רכב בלי כיסוי 

המודעה התמימה על רכב למכירה
לא הסגירה את חיבוטי הנפש
שהתלוו עד להכרעה הסופית
למכור את האוטו האהוב שלי.
ידעתי שאני עושה צעד נכון.
המשפחה התרחבה בשנים האחרונות,
גם ההוצאות על הטיפולים ברכב התרחבו,
ורק מספר המושבים נשאר על 5.
כיון שרכישת רכב נוסף לא היתה
אופציה ריאלית בתקציב שלנו,
קיימנו בעצמנו 'מעשה אבות סימן לבנים'
וכמעשה יעקב אבינו נאלצנו לא-פעם
לחצות את המשפחה ולשלוח את
הילדים הבוגרים בתחבורה ציבורית.
לאחר תקופה נפלה ההחלטה
שעלינו להשתדרג לרכב בן 9 מקומות.

פרסמתי את הרכב הישן למכירה
בלוח יד2 ובלוח המודעות בבית הכנסת,
מתוך הנחה שהפרסום השני יעיל יותר.
לא טעיתי, ובתוך שעתיים
בהם התעניינו כמה לקוחות פוטנציאליים,
קיבלתי שיחת טלפון מטוביה,
חבר ותיק שלי.
הכי היה חשוב לו לחדד איתי
את המושג 'גמיש' שכתבתי במודעה.
"אתה גמיש בנוגע למועד העברת הבעלות
או בנוגע למחיר"?
"האמת שאני גמיש בשתי הנקודות שציינת".

מה שקרה אחר כך היה לא צפוי מבחינתי,
הרגשתי איך טוביה לוקח ממני את הבחירה החופשית
ואחרי כמה דקות שיחה הצליח 'להוריד' אותי
מחמש עשרה אלף ₪ שדרשתי
לעשרת אלפים שקלים…
הסברתי שזה מגוחך להוריד
שלושים וחמישה אחוזים מהדרישה המקורית,
והוא מיד תיקן אותי שמדובר בסך הכל
בשלושים ושלוש נקודה שלוש אחוז,
כאילו שזה באמת משנה,
"דבר שני, לפי המחירון הרכב
לא שווה הרבה יותר מזה,
ודבר שלישי, בשביל חבר טוב
מה, לא תעשה מחיר מיוחד?!",
סיים, כשאני רואה בעיני רוחי את
אגודלו מתנופפת בתנועה למדנית
כאילו הוא אמר עכשיו סברא גאונית.

רציתי 'לעקוץ' אותו שאם
בפלפולי סרק עסקינן,
הרי שהטיעון השלישי שלו הוא
'ראיה לסתור',
"אם אתה 'חבר טוב' זה סיבה
שתשלם לי לפחות מה שביקשתי
בשביל ההרגשה הטובה שלי.
דבר רביעי, אם הראש של טוביה
מדייק כל כך באחוזים,
יתכן שהיה כדאי לו לעשות הסבה מקצועית
ללימודי תואר ראשון במתמטיקה
במקום לעסוק בהובלת ירקות,
מה שאולי היה מאפשר לו לשלם
קצת יותר מהסכום שביקשתי מתחילה".
את כל הרעיונות שלי שמרתי
היטיב קרוב ללב,
לא רציתי להעכיר את האווירה,
שמחתי להיות לקראת סיום המכירה
במהירות שלה לא פיללתי.

לאחר שטוביה ביצע את הטסט לרכב –
על חשבוני כמובן –
העביר לי צ'ק מזומן על סך 10,000 ש"ח.
שמחתי שלפחות הוא עשה זאת
בתשלום אחד ולא סחט
ממני הסכמה לתשלום בפעימות.

העברתי לו את המפתחות
וסיכמנו שאחרי שאראה את הכסף
בחשבון הבנק נבצע את העברת הבעלות.

רגע אחרי שהפקדתי את הצ'ק
רטט הפלאפון בכיסי.
הדוברת הזדהתה בשם ריקי,
איתה שוחחתי לפני שסגרתי
על מכירת הרכב לטוביה,
ושאלה אם עדיין רלוונטי.
נאלצתי לומר לה שכבר מכרתי.
האמת שקצת הצטערתי
כי היא כמעט סגרה איתי
על 500 ₪ בלבד פחות מדרישתי,
אבל כבר התחייבתי לטוביה
ולא יכולתי לחזור בי.

לאחר יממה, קיבלתי הודעה מהבנק
שגרמה לי להחסיר פעימה.
הצ'ק חזר עקב חוסר כיסוי
של בעל החשבון.

לא ידעתי איפה לשים את עצמי.
טוביה לא אמר לי מילה על מצבו הכלכלי,
והיה נשמע שסתם מנסה להשיג הנחה.
לא יכולתי שלא להיזכר
בילד שהלך עם אביו לרכוש אופניים
והאב ניסה להתמקח עם המוכר
שייתן הנחה נוספת במחיר.
באיזשהו שלב שאל הילד את אביו:
"אבא, למה אתה כל כך מתאמץ
להוריד אותו,
הרי שנינו יודעים שהצ'ק שתיתן לו יחזור?"
"נכון חמודי, אבל אני רוצה לוודא
שההפסד שלו לא יהיה גדול מידי"…
הפעם הרגשתי כמו המוכר.
בכל מקרה, אינו דומה רכישת
אופני BMX ב-300 שקלים,
לאופניים של המבוגרים – מכונית –
שנמכרת בכפולות של שלושים וארבעים
ממחירם של אופניים.

החלטתי לחזור לגב' ריקי
שנשמעה הרבה יותר מסודרת
וכזו שניתן לסמוך על מילה שלה,
נזכרתי שבשיחה הראשונה שלי איתה
היא אף ציינה שהיא מתכננת לשלם במזומן
אך כיון שיש הגבלה חוקית על
פעילות מסחרית במזומן,
היא תעביר חלק בהעברה בנקאית.
"אדם כזה הוא אדם שאפשר
לסמוך על מילה שלו", הרהרתי.

רפרפתי ביומן השיחות כדי
לאתר את המספר שלה,
כשבתוך כך הכתה בי ההכרה
שבטרם אעשה זאת
עליי להתייעץ עם דמות מוסמכת:
האם מותר לי לחזור בי מהמקח
בגלל שהצ'ק חזר.
אולי עליי לחזור לטוביה
ולבקש ממנו להסדיר את התשלום.

החלטתי לפנות למגיד שיעור
בישיבה של הבן שלי.
אני יודע  שהרב חיים הוא
הרבה יותר מבר-אוריין,
יצא לנו לשוחח כמה פעמים
ואני מרגיש בנוח
לשטוח בפניו את השאלה.

חייגתי אל הרב ושאלתי אם יוכל
בבקשה לפנות לי כמה דקות מזמנו היקר.
החלטתי לנצל את הערב לבקר
את הבחור שלי שבישיבה,
לדרוש בשלומו ולהביא לו
ממאפה הבית של אשתי.
נאלצתי אמנם להיטלטל באוטובוסים,
שכן טרם קניתי רכב חדש
ולא היה לי האומץ לבקש
את המפתח בחזרה מטוביה
לפני שהיה לי ברור מה עלי לעשות.

לאחר שיחה קלה עם הבן יקיר
בפאתי אולם בית המדרש,
פניתי לרב והזכרתי לו את מבוקשי.
"נו, בשמחה"
הוא האיר אלי פנים.

לאחר שתיארתי את הסיטואציה אליה נקלעתי,
הסברתי לו שבעצם יכולתי להתחרט
על המכירה עוד לפני שידעתי על כך
שהצ'ק עתיד לחזור,
כי יכולתי לקבל יותר כסף.
בכל אופן עמדתי על מילתי ומכרתי לחברי.
הדגשתי שטרם העברנו בעלות,
אם זה משַנה.

הרב הסביר לי שהגמרא דנה
לגבי אדם שקידש אישה בדינר מזויף,
אף אם הוא 'עובר לסוחר' בדוחק,
האישה אינה מקודשת.
תוך כדי דיבור דפדף הרב
ופתח בפניי את ספר 'מחנה אפרים'
והחווה לי באצבעו על הקטע
בו הוא מבאר שכלל זה נכון
בכל מקח וממכר.
לכאורה גם צ'ק שחזר
מחמת חוסר כיסוי
ואין לבעליו כסף מזומן
כתחליף במיידי –
הדבר דומה לדינר מזויף,
שהרי הוא אינו שווה
את הסכום שכתוב בו.

"בפועל, אתה יכול להבהיר לקונה
שהמקח בטל.
גם אם יתנצל ויבטיח להשתדל להשיג
במהרה את הכסף במזומן,
אין לך מחויבות הלכתית אליו,
ואתה יכול בהחלט למכור את הרכב
לגברת שהציעה בסכום גבוה יותר".

בדרך חזור, תרגלתי עם עצמי
את מילות ההסבר שאוֹמר לטוביה.
אלמלא הנחרצות של הרב,
הייתי עוד חושב להתנצל בפניו,
אבל לאחר דבריו הבטוחים,
ידעתי שהצדק איתי,
ו"סוף מעשה במחשבה תחילה".
שמחתי שיהיו לי עוד כמה שקלים
לרכב החדש אותו אני עתיד לקנות בעז"ה.
והעיקר, שניסע בדרכים ישרות.

מקורות:
קידושין ח א. מחנה אפרים הונאה סי' ב. קובץ הישר והטוב ח"ו עמ' עב, שו"ת ברוך אומר חו"מ סי' מז, ועיי"ש בשוה"ג מה שדן בזה