דין קדימה בשעת המינים

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

אנחנו בפרשת ויצא

יש לנו פסוק

שהקדוש ברוך הוא מבטיח ליעקב אבינו בחלום

הארץ אשר את שוכב עליה לך אתננה ולזרעך ולזרעך אז יש באור מעניין שמביאים

שם גדולי הצדיקים של החסידות הביא את זה רבי חנוך אין לך מאלכסנדר בשם רבי ישראל מקוזניץ מה זה הארץ השרתה שוכב עליה זה נשמע כמו בעברית שכשבן אדם אוכל

בכוח בתוקף הוא שוכב עליו תופס את זה כמו שאומרים נשכב עליו בכוח

הארץ אשר אתה שוכב עליה אותם הדברים

שאתה משקיע בהם את כל המסירות נפש שלך שאתה מתאמץ בהם מאוד אז אני מבטיח לך אומר הקדוש ברוך הוא על ביחס לאותם הדברים שלך אתננה ולזרעיך דברים שהאדם לא רק ביחס לארץ ישראל אלא ביחס לכל דבר שהאדם משקיע בו מסירות נפש אדם עושה בו מאמצים יתרים אז הקדוש ברוך הוא מבטיח לו שהדברים ירדו למטה

וישפיעו לא רק על הב אלא גם

ביחס לצאצאים שלו גם ביחס לזרעו אחריו יש לו השפעה של הדבר הזה גם לאלה שבאים ובהמשך שלו לפי זה אנחנו יכולים להבין את הסיפור המפורסם על רבי חנינא בן דוסא שבאו אליו וסיפרו לו שהבת של נכוניה חופר שיכין נפלה לתוך הבור מים

שאבא שלה חפר בשביל עולי הרגלים

והגמרא שמה אומרת שהוא התפלל ובסוף היא יצאה וכששאלו

איך אתה ידעת שהיא תצא כי הוא אמר כל הזמן שהיא תצא אז הוא אמר אני הייתי בטוח שהיא תצא כי לא יכול להיות שמישהו שעשה כזה מעשה טוב ייכשל זרעו באותו דבר שהוא השקיע זאת אומרת במילים אחרות זה הרעיון הזה שכשאנחנו עושים דבר ואנחנו משקיעים בו ואנחנו עושים בו מסירות נפש לא יכול להיות שהקדוש ברוך הוא בדבר הזה שאנחנו עשינו מסירות נפש

יתן לנו

חוסר הצלחה וחוסר וחוסר סיעתא דשמיא אבל זה עדיין לא מספיק

כי הגמרא מספרת במסכת בבא קמה על בנו של נחמניה חופר שיחין שהוא

מת בצמה היה לו איזשהו מקום שהוא היה במקום שאין מים והוא מת בצמה ונשאלת השאלה הרי אותו רעיון שרבי חנינה בן דוסא אמר

שדבר שיתאמץ בו אביב כל כך ומסר נפש על מים לעולי הרגלים אז לא יכול להיות שבזה ייכשל חלילה זרעו אז זה השאלה ששואל אותה על המקום

בעל השיטה המקובצת רבי בצלאל אשכנזי הוא שואל איך זה קורה שיש הבדל בין ה בין הבת של נכוניה חופר שכן לבין הבן שלו מדוע אצל הבת היה בטוח רבי חנינא שזה הזכות של האבא שמסר את החפש שהיא תעבוד גם לבת ואילויות ואילו אצל הבן הוא לא היה בטוח

אז עונה השיטה המקובצת שהתשובה היא פשוטה מפני שאחרי הכל רבי חנינא בן דוסא היה מעורב בסיפור הראשון והוא לא היה מעורב בסיפור השני כלומר אצל רבינא בן דוסא היה עורר רחמים על נכוניה חופרשיחים אז בסיפור עם אבא הוא עורר עליו הזה עבר הזכות עברה הזכות מהאבא הצדיק לחוניה אל הבת ולכן היא ניצלה מהמים

ואילו אצל הבן אמנם היה הזכות של האבא אבל לא היה מי שהואורר רחמים

ויש לנו מזה הוראה שזה נכון שהקדוש ברוך הוא אומר הארץ אשר אתה שוכב עליה אותם דברים שאנחנו מוסרים עליהם את הנפש שוכבים עליהם מתאמצים בהם אז לך את ננע ולזרעך כלומר שזה יעבור לא רק לנו עשיית דשמיא תהיה גם לילדים שלנו אבל אין לזה ערובה אלא אם כן אם מישהו פה באולם הזה הגעשמי יבוא ויורר מילים טובות

על הזולת לכן זה כל כך חשוב

שכשאנחנו שומעות איזה שהוא דבר שמישהו כל כך השקיע בו כל כך התאמץ בו והוא זקוק לישועה באותו הדבר שאנחנו נפתח את הפה ונגיד אוי מגיע להם והוא גר השתדלו כל כך השקיעו הצריכים לתת להם סייעתא בנושא הזה

למה באמת דווקא דבר שאנחנו מוסרים עליו את הנפש אז יש

דבר שאנחנו שייכים בקדושה אנחנו צריכים להשקיע בו הרבה תמיד מוסבר בחסידות שיש הבדל בין קדושה לקליפה בקליפה היא נותנת לך בחינם ואילו הקדושה אתה צריך הרבה להשקיע ואתה צריך הרבה להתאמץ כדי שהיא תיתן לך

למה באמת הקליפה בחינם והקדושה צריכה לקבל תשלום זכרנו את הדגשנו במצרים חינם אז במצרים הריקים נותנים בחינם ואילו בארץ ישראל בעניינים שקשורים לקדוש

צריכה להיות השקעה מדוע שמה צריכה להיות השקעה מה הסיבה שהקדושה דורשת השקעה זו שאלה שבטח כל אחד שואלת את עצמה למה דברים שהם טובים צריך כל כך הרבה להתאמץ ואילו הרע בא לו כל כך בקלות

אז אחת התשובות זה מה שאנחנו מדברים היום מכיוון שבקדושה מבטיחים לך שהדבר ישאר לזרעך אחריך גם כן כלומר זה משהו נצחי אתה מקבל פה מתנה טובה שיהיה לה גם

השפעה לכל הצאצאים אז כשאתה עושה דבר שיש לו עוצמה כזאתי שיש לה המשך שיש לה המשך כזה אז אז התשלום בהתאם לעומת זה דבר שהוא שייך לקליפה ולדרה אך אין לו כל כך הרבה השקעה אין לו כל כך הרבה המשכיות אז כיוון שכך הוא יכול לבוא אפילו בחינם היו מספרים על נדמה לי שזה רבי עקיבא איגר היו מספרים עליו שבזמנו

היה יהודי אחד שהיה עשיר גדול וכגודל אושרו

הייתה גודל קמצנותו והחברה קדישא החליטה להתנקם ממנו ומשפחתו שכשהוא נפטר הם דרשו שהם ישלמו סכום עתק עבור הקבורה והם המתינו עם הקבורה והם קיבלו על זה אפילו אישור מרבי עקיבא איגר אז הלכו בני משפחת הקמצן שכנראה גם הם היו קמצנים ולא רצו לתת גם בעת ההיא הלכו אל מושה לעיר

ויתנו בפניו שהחברה קדישא עושה לנו עוול

אמר להם המושל אני אדבר עם הרב הוא דיבר עם רבי עקיבא איגר אז מספרים שהוא ענה לו ככה כשאנחנו קוברים אדם באדמה זה חכירה לזמן מכיוון שיש לו תחיית המתים אז זה כך וכך שנים עד שיבוא משיח ותהיה תחיית המתים האדם שנותן הוא כזה קמצן ואת האושר שלו הוא הוסיף למושל את האושר שלו הוא עשה מזה שהוא לקח ריבית מאנשים

על אדם שלוקח ריבית כתוב שהוא לא קם בתחיית המתים

נו כבוד המושל כלומר הבן אדם הזה קונה את הקבר לצמיתות כשזה לצמיתות המחיר של זה יקר הרבה יותר או אף פעם לא קם זה משהו אמיתי כזה

אז המושל קיבל את זה על דרך זה בקדושה הקדושה כשהיא לוקחת דבר כשהיא עושה דבר היא לוקחת אותו לנצחיות אז כיוון שהיא לוקחת אותו לנצחיות גם התשלום שהיא מבקשת הוא תשלום חזק יותר כך מסביר האדמור הזקן ב-1 מהמאמרים שלו את ההבדל בין קדושה לקליפה אבל יש בזה חידוש

עוד יותר גדול בית ספר נתניה בפרק יוד חיט האדמור הזקן מסביר שאנחנו בתור בני אברהם אבינו יש לנו טבע שכשל אהבת השם כיוון שהאברהם אבינו מסר על אהבתו של הקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא נתן לו מתנה שגם לזרעו אחריו כל אחד מצאצאיו של אברהם תהיה לו אהבת השם

באופן טבעי לא יוכל לברוח מזה יש לו את זה

וגם אם אנחנו רואים בן אדם שלכאורה אין לו שום קשר לאהבת השם

אז תדעו שזה בהלם קיים אצלו זה נקרא אהבת השם המסותרת זה קיים אי אפשר לברוח מזה אבל מסביר הרבי אמרש בהמשך אחד המאמרים של יוסף המאמרים תפריש למד הא אז הוא מסביר איזה נקודת חידוש הרבה יותר על מה שכתוב בספר התניא הקדוש ברוך הוא נתן מתנה לאברהם אבינו לא רק שאם בן אדם נולד כיהודי אז יש פה אהבה מסודרת לשם ואם הוא ירצה הוא יוכל לג

אותה אלא הוא נתן ליהודים מתנה שכשם שאבינו אברהם כשהוא התאמץ הוא הצליח לגרום שלצאצאים שלו יהיה את אותה הבחינה שעליה הוא התאמץ גם אנחנו כאשר אנחנו מתאמצים אנחנו זוכים שגם לצאצאים שלנו יהיה את אותה הבחינה שעליה אנחנו התאמצנו זאת אומרת זה לא רק שקיבלנו מתנה מאברהם

שעל מה שהוא התאמץ

אנחנו גם כן זוכים אלא עצם זה שכשאדם מתאמץ הוא מצליח להחדיר את הדבר בגנים של זרעו אחריו של הצאצאים שלו אחריו זו הייתה מתנה יוצאת דופן שהקדוש ברוך הוא נתן לנו

מה זה

אנחנו מדברים בקדושה עכשיו

בקשר של של כל דבר שאנחנו מתאמצים כדי להגיע לעשות

ליצור ליזום אז אנחנו זוכים שגם הילדים שלנו זה יהיה שזה יהיה קיים שזה יהיה שייך בדבר שאנחנו לא התאמצנו אז יכול להיות שיהיה לנו יכול להיות שיהיה לילדים שלנו אבל אין הבטחה שזה יהיה לילדים שלנו

זה בקדושה כן זה קדושה בקדושה החידוש הוא שכשאנחנו מתאמצים זה עובר גם לילדים שלנו אחר כך

זה המיוחד בקדושה שזה עובר זה עובר זה עובר בדורות לכן אנחנו רואים שביהדות יש מושג שנקרא מלך אז יש ירושה שהבן של המלך אחריו יש רבי אז הבן שלו אחריו יש יש ירושה בקניינים של קדושה למה יש ירושה מכיוון שאם האבא התאמץ על הדבר המסוים או האמא התאמצה על הדבר המסוים זה עובר

גם לילדים הקדוש ברוך הוא נותן שגם לילדים יהיה סיעודי

עכשיו מילה אחת איך זה עובר זאת אומרת במה זה בא לידי ביטוי אז החסידות אומרת שכאשר בן אדם עושה דבר ביגיעה הגעת ומצאת זה מגיע עד בחינת דעת הנעלם בתוך האישיות שלנו

יש לנו דעת שתי בחינות יש דעת כזה שהיא באה אחרי החוכמה והבינה שהיא הפנמה של החוכמה והבינה והם נקראות המידות הגלויות שלנו ויש דעת הנעלם שזה המידות שעוד לפני

למידות שלפני המוחים יש משמעות עמוקה יותר שהן משפיעות אפילו על המוחים עצמם החידוש הוא שכאשר בן אדם עושה דבר ביגיעה הוא לא משפיע רק על על על הבינה והוא לא משפיע רק על החוכמה אלא הוא משפיע על הדעת שהוא בכתר זאת אומרת דת הנעלם שהוא נמצא למעלה מכל 10 הספירות וכיוון שהוא משפיע עד הדרגה הכל כך עמוקה הזאתי

לכן זה משפיע על זרעו אחריו כי הכלל הוא שכל הולדה להמשך

היא קשורה עם ספירת הדעת זאת אומרת זה משהו שהוא בא למעלה למעלה מההבנה למעלה מהשגה ולכן זה משפיע מאוד חזק

רק מילה אחרונה אם זה ככה למה כל כך הרבה אנשים באים ומתלוננים אנחנו השתדלנו אנחנו הגענו אנחנו עשינו וזה לא בדיוק עבר הילדים שלנו לא נמצאים בראש שלנו הם לא ממשיכים במה שאנחנו עושים הרי לכאורה הארץ אשר אתה שוכב עליה אם אנחנו שוכבים על איזה שהוא דבר ומתאמצים באיזה שהוא דבר

מבטיח הקדוש ברוך הוא לך את נהנה ולא רק לך אלא גם לזרחה אחריך אז למה למה הרבה פעמים לא רואים את זה במאה%

אז אני רוצה לצטט מכתב שכתב הרבי מודפס בעקבות קודש בחלק כאף זין הוא כותב את המכתב לבחור ישיבה שמתלונן שאין לו חשק כל כך ללמוד ושמה הרבי מטביע איזה שהיא איזה שהוא מונח והמונח הזה יעזור לנו להבין מה אנחנו יכולים לשפץ ולהשלים ביגיעה ובמסירות נפש שלנו כדי שזה באמת יעבור לזרענו אחרינו

הרבי כותב לו ככה הובטחנו

הגעת ומצאת ולא יגעת ומצאת אל תאמין אם יגעת תמצא ואם לא הגעת ומצאת אל תאמין במה שמצאת וממשיך ומה שלא הצליח ככותבו עד עתה אתה אתה לא מצליח בלימודים לא מדברים אליך הוא מפני שלא רצה בידיעה והרבי הדגיש לו את המילה רצה

יש פה איזה שהוא הטבעת מונח יש לי את התיגע ויש לי רצות להתייג

כלומר יכול להיות מצב שבן אדם מכורח הנסיבות הוא נאלץ להתיגע בדבר מסוים להתאמץ על דבר מסויים אבל אין לו חשק בהתייגות הזאת היא לא בא לו הוא פשוט נאלץ אין לו רצון בעניין אז הוא אומר לו הרבי זה שאנחנו הובטחנו שהגעת האום מצאת זה רק כאשר יש לנו גם כן רצון בידיעה אבל אם יש שיגעת

ולא היה חשק ביגיעה עצמה

לא מובטח שאחר כך אתה תמצא גם כן אני לוקח את המושג הזה ואני משליך אותו גם לנושא שאנחנו מדברים עכשיו על הירושה שההורים ממשיכים לילדים שלהם על אותם עניינים שהם עשו נפש יש פעמים שההורים מוסרים נפש והם מוסרים נפש כי הם נאלצו למסור נפש ויש מסירות נפש שההורים עושים אותה והם עושים אותה עם חשק

אני קורא לזה האם החשק שלנו הוא רק בתוצאה הסופית

או שהחשק שלנו הוא גם בדרך אל התוצאה הסופית אם החשק שלנו הוא רק בתוצאה הסופית אז זה לא מסירות נפש כזאת שהיא מבחינת הגעתה ומצאת שזה ימשיך אחר כך גם לזרנו אחרינו בדווקא אבל אם החשק שלנו הוא גם באמצע הדרך זה שווה משהו

אם אני נותן לזה משל הדם למשל כולנו רוצים לדעת וכולנו רוצים

להיות חכמים השאלה כמה בן אדם מוכן להשקיע כדי לדעת וכדי להיות חכם

יש בן אדם שאומר תסדר לי אלקטרודות למוח שיכניסו לי את כל החומר אני לא אצטרך לשנן אותו לא אצליח לחזור עליו לא אצטרך לכתוב ראשי פרקים ממנו הכל ילך

זה בן אדם שרוצה את התוצאה מי זה האדם שיצליח בלימודים שיש לו גם חיר חשק בחזרה בשינון בהשקעה זה האדם שתהיה לו הצלחה מי מאיתנו לא אוהב מוזיקה מוזיקה כזאת או מוזיקה אחרת כולנו אוהבים

אבל מי מאיתנו מוכן להשקיע את אותם השעות

שצריך האומן להשקיע כדי שהוא ידע לנגן כמו שצריך זה כבר הבדלים בין בני האדם לדעת לנגן ככה בכיף כולנו רוצים אבל להשקיע כדי לדעת לנגן בכיף לא בטוח שכולנו רוצים וההבדלים בין אדם לאדם לא נמצאים בתוצאות בשאיפות של מה שיהיה בסוף אלא גם בדרך ברגע שהדרך נעשתה עם חיוך על השפתיים

היא נעשתה בשמחה היא נעשתה עם רצון בלשונו של הרבי

ואז באמת זה עובר עובר עובר לדעת הנעלם ומהדעת הנעלם זה עובר גם כן לצאצאים אחרי זה ואז מתקיים באנו הארץ אשר אתה שוכב עליה לך את ננה הוא לזרעך אבל ברגע שאצלנו החשק היה רק בתוצאה אבל לא היה לנו חשק בבנייה במהלך בהשקעה בעמל בזע שהיה תוך כדי הדרך אז זה לא בטוח שאחר כך זה יעבור גם כן לזרענו אחרינו וזה דבר שניתן גם כן לשפץ אותו ולהתעמץ

טוב אז היה מילה אחת בפרשת שבוע

לאור החסידות אני רוצה להתייחס לכמה נקודות הלכתיות

רגע מה יעבור כאילו לצאצאים

הכישרון החשק עשיית דישמיא באותם הדברים שאנחנו השקענו אני רוצה להתייחס לשתי הלכות

לשתי הלכות שקשורות לברכות הלכה אחת היא הקשורה

לשאיבת המינים והלכה השנייה תהיה קשורה לאכילת לחם אכילת פת

אז אני אשאל שאלה מונחים לפני רימונים שלווה מהממתק הזה כן

וזה איתי

ואני מטעמי בריאות מעוניינת לאכול עכשיו את הרימונים רימונים ידוע שזה טוב העסיס הרימונים זה טוב בשביל הלב השאלה היא האם מותר לי לקחת דבר ראשון רימון ברח בורא פרי העץ אפילו שלפני גם זיתים וגם שלווה

אז כדי שנבין את השאלה כתוב

בתורה זה כתוב בגמרא במסכת

מה זה דף מם 1000 שהפסוק נאמר ארץ חיטה ושאורה גפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש מזה לומדת הגמרא שאנחנו צריכים לסדר את החשיבות של 7 המינים לפי הסדר שלהם בפסוק ומי שיותר קרוב למילה ארץ או הראשונה או השנייה הוא קודם לברכה

אה אני מיד אני אעשה את הסדר עוד רגע אבל אני רק אומר קודם כל את הכלל שאומרת הגמרא

עכשיו לפי זה הנשאלת מה מה מה נשאלת השאלה מאיפה למדו את זה חזל כאילו הם יש להם פסוק והגמרא לומדת ממנו שאנחנו צריכים להקדים את מה שמופיע קודם בפסוק מאיפה אתה לומד את זה שואל את זה הנודה ביהודה שואלים את זה אחרים אז הם עונים תשובה פשוטה אם התורה הרי לכאורה השאלה שלהם חזקה משום ששמור וזכור רק הקדוש ברוך הוא יכול להגיד בדיבור אחד אז זה ברור שהוא היה צריך למנות את שיבת

אחד אחרי השני אז מה אתה לומד מההקדמה והאיחור שלהם בפסוק שמשהו יותר חשוב ממה שהוא אז הם עונים שאם הקדוש ברוך הוא סתם היה אומר אותם כפי הסדר בפסוק בלי להכניס את המילה ארץ ארץ אז באמת היית אומר שאין פה שום ראיה לכלום אבל בזה שהקדוש ברוך הוא הכניס בתוך הפסוק את המילה ארץ שזה לכאורה מיותר זה בגלל שהוא רצה להקדים אחד על השני

מה הוא הסדר הקדימה לפי הסדר של הפסוק אחד דבר ראשון המוציא קודם להכל

השני זה מזונות בתוך המוציא והמזונות מה שנעשה קמח של חיטה קודם למה שנעשה מקמח של שעורה כי בפסוק כתוב ארץ חיטה הוא שעורה קודם כלה ואחר כך שעורה אחרי המוציא ומזונות חיטה ושעורה באים הזיתים ארץ חיטה ושורה גפן ותאנה ורימון אז יש לנו

גפן קודם אחר כך יש לנו לא

סליחה אם אני מסדר את זה לפי הספר הזית הולך לישון אחר כך באים התמרים ואחר כך באים הענבים אחר כך באים התאנים והרימונים השביעים חביבים

הרימונים הם הכרונים לפי זה אם בן אדם היה שואל אותי יש לי על השולחן שלווה שזה חיטה תפוחה היית צריך לברך עליה ראשון מזונות ואחרי זה היית צריך לברך

על הזיתים ולאכול מהרימונים בסוף

כן לא בטוח

על האדמה בסדר האדמה זה מחלוקת על בסדר האדמה

לעניינינו לעניינינו מכיוון יש הלכה נוספת שאם לבנאדם יש סיבה מיוחדת מדוע הוא צריך להקדים מין אחד על השני כמו למשל בסיפור פה שהיא צריכה את זה לצורך בריאות עדיף לה רימונים לצורך בריאות אז כתבו הפוסקים שלצורך בריאות זה באמת סיבה שאנחנו נוכל להעדיף את המין שאנחנו רוצים

אז היא תוכל להקדים את הרימונים גם לזיצים

לא סתם רצון אלה רצון שיש לו איזה שהיא חשיבות

אם הוא לא רוצה בכלל לאכול

אדם שלא רוצה בכלל לאכול פה היה מדובר שהיא רצתה לאכול משלושת המינים השאלה היא על מה היא מברכת על מה היא מקדימה אבל כאשר בן אדם לא רוצה לאכול ממשהו על זה אין ויכוח שאין לו שום בעיה כלל ועיקר

כן עכשיו לפי זה אנחנו לומדים כלל נוסף אדם

שיש מקומות כאלה שאוכלים אשכולית במיוחד באולמות זה מופיע אוכלים אשכולית לפני

האכילה שזה שזה

אשכולית או אננס כל מיני דברים כאלה שהם קצת חמוצים שזה לפי הרפואה הדבר שפותח את בני המעיים ועוזר לבני המעיים אז יש לי פה סעודה שאני אצטרך ליטול עליי ידיים

אבל יש לי את האשכולית לפני הסעודה האם אני יכולה להימנע מהמוציא שלכאורה הוא 7 המינים ואני גם מתכוונת לאכול אותו בהמשך האם אני יכולה להימנע מהמוציא הזה כדי לאכול את האשכולית קודם

כי מצד הבריאות או מצד נוהג בני האדם והנימוסים אוכלים קודם כל את הפרי הזה החמוץ לפני הסעודה אז התשובה אי אפשר משום שזה הפך להיות נוהג ונימוס

אז אפשר בגלל סיבה הזאתי להקדים אותה

לדברים אחרים אותו דבר

אם יש לי הרבה פירות שמונחים לפני וביניהם יש לי גם פירות משבעת המינים שלכתחילה אני צריכה כמובן להקדים את 7 המינים לשאר הפירות אבל יש לי פרי אחד שהוא מאוד מאוד חביב עליי או בריא לי או שהוא מצד סיבה מיוחדת אני יכולה להקדים אותו ואפילו עם הברכה של אותו הפרי תהיה האדמה

והפרי האחר הוא ברכה של עץ ותמיד עץ צריך להיות לפני האדמה לפי הכללים של מגע אש בכל אופן אם יש משהו שמאוד חביב עליי אני יכולה גם להקדים אותו

אם לפני יש

פרט שעשויה מחיטה ויש לי פרט שעשויה מי שעורה אז אני חייבת להקדים את הפת של החיטה לפני הפת של השאורה היום זה קצת הפוך אנשים יותר מכבדים את הדברים

לחמים המיוחדים האלה אבל מבחינת ההלכה פתחיתה חשובה יותר מבחינת אלפת הסאורה מה קורה כאשר יש לי פת של חיטה שהיא לא שלמה ויש לי פת של שעורה שהיא שלמה אז האם אני אברך על השלמה

האם השלמה קודמת או שהחיטה קודמת אומרת ההלכה שהחיטה קודמת אבל ירא שמיים

לוקח משניהם ביחד כדי שלא יווצר מצב שהוא מקדים אתה מקדים את החיטה על השלם ולא את השלם

של הסאורה על החיטה הוא לוקח בביס אחד גם מן החיטה החצויה וגם מן השורה השלמה אני רוצה רק להתייחס התייחסות נוספת שהיא בהמשך ישיר למה שדיברנו על פרשת השבוע בשנת תו שין נון בית בט

הרבי דיבר על ההוראה בעבודת השם מארץ חיטה וש להוראה גפן נתנה ורימון והוא אמר משהו שהוא ישיר למה שדיברנו קודם הוא אומר ארץ לכל אדם יש רצונות

לכל אדם יש רצונות חזקים לכל אדם יש רצונות שהוא משקיע בהם איך האדם איך האדם ידע איזה מהדברים שיש לפניו הוא צריך להשקיע קודם יש לו חיטה יש לו שעורה יש לו גפן יש לו כל מיני תכונות יפות 7 המינים הם כנגד 7 המידות אז יש לו כל כך הרבה דברים נפלאים בתוכו

מה הוא מקדים על מה איזה את מה הוא יבקר על משהו אחר אומר הרבי הוא יבקר

לפי איפה שהארץ שלו נמצאת מה שיותר קודם לארץ ולפי הפירוש שנתנו מגדולי החסידות קודם למה שהוא מסוגל יותר להשקיע במסירות נפש שיש לו חשק גדול להשקיע בו זה הדבר שאותו הוא צריך להקדים אנחנו באנו לעולם לעמל אדם לעמל יו לעל באותם הדברים שאתה מסוגל שאת מסוגלת יותר להשקיע

ולעשות יותר עמל זה אותם הדברים שאת צריכה שמה כמו שאומרים להקדים אותם

לבקר אותם כמו הקדמה בברכה יש הקדמה במעשה גם כן אז עד כאן דיברתי על על נושא של שיבת המינים

כמה הלכות סביב הנושא הזה ואני רוצה לעבור לכמה נקודות שקשורות לפציעת הפת ברור התוה

ו

כנגד

יש לי 7 מידות חסד גבורה עיוורת נצח עוד יסוד מלכות 7 המינים הם מכוונים

נגד השבעת 7 המידות

אז לפי מה אתה מקדים איזה מידה נמצאת בתך אמיתית יותר וחזקה יותר אותה מידה שאת מעוניינת ומסוגלת לעשות אותה במסירות נפש אותו עניין שאת מוכנה להשקיע בו

זאת אומרת הארץ מבחינת המוכן לשכב על זה מוכן להתאמץ על זה

זה הדבר שצריכים להקדים אותו קודם כעת

עובר לביצית הפג מאיפה מוצאים את הפת ישנה מחלוקת ראשונים האם ביציאת הפת היא מהחלק העליון של הפת למעלה שזה המקום שנאפה יותר או החלק התחתון של הפד שהוא נאפה יותר וזה לא ברור בפוסקים אם זה כך או כך לכן השולחן ערוך פוסק בסימן קוף סמך

אני אני חושב שעד הסוף אני אסביר את זה כן יש עניין

למדה את זה שצריך דווקא מהמקום שנאפה ואנחנו לא יודעים איזה נאפה יותר טוב העליון או התחתון לכן הלכה למעשה כשאנחנו מוצאים לחם או כשאנחנו בוצעים פרוסה גם כן לא רק כיכר שלם יש עניין אומר על השולחן ערוך לקחת מהחלק העליון והתחתון אתם יכולים לראות שאנשים שהם עושים את

החלב פותחים את החלה אז אז אלה שנוהגים כמו ההלכה הם הם חותכים פרוסה כזאת שיש בה גם מהעליון וגם

התחתון חלק מלמעלה וחלק מלמטה וגם אלה שמסוגלים מכניסים לפה מהחלק העליון והתחתון זה הלכה בשולחן ערוך

הלכה נוספת לא בוצעים מהמקום הרך אלא אם כן מדובר באדם זקן שלא יכול לאכול את הקשה או כשמדובר על ילדים שלא מסוגלים לאכול את החלק הקשה להם נותנים מהחלק הרך הלכה נוספת

אם יש מישהו שחביב עליו החלק הרך שואלים הפוסקים האם החביבות פה תופסת חשיבות נוח לי לקחת דווקא מהחלק הרך בא לי לקחת יותר מהחלק הרך

האם זה משנה שאני אוכל לקחת מהחלק הר עגב ואני אעבור על ההלכה הזאתי של החלק שנאפה היטב אז הם כותבים שזה לא תלוי בדעת בני אדם

אלא זה צריך לקחת דווקא מהחלק הזה מאיפה למדו את זה כאילו למה למה זה צריך לקחת דווקא מהחלק

אז יש לזה הרבה טעמים אני אתייחס לטעם אחד

כתוב בפסוק אוכלי לחם עצבים דוד המלך מביא בתהילים אז מסבירים המפרשים עצבים זה עבודה זרה עבודה זרה יש לה איזה שהוא

עצביהם כסף וזהב כן

עבודה זרה חלק רעיוני של העבודה זרה

זה שאם אתה תסבול אם אתה תתאמץ אם אתה תענה את עצמך למען העבודה הזו אז היא תעניק לך משוב של הצלחה אז אוכלי לחם עצבים הם היו לוקחים לחם ואוכלים אותו דווקא בעצבים וחלק מהעצבים היה זה לאכול את החלק הרך שכידוע לכולם זה החלק שמתעכל יותר קשה

הגורם לאדם יותר עצבנות הם היו עושים את זה לשם העבודה זרה

אם הכוונה לעבודה זרה והנה אנחנו נסבול וכתוצאה מזה עבודה זרה תעניק לנו איזה שהוא דבר לכן אנחנו נמנעים בדווקא וזה מי שגילה לנו את זה בגמרא זה מנשה הבן של חיזקי המלך שהוא היה מגדול עובדי עבודה זרה בדורו שהוא גילה לנו את זה שצריך לאכול את הפת דווקא מהחלק שהכי קרם כדי שיהיה יותר קל לעיכול

תירוץ פרקטי כדי שיהיה זיקה לעיכול כדי ללמד אותנו שהתורה היא תורת חיים היא לא תורת מוות

היא לא תורה שמע אני מעוניינת שתתאמץ כדי שתגיע לאיזושהי בחינה טובה אלא גם ללא המאמץ אתה יכול להגיע להתקדמות גבוהה בעבודת השם דרך אגב

כשיש לחם משנה בשבת

ועושים עם הסכין כמו שכולם מכירים את הסימן שעושים כדי לדעת מאיפה למצוא שהסימן הוא מהמקום שיותר קרם יותר נאפה כתבו הפוסקים הצמח צדק מביא את זה+

שלא חייבים לאכול מאותו מקום שדווקא עשו את הסימן והוא אפילו כותב שהוא צוחק על אותם אנשים שכשהם פורסים את הפת הם מחפשים איפה זה היה בדיוק הסימן שאנחנו סימן ואיך אומרים עוד שהייתי ילד תמיד טעיתי בליבי אז אני לא מבין אם אתה לא אוכל מזה בשביל מה אתה צריך לסמן את זה ואם אתה מסמן את זה למה אתה לא משתדל לאכול משם כאילו בשביל מה כל הסימון הזה

מה זה

הרבצת הסימון הזה כשאין לה שום תועלת

שאנחנו לומדים עכשיו זה מובן אנחנו באים עכשיו לברך את הקדוש ברוך הוא על הלחם אז אנחנו כאילו באים למסור מודעה ריבונו של עולם אנחנו אוכלים את הלחם לא לשם עינוי אלא אנחנו אוכלים את הלחם לשם עבודת השם לשם לשם שמחה אז אנחנו מסמנים את המקום שהכי יקרה מאור זה כמו מסירת מודעה אם אכלת דווקא משם או לא משם זה לא העניין העניין הזה שאני מלכתחילה מצהיר לפני ריבונו של עולם לשם

אני עכשיו אוכל אני אוכל לשם לחם של קדושה לשם לחם של לשם לחם הפנים אני לא אוכל לשם לחם עצבים זאת אומרת זה המסירת מודעה עכשיו עוד עוד מילה שהיא קשורה יותר לשבת היא קשורה גם כן יותר לאלה לאלה שעושים את הלחם משני בידיים שעושים את ה בפועל את הלחם משנה אבל אנחנו נחזור על ההלכות האלה כי הם חשובות קודם כל גם נשים חייבות בלחם משנה זאת אומרת אם אישה נמצאת לבד בבית אז היא גם צריכה לחם משנה זה לא

רק סיפור של גברים דבר שני יש לנו כמות הלחם שאנחנו צריכים לאכול יש אנשים שמאוד נמנעים מלאכול הרבה לחם מסיבות שונות אבל בשבת צריכים לאכול בכל סעודה לפחות קביצה ומי שזה מאוד מאוד מצער אותה אז לפחות כזית

עכשיו הפריסה של הלחם משנה יש לה המון המון שיטות גם בפשט גם בקבלה וכל אחת תעשה איפה המאג המנהג כפי שנהג נוהג בעלה נהג אביע לא משנה אבל אני רק יחזור על המנהג כמו שעשה אותו הרבי

זה חשוב את הלחם מחזיקים אותו אחד אחד ליד השני בחלק התחתית שלו

ויש הבדל בין ליל שבת ליום שבת ביום שבת אנחנו אוחזים את שני הלחמים אחד ליד השני באותו הגובה ביום שבת זה בליל שבת ביום שבת אנחנו לוקחים את הצד הימני של הלחם ומגבירים אותו קצת זה דבר אחד דבר שני שהוא לא קבלה בדווקא אלא הוא מופיע בשולחן ערוך שאנחנו גם כן נפרוס את הלחם

בשעה ששני הלחמים נמצאים בידיים שלנו וזה לא מאמן המלאכות הכלות משום שאם יש לכם רק לחמניות אין שום בעיה להחזיק שתי לחמניות ככה ביד ולפרוס את העליונה אבל אם יש לנו חלות גדולות אז זה לא פשוט להחזיק שניים ביד ולפרוס אבל אפשר להיעזר בשולחן שמים את היד על העליון והחלק התחתון הוא על הקרקעית על החלק של השולחן ופרוסים כלומר אנחנו לא חייבים למצוא את שתי החלות תלוי אם אנחנו

תלוי אם יש מישהו יאכל אותם אבל להחזיק אותם בשעת הביציע זה כן מופיע בשולחן ערוך בנוסף

לא

לא לא אני מיד לא לא אני מיד מסביר הביציעה עצמה יש בה גם כן דיעות בלי סוף אבל לפחות מה שהיה מקובל אצלנו בחבד זה שהביץ שהריבי נהג אנחנו מתחילים עם הסכין

מתחילים חותכים נגיד חצי פרוסה או שליש פרוסה חותכים כמות נרונה

ואז גומרים את הביצייה בידיים זאת אומרת יש עניין זה מחלוקת גם בפשט וגם בקבלה

האם הסכין אמור לעשות את הכל או שהיד אמורה לעשות את הכל לכן הרבי נהג לעשות פשרה בין שתי הדעות הללו הוא מתחיל עם סכין והוא מסיים עם היד זה היה הזאת עכשיו אם אתם רוצים אחרי שעשיתם עם היד להמשיך הלאה לחתוך עם הסכין איך אומרים

תבורכו עשיתם את כל הדברים עכשיו אתם ממשיכים עם הסכין מה שכן חשוב שכשאתם נותנים לבן אדם אתם נותנים לו אפשרות

לפחות אם הוא ירצה אם הוא יודע את ההלכה שהוא יקח יחתוך לעצמו מלמעלה ומלמטה וזה זה איך אומרים יצא לו באופן המושלם

עוד דבר שהוא מופיע בקבלה וזה מעניין שניה אחת הסכין שמשתמשים בו זה גם מחלוקת בקבלה אבל אני לפחות אינפורמציה סיכמנו שבשיעורים האלה אנחנו מז רק מזרימים אינפורמציה בקבלה יש מחלוקת האם הסכין של שבת

הוא סכין עם שיניים שברגע שאנחנו חותכים דבר עם שיניים

נופלים פירורים או שפסין וזה ראיתי אצל הרבה צדיקים זה בכל מיני טישים וכל מיני זה שהסכין הוא חלק כמו סכין של שחיטה שהוא חותך את הלחם אבל הוא לא מוציא פירורים בשעה שהוא זה שהחתיכה תהיה כמו שאומרים כולה להשם לשם שמיים ולא לאיזה שהוא דבר אני לא הצלחתי לברר באיזה סכין משתמש הריבי אבל אני רק מספר לכם שזה שתי דעות וכל אחד

נערה ונערה ופשטה כל אחד יעשה כפי מנהגו

דיברתי על הרבה פרטים

אם אפשר לחתוך ישר על הקרן או חייבים להבין

לא אני לא אמרתי שחייבים באוויר ההלכה היא זה שצריכים אבל להחזיק בלפחות בתחילת החתיכה את שתי ההחלות ביחד זאת אומרת זה לא שאנחנו מברכים ברוך אתה השם אלוקינוס עולם המוציא לחם מן הארץ לוקחים חלה אחת ומתחילים לחתור צריך להיות שהחתיכה זה האדמור הזקן מביא בשולחן ערוך במפורש זה צריך להיות שאנחנו מחזיקים את שתי החלות לפי הספר לפחות בחלק מהיעד

איפה להביא לא לא אם כשר יש חלות כאלה של חתונה שזה קשה להחזיק אנחנו עושים אנחנו מחזיקים את שניהם כאילו בצורה כזאת שזה נמצא ביד לפחות בחלק מהיד ואז אנחנו מתחילים לחתוך כששניהם בידיים אחר כך מסיימים

כן אנחנו פותחים את החלה שלמה כמובן כן

שלמעלה

החלה שהייתה בצד ימין כן

שוב לגבי נחמשנם הארבע על עושה

אדם עושה ואנחנו שמענו את הברכה שלו יצאנו לידי חובת לחם משנה כל האנשים כולל אלה שעדיין לא נטלו ידיים אם הם היו כמו שאומרים בחדר בשעה שהוא עשה לחם משנה הם יצאו ידי חובת לחם משנה בשבת

אז הם יכולים

לקחת פרוסה

לא אז הם צריכים לחם משני בפני עצמו

ולכן במקרה כזה כמו משפחות שיש אורחים שמגיעים עוד קצת חבדניקים כאלה שבסעודת אז קונים כמה לחמניות כן ואז לאפשר להם לעשות לחם משנה על הלחמניות

האמת שזה שבצעו על השולחן הזה ל חמיש זה לא פותר

את לא לא זה רק מי שהיה נוכח בחדר באותו זמן שעשו את הביצייה של הלחם משניכם

כן בבקשה

ככה את שואלת לגבי חלות שהם לא עפויות במאה%

דן בזה כף החיים רבי חיים סופר האם בסדר לאכול לחם שהוא לא אפוי לגמרי או לא זה בשעת הדחק אנחנו מעדיפים שזה יהיה אפוי כמו שצריך זה כבוד השבת וכשאנחנו מדברים על כבוד השבת כבוד היום קודם לכבוד הלילה

ולכן אם יש לנו חלה טובה יותר טעימה יותר וחילה- טעימה אז אנחנו נפתח את החלה הטעימה ביום ונפתח אותה בלילה זה הבדל בין שבת ביום שבת בלילה אני עובר עכשיו לכמה הלכות לשבת כלליות

כבוד כבוד זה כולל צלחות זה גם כלים כן

זה ממש מוזר כי אצלנו הסודה של היום היא מזלזלת והסודה של הלילה היא כולה היא כולם ביחד

מה זה בשביל זה אני לא לא יודע אבל זה מה שכתוב בשולחן ערוך כתוב שאם יש לך דבר תשמור אותו ליום היום הוא חשוב יותר

הקידוש של הלילה חשוב יותר מהקידוש של היום והסעודה של היום חשובה יותר מאשר הסעודה של הלילה

אין

לי בעיה אבל שתהיה סעודה כמו שצריך בקידוש

בקידוש בסדר אבל שיהיה כמו שצריך כאילו שיהיה מכובד

לא לא בישיבה בכלל

הוא שיעשה מה שהוא רוצה אבל כאילו בבית אני חושב אני מסביר לאנשים ככה אם יש לכם איזה משקה טוב תשמרו ליוחלה יותר טובה תשמרו עליון אם יש איזשהו סלט יותר טוב תשמרו לי היום זה כאילו זה בעיה זה הבעיה אנחנו בלילה בדרך כלל כולנו יש בלילה כולנו נמצאים אז בגלל שכולנו נמצאים אנחנו מכבדים הרבה פעמים את תעודת הלילה יותר מאשר סעודת היום

אני חושב לפחות משהו נעשה

שיהיה מכובד היום יותר מאשר הלילה לפחות במשהו אחד שזה יבוא לידי ביטוי משהו שיבוא לידי ביטוי אחרת אחרת אנחנו משכיחים הלכה כתובה זה חבל כן

הסיבה זה הסיבה זה כתוב ממש בכתבי האריזה האריזה היה עושה 3 חלות אז זה ממש על פי קבלה למה לא הזכרתי את זה מכיוון שזה לא כל אחד ראוי על פי הקבלה זה כאילו דבר נעלה זה בשולחן ערוך לא מופיע

במנהגים של אדמור חבד זה לא היא אז לכן אני כל אחד יעשה כפי מנהגו אבל

עיון גם הדבר הזה הוא קשור

שהחשיבות של היום יותר מאשר החשיבות של הלילה בהחלט כן

אז מאיפה מגיע כך העניין הזה שראיתי שנגיד בעל הבית בוצע אז הגברים ככה כל לשים על זה יעד או

והדברים מעל גיל 13 מחלקים להם לחמניות

אני אגיד לך העניין ככה

מה שאמרת זה שני דברים שונים תת שני דברים כאילו הם דומים הם שני דברים שונים לחם לפני כן לשים את הידיים על אפט קודם כל זה הלכה לחן ערוך שצריך לשים את 10 אצבעות על הפת ולברך המוציא לחם עכשיו זה שכל הגברים עושים את זה זה לא דבר שהוא חובה זה בשביל הרגשה טובה אני עושה את זה בבית בשביל להיות בשביל הילדים שהם ירגישו שהם

ביחד זה יותר מצד חינוך אבל זה לגמרי לא חובה בשולחן ערוך לא מוזכר שכל הנוכחים צריכים לשים את הידיים זה נחמד עכשיו בנוגע ללחם משניה האם כל אחד צריך לחם משניה

אז התשובה היא בהחלט לא זה הלכה פסוקה שאם הם נוכחים בבית אז נותנים להם אני חושב שזה יותר עניין של כבוד איפה הכבוד הזה

נמצא תארי לעצמך שיש פה כמה זוגות

והאישה היא ברוך השם עושה הכל בבית היא גם מבשלת והיא גם אופה

היא גם יודעת לכתוב מה שפעם נשים לא ידעו וגם יודעת ללמוד וגם נוהגת וגם הכול נשאר רק דבר אחד שהבעל עושה שהוא עושה קידוש והוא בוצע את החלה וזה הסמל שלו בתור גבר שבת אחת מגיעים מתארחים אצל מישהו והבעל הבית יושב והוא עושה על שתי חלות ויש את האורחים זוג אחר בעל ויש היא מסתכלת

אתה זה איפה בעלי נמצא פה בכל התמונה נמצא שגם חלה הוא לא עשה

אז מי צריך אותו בכלל הבחור הזה כאילו במה הוא

במה הוא מיוחד הוא אפילו לחם ישנה לא עושה אז בשביל ההרגשה נותנים לכל אחד ככה לא תעשה למשפחה שלך לחם משנה אבל מבחינה הלכתית לא רק שזה לא צריך להיות ככה זאת אומרת לא צריך את זה אלא אפילו יש בזה איזה שהוא חיסרון משום שכשאחד עושה אומר אדמור הזקן בסימן רשת גימל אז זה ברובע עמד מלך אחד עשה בשביל כולם

אבל כשכל אחד עושה לעצמו זה משהו שהוא אין רובע

זה לכל אחד בפני עצמו אבל אני אומר לכם היום זה יותר זוגי זה בעיה זוגית יותר מהניסיון זה ברור לי יותר מאשר הלכתי זה לא נבע מהלכה זה נבע יותר מהנימוס והדרך ארץ

אין לכל אחד קערה יש

אני אגיד אני אגיד למשל אצל הילדים מגיל מסוים נגיד 12 13

היו כאלה מהצדיקים שנתנו להם קערה בשביל לחנך אותם גם הם היו אם יצטרכו לנהל סדר בעוד כמה שנים בבתים שלהם אז נותנים להם את הקערה כחלק מהחינוך של העניין אבל מעבר לזה

כל הכימי

לא צריכים

קצת בעל הבית

בעיקרון את בעל הבית איך אומרים

בליל הסדר יש פה אלמנט נוסף האלמנט הוא זה שצריכים לאכול כזה ואין מספיק זיתים בקערה אחת לכולם אז מצאנו נולד ששמים לכל אחד כדי שיהיה לו כזית נוסף אני לא אשלול את זה זה בסדר בלילה הסדר אבל אנחנו מדברים ברעיון שהיא שאלה

היא שאלה לגבי סעודת ליל שבת שאין בזה איזה שהוא שכל אחד יקח

הכזית זה יכול לקחת מההחלה הגדולה אין עם זה בעיה בכלל אז פה זה רק עניין של כבוד נימוס ודרך ארץ אבל לא יותר מזה זה לא הלכה

יש לפעמים או שיש הרבה אורחים או שהמשפחה היא גבוהה ברוך השם אז הבעל הבית של ידיים או שהוא לא נתן לידיים אבל אני שואלת עכשיו אבל אם הוא נתן לי והילדים ככה התדרזו מהר לי מהר רצו ועשו הלחמניות קטנות לחם משנה

יש איזה בעיה

לא מכיוון שהוא התכוון לא לצאת

איתם מי שרוצה יכול לעשות לא כל הזמן לחכות

לי אין פה שום בעיה של ברכה לבטלה מכיוון שכל אחד פה מברך לעצמו אוקיי כל העניין הוא זה האם צריך היה את הלחם משני הזה

אין

פה שום כבוד מחילה אלא כתוב במפורש בהלכות דרך ארץ אל תטעם לפני שהגדול שבבית טעם אז דרך ארץ בוודאי שאין כאן

זה לא דרך הרצל אין פעם זה בוודאי לא דרך ארץ אפילו אם הוא לא במה שקשור לדרך ארץ של האבא שצריכים לדעת שלפעמים יש חשיבות לדרך ארץ הזאתי אפילו אפילו אם אפילו עם הוא עצמו היה מוחל עליה כי כי הילדים צריכים צריכים שיהיה להם דרך ארץ לא בגלל שהוא צריך את זה בגלל שהם צריכים שיהיה להם דרך ארץ

אז בוודאי שיש משמעות

וזה שיהיה מה שנקרא

כן איזשהו סדר איזה שהוא עניין

אורחים זה עוד פעם אני רוצה לתת להם את הנימוס שלהם כן

אני חושב שזה

קודם אבל

יש כזה

אז בעצם שואלת מי חשוב יותר האם הבעל חשוב יותר

אני חושב שתסכמי עם בעלך מראש שכשאבא שלי מתארח הוא יקבל רישיון אבל תסכמי אם זה ראשון

לא משנה אבל אני חושב

ההסכם צריך להיות כדי שהבעל לא ייעלב אבל אבא זה אבא זאת אומרת זה אבל צריך להגיד את זה מראש כדי שהוא לא ייפגע כן כי את מחוייבת לבעל קודם אבל אם את זוכה לארח את אבא בשבת אז בוודאי שיש לזה איזה שהוא חשיבות מיוחדת אחד הדברים שראיתי אצל אחד הצדיקים שהוא הייתה לו אמא על השולחן והייתה לו אישה על השולחן אז זה לא פשוט זה הרבה יותר עדין

אני ראיתי שהוא בוצע שתי זה ובבת אחת עושה ככה

ככה ככה הוא יוצא לרחובה אמא שלך הוא לא רצה כאילו לכנראה לא לזלזל במישהו ידע אולי שיש איזה מתיחות או משהו כזה אז הוא עשה את זה ככה ו אבל אז מזה אנחנו לומדים עד כמה הנושא הזה של כבוד וחשיבות וזה יש לזה תופס מקום

תופס מקום

מספרים על הרב אליהו

שאיזה אדם אחד שיומר לו שהוא לא רוצה להשאיר אשת חיל הוא אמר למה כי אשתו לא אשת חיל הוא לא מוכן להשאיר אשת חיל

אז הוא אמר לו שהוא עכשיו בלימה שלו הוא אמר

לי

שלמה שר אצלנו בטח לא לבתיה בת פרעה

כן ברור שזה כן בת 7 אמא אני אתייחס לעוד הלכה אחת

אני לא יודע בדיוק מה השעה

אני אתייחס לעוד הלכה או שתיים

הייתה

אישה אחת

שהיא היתה עובדת והיא הייתה מגיעה הביתה תוך כדי עבודה לכוס מים

והיא מגיעה הביתה היא נת לה ידיים ופתאום הוא רואה את הבן הגדול בן אחד 10 יוצא יוצא מהחדר שלו היא הבינה שהוא עד עכשיו יש

הוא מתכוון ללכת לחדר לתלמוד תורה אז ככה אחרי הנטילת ידיים

היא עשתה מוציא והיא רואה אותו ככה נפלט לה מהפה הנ כי

אני רוצה להגיד לו היא לא הכניסה לפה היא ברכיא ולא הכניסה לפה יאנקי ואז פתאום היא נזכרה

שאסור לדבר בין האכילה וזה הייתה למדנית אז היא אמרה תביא לי מלח

יענקי תביא מלח בגמרא כתוב שאבי מלח זה לא הפסק

השאלה היא פה עין כי היה עם כוונה למה אתה עושה פה וההמשך היה

תחכום האם זה תופס אנחנו לומדים מזה על זה אנחנו נלמד הלכה נוספת מה קורה כאשר אנחנו לקחנו פרי ביד או שאנחנו לקחנו משהו אחר ביד והתחלנו לברך ופתאום התברר שרצינו לברך בורא פרי העץ בו התברר זה פרי האדמה בכלל לא שמנו לב

אז אמרנו ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם בכוונה לייעץ וזה פרי האדמה זה לא תקין לכתחילה אבל ההלכה אומרת אם כבר עשית את זה תסיים בורא פרי העץ וזה יעלה לך כברכה לפחות בדיעבד שהברכה לא תהיה לבטלה מזה אנחנו לומדים שגם כאשר אדם אמר מילה ראשונה עם כוונה אחת והוא עובר אחר כך למילה שניה עם כוונה אחרת

עדיין זה לא הפסיק

יש בצלחת משהו שבעצם מכונות שיש איזה קמח זה מוסתר עם הרבה ירקות הדרכים פרי אדמה

יודעת שיש לך מזונות

עכשיו אני השאלה מותר לי עשית את זה בטח לא בסדר נברך עכשיו מזונות

זה רק סדר קדימה ואיחור את לא ידעת שיש לך מזונות שכעת זה ברור שזה ברור שזה בסדר כן

לא מבין את השאלה

אז הגענו לקבל את ההוגייה לכל התרג

אז

יש לנו את הבעיה הזאת גם בקרמבו יש לנו את זה גם בגלידה יש לנו את זה גם במרקים מטריות

רוצים מרק ולא תמרק

אז ככה העניין הוא כזה אנחנו נמצאים פה באיזשהו ספק כי המזונות כידוע לכולכם הוא מאוד חשוב ואולי אפילו הכי חשוב יש מקום לומר שכשאנחנו נוכל את המזונות קודם

נברך עליו קודם אנחנו בעצם פתרנו את כל המכלול אם אנחנו ניקח למשל את העוגיה של הקרמבו נאכל קצת או קצת מהמזונות של הגלידה אז יש מקום או קצת מהיטריות יש מקום לומר שאנחנו פתרנו את הכל

מה לא נגיד

ולכן ההמלצה היא המאובחרת אני לא שולל אבל המלצה המאובחרת היא קודם כל לעשות שהכל

ולכוון רק על אנשי הכל להגיע למזונות ולברך מזונות כי על המזונות יש מקום להגיד שהוא פתיר את אנשי הכל אבל השע הכל הוא

לא יפתור לנו את המזונות אז יש עדיפות לברך על שניהם זה בטוח ועל שהכל קודם ואחר כך על המזונות כן יש פה

יש פה הלכה שאנחנו תמיד מקדימים מזונות זה ברור אבל הפוסקים כתבו שכל זה במקום שאין ספקות במקום שיש ספקות בהלכה אנחנו נקדים את שהכל למזונות איפה יכול להיות ספקות בהלכה פה משום שהקרם ב הוא חטיבה אחת אז יש מקום לומר שאם את ברכת מזונות

פתרת את ה שהכל כי המזונות הוא העיקר לעומת שתי הכל אותו דבר כשיש לך גלידה וגביע אותו דבר שיש לך אטריות ומרק יש לנו אנחנו נכנסים פה בתוך ספק מה יותר חשוב ממרק הוא מאוד חשוב בחורף

מצד שני המזונות הוא חשוב כי הברכה שלו חשובה אז אם אני אברך על המזונות יש מן הפוסקים שאמרו שאת פתחת כבר את המרק אבל זה ספק

ולכן את רוצה לברך גם על המרק אז הדבר הנכון הוא לברך קודם את השכל ואחר כך על המזונות כי השע הכל את המזונות לא יפתור ואילו המזונות את הש הכל יש ספק שמא או יפתור

זה רק הבדל בסדר זה בסופו של דבר את מברכת על שניהם

הפוך נכון גם אני עשיתי הרבה שנים הפוך עד שלמדתי

זה כן זה ספק האם זה פותר את זה או זה פותר את זה כן

טוב

זהו

שהכל קודם ואחר כך לפי הסדר אנחנו לא מגיעים לגוגיה של הקרמבו בהתחלה אנחנו לא מגיעים לגביע של הגלידה בהתחלה אנחנו מגיעים אליהם בהמשך אז זה עדיף ככה

הם כביכול תפלים למרק אבל היא איך נשאר ילדים זה העיקר אצלם

נכון ובגלל שאנחנו מסופקים ההמלצה שלי ולא רק שלי של הרבה מאוד רבנים תקחי לברך על כל דבר בפני עצמו

תפרידי כן תפרידי אותם זה מזה הכי כל דבר בפני עצמו

שהכל

שהכול פותר הכל אבל כשמדברים על דיני אייקר ותפל כשאני אוכל דבר שהוא חטיבה אחת כמו גלידה

קרמבו לא מרק גלידה קרמבו אז יש מקום לבוא ולומר שכשאני בירכתי על מזונות פתרתי כבר את השע הכל משום שהם חטיבה אחת

זה ספק

שהכל פותר רק בספק