ואלה יעמדו על הברכה:

חנה (אנה) בת לייב ואסתר ינטה
לעילוי נשמה
ברוך בן אלה מלכה
לברכה הצלחה וזיווג
אלה מלכה בת חנה (אנה)
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
דוד בן ז'אנה
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
אילנית בת ז'אנה
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
ז'אנה בת מרים
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
בנימין יעקב בן איריס
לעילוי נשמתו ושאר נשמות ישראל השוכנות עימו
ליאור בן איריס ומשפחתו
הצלחה מרובה במעלות התורה, זיווג, רפואה וכל הישועות
לעילוי נשמת לונה בת לאה
נפטרה בג אייר תשע"ב
ישראל בן אסתר הכהן
לזכותו ולרפואתו
התמים דוד ברוך בן אליהו
להצלחה בכל
מלכה בת זהרה (שרה)
בריאות ואריכות ימים נחת מהילדים והנכדים
אליהו בן רחל
בריאות ואריכות ימים נחת מהילדים והנכדים
משפחת עזרא שיחיו
לזכותם והצלחתם בכל מכל כל
מיה בת נועה וליהי בת נועה
רפואה והצלחה משמעות ואמונה בדרך החסידות
אלכסנדר בן פליקס עזריאל ומרת ולטינה
לעילוי נשמה נלב"ע ב' אלול תשמ"ז
משפחת טביביאן
בריאות ושמחה הצלחה בשליחות נחת מיוצאי חלציהם
גל בן גדעון ונילי חן
והילדים: אראל, אליאב, אוריה, אחיה, אלחי ואדל
משפחת ליאור והילה מנחם
הצלחה בגשמיות וברוחניות
פרץ דהרי
לגאולת עם ישראל ברחמים אמן
משפחת שוורצברד
הצלחה רבה ומופלגה בחינוך הילדים
ברכה תמרה בת קנדב מרגלית
רפואה שלימה וקרובה
טל ויעל בנות חווה. חווה בת פרידה
להצלחה בכל
יעל בת שרה, מיכל ברכה בת יעל, יוסף יצחק בן יעל
סופה בת פאיבה, ישראל יעקב בן קושה, רוזה בת לב
לעילוי נשמה
ריזא בת שמעון, מאיר בן טודרוס, חיה בת ישעיהו
לעילוי נשמה
ילנה בת לובוב וכל משפחתה
עבודת ה' מתוך בריאות נכונה, מנוחת הנפש, שמחה וטוב לבב.
רועי בן לימור ויולי בת לימור
הצלחה בכל
ר' משה בן ר' ששון יהודה
לעילוי נשמתו ע"י משפחת אליהו
דוד בן רומיה
לרפואה שלימה
אלכסנדר יצחק ונחמה דינה
והבנות רבקה ובת אור
משפחת זכאי
לזכותם והצלחתם
בן ציון בן שרה, ירון יצחק בן שרה
לרפואה
יונה בן חנה יוהנה, אברהם בן שרה
לרפואה
רבקה בת עדילי
הצלחה ביראת שמים
יהונתן בן עדילי
הצלחה ביראת שמים
יעל בת עדילי
זווג הגון
גילית בת מרים וניסים בן מסעוד
רפואה שלימה בריאות איתנה
יוסף יצחק בן יוהנה ברכה
לזכותו והצלחתו
יבגניה בת סולומון
לעילוי נשמה
לילה בת נג"יה למשפחת אברהם
לעילוי נשמה
דוד בן אליהו זהבי
לעילוי נשמה
אורלי בת אסתר
לעילוי נשמה
יולה בת יבגניה
לעילוי נשמה
יהודה בן יוכבד ולאה בת מרסל
לעילוי נשמה
עפרה בת פנינה, מאיר אביב אברהם בן רבקה
לרפואה שלימה
נעה בת גילדה, חן בת איריס
לזיווג הגון
איתן ורחל רחלי ויוסף יצחק פרץ
בריאות, עושר ואושר שלום, נחת וגאולה
נחמה יהודית בת עמי בת משה
לעילוי נשמתה
רס"ן תדהר בן גבריאל טמפלהוף
לזכרון עולם ה' יקום דמו
נטלי בת ניצה, אוריאל בן פז שרה
זיווג הגון
רני בן יונה סימונה
רפואה שלימה
ישראל שלום בן מלכה וגיטל קילא גינענדל בת הינדא
ברכה והצלחה בכל להם ולכל יוצ"ח
יפה בת טורן ויפה בת שלמה
לעילוי נשמתן
יעקב בנימין בן איריס
לעילוי נשמה
ליאור בן איריס
לזריזות דייקנות ואהבה במעלות התורה
שמחה בת יקוט
לעילוי נשמה
צבי בן מרים
לעילוי נשמה
מנגה בת רבקה
לעילוי נשמה
גל אסתר בת הדס ושלומי יזהר בן חנה פרדסה
זרעא חייא וקיימא
מנחם מרדכי בן גניה ומרים בת נצחיה ישראלי
להצלחה בכל
חדוה בת פז שרה
זרעא חייא וקיימא בבריאות ובנקל
שיינא ברכה בת ענת
רפואה שלימה ומהירה בגוף ונפש ולזכות והצלחת כל המשפחה
רותי בת רבקה
בני, חיי, מזוני, בריאות ברכה והצלחה
אוריה, אלישיב ואיתיאל בני רותי
בני, חיי, מזוני, בריאות ברכה והצלחה
אליאור, הילה, טלאור, ינון, בני רותי
בני, חיי, מזוני, בריאות ברכה והצלחה
אסתר בת ישראל הנולדת מן מסעודה מזל
לעילוי נשמתה ל' ניסן
מיכאלה מיכל, מור אבירם ואידור ברקוביץ והנכד אורי
בני חיי ומזוני רוויחי
אליעזר בן בלהה ויחיאל
שתמיד בחר בחיים מוקדש לעילוי נשמתו על ידי בתו רחל
יחיאל בן אליעזר
נרצח בזרועות סבתו האוהבת בשואה לעילוי נשמתו
אסתר מלכה בת רחל וישראל
לעילוי נשמתה מוקדש על ידי בתה רחל
הרשל בן לוי-יצחק
אחיינה האהוב של אמי הושמד בטרבלינקה לעילוי נשמתו
רחל שקד
לאחדות עם ישראל וטובתו

איש או רווקה ששכחו להדליק נר שבת

גבר שמדליק נרות שבת קודש, או רווקה שמדליקה כתקנת הרבי, ושכחו פעם אחת להדליק, האם עליהם להוסיף נר מדין קנס

הרב יהודה ליב נחמנסון

ראש כולל הוראה ומשפט, אה"ק

מח"ס לב השבת, צהר המשפט, שו"ת השלוחים ועוד

א. אשה ששכחה להדליק

כתב אדה"ז בהלכות שבת (סי' רסג ס"א): "אשה ששכחה פעם אחת להדליק נוהגין שמדלקת כל ימיה ג', ואם שכחה כמה פעמים מוספת בכל פעם, כדי שיהיה לה היכר וזכרון שתהא זהירה מכאן ולהבא בכבוד שבת ולא תבא לידי שכחה".

מקור מנהג זה הוא בספר מנהגי מהרי"ל (הלכות שבת ס"א): "נשאל כו' על אשה דמישתלה (=שכחה/שגגה) ולא הדליקה נר בשבת, והורה לה כו' שתהא זהירה כל ימיה להוסיף על כל נר של מצוה". בטעם המנהג כתב הב"ח (שם): "שבזה תהא נזהרת מאד שלא תשכח עוד, שאם תשכח עוד צריכה להוסיף נר בכל פעם שתהא שוכחת, וכן נוהגות הנשים". הובאו דבריהם במגן אברהם (ס"ק ג).

והנה מכך שהפוסקים הנ"ל הזכירו בדבריהם אשה ששכחה להדליק, לכאורה היה מקום לדייק שבאיש ששכח לא תקנו קנס זה.

אכן, יותר מסתבר לומר שהפוסקים נקטו אשה משום שבדרך כלל היא המדלקת את הנרות (שוע"ר שם ס"ה) וממילא המציאות של שכחה מתרחשת בעיקר אצלה, אבל אין הכי נמי הוא הדין באיש.

ב. טעם ההדלקה על ידי הנשים

בטעם מה שההדלקה היא דוקא על ידי נשים, מבאר אדה"ז (שם ס"ה וראה קו"א שם ס"ק ב) שבאמת מעיקר הדין "אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת, אלא שהנשים מוזהרות בו יותר, מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, ועוד מפני שהיא כבתה נרו של עולם, לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת שתתקן מה שקלקלה".

והנה בלבוש (שם ס"ג) הובא הטעם השני בזה הלשון: "ועוד יש טעם אחר שהנשים מצוות עליו ביותר, מפני שכבתה נרו של עולם, פירוש, גרמה מיתה לאדם הראשון, ונהגו הנשים כששכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה ג' נרות לתקן עַַוותה".

וכתב על זה הפרי מגדים (שם א"א ס"ק ז): "ומלבוש (ס"ג) נראה דמשום הכי אשה ששכחה תדליק נר יותר, מטעם השני לתקן עוותה".

כלומר, הפרי מגדים מדייק בדברי הלבוש דמכך שהסמיך את ענין הקנס לטעם השני – משום שכבתה נרו של עולם –  משמע שטעם זה הוא יסוד וטעם הקנס.

[על פי זה יובן מפני מה נתייחדה מצוה זו שנהגו בה הנשים קנס על שכחה, דכיון שהסיבה שדווקא היא מדלקת היא כדי לתקן מה שקלקלה – יש בשכחתה זלזול במה שתקנו לה לתקן, ועל כן קנסו בזה].

על פי זה נראה לכאורה ברור שקנס זה שייך דווקא באשה ששכחה, כיון שענין הקנס הוא לחזק את תיקון החטא של חוה – דבר שלכאורה אינו שייך לאיש[1].

אמנם, בדברי הרבי באגרות קודש (ח"ל עמ' ל) מצאנו שגם הטעם הב' דתיקון חטאה של חוה שייך באנשים. וזה לשונו: "נראה לי שאפילו כשהבעל מדליק, גם כן יש בהדלקת הנרות ענין הג' דכפרה על שכבתה נרו של עולם, אף שקדימה שבעצמה תביא כפרתה". לפי זה, לכאורה היה מקום לומר שגם באיש שייך הקנס האמור, כיון שגם הוא שייך בתיקון.

אולם באמת נראה פשוט שאף לדברי הרבי שגם כשהבעל מדליק נרות שבת יש בזה כפרה על החטא, מכל מקום עיקר אחריות הכפרה מוטלת על האישה ולא על האיש. וכלשון אדה"ז (סי' רסג ס"ה) "מפני שהיא כבתה נרו של עולם לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת שתתקן מה שקלקלה". ומה שגם בהדלקת האיש שייך עניין הכפרה, החידוש הוא "שגם" הוא יכול לסייע לה בכפרתה, אבל עדיין עיקר הכפרה מוטל עליה לתקן מה שקלקלה. וכדיוק לשון הרבי "שאפילו כשהבעל מדליק גם כן יש בהדלקת הנרות ענין הג' דכפרה על שכבתה נרו של עולם". ולכן מסיים שמכל מקום "קדימה שבעצמה תביא כפרתה".

ועל כן נראה שגם לדעת הרבי ענין הקנס לא שייך אלא באישה ולא באיש, וכמשמעות הפרי מגדים הנ"ל.

ג. השלמת תיקון הענין דכיבתה נרו של עולם

והנה בתורת מנחם תפארת לוי יצחק (בראשית עמ' לו) באחת ההערות בשולי הגיליון (הע' 15) נכתב: "שלאחרי פעולתן של נשי ישראל בהדלקת הנרות במשך הדורות בודאי נשלם כבר התיקון על זה שחוה כבתה נרו של עולם".

אם נפרש מילים אלה כפשוטן – שכבר נתקן כל ענין הקלקול של חוה שכבתה נרו של עולם מכל וכל – עולה לכאורה שבזמננו בטל עיקר טעם מנהג הקנס.

אכן, מלבד כי הרבי כבר הבהיר שאין להסיק הלכות למעשה מההערות שבשיחות קדשו – אפילו אלו שעברו את הגהתו (כמו בלקוטי שיחות) – ובלשונו: "המובן ופשוט מצד עצמו, ההערות הן הערות ולא פסקי דין או בירור העניין ומכל הצדדים ומכל הספקות שיכולים להסתעף מזה" (נלכה באורחותיו עמ' 238), ומלבד הוראתו הכללית אשר "מפורסם בכל תפוצות ישראל שהרב צריך להיות פוסק אך על פי שלחן ערוך ולא על פי רמזים של מכתב וכיוצא בזה כו'" (מאוצר המלך עמ' 210, מכתב להרב לוי ביסטריצקי ע"ה), ועל אחת כמה וכמה בנדון דידן כשמדובר בהערה בשיחה שלא הוגהה על ידו;

הנה גם לגופו של עניין, מובן ופשוט בכוונת הרבי שתיקון החטא נשלם ברובד מסויים, ולא שכל הפגם נתקן לכל דבר ועניין, שהרי אנו רואים שהקלקול דמיתה עדיין קיים בעולם, ועל כן ברור שהקנס שנהגו הנשים בעקבות קלקול זה עדיין שייך בהן.

*

ד. קנס ברווקה ששכחה

על פי כל המבואר לעיל בטעם הקנס במי ששכחה – משום שזלזלה בתיקון מה שכבתה נרו של עולם, עולה חידוש נפלא בדין רווקה שמדליקה נרות בכל ערב שבת ושכחה פעם אחת להדליק.

דהנה בליקוטי שיחות (חט"ו חיי שרה ג אות ו הע' 33, עמ'  169 ובמתורגם עמ' 181) מבואר שהתיקון לעניין שכיבתה נרו של עולם שייך דווקא בנשואה, וזה לשונו: "דהן להטעם דנשים מוזהרות בו יותר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית – הרי זה שייך רק בנשואה ולא בארוסה, וגם להטעם שהיא כבתה נרו כו' שתתקן מה שקלקלה – הרי זה רק בנשואה שיש לה בעל, כּחַוה שכבתה נרו של עולם (בעלה)".

כלומר, שני הטעמים שבגינם הדלקת הנרות שייכת לאשה – קיימים רק באשה נשואה, הן הטעם הא' – מפני שעסוקה בצרכי הבית, והן הטעם הב' – לתקן מה שכיבתה נרו של עולם שהוא אדם הראשון שהיה בעלה של חוה.

לפי זה עולה מסקנה למעשה, דכל מה שתיקן הרבי שגם רווקות תדלקנה נרות שבת, היינו מצד חינוך ולתועלת הוספת אור בעולם, אבל אם שכחו להדליק אינן צריכות להוסיף נר משום קנס, דכיון שהטעם השני להעדפת האישה על האיש בהדלקת הנר אינו שייך ברווקות – גם הקנס אינו שייך בהן.

סמך לחידוש זה יש למצוא בלשון הלבוש המובא לעיל (אות ב) שאשה ששכחה "מדלקת כל ימיה ג' נרות". משמע שהקנס הוא במי שמדליקה כבר ב' נרות, דהיינו אשה נשואה, וכעת מוסיפה נר שלישי נוסף על השניים שכבר מדליקה[2].

ה. מי ידליק כשהאישה אינה בבית

על פי כל הנ"ל עולה לכאורה מסקנה נוספת, דכיון שעיקר ההדלקה שייך לאבי המשפחה וזה שהאישה מדליקה הוא משני הטעמים דלעיל, במצבים שעקרת הבית אינה בבית ועולה השאלה מי ידליק במקומה – בעלה או הבנות הרווקות הגדולות הנמצאות בבית, יש להעדיף שהאב ידליק את הנרות במקום אשתו (והבנות תדלקנה נר אחד כבכל ערב שבת), כיון שבבנות רווקות לא בהכרח שייך הטעם הראשון – שעקרת הבית עסוקה יותר בצרכי הבית, ואף לא הטעם השני – לתקן מה שכבתה נרו של עולם (כמבואר לעיל שעניין זה שייך דווקא בנשואה), ועל כן מצוה בו יותר מבשלוחו.

הערות:

[1] יש לציין שגם לטעם הראשון שהנשים יותר מצויות בבית, אף שלכאורה לטעם זה איש שמתגורר לבדו ומתעסק בעצמו בצרכי הבית שייך אף בו קנס זה, מכל מקום עדיין יש מקום לומר שדווקא האישה תיקנס ולא האיש, כי האישה תפקידה העיקרי הוא הטיפול בצרכי הבית, וגם אם בפועל מסיבות שונות היא מתעסקת גם בדברים שאינם צרכי הבית, עדיין עיקר האחריות על צרכי הבית מוטל עליה, ועל כן אם שכחה להדליק הרי זה חמור יותר ונהגו בזה קנס, לעומת זאת האיש, גם אם אינו נשוי ומטבע הדברים נדרש להתעסק בצרכי הבית, כיון שאין זה התפקיד העיקרי שהוטל עליו, אם שכח להדליק אין זה חמור כל כך ולא קנסו בו.

[2] להעיר מדברי היעב"ץ בסידורו (מוסך השבת): "וחרשת גמורה, פשיטא לאו בת מצוה היא ומצוה דבעל היא". כלומר, אשה חרשת ברור שרק בעלה מדליק כיון שהיא נחשבת כשוטה ואינה חייבת.

ובהמשך דבריו כתב גבי קטנה נשואה: "אבל קטנה, ודאי מצוה שלה הוא, דבת חינוך היא משנשאת, ואתיא לכלל מצוה". כלומר, אשה קטנה כיון שהיא שייכת להדלקה מדין חינוך – מצוות ההדלקה שלה ולא של הבעל.

והנה בספרו חדרי תורתך (ח"א עמ' 128) מסופר שבתקופה שעורר הרבי על מבצע נש"ק שגם בנות קטנות שאינן נשואות תדלקנה נר אחד לכבוד שבת, הכניס המזכיר הרי"ל גרונר לרבי את דברי היעב"ץ הנ"ל מהם משמע שהדלקת נרות לקטנה שייכת רק אם היא נשואה, ועל כך השיב הרבי: "חידוש מבהיל ש[קטנה] היא [אתיא לכלל מצוה]".

כפי הנראה תמיהת הרבי היא, כיצד יתכן לומר שדוקא נישואיה של הקטנה פועלים שהיא 'אתיא לכלל מצוה' וכי רק אז נוסף בה עניין מצוות חינוך להדלקת נרות שבת ולא קודם הנישואין.

אמנם, לפי המבואר בליקוטי שיחות המובא בפנים (וראה שם הע' 41), לכאורה ניתן לבאר בכוונת היעב"ץ דכיון ששני טעמי הדלקת נר שבת על ידי האישה (אחריות על צרכי הבית ותיקון הקלקול דכבתה נרו של עולם) שייכים דווקא בנשואה ולא ברווקה, על כן קודם הנישואין אינה שייכת אף בחינוך למצוה זו.

ויש לומר שתמיהת הרבי על כך היא, דהיכן מצאנו שצריך שתוכן המצוה וטעמיה יהיו שייכים בקטן כדי שיהיה בה דין חינוך, אלא די בכך שעתיד להתחייב בדבר זה בגדלותו כדי שנהיה חייבים לחנכו לכך בקטנותו.

להרשמה לדיוור השבועי בדואר אלקטרוני:

עוד באותו נושא