ביטול אירוע בעקבות אסון מירון: מי משלם?

עובדות ונתונים

1. הנתבע הינו מנהל בית חב"ד, והזמין את חברת… לצורך הפנינג באירוע בל"ג בעומר.
2. התובע יצא עם רכבו למקום כפי שסוכם, ובאמצע הנסיעה הנתבע התקשר אליו וביטל את האירוע לאור האסון במירון (שאירע בליל אותו יום). הביטול נעשה סמוך מאוד לזמן שנקבע להתחלת האירוע לאחר שהתובע כבר יצא לדרך.

טענות ותביעות

1. חברת… טוענת שהיו מקומות שכן ערכו אירועים כרגיל ביום זה, כך שאין כאן סיבה מוצדקת לביטול האירועים.
2. בנוסף, חברת… טוענת שהיו לה הוצאות בפועל של העמסת ציוד ביום האתמול, ותשלום לפועלים שנשכרו לעבודת אותו יום, וכמובן הנסיעה למקום האירוע.
3. לטענת הנתבע, לפני ביטול האירוע הוא בירר וחישב לדעת שלא מתאים לקיים את האירוע בשמחה וגיל בזמן שיהודים אחרים פצועים\אבלים על קרוביהם שנהרגו ולכן ביטל את האירוע. בנוסף התברר לו שהיו רבנים וראשי ערים שהורו לבטל את האירועים ביום זה לאור השתתפות בצערם של האבלים והפצועים וכך עשו לא מעט בתי חב"ד אחרים.

משא ומתן

1. בנוגע לטענתה של חברת… בסעיף ג', עלינו להגדיר מתי ביטול אירוע כרוך בתשלום, וכמה:
2. בשו"ע חו"מ סי' של"ג ס"א נפסק: "השוכר את הפועלים, והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותם, אין להם זה על זה אלא תרעומת. במה דברים אמורים, בשלא הלכו; אבל הלכו החמרים ולא מצאו תבואה, פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה כו', אם ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים, אין לפועלים כלום ומה בידו לעשות, ואם לא ביקר נותן להם שכרן כפועל בטל".
3. מבואר מדברי השו"ע שבעל הבית שביטל הזמנה, אין עליו תביעה כספית אלא תרעומת. אבל במקרה שהפועל התחיל את העבודה, ואפילו רק התקדם למקום העבודה, נחשב הדבר כאילו נעשה קנין, ואזי אם המזמין ביטל עליו לשלם לפועל כפועל בטל. מלבד במקרה שבעל הבית בדק ככל שביכולתו והוצרך לבטל בנסיבות שלא יכל לדעת עליהן מראש.
4. לפי זה במקרה הנדון, מצד אחד נחשב הדבר כאילו נעשה קנין, שהרי צד א' יצאה למקום הפעילות, ואם כך על צד ב' לשלם 'כפועל בטל'. מצד שני, צריכים לדון האם ביטול ההזמנה אכן היה בפשיעת צד ב' או לא.
   לשם כך עלינו להגדיר תחילה האם המצב הנידון מוגדר 'מכת מדינה', שכן מדובר באירוע שהשפעתו הייתה ארצית והרבה אירועים התבטלו:
5. בשו"ע חו"מ סי' שכ"א ס"א נפסק: "החוכר או המקבל שדה מחבירו, והיא בית השלחין או בית האילן, ויבש מעין בית השלחין ולא פסק הנהר הגדול אלא אפשר להביא ממנו בדלי, או שנקצץ האילן של בית האילנות, אינו מנכה לו מחכירו. ואם מכת מדינה היא כגון שיבש הנהר, מנכה לו מחכירו".
6. ובסי' שכ"ב ס"א נפסק: "השוכר שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה, אם אירע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר, מנכה לו מחכירו הכל לפי ההפסד שאירעו, ואם לא פשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו".
7. מבואר מדברי השו"ע ש"מכת מדינה" היינו דוקא אירוע שאינו בשליטה כלל, כגון שיבש הנהר הגדול, ובנוסף האירוע השפיע על רוב השדות במקום. אבל כאשר מדובר באירוע שניתן להתגבר עליו בתוספת טירחא, כגון שיבש רק הנהר הקטן, יכול המחכיר לטעון 'איבעי לך לאתויי בדוולא'.
8. לפי זה, האסון שאירע בל"ג בעומר תשפ"א אינו מוגדר כ'מכת מדינה', משום שלא הייתה הוראה גורפת מהגופים הממונים לא לקיים אירועים, אלא כל קהילה החליטה לפי הבנתה. ואם כן היה ניתן לקיים את האירוע במתכונת כזו או אחרת, וכפי שהדבר נעשה בתהלוכות אחרות.
9. מאידך, גם במקרים שאינם מוגדרים כמכת מדינה, מצאנו שכל ביטול שלא נעשה בפשיעה אלא בתום לב, אין המבטל צריך לשלם כלל. כך מבואר בשו"ע חו"מ סי' של"ג ס"ב: "וכל אלו הדינים, בשלא ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב, שהוא בפשיעתו, אבל אם לא היתה פשיעת בעל הבית בדבר כלל, הרי זה אנוס ונפטר". ובסי' של"ד ס"ד: "מי ששכר מלמד לבנו וחלה התלמיד, אם אינו רגיל באותו חולי, פסידא דמלמד".
10. ובסי' י"ד ס"ה כתב הרמ"א: "מי שאמר לחבירו שילכו לדון במקום אחר, ואמר לו לך ואני אבוא אחריך, והלך והשני לא הלך אחריו, צריך לשלם לזה שהלך כל יציאותיו". ובפתחי תשובה שם סקט"ו הביא את שו"ת חוות יאיר סי' קס"ח שכתב: "ומזה פסקתי שמי שכתב לחבירו שיבא עם בנו החתן וקבע לו זמן חתונה יום פלוני, וחבירו השיבו שיהיה כן ושיבא ולא בא, וזה הוציא הוצאות החתונה, שאם אין לחבירו התנצלות מספיק שנאנס חייב לשלם לו היזקו".
11. מדברים אלו עולה שגם כשלא מדובר על מכת מדינה אלא על אונס מוצדק אחר, כגון חולי או עיכוב בדרך, פטור המזמין על ההוצאות שנגרמו מכך שביטל. ובסי' של"ג ס"ב שצויין לעיל מבואר שכל שאין זה בכלל פשיעה, נחשב כאונס.
12. לפי זה, בנדון דידן שכדברי הנתבע "נאלצנו הן מצד עצם הענין, שלא מתאים ביום כזה קשה לעשות הפנינג, והן מצד שיכול ח"ו לגרום חילול ה'. ליתר בטחון שאלנו כמה מתושבי השכונה לדעתם וכולם היו תמימי דעים שכך נכון לעשות – לבטל את האירוע המתוכנן לאותו בוקר קשה וזאת בהתאם להנחיות רבנים והחלטה של ראשי עיריות שונות לביטל אירועי שמחה", ניתן להכליל זאת באונס מוצדק, ובוודאי שאין כאן פשיעה כלל. ובפרט שהרבה רבנים הורו לציבור לבטל אירועי שמחה, וכן נהגו ראשי ערים.
13. לסיכום: לא מדובר כאן על מכת מדינה. אך כן מדובר כאן על מצב של אונס שאינו מוגדר כפשיעה כלל. במקרה כזה פטור המזמין מתשלום על הזמנה שלא יצאה לפועל
14. בסעיף ד' טוענת חברת… : "אנחנו מגיעים מכפר תפוח בשומרון. העבודה להעמיס את האירועים התבצעה יום קודם על ידי עובדים שלקחנו בשכר. בבוקר הארוע יצאנו עם רכבים עם עובדים ששכרנו בתשלום כמובן, והם קיבלו את התשלום מאיתנו כרגיל על יום עבודה מלא".
15. כלומר, מעבר לכך שחברת… לא קיבלה שכר על האירוע, היא גם הוציאה הוצאות מכיסה על ההגעה למקום וכן לגורם שלישי שיעזור לה בהפקת האירוע. ועלינו לדון האם הנתבע מחוייב לפצות את חברת… על כך:
16. בשו"ע חו"מ סי' שי"א ס"ג פסק המחבר: "אמר לו ספינה סתם אני משכיר לך ושכרה השוכר להוליך בה יין זה", והספינה טבעה באונס באמצע הדרך, "חייב ליתן לו כל השכר, שהרי אומר לו הבא לי היין עצמו ואני אביא לך ספינה מכל מקום ואוליכנו". כלומר, השוכר ספינה להעביר בה יין ואירע אונס, חייב לשלם לבעל הספינה את דמי השכירות. הסמ"ע והש"ך שם מבארים, שזהו מפני שבעל הספינה הפסיד את ספינתו, ולכן למרות שמדובר במקרה של אונס פתאומי, לא פוסקים שבעל הספינה יפסיד, אלא צריך בעל היין לשלם לו מחיר מלא על מחצית הדרך שנסע, וכפועל בטל על המשך הדרך – שהרי לא נסע עוד.
17. אבל הרמ"א שם פסק "דאינו נותן לו אלא שכירות מחצי הדרך". כלומר, בעל היין אינו משלם לבעל הספינה אלא על מחצית הדרך שנסע בפועל, דכיון שמדובר באונס מפסיד הפועל דהיינו בעל הספינה. והש"ך מכריע כהמחבר.
18. מדברים אלו ניתן ללמוד לנידון דידן, שהנתבע צריך לשלם לכל הפחות את ההוצאות שהיו לחברת… בפועל, כשם שלדעת המחבר צריך בעל היין לשלם לבעל הספינה על הנסיעה. ואף אם ירצה הנתבע לטעון 'קים לן' כדברי הרמ"א, מכל מקום ראוי לשלם לו לפחות את ההוצאות.
19. לסיכום: במקרה של ביטול מחמת אונס שאינו בגדר פשיעה, למרות שהמזמין פטור מדמי ביטול מכל מקום עליו לשאת בהוצאות שהיו לפועל בגין האירוע שבוטל.

פסק דין

1. הנתבע ישלמו לחברת… את סך ההוצאות בפועל שהיו לה בגין האירועים שבוטלו.
2. קראתי בשום לב את דברי כבוד הרב רוזנצוייג שליט"א, שכתב בדבריו שהוא מתבסס על שמיעת צד אחד, ודן בהגדרת הסכום של פועל בטל. אמנם לאחר ראיית טענותיהם של שני הצדדים, עולה שהדיון כאן אינו נוגע לפרטי התשלום של פועל בטל, משום שמדובר בביטול שנעשה בתום לב ללא פשיעה כלל, שבמקרה כזה אין המבטל חייב בדמי ביטול כלל, וכפי שהארכתי בפנים. ועוד יש להאריך בדבריו בנוגע לחישוב תשלום פועל בטל ואכ"מ.