תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):
אתה אומר בסידור יש לנו.
האדמור הזקן מביא את סדר ספירת העומר אני רוצה שזה יראה ככה כמו שהוא בסיום יהיה לנו יותר קל להבין על מה אני מדבר.
יש לנו את הסדר של ספירת העומר קף.
הסדר ספירת העומר.
ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שיגיד לך אתה עומר אחר כך יש שורה קטנה כזאתי באותיות קטנות שזה מהלשון של האדמור הזקן מה כתוב בשורה הזאת?
יכוון לספירה של אותו הלילה.
ולתיבה אחת של אנא בכוח.
ותיבה אחת של מזמור אלוקים יכולנו ואות אחת מהפסוק ישמחו איפה זה כתוב?
איפה האדמור הזקן כותב את זה? שימו לב כאן הברכה.
כאן היום, יום אחד לעומר כאן זה הספירה.
בין הברכה לבין הספירה האדמור הזקן כותב שאנחנו צריכים לכוון.
את מה?
מילה אחת מילה מנצח.
לאות אחת מי ישמחו מילה אחת מאנה בכוח ולספירה היומית.
אז עכשיו אני שואל אותכם מה שנקרא היגיון בריא יש פה אדמור הזקן ויש כאן איך שהוא סידר את הדברים.
אנחנו יודעים.
שיש שמענו בוודאי שיש עניין.
לכוון בקטע במזמורים עצמם כשאני מגיע למילה היומית באלוקים יכונן ויברכינו כל יום יש מילה אחת ששייכת לספירה והיא רשומה כאן בדף בקטן תחת לכל יום יש את הספירה שלו.
אז השאלה הנשאלת מתי אני צריך לכוון את זה? האם אני צריך לכוון את זה כשאני אגיע לאותה מילה במזמור למנצח במדינות? אז אני אדגיש את המילה היומית.
חבר.
כשאני אגיע לאות בפסוק ישמחו אני אדגיש את אותה האות, אכוון בה יגיע לה למילה בהנא בכוח יכוון בה או או איפה איפה שהאדמור הזקן כותב הוא כותב ברוך אחר כך הוא אומר יכוון ואחר כך הוא מביא את הספירה. אם הוא היה חושד שאנחנו צריכים לכוון במזמורים.
אז איפה הוא היה צריך לשים את השורה הזאת?
תחת הספירה.
לפני למנצח בנגינות לפני על הביטוח הוא היה צריך לכוון את הספירה למה? מכיוון שזה לא שייך לא לברכה, לא שייך לא לספירה זה שייך לה מזמורים זה פשוט.
איך אומרים כשאתה לומד טקסט זה לקראת הכיוון הפשוט של הטקסט, ככה צריך להיות. אתם מבינים מה אני מדבר?
אחד החסידים בדור הקודם.
קראו אותו הרב רפאל כהן פה לכאן הוא ככה היה מלמד את התלמידים שלו. כמו שאמרתי לכם עכשיו, ככה הוא היה מלמד את התלמידים שלו איפה מכוונים את הכוונות. כשאתה אומר היום יום אחד לעומר אתה צריך להעמיד לך מול העיניים את המילה.
של המנצח במדינות את האות של הישמחו ואת המילה של אנה בכוח ואת הספירה.
את המידה היומית כל 4 הדברים הללו אתה מעמיד מול העיניים בשעה שאתה סופר. ככה הוא היה מלמד את החסידים, את התלמידים שלו וזה לכאורה היה כמו שאומרים מתאים עם הפשט שמופיע בסידור. מה שהאדמור הזקן כותב.
לספור ותוך כדי שאתה סופר אתה מכוון את מה שהכנת, אתה מכין את כל הידע הזה מראש אתה פותח את העמוד של הספירה. אתה מסתכל באותיות הקטנות שתחת הספירה אתה רואה מה כתוב שמה, איזה אות, איזה זה, איזה זה כל העניינים הפרטיים ואז אתה סופר עם הכוונות האלה.
אני הולך שלב אחרי שלב קודם כל הבאתי הוכחה איפה זה נמצא בשידור זה מופיע בין הברכה. אחרי הברכה ברכתי כבר אז הוא אומר לי האדמור לפני הסביבה.
מכין את עצמך שבשעת הספירה אתה תכוון את כל המילים הללו. זה לכאורה הפשט של המילים של האדמור הזקן. עכשיו מה החידוש בזה?
החידוש הוא בומבסטי, הוא גדול מאוד.
מכיוון שבכל ספרות הקבלה.
ברי עץ.
שער הכוונות.
סידור משנת חסידים.
סידור העריז על כל יעקב וכף החיים הלכה למעשה, כולם כותבים איפה צריך לכוון את הכוונות.
במזמורים.
במזמורים לא בשעת הספירה ולא כלום במזמורים עצמם, אבל מהאדמור הזקן עוד פעם אני אומר, הוא אומר לך איפה לכוון הואכוון לפני הספירה, כלומר שהספירה תהיה עם הכוונה. לא בשעה שאומרים את המזמון.
מי? כי ספרות הקבלה אומרת מה משמע מהאדמור הזקן?
רק סידור האריזה על הרב שבתאי מירשקו חולק על כל הרשימה שאמרתי קודם. רק הוא כותב שהכוונה היא בשעת הספירה.
אז אם אנחנו מחפשים לאדמור הזקן מקור קבלי, אולי זה הוא סידור האריזה. על אפשר לתאר שלו יש סידור כל יעקב. לאריזה יש סידור.
אפשר להשתמש בו בתקיעות מחלוקת, כן, מחלוקת.
עכשיו אני רוצה להבין מקור מהרבי בעצמו.
שקצת משנה את מה שאמרתי עד עכשיו.
בסעודת החלון של פסח שנת תאף שין מם תף שין נון 1000.
תף שין נון 1000 אחרון של פסח הרבי דיבר על הברכה של ספירת העומר.
וכשהוא הביא את הנושא הזה של הברכה של ספירת העומר, הוא התבטא ככה.
ושקלה וטריא בנוגע לברכה.
וכיוון שהברכה קשורה במיוחד עם ענייני כוונות עוד פעם כיוון שהברכה קשורה עם ענייני כוונות הדרכה קשורה עם ענייני כוונות מי קשור?
הברכה, הברכה.
והוא מתחיל לפרט. אולי אני לא הבנתי אותו נכון? אז הוא מפרט בסוגריים למה הוא מתכוון.
זה שיחה מוגעת.
החל מהכוונה הכללית תדע לפני מי אתה עומד, והכוונה הפרטית דילה זה.
משה, שכתב רבים מה הזקן בסידורו השווה לכל נפש מכוון לספירה של אותו הלילה ולתיבה אחת של אנא בכוח לתיבה אחת של מזמור אלוקים מכוננו ופסוק אחד מיישמי אז זה ברכה לכאורה. זאת אומרת, הרבי אומר איפה מכוונים בברכה.
לא בספירה כמו שחברה רפאל כהן לימד את התלמידים אלא בברכה.
מה המקור? לעניות דעתי להוראה הזאת. וזה הוראה מוגעת של הרב.
מה המקור שהכוונה הפרטית של ספירת העומר? דרך אגב את השיחה הזאתי אף אחד לא הגיב לא משום מה נשמתה מכל האלה שדיברו על הנושא שאני מדבר איתכם עכשיו אף אחד לא הביא את השיחה הזאת היא.
השירה מוגעת והרבע מדבר ישירות על הברכה ומדבר ישירות על הכוונות הפרטיות ואומר איפה זה צריך להיות בברכה.
לעניות דעתי, מה הסיבה שהרבי אומר שזה בברכה ולא בספירה הוא לא חולק.
יש לנו בטניה האדמור הזקן בסוף פרק מם 1000 כותב שבכל באמת צריכים לכוון בשעת המצווה, אבל האדמור הזקן שמה כותב שלמעשה כיוון שאנחנו לא רוצים להתבלבל אנחנו מכוונים עוד קודם קיום המצווה. ככה אומר אדמור זקן בברכה של המצווה אנחנו כבר מכוונים. זאת אומרת ככה מצד העניין איפה צריך לכוון?
במצווה אומר טניה, אנחנו מקדימים את זה כדי לא להתבלבל.
הברכה אנחנו עושים אז מה שהרבי אמר בזירה זה פשוט טניה הלכה למעשה מה שהאדמור הזקן מביא כאן בסידור זה עוד קודם מה טניה, איפה הוא חושב שבאופן ששווה לכל נפש? איפה תכוון בספירה ואז ספר התניה ואומר לך בברכה, בברכה, מכיוון שכל מצוות אנחנו עושים בזמן הברכה כדי לא להתבלבל.
עד כאן בזמן הברכה אני בסוף עוד יסכם אל תסכם עכשיו תקשיב. בסוף אני אסכם שוב שלא יהיה לך קשה, תזרום בסוף, לסכם עוד פעם.
אז הרבי אומר במפורש בזירה המוגעת צריכים לכוון איפה בשעת הברכה, את מה את כל הכוונות האלה שאתם רואים?
בספר מעשה וגם במכתב שראיתי של הרב גרונר הוא מספר שרואים אצל הרבי שכשהוא לפני שהוא מברך הוא פותח ומסתכל טוב טוב על הכוונות, רואים את זה עליו. אז איך אומרים? זה הכל משתלב מצויין איפה מכוונים לפני הברכה הוא לומד את כל הכוונות קודם לפני שאתה מברך.
וזה בעצם מה שאומר האדמור הזקן אדמור הזקן אמר לפני הספירה הרבי מקדים את זה לברכה.
אז אתה צריך להתכונן לפני הברכה ואתה אתה ככה יוצא זכרונו.
כאן מצאתי דבר מעניין.
ישנו מכתב של הרבי עלייה שנתפס באיגרות הקודש שלו בחלק חית. המכתב מופנה לא- ולא יותר לרבי רפאל נחמן הכהן.
שמה הרבי הקודם מסביר לו עניין שקשור עם כוונות של ברכת כהנים.
מי שירצה לראות את המכתב זה מופיע שם בעמוד קופ כוונות של ברכת כהנים והרבי הקודם אומר לו שבכל מצווה יש שני סוגי כוונות.
כוונה כללית וכוונה פרטית הם נסגרים בלשון של השיחה של הרבי כוונה כללית כוונה פרטית.
ואומר לו הרבי הריץ הכוונה הכללית.
אני אגיד על השון שתי הכוונות הללו בקיום המצוות הנה הכוונה הכללית, שהיא הכוונה היסודית בכל מצווה היא עובר לעשייתה שבשעה שמברכים על המצווה מכוונים כוונה זו, והכוונה הפרטית היא בעת קיום המצווה.
אז יש לנו בספירת העומר, כוונה כללית לקיים את רצון השם. יש לנו כוונה פרטית, זה הכוונות הפרטיות. הרבי הקודם אומר הכוונה הכללית לקיים רצון השם בשעת הברכה הכוונה הפרטית בשעה שאתה סופר.
אני בטוח במאה% שזה שהרב רפאל נחמן הכהן לימד את התלמידים שלו, זה מופיע בכמה מקומות שהוא לימד אותם.
שצריכים לספור ספירת האומר בשעת הספירה לכוון הוא למד את זה מהמכתב שכתב לו הרבי הקודם בנוגע לברכת כהנים.
הוא הבין שאת הכוונה הפרטית של ספירת העומר צריכים לעשות בשעה שסופרים דווקא אני בטוח בזה שמ כאן למדת העניין? הרב כהן?
אבל זה סותר לכאורה למה שאמר הרבי כי הרבי בתו שין נון 1000 בצורה הכי ברורה, אומר שהכוונה הפרטית צריכה להיות בשעת הברכה. הרבי הקודם כותב במכתב שהכוונה הכללית גישת הברכה והכוונה הפרטית, מתי בשעת קיום המצווה, אז כאילו בשעת הברכה על ספירת העומר כוונה כללית בשעת ספירה כוונה פרטית.
אני חושב שאין כאן סתירה, כי כי כשקוראים את המכתב של הרבי הקודם, הוא אומר לרב כהן מה שהוא אומר אתה יודע מה שכתוב בדעך ומתחיל לפרט לו את הכוונה. הוא שמה הסביר לו עניין הלכה למעשה, זה מה שלמדנו מספר נתניה הלכה למעשה. זה נכון מה שהוא כתב לו, שבעצם מצד העניין איפה צריכים לכוון כוונות פרטיות.
בשעת קיום המצווה.
למעשה, בפועל זה נכון, אמת לאמיתה, אבל למה הרבי אומר תכוון בשעת הברכה מכיוון שהרבי מדבר על מה הרבי מדבר, על מה עושים למעשה בפועל מה עושים למעשה מה שכתוב בספר התניא שאנחנו מקדימים מלפני עשיית המצווה את הכוונה, אז אני לא רואה סתירה בין המחקר של הרבי הקודם להנחיה של הרבי, כי גם אילו.
ישנה סתירה, אז יש לנו את הרבי שלנו, יש לנו את המשנה האחרונה מה שהרב כותב כותב שאיפה מכוונים.
הם מכוונים בשעת הברכה.
הרבי בשיחה המוגעת מדגיש שהאדמור הזקן כתב לכוון בשעת הברכה למה? מפני שסידור אדמור הזקן זה סידור השווה לכל נפש.
למה הרבי הכניס את המילה הזאת? למה הוא הכניס את המשפט הזה? אני חושב לעניות דעתי, מפני שכל הכוונות שהזכירו הפרי את חיים ושער הכוונות והמשנת החסדים.
האריזה על כל יעקב וכף החיים כל הכוונות הללו הם לא שייכים לכל נפש, הם לא שייכים לכל אדם, זה דרגה גבוהה לכוון את הכוונות בתוך המזמורים. אתם רואים גם כן שאנשים מתבלבלים בזה, מחפשים את המילים וזה.
זה קצת יותר קשה, אבל לכוון את הכוונות אתה מעמיד את הסידור תסתכל על הכוונות ומברך, זה הדבר הכי קל, אתה לא צריך לכוון את זה בשבילזמורים אתה לכוון את זה בשעת הברכה זה הכי קל.
זה רע האדמור הזקן כשווה לכל נפש כוונות של מזמורים הוא לא ראה את זה כמו= לכל נפש, ויכול להיות שזו הסיבה.
שהאדמור הזקן באמת לא מביא את זה לא מביא את זה. בעל המזמורים מביא את זה דווקא על הברכה על הספירה על הברכה כמו שיש.
עכשיו מה עשה הרבי למייסד? אז אני רוצה להגיד לכם שבצורה הכי ברורה רואים שהוא מסתכל לפני הברכה והוא גם כן מחפש את הדברים בתוך המזמורים. הוא מכוון, הוא מכוון גם בברכה והוא מכוון גם במזמורים ורואים את זה ואפילו הרב גרונר מדגיש שמבחינים שהוא מדגיש את המילים הללו שהם של היום אומר אותם קצת יותר בקול רואים שיש גם פה הולכים.
אז. אז מה אני מסבך אותם?
מאוד פשוט, משום שאם אנחנו רוצים לדעת הרבה פעמים אני שואל ככה, בלי שתיים, בלי תשובה.
מה אנחנו המהדרין רוצים עשינו עד היום.
את הכוונות בשעת המזמורים לפי מה שלמדנו היום, אם תרצו תמשיכו בזה, אבל הכוונות לשיטת אדמור הזקן זה בשעת הברכה.
זה הכוונות. אם תרצה תעשה גם אחר כך אבל אל תעשה מהטפל לדעת אדמור הזקן יקח.
אל תתבלבל, ואם אתה פוגש ילד או מישהו שלא מסוגל את כל הכוונות לחפש אותם בתוך המזמורים.
אז לכוון אותו מה? מה, מה בעצם צריך לעשות בצורה ברורה?
מילה אחרונה לפני שאני מסכם.
בספר אוצר מנהגי חבד.
מסתפק.
אלה שמכוונים את הכוונות בתוך המזמורים, איפה הם צריכים לכוון אותם בתוך המילים?
כל מילה במקומה או בסוף כל פסקה הם צריכים לכוון אחרי שהם גמרו את הפסקה, את המילה שהייתה צריכה להיות מכוונת כאילו והוא מביא דעות לכאן לכאן כאילו סברה לכאן ולכאן.
אני חושב שהשאלה לא שאלה כשפותחים את הספרי הקבלה זה ברור אותם אלה שאמרו שצריך לכוון במזמורים זה לא בסיום הקטע אלא זה בא מילה בית רואים שהרבי חסה אז אני חושב שסברות לחוד ומעשים לחוד. מסקנת הדברים היא כזו.
שולחן בסידור של אדמור הזקן כתוב שהכוונה משמע ברור שהכוונה היא בשעת הספירה. הרבי כותב בברכה לפני הספירה אתה פשוט מאמין לפניך את הספירה העתידה מברר ומסתכל על כל המילים הללו.
אם אתה רוצה בבקשה גם תחפש את המילים אחר כך אם תרצה תעשה אז זה לא דבר רע דבר טוב.
מי שרוצה לראות מה הסתם איזה שהוא סודות סביב הנושא הזה אז אני ממליץ, יש בהתוועדויות תורת מנחם שנת תף שין מם ה חלק גימל עמוד 1843 שמה הרבי לקח את הספירה של אותו היום זה היה האחרון של פסח.
ופשוט ניתח את הקשר בין המילה ליום ובין המילה של המנצח בין המילה בכוח, בין האות של הישמחו ובין הספירה של אותו היום ובין הספירה בכלל במשך כמה עמודים ארוכים הוא עושה את זה סתם שתראו שיש בזה עומק לפני מעומק.
לכל העניין אבל אבל לפחות אצלנו זה ככה. אז אני סיכמתי את העניין הלכה למעשה, כוונות בשעת מכינים את עצמך לברכה בשעת הברכה, ואם תרצה גם אחר כך במזמורים. ככה לעניות דעתי, צריך לעשות הלכה למעשה.
