רהיטים מאובקים

שיפוץ וחידוש רהיטים

"אתה יודע איך זה מתחיל, אבל לעולם לא תדע איך זה ייגמר" אמרו לי כמה בעלי-ניסיון לפני שהתחלנו את השיפוץ. הרגשתי את זה על בשרי.

התאגדנו כל דיירי הבניין והזמנו קבלן שיוסיף לנו חדרי ממ"ד ומרפסות לכל דירה. התחלנו בקצב טוב, אך בדרך צצו עיכובים רבים, מינים ממינים שונים. עירייה, חומרי בנייה, קבלן ובלי סוף.

לאחר כמעט שנה, יכולנו לברך סוף סוף על המוגמר. "שלמה, הגיע הזמן לקנות רהיטים לחדר החדש" אמרתי לבעלי. "רהיטים"? הוא שאל. "כן" השבתי, "הרי נצטרך עכשיו מיטות חדשות, עדיף נפתחות, שיתפסו כמה שפחות מקום. כדאי גם ארון בגדים ומכתביה תואמת".

"בדקת אולי אפשרות של יד 2"? הוא שאל.

"אני לא רוצה לקנות חתול בשק" התמרמרתי.

"אתה זוכר את ארון הבגדים הראשון שקנינו לחדר הילדים, איך לאחר ההרכבה גילינו שהמגירות לא ממש נעות על המסילה, עוד שני מדפים עקומים…"

"נכון" הוא נאנח. "אבל מצד שני, המיטות שקנינו אז גם ביד שניה, כן היו טובות והחזיקו מעמד".

"לא יודעת" עניתי, "אני מעדיפה לקנות משהו חדש מפירמה מוכרת, ולדעת שאני רגועה לשנים הקרובות". "ובפרט" הוספתי, "שהחדר אמור להיות לבָּנוֹת הגדולות. הטעם והצבע מאוד חשובים להן. כדאי לתת להן לבחור בעצמן, ולא להסתמך על דוגמא שמישהו אחר בחר אי פעם".

הן ממש שמחו לשמוע על ההכרעה המשותפת (?). לאחר בדיקה ודרישה רבות, נמצאו הרהיטים המבוקשים, בדגם ובצבעים הרצויים.

פורסים לתשלומים

בימים כתיקונם, המחיר על עסקת רהיטים שכזו היה נראה לי יקר, אך אחרי כל כך הרבה כסף ששפכנו על הרחבת הדירה, תיארתי לעצמי שעוד כמה אלפים לא ממש ישַנו את המאזן. גם כך הגדלנו את המשכנתא בשביל השיפוץ, אז בוא נלך עד הסוף. "לא נקנה סחורה פשוטה שאחר כך נתחרט עליה", הסברתי שוב לבעלי. הוא נאנח, אך אמר ש"אם זה חשוב לכן, אז בשמחה".

הבנות היו מאושרות, ואני השתדלתי להשתתף בשמחתן.

כשסיימנו סוף סוף לבחור הכל בחנות, הגעתי לשלב התשלום. המוכר שאל אותי אם ארצה לשלם בתשלומים. הוא הוסיף, ש"אם תשלמי את הכל מראש במזומן, זה יצא לך יותר זול". חשבתי קצת, והגעתי למסקנה שעם כל הכבוד לכל ההוצאות בזמן האחרון, ולהלוואות שכבר לקחנו בתוספת למשכנתא, יהיה לנו קשה להוציא עכשיו עוד 15,000 ש"ח במזומן. "מעדיפה לפרוס לתשלומים" השבתי לבסוף.

אחרי שלושה ימים, המשלוח הגיע. הרהיטים כבר שכנו אחר-כבוד בבית, לצהלת הבנות. ואז פתאום נזכרתי: היי, מה עם ריבית?!

"אם במזומן זה יוצא יותר זול, זה נחשב ריבית שאנחנו משלמים יותר בגלל דחיית התשלום"? שאלתי את בעלי.

משום מה ראיתי שהעיניים שלו 'נדלקות'. לא הבנתי מה כל כך 'מלהיב' בעובדה שאולי שילמנו ריבית.

מנסים להרוויח מהטעות

"תגידי חוי, הוא יהודי דתי, המוכר הזה"?

"כן, חרדי" עניתי.

"מה זה משנה"?

"פשוט", חייך בעלי. "כדאי שנזכיר לו שההלכה היא שתשלום יקר יותר בגלל דחיית תשלום זה ממש ריבית, ככה הוא יצטרך להחזיר לנו את תוספת המחיר של התשלומים, ואז נרוויח שנישאר עם התשלומים וגם לא נצטרך לשלם את התוספת"!

"אהה" הבנתי, "הרי על פי הלכה אסור לקחת ריבית ללא היתר עיסקה, כך שהוא בעצם חייב להחזיר לנו את הפרש הסכום הזה".

"בדיוק" הגיב בעלי. "רק צריך לברר אם זה ריבית קצוצה או לא".

עיגלתי את עיניי בתדהמה "קצוצה?! מה זה, כבד קצוץ"?

"לא" הוא צחק. "קצוצה – הכוונה קצובה".

"טוב" נבוכתי.

"לעניות-דעתי כדאי לברר את ההלכה לעומק, לפני שאנחנו עושים בושות לעצמנו מול המוכר".

לאחר תיאום, פנינו לאחי, גבריאל שמו, או כמו שמכנים אותו "הרב גבריאל". הוא לקראת סיום מסלול בכולל דיינות, והידע שלו לא מבייש ידע של רב מנוסה. כמובן שיותר נעים לי ללכת אליו מאשר לרב 'רשמי'. תיארתי לעצמי שהוא ידע את התשובה. רק חששתי שהוא אולי נחשב "נוגע בדבר".

"אל תדאגי חוי" הרגיע אותי בעלי. "כשזה לא דיון עם 2 צדדים בבית דין, אין חשש של 'משוא-פנים' לבעל דין שהוא קרוב משפחה".

"תכל'ס" השבתי, "אנחנו בסך הכל רוצים לדעת את ההלכה".

סוגי ריבית

אחי שמע את השאלה, והסביר לנו, שיש הבדל בין מצב בו המַלְוֶוה ידע שיש איסור בפעולתו, לבין אם לא.

"מה הקשר מַלְוֶוה"? לא הבנתי. "קנינו רהיטים, לא לווינו כסף".

"כן, אבל המוכר הרי נתן לכם את הרהיטים כמו בהקפה. התשלומים הם החזר על כך. זה כמו החזר הלוואה".

"הממ.. מעניין, לא פירשתי את זה ככה עד עכשיו" חשבתי בקול.

"בכל מקרה" המשיך אחי, "מי אמר שבמקרה שלכם יש איסור"?

"וואאההה", התינוק שלנו שישן עד כה בעגלה התעורר. הרמתי אותו, מנענעת בעדינות. מקווה שיירגע מהר, ולא יפריע להמשך הדיון.

"מה המקור בעצם לדברים, לחייב או להתיר"? שאל בעלי, שמבין יותר ממני בדרך הפלפול בהלכה.

"בגמרא בבא מציעא (סג, ב) למדנו" הסביר גבריאל, "שאם אדם נותן לזולת תוספת שכר בגלל שעיכב לו תשלום שמגיע לו, בין אם זה תשלום חוב ובין אם זה תשלום על קנייה – הדבר אסור בכל אופן משום 'ריבית'. אלא שיש הבדל ברמת האיסור: אם התוספת על סכום ההלוואה המקורי סוכמה מראש – הדבר אסור מהתורה, ואם התוספת לא סוכמה מראש או שמדובר בכלל בתשלום על קנייה – זה אסור מדרבנן ונקרא 'אבק ריבית' (ע"ע רמ"א יו"ד סי' קסא א)".

העברתי אצבע מבלי משים על פרח פלסטיק מאובק שעמד באגרטל בצד. התינוק ניסה למשוך אותו, וגבריאל חייך: "הוא יכול לשחק עם זה". הוצאתי לו קשקשן מהעגלה אבל הוא בחר בפרח. לפחות יהיה שקט בדקות הקרובות ונוכל להמשיך לשמוע את הדיון.

"לפי זה" המשיך גבריאל מהמקום בו עצרנו, "במקרה שלכם שהתשלומים הם על קנייה, זו ריבית דרבנן".

דיני 'אבק' לכתחילה ובדיעבד

"נו, ומה ההלכה במקרה כזה"? שאל בעלי בלהיטות.

"ההלכה היא, שריבית דאורייתא יוצאת בדיינים".

"מה? למה שהדיינים ישלמו אותה"? שאלתי.

"לא, הכוונה היא שבמקרה כזה הדיינים מחייבים את המלווה להחזיר את הריבית שקיבל כיון שהיא נחשבת גזל. אבל ריבית שאסורה רק מדרבנן בית הדין לא מחייב את המלווה להחזיר אותה, רק מי שבא 'לצאת ידי שמים' יחזיר גם ריבית כזו" (שוע"ר הל' ריבית ס"ד).

"זו ההלכה גם אם לא ידעתי בכלל שיש כאן ריבית?" שאלתי, "הרי ויתרתי על הריבית הזו, לא?!"

"זה מחלוקת מה הדין כאשר המתחייב טעה וחשב שהדבר מותר, אבל זה לא רלוונטי למקרה שלכם", אמר גבריאל. (ראה מחנה אפרים, מלוה ולוה דיני ריבית סי' טז, אמרי בינה סי' א ס"ק יד, אורח משפט סי' נא ד"ה ונלענ"ד, מנחת שלמה ח"ב המחולק סי' סח אות ג' עמ' רנז. אולם ראה שוע"ר שם ס"ד שצריך להחזיר רק בבא לצאת ידי שמים)

"אז מה שצריך, זה בעצם להסביר למוכר שיש כאן בעיה של ריבית מדרבנן, ולתת לו להחליט אם הוא רוצה לצאת ידי שמים או לא"? סיכם בעלי.

"כן, אפשר לומר ככה" השיב גבריאל, והוציא חבילת במבה קטנה ממגירה בשולחן, למצהלות התינוק.

כשחזרנו אל המוכר, הוא הקשיב לנו ברוב קשב, אך הסביר שאין לו אפשרות לעמוד עכשיו בדרישה 'לצאת ידי שמים ולהחזיר את הכסף, "מכאן ולהבא אדע ואקפיד לא להציע הצעות כאלה".

"זאת אומרת, מהיום תקפיד לא למכור רהיטים מאובקים, כלומר בלי אבק ריבית", סיים בעלי בחיוך.

[עריכה: ש. מלומד©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור ההלכתי הינם בדויים