רדיאטור מהמשחטה

נורת אזהרה בכביש 6

זה קרה לפני שנתיים וחצי. הנורה הכחולה הבהבה. אחרי כמה רגעים היא הפכה לאדומה. בהתחלה הבהוב ולאחריו הנורה דלקה ברצף. זו הייתה נורת המים ברכב. למזלי הייתי בנסיעה חזור הביתה בעודי חוצה את הארץ מצפונה לדרומה באמצעות כביש 6. 'גאון מי שחשב על הכביש הזה, אבל למה זה עולה כסף'?! הרהרתי.

חייגתי מיד *6116, מוקד החירום של כביש 6, הוא שאל קצת על המיקום שלי והסביר לי שהוא רואה אותי במצלמות. נופפתי לו לשלום, הוא צחק ואמר לי שהוא מנופף לי גם במשרד.

לאחר כחצי שעה – הגיע רכב השירות. הטכנאי ירד מהרכב, לבש את האפוד באיטיות מרגיזה, פתח את מכסה המנוע וגילה במהירות שנגמרו המים במנוע. הוא מילא. אני מילאתי פי בתודה והמשכתי בנסיעה.

לאחר נסיעה של 10 דקות שוב הבהבה הנורה. עצרתי שוב בצד, מדליק את אותות המצוקה, פותח שוב את מכסה המנוע ומגלה שוב שהמיכל ריק לחלוטין. "זו כנראה דליפה, יש כאן איזה חור, ולא עזרו 2 הג'ריקנים שמילא הבחור" אמרתי בצער.

הבנתי שלא אוכל להמשיך כך בדרך. הזמנתי מונית וחייגתי לחברת הביטוח ששלחה את הגורר.

הצעה שקשה לסרב לה

למחרת התקשרו אלי מהמוסך.

"תשמע, זה סיפור קצת יקר, הלך הרדיאטור. צריך להחליף את כללל הרדיאטור" הסביר לי המוסכניק.

"לא הבנתי מה זה כללל הרדיאטור, אפשר להחליף חלקים ממנו" שאלתי בתגובה.

"לא לא, אח יקר, התכוונתי שאי אפשר לתקן חייבים להחליף" הבהיר.

נאנחתי. "אני כבר לא יודע עד כמה שווה להשקיע במכונית הזו" אמרתי. "זה אחרי כמה וכמה תיקונים שנאלצתי לבצע ברכב בשנה החולפת".

"תקשיב" עבר המוסכניק לקול שקט פתאום. "תבוא אלי למוסך ואציע לך הצעה שלא תוכל לסרב לה"!

"מה כבר אתה יכול להציע לי" גיחכתי במרירות. "רכב יד שישית במחיר בדיחה? עברתי את הדברים האלה כבר. אני באמת לא יודע מה לעשות".

"לא, לא זה" השיב המוסכניק. "יש לי חלקי חילוף מקוריים במחיר זול".

"ולמה שאני אאמין לך שחלקים מקוריים יהיו זולים"?

"יש לי את הדרכים שלי" הוא ענה.

"יש לי חבר עם מגרש גרז' גדול באיזור באר שבע. רכבים שעברו 'טוטאל לוס' נמצאים שם. יש לנו עובדים שמפרקים את הרכבים ומחלצים מהם את החלקים השמישים".

"אז זה לא בדיוק מקוריים" רטנתי.

"הם מחודשים" הוא הסביר, "מתפקדים כמו חדש והמחיר שלהם זה רק עלות הפירוק והשינוע, גרושים ממש".

"כמה זה 'גרושים' במושגים שלך"? שאלתי.

"מצידי תברר. תעשה גוגל, תראה מה העלות של רדיאטור חדש לרכב כמו שלך, זה בערך 1500 עד 1700 ש"ח, לא כולל עבודה. אני מוכר לך את אותו דבר כמעט ב-500 כולל העבודה, כולל הכל"!

זה היה נשמע לי קצת חשוד מצד אחד ומלהיב מצד שני. "תן לי לבדוק" סיכמתי לבסוף.

ביצים וחלקי חילוף מפוקפקים

סיפרתי לאשתי את כל מה שקרה. היא הזכירה לי אפיזודה שקרתה לנו לא מזמן.

בתור משפחה ברוכת ילדים – צריכת המזון שלנו בהתאם. בנוגע לרכישת ביצים היינו נעזרים בשירותיו של יהודי חרדי שהיה מוכר ביצים במשלוח עד הבית, בהפרש של כחמישה שקלים לתבנית. אצלי ברוך ה' נגמרים בשבוע כ-3 תבניות, ופעם בחודש הוא היה מביא לנו 13 תבניות. הפער בין החנות לבין המשלוח הצדיק לגמרי את הרכישה הפרטית.

סמכנו עליו שהכל מפוקח. "המחיר הזול זה כנראה תוצאה של איזו קומבינה שהוא מצליח לעשות בתור מזמין גדול" הסברתי לעצמי.

פעם אחת, בתי הגדולה העלתה חשש, שמא הביצים הללו מוברחות מהרשות הפלסטינית. "הרי אין עליהן שום חותמת" היא אמרה בביטחון, "זה מעלה חשד". לא רציתי להאמין לה.

"נראה לי שבעלי החותמות הם עוד יד שגוזרת עלינו קופון בדרך אל הקופה, עוד איזו אגרה מיותרת שהשיתו עלינו" ניסיתי להרגיע אותה.

היא לא הוסיפה להתווכח. אבל לאחר תקופה, הייתה הודעה בעיתון העירוני על הברחת ביצים גדולה שנתפסה בדרכה משטחי A לשטח מדינת ישראל.

למרבה הפלא, בדיוק באותו שבוע היה לאותו ספק מחסור בביצים. לא הייתי צריך הסבר נוסף על העדר החותמת. מאז העדפנו לקנות במחיר קצת יותר יקר בחנות מפוקחת, בידיעה שהביצים עברו את כל התהליך שצריך, גם מהבחינה החוקית, וגם מהבחינה הבריאותית.

משהו התחבר לי בראש עם המוסכניק הזה. תמיד הסתובבו אצלו מבני המיעוטים. כנראה שהחלקים המדוברים אינם מאיזה מגרש רכבי טוטלוס אלא דווקא ממשחטות רכבים גנובים שנמצאות בשטחי הרשות הפלסטינית, הם – יכולים להרכיב ולפרק באמת בגרושים…  אפילו השינוע משטחי מדינת ישראל לשטחם נעשה על חשבון הדלק של בעל הרכב הגנוב…

ידעתי שאסור לקנות סחורה מגנבים, כדי שלא לחזק את ידיהם (בבא קמא קיח, ב. שו"ע אדה"ז הלכות גזלה וגנבה ס"ט). שאלתי את עצמי האם אפשר להחריג את המקרה שלי מהסיבה הפשוטה שההתעקשות שלי לשלם מחיר מלא – לא תגרום לגנב לשנות את דרכו הרעה.

מצד שני, אם אבקש ממנו להראות לי את החשבונית של רכישת הרדיאטור – הוא ייאלץ לקנות בכסף מלא, ולא אהיה שותף לגניבה.

ההבדל בין לכתחילה לדיעבד

התייעצתי עם הרב שלי שהסביר לי שלא בהכרח שאני שותף לעבירת הגניבה, כיוון שהגניבה לא נעשתה על ידי המוסכניק עצמו, אלא הוא קונה מהגנב (ויתכן שהגניבה אף עברה ידיים נוספות בדרך), מה שנקרא "ייאוש ושינוי רשות", כלומר הבעלים כבר התייאש מהגניבה והגניבה גם עברה ידיים (שו"ע אדה"ז שם ס"כ).

"צריך להוסיף לחישוב", הסביר הרב, "שלא בטוח שהחלק הזה גנוב, הרי בוודאי יש גם חלקי-חילוף שהמוסכניק הזה משיג ביושר ובזול, כך שאין זה ודאי שאתה מסייע לדבר עבירה. מאידך, ההסכמה שלך לטיפול במחיר הזול – תגרום לגנב להמשיך לגנוב ולהבין שתמיד יהיו לו לקוחות" (שו"ע אדה"ז שם ס"י).

"רגע, וההימנעות שלי עכשיו תגרום לו להבין שאין 'שוק' לחלקי חילוף גנובים?! הרי תמיד יהיו אנשים שאינם מקפידים על ההלכה והמחיר הסופי זהו הפרמטר היחיד שקובע את הערכים שלהם", שאלתי.

"אתה צודק, וגם זה שיקול שאני מוסיף לדיון".

הפלאפון שלי חייג באמצע. המוסכניק היה על הקו, התנצלתי בפני הרב ועניתי. שמתי אותו על רמקול כדי שגם הרב ישמע את הדו-שיח.

"הלו… הרכב מוכן. בוא קח אותו" אמר.

"רגע, לא אמרתי לך לתקן, מי נתן לך רשות לגעת באוטו" אמרתי בטון רוגז.

"אה, תרגיע.. אנחנו חברים, לא רבים על כל שטות. אתה בטוח שלא אמרת לי לא לתקן? זכור לי שכן", שיקר המוסכניק.

"אני יודע שלא אמרתי לך לתקן. זה בטוח אני זוכר!".

"טוב, לא נורא, במחיר שאני לוקח לך לא היית מצליח לתקן כלום אצל אף אחד. תגיד תודה ואנחנו נסתדר בינינו".

הסתכלתי על הרב. ראיתי שהוא מהנהן לאישור. "זה בסדר?" שאלתי את הרב בלחישה. "כן כן", השיב.

"טוב, בשעתיים הקרובות אני מגיע אליך. אבל שלא תעז לעשות דבר כזה עוד הפעם. ברור?!".

הרב אמר לי שלכתחילה לא הייתי יכול לקחת את הרכב למקום כזה, אבל בדיעבד – בצירוף כל הסברות שהוזכרו – אפשר לסמוך על זה.

"בכללי, עדיף שתקנה רכב קצת יותר יקר, ותחסוך לעצמך את כל ההוצאות האלה. מי שקונה בזול – משלם ביוקר" אמר הרב, "בגשמיות וגם ברוחניות".

לא נותר לי אלא להסכים עם דבריו.

[עריכה: ש. מלומד©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור ההלכתי הינם בדויים