואתה
מכניס אותה לתנור לפי מידת
החום ככה יצא כסף יותר
מזוקק השאלה אם יש בו סוגים או אין בו סוגים ככל שאתה תהיה יותר מיומן בשלבים הללו
אז התוצר שאתה תוציא יותר
נקי זהב אמיתי נקי 100% זה המודל
אבל הכי חשוב שכשירגיע שבס זה לא יהיה שור עם שטריימל הנכון
יד צלחת שון ואוכל ועושה
מומו
בתוך הצלחת
אז מה הנקודה החמישית
היתה לאכול מה שיש על
כל פנים ללמוד להתרגל
עכשיו דבר שהוא קצת מורכב
בקבלה וחסידות ישנם שני מושגים
בכלל על כל נושא התאווה לא רק על אוכל אבל אנחנו מדברים היום על אוכל יש מושג שנקרא
כלי התאווה ויש מושג שנקרא למלות התאווה
אני הזכרתי את זה ברמז קודם את ההבדל שביניהם מה ההבדל בין כלי התאווה
למלא את האהבה אני אתן
לכם המחשה פשוטה
יש
אדם
שהוא
בא רעב כמו כלב הביתה אחרי יום
עבודה
ממש רעב באמת לא אכל הוא רעב
עכשיו כשהוא מגיע הביתה
הוא אומר לאשתו אני רוצה
ככה מנה גיטא ככה שיהיה תפודים עם בשר ועם זה
וזה- מזה אני לא מוותר
זה נקרא לכלי התאווה אני באמת רעב עכשיו
מגיע לי
לאכול כמו שאומרים אני צריך לאכול אבל החלטתי שכשאני צריך
לאכול אני אוכל אז
שופרע ד שופרא זה כלי
הטבע וזה לגיטימי
יש למלא את התאווה
אני לא רעב
ואני בכלל הבטן לא מקרקרת וגם לא עבדתי
קשה ואין שום סיבה שאני אוכל
אני מגרה
את עצמי בכל מיני דברים
טעימים
הולך לקונדיטוריות עם ריחות טובים
וזה כדי לטעון עוד לטעון אני מתכוון להעמיס עוד ואם אתם חושבים שאני
מדמיין יש מסעדות כאלה בעולם שאומרות לבן אדם אתה משלם
סכום כסף מסוים
זול יש כאלה שנוסעים
לצרפת לכל מיני מקומות רק בשביל זה עושים טיסה בשביל
זה
אחר כך כל הדרך הזאת בשירותים אבל הם נוסעים נוסעים במטרה
ללובינג לטעון לטעון לאכול לאכול לכמה שיותר זה לא
אכילה בשביל לסבוע זה אכילה בשביל
להנות זה נקרא למלות את האהבה
זה לא אכילה כי אני רעב רק שאחרי שאני רעב החלטתי לאכול טוב אני
לא רעב אני בכוח רוצה לאכול
אתם תסלחו לי אבל ישנם כאלה רק על הדוגמה אתם יכולים להיגאל
יש כאלה שאוכלים אוכלים אוכלים
אוכלים אתם מתמלאים מקיאים
והולכים לאכול
יש כאלה זה אובססיה
של ממש אבל יש חולים
ברמה כזאת גם כן זה נקרא
למלות התאווה בצורה המוחלטת זה
מה שאני בא לשלול במקום ראשון זה הדבר הכי חמור שיכול להיות
זה מרחיק את האדם
מהנפש שלו
וזה מחליש את הנכס שלו
פחד על פי הסון מה
לגיטימי סביל אני רעב
מאוד
אכלתי טוב
מה אכלתי מה שאני אוהב
אבל הייתי רעב
אם זה לא בא בגלל שהייתי רעב אלא סתם אני טוען על עצמי
וזה קורה בסיום סודר הרבה פעמים
גמרנו
לאכול אנחנו 70 עוד עוגה
עוד עוד אבטיח נכון עוד
פעם הצלב הזה זה כבר זה כבר זה כבר שלב
שאתה כבר לא צריך את זה בשביל רעב אתה צריך את זה בשביל להרגיע איזה איזה נחש שיושב
בפני
והנחש הזה הוא לא נחש ששייך לחלק
הנשמתי שלנו הוא שייך לחלק המאוד מאוד מאוד גס של הגוף שלנו ולכן אנחנו מעייפים את הנפש
באמצעות דברים כאלה נחשוב פעמיים לפני שאנחנו עושים
את זה אז מה דיברנו על נושא השישי היה לא למלות התאווה זאת אומרת פתוחה תצבע אין לי בעיה עם זה תאכל מה שאתה אוהב אפילו אבל אל תגיע למצב
שעניינך למלא את התאווה
טוב אל תצחקו הקבלה כותבת שכדי שהאדם יצליח לברר את
האוכל את הניצוץ הפנימי שיש
באוכל הוא צריך ללעוס את האוכל טוב טוב
גם בגשמיות צריך ללעוס
היום אנחנו יודעים וזה לא רק סיבה רוחנית סליחה זה לא רק סיבה בריאותית שאתה לועס את
לועס את האוכל אז המעיים מקבלות את המזון יותר זה הן עובדות- כן אלא
פשוט
וזה לא רק שבגלל שלאסים הרבה אז הכל יותר איטי
אז אתה לא בולע כל כך הרבה כי אתה צבעעת לפני שהספקת לבלוע הרבה
אלא יש מטרה בלעיסה לכשעצמה זאת
אומרת לא רק מסיבות
פיזיות גם מסיבות פנימיות הניצוץ
כמו שאמרנו קודם נמצא מאוד עמוק
ככל שאתה לועס יותר חזק יש יותר כוח לשאוב אותו להוציא אותו החוצה
זה הנקודה השביעית ללעוס טוב
כשאנחנו רואים בן אדם קודם כל הגמרא אומרת כלל מאוד
חשוב בכלל
בין כל התחומים של החיים
אל תהי
ברכת הדיוט קלה בעיניך
כשמישהו שהוא פשוט אדיוט בתורה זה לא אידיוט של הישראלים אדיוט זה אדם פשוט
אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך כשבא מישהו שהוא לא סתם אדם מן השורה נתן לך ברכה אתה אף פעם לא יכול לדעת אולי הברכה שלו
היא זו שתתקיים והכלל הזה של הגמרא יש לו משמעות ישירה על האוכל
בקבלה כתוב שכשאתה רואה בן אדם אוכל ואתה מברך אותו ברכה ככה מאחל לו איזה איחול תוך כדי שהוא אוכל
אנחנו אני מכיר על כל פנים 3 סוגים של ביטויים יש בתיאבון
יש לי בריאות ויש לשובע הקבלה שוללת על הסף את הברכה
לתיאבון
היא טוענת שכשאתה מברך מישהו לתיאבון לפעמים
הברכה הזאת מתקיימת
וזה לרעתו של אותו אחד וזה כתוב ממש ממש ברור בקבלה זה כתוב ככה
שלא יוכל
לתאבון אלא כי אם לשובא נפשו
טוב אני חשוב אז זה דבר שאנחנו יכולים לעזור לאנשים שנמצאים במחיצתנו ותלמדו גם את אלה שרואים אותכם אוכלים מברכים אותכם
בתאבון לבריאות זה יותר טוב
לא יותר טוב זה גם נשמע יותר טוב תיאבון זה מין כזה חזיר כזה מה לאכול
תיאבון תהיה לך עוד יותר תאווה ממה שאתה אוכל למה לא חסר לי יש לי מספיק תאווה
אם זה היה מדובר באיזה אדם שהוא חולה
אני יודע בחוסר תיאבון אנרקסיה נרקיס אז מילא אבל כשמדובר באדם כערכנו אני סומך עליכם ועל התיאבון שלכם
יש לכם
מספיק בעזרת השם שמספיק גם לגוף וגם לנפש סיכמנו לא בתיאבון בלי הברכה בלי האיחול הזה
של הבתיאבון
הנקודה
התשיעית יש יש יש כלל מאוד
חשוב אתם בטח יודעים שאדם
שהוא רעב
הוא ממהר לכעוס כן אז אז מה הסיבה של הרעב שהוא ממהר לכעוס מישהו אולי יודע להסביר האדם זקוק כדי לחיות כדי שהנפש שלו תהיה בתוך הגוף הוא זקוק
לבעירה תמידית
הבעירה התמידית עושה אותה בדרך
כלל האוכל
כשאין אוכל האדם
מתחיל הנפש מתחילה קצת לצאת זה אחרי יום של תענית אז בגלל זה האדם רוצה להחזיר את הנפש עושה את זה באמצעות הכעס שמחמם אותו
הכעס מחמם אותו+ פעם יש באירה שמחזיקה את הנפש
בתוך
אז למשל השאלה הקדוש מזהיר הוא אומר ביום כיפור הוא אומר בכל העצומות הללו תיזהר לא לבוא לכעס
כי אתה בקלות מגיע לשם
עכשיו אם אנחנו מבינים זה
הכלל
בא
מזה בא צמח צדק הנכד של בעל התניא והוא נותן לנו מחשבה כוונה מצויינת בשעת
האכילה שהכוונה הזאתי תעזור
לנו לברר
ניצוצות מתוך האוכל ולחזק את הנפש שלנו
אני
אוכל אוכלת את האוכל הזה
כדי שאני לא אהיה בכעס
כי כשאני לא יוכל הטבע
של האדם זה להיות בכעס בלשון שלו הוא אומר את זה
צדיק תראו איך אני
אומר את זה ככה בלשון עממית תראו איך שזה מופיע שמה
בחצי
שורה צדיק אוכל לסובע נפשו
להמתיק עדינים
לשון כזאתי של פעם
להמתיק עדינים יש בך דינים כשאתה רעב
שאתה אוכל אתה ממתיק אם
תכוון שאתה אוכל כדי להירגע
כדי לא לכעוס
זה משהו זה כוונה מצויינת לבירור הניצוצות הפנימיים שבתוך
המחל
אז התשיעית מה הייתה
לאכול כדי שלא נכעס
עשירית
זה אני אקריא קודם כל את הלשון של הקבלה
צדיק אוכל לשובע נפשו שהוא עניין ייחוד זכר ונקבה
מה אתה רוצה מה זה שייך לקבלה
כל אור וכל
כלי
זה זכר ונקבה
כל משפיע וכל מקבל
זה זכר ונקבה זה
בכלל לא קשור לזכר
ונקבה גשמיים איש ואישה אלא כל תנועה של
סיר ומכסה
זה זה זכר ונקבה זה קיים בכל הבריאה כולה
במילים
אחרות הקבלה דורשת החסידות טוענת
שכשהאדם אוכל תתאים את האוכל שלך למצב ולנסיבות
למשל
לפני שהדם הולך לישון
לא
טוב שיאכל הרבה
למה אחת
הסיבות כיוון שאז המעיים עובדות כל הלילה והוא קם עייף בבוקר
הכיף
הכי גדול זה לאכול הכי הרבה לפני שהולכים לישון
אני אומר
מעבר לזה אם האדם עכשיו
יודע שהוא
צריך לעסוק עכשיו במושכלות
הוא צריך
להיות ערני בשיעור מאוחר בלילה אחרי יום עבודה
אז שיאכל פופקורן
זה לא כל כך כבד מי יודע מה על
הראש
לא מעלה אדים
מהקיבה אל המוח לא מעייף דואג שלא ניירדם אבל האדם
חייב להתאים את מה שהוא אוכל ואת הכמות שהוא אוכל לפעולה שהוא צריך לעשות אחר כך זה חשובה
אני עובר בשם הבעל שם טוב הבעל
שם טוב טוען
אין שמים
מים פשוטים כמו שהם
הם מגשמים את
האדם מאוד מאוד מאוד
מרחיקים אותו מהניצוץ
צריך לערבב בהם משהו
טוב אז סגרנו את הנקודה העשירית
לאכול אורות בכלים
זאת אומרת לאכול עם התאמה למה שאתה
צריך לעשות הנקודה האחד 10
כולכם מכירים את החידה של שון הגיבור מאוכל יצא מאכל
זה כבר משהו עמוק יותר בקבלה כתוב מאוכל זה הכוונה ממה
שאתה אוכל
כשאתה אריה כזה שרוצה
לאכול הרבה מאוכל
חייב לצאת מאכל
איזה מאכל צריך לצאת ממה שאתה
אוכל צריך לצאת איזושהי תועלת
לעולם של אלוקים
איזשהו רווח אם זה
יהיה רק באילישברים צריך
Help רק לעצמך לא עשית
שום דבר למען
הזולת המצב לא טוב
אדם שרוצה מהאוכל יצאו הניצוצות הסוד האלוקי אומר שכל הכוחות שאנחנו קיבלנו כל הכישרונות שאנחנו קיבלנו כל היכולות
שקיבלנו זה כדי לעשות את העולם של אלוקים יותר יפה
להשפיע על בני אדם לשנות בדומה בצומח בחינות לעשות דברים
יפים אם אתה אכלת וביצעת אז
יש כוח במאכל שאכלת לשאוב
ניצוצות לא עשית
הכוח הוא הרבה יותר קטן צריכה להיות השתדלות השתדלות השתדלות ממש לעשות איזה שהוא איזה שהוא דבר בכוח האכילה למען
בכלל אפילו משהו קטן
הנקודה האחרונה האוכל נקרא בקבלת
תרופה
תרופה
אם אם משתמשים בה כמו שצריך במקום הנכון בזמן הנכון בעיתוי הנכון היא יכולה להזניק את האדם לבריאות איתנה
אם משתמשים בה לא כמו שצריך וזה עיקר הנקודה של החידוש היא גורמת לאדם חולי
האוכל יכול להעלות את האדם למעלה
אם הוא עושה אותו עם הכוונה הנכונה והסדר הנכון מהווה הרבה כוחות לנפש אבל אם הוא עושה
אותו לא נכון ובכמות הלא מתאימה ובסדר הלא נכון
האדם
יכול לרדת למטה מטה מה אתה מטה
בסגנון של תורת הקבלה אני אקריא את הלשון
כשאוכל מאכל בכדי שיוכל ללמוד ולהתפלל שזהו
עניין מה שכתוב צדיק אוכל לסובבה נפשו אז המאכל מוסיף חיות וכוח ועוז באדם בתיקון אבל היא אוכלת תאוות נפשו עזה על ידי האכילה כזאת מוריד במאכל מקליפת נוגה לגמילי קליפות עצמיות
וכעניין שאמרו חזל בברכות
בדף למד גימל קרייסא זינה
בישה כל המחשבות הזרות
כל המעשים
המגונים שהיו בעולם מאז ומקדם
באו רק מבטן מלאה
שבן אדם אכל ואחר כך כמו אריה כמו נמר עשה כל מיני דברים שלא צריך לעשות וזה נובע בגלל שלא היה בדיוק הכוונה הנכונה המינון הנכון
זה תרופה האוכל זה תרופה
המסקנה היא בסוף המזל של זר זיר הופכים להיות זרזירים
תוכים דברים יותר גרועים גם כן
הופכים להיות כל מיני דברים לא טובים
באמצעות אם האדם שם את עצמו במקום הנכון+
דבר שאני סיימתי את הנקודות אבל אני רק רוצה לסכם
לפעמים אתה פוגש בני אדם כשאתה אומר
להם אולי אולי תעזרו קצת אולי תעשו
אנחנו עייפים עייפים עייפים עייפים
אנחנו לא מדברים על עייפות שאדם לא ישן שנת אחר הצהריים
עייפים נפשית
אין לנו כוח בקושי לעצמנו אתה עוד מבקש שאנחנו ניסע בעול עם
חברינו
ירוד ירדנו אני חייב
לומר את זה פעם היית יכול להשתפך
הייתי יכולה להשתפך לחברה חבר לומר להשתתפות מלאה היום
צריך
לשלם על זה 400
שקל
וגם אז מסתכלים על השעון
היום כמעט כמעט ולא
מוצאים אנשים שיש להם פינה מקום בלב למישהו נוסף עם הכאב שלו עם הקושי שלו מילה
טובה להכיל אותו אפילו אל
תיתן לו את זה מי אמר שאתה יודע לתת עצות
אבל להכיל את המצב שלו
לפעמים ההקשבה עצמה לא רק לפעמים ברוב המקרים היא מרפאה מעטים מאוד האנשים שעוד מסוגלים
כך
תורת החסידות אומרת זה הכל נובע מחולשה נפשית אנחנו
צריכים כדי לעשות את העולם יפה יותר וטוב יותר להיות אנשים קצת יותר קשובים
אנשים שמסוגלים להכיל טיפוסים שקשה להם שלא הולך להם שלא מסתדר
להם יכולים להכיל אותם בלי
נו יאללה יגמור את הטלפון אין לי זמן
בשבילו וכן הלאה
זה נובע בתנאים האלה שאני
זה נובע מדרכי האכילה מסגנון אכילה מצורת אכילה ומכמות של אכילה
וגם מטיב האוכל
בעצמו ולכן הכלל הזה
הוא מאוד מאוד חשוב אני
חושב שהדור הזה יש לו גם
יתרונות לא רק חסרונות אני חושב שלא היה מעולם
דור שכל כך היתה לו
מודעות לאוכל בריא כל כך הרבה מדברים על זה וכל כך הרבה עוסקים בזה לא היה דור תסתכלו בתמונות של פעם
פעם פעם אני לא מתכוון לפני 30 שנה אני מדבר איתכם בתמונות
ככה שהולכים למוזיאונים
תמיד האנשים המכובדים תראו אותם גדולים גדולים גדולים גדולים שמנים שמנים שמנים שמנים
זה היה הסטייל לבטאות בן אדם
חזק לבטות בן אדם גדול זה היה צריך להיות אדם שמן זה היה
הסדר ככה העולם ראה את
הדברים היום העולם רואה את זה אחרת וכדי לא להיות שמן אדם צריך גם
לאכול בצורה נכונה בהרגלים נכונים
וכל זה מוכיח שהעולם מבין אולי לא במילים שאני אומר את זה אבל ברובד הנשמתי מה שעומד מאחורי
זה הוא מבין
שאנחנו היום צריכים
להפסיק כל
כך לפתם את הגוף ולהתחיל לפתם כבר את הנשמה היא כמה ולמזון היא זקוקה לחיזוק וכיוון
שכך
זה בא לידי ביטוי בכל
מיני
תוכניות דיאטה ומנחים מנחות של
דיאטה
העיקר שתגיע למסקנה מה שלא
היה אף פעם לעולם לא היה
דבר כזה כי האדם מרגיש שצריך באיזשהו מקום לסדר
לו את האוכל
לסדר לעצמו את את ההתקדמות
כדי
שהנשמה שלו סוף כל סוף תגיע אני רוצה
לספר לכם סיפור בזה אני
אסיים סיפור על אחד מהמורים שלי בישיבה כבר לא חי היום השם שלו היה הרב מנדל פוטרס
והוא תמיד היה מספר לנו
סיפור את החצי השני של
הסיפור הוא אף פעם לא
סיפר אחרי פטירתו וסיפרו
לי את החצי השני של הסיפור בסודי סודות ואני רוצה לשתף
אותכם
אחרי שהקומוניסטים עלו לשלטון
והיה היה ברוסיה ואי אפשר היה לצאת משם ורק מי שהיה מבקש בקשה לצאת גם היו מפטרים אותו מהעבודה
אז היה איזשהי איזושהי נקודת אור
שמזמן מלחמת העולם הראשונה היו הרבה פולנים
שהגיעו לרוסיה והם נשארו שם
ורוסיה פולניה הגיעו לאיזשהו הסכם
שמי שיצליח להוכיח עם ניירת
שהוא פולני אז יתנו לו לצאת החוצה ומאז כל הבתי קברות של פולניה כאילו נפתחו והצליחו להוציא המון המון דרכונים של אנשים שבכלל לא חיים ולתעשייה של זיוף מאוד מאוד גדולה וניירת וכל מיני שיעויות שלא קיימות
וכן קיימות והעבירו לרוסיה כדי שהם יוכלו להוציא
את האנשים שהיו סגורים שם
מיוחד יהודים היה להם מאוד
חשוב שהם יוכלו לצאת
לשמור תורה ומצוות כי ברוסיה
זה היה קשה
המאכר הגדול כאילו השוכר הגדול של התחום של הזיופים האלו שזה היה מצב של פיקוח נפש היה הרב פותר משפיע בישיבה שעליו אני מספר הוא היה טיפוס מאוד ערמומי מאוד מאוד איך שאומרים היום תחמן היה כסף היה משיג כספים מתחת לאדמה והיה משיג תעודות מזויפות מחייה כל מיני פולנים שלא קיימים
עושה כל מיני דברים העיקר לא יצליח להוציא
אנשים הם היו קוראים לזה יוצאים בלון אם היו יוצאים ברכבות מחוץ מחוץ
לרוסיה לפולניה
מה שקרה זה
שהממשלה
הרוסית התחילה לעלות על זה
היא העריכה ריח של זיוף
ומתוך הבירורים שהוא עשה מאחורי האגף הוא הגיע לידיעה שהרכבת
הזוז זה הרכבת האחרונה אז הוא העמיס את כל מי שהוא רק יכול להעמיס שם היו לו רשימות
מדוייקות וגם הוא כמו רב
חובל היה האחרון שנשאר כדי שברכבת האחרונה הוא התכוון לצאת מה שקרה זה שמסתכל על על הרשימות והוא בוחן את כל האנשים ככה שנמצאים הם התאספו כולם ביחד רואה שכולם נמצאים
חוץ מאחד
אז הוא אומר לא אני לא
מוותר על אף יהודי הוא רץ לקטר
ואוציא לו בוכטה
של כסף אמר לו תחכה
פה עוד כמה רגעים
ההוא אמר לו בסדר 5
דקות על השעון
אחרת זה ייראה מוזר בפרט
שהמשטרה כבר חושדת שיש משהו פה
אז זה מתאים 5 דקות ואותו אחד לא
הגיע אז הרף הוא תפס ויתר על הרכבת נשאר
בתחנה בגלל שהוא
חשב
אולי אותו אחד יבוא ולא ידע
מה לעשות
אז שיהיה מי שיגיד לו מה לעשות
הוא נשאר שם
ומשם
לקחו אותו ישר לבית הסוהר וישר לסיביר למעלה מעשרים שנה
ואיפה היה אותו אדם
ברכבת בקרון הראשון
למה הוא הלך שם הוא רצה
לתפוס מקום טוב
אז הוא לא היה עם כל הקבוצה
הרב פוטר פאפס מעולם לא אמר לו לאותו אדם
יצא אחרי 20 שנה
מעולם לא אמר לו אף
מילה
מעולם לא
סיפר את הסיפור הזה אף פעם אחרי פטירתו המשפחה סיפרה את הסיפור אבל הוא
מעולם לא
סיפר את הסיפור הזה אף פעם
ואני חושב לעצמי אתם יודעים כמה כאב לפעמים אני רואה אנשים שהם מנסים להחליף גלגל של אוטו מרימים את האוטו עם הג'ק משהו לא הולך להם אני רואה אותם
לעזור למשהו שאתה תבעעת את התכנית
בועט לא הולך לי לעומת זאת אתה יכול לראות בנאדם
שהוא אוכל חצץ 20 שנה והוא לא כועס על אף אחד
והוא לא מדבר נגד אף
אחד
הוא יודע שזה מה שהיה צריך
להיות והוא ממשיך הלאה את
החיים עם שמחה
מגיע לרבי מלובביץ והרבי מבטיח
לו העשרים שנה האלה כאילו לא חיית
אותם אתה מקבל עוד 20 שנה נוספות
הוא חיי כמעט עד 90 ומשהו
אחרי סבל של רוסיה בלי
לאכול בלי בין חול האם
מכאן עד כאן
הוא חי זאת אומרת
שכאשר בן אדם לומד
לאכול נכון הוא לא צריך ללכת לסיביר כדי ללמוד לאכול נכון
כן אני אומר לא כשבן אדם לומד לאכול
נכון והנפש שלו היא חזקה אין לנו מושג כמה עוצמות
יש בתוך הנפש שלנו אנחנו רק צריכים
לספר אותה
רק צריכים לגדל אותה
רק צריכים לתת לה לאכול ולשתות בצורה הנכונה את המאכל הרוחני ואת
המשקיע הטוב שמגדל אותה ואז
החיים שלנו יראו אחרת
ואנחנו נהיה בבחינת טופח
על מנת להתפיח לא טופח
בגוף
תופח בנפש על מנת להתפיח נפשות של אחרים
