אידרתו של מלאך המוות

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

אומר שלמה המלך בפרק ד, בפסוק ז' ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש, מה זה ששלמה פותח ואומר ושבתי אני. הביטוי הזה חוזר כמה פעמים בקוהלת ושבתי אני.
גם כאן הוא חוזר ואומר שבתי אני אז יש לנו פרשנות מרבנו סעדיה גאון נותן כלל כל פעם שאתה רואה אתיו ושבתי אני ישבתי זה בלשון ישוב. הדעת שבתי זה התיישבתי ללמוד, התיישבתי לאיים זה קצת, זה קצת, זה קצת התרקזות בדדבר.
מסוים.
ובלשון של התלמוד אנחנו משתמשים בלשון ישוב הדעת, מה זה יישוב הדעת שאני מרכז את דעתי בעניין מסוים בדבר מסוים, אז מה שאנחנו רוצים לעשות היום זה באמת להתרכז בעניין מסוים בדבר מסוים, כי הפסוק אפשר היה לומר עליו כמה וכמה שיעורים בוראציות אחרות לגמרי, עם משמעויות אחרות. אני בחרתי להתמקד בדבר הכי הכי ראשי.
ראשוני?
מבחינת סדר הדורות, שזה מה שאומר המדרש של הפסוק הזה מדרש קועלת אומר דבר מעניין ואראה אבל תחת השמש מה הוא אותו אבל של תחת השמש זה ילווה אותנו כל השיעור. כמה פרשנויות על המשפט המעניין הזה.
זו הידרתו של מלאך המוות.
ישבתי אני ואראה אבל תחת השמש אני רואה. אבל תחת השמש. מהו האבל שתחת השמש?
של מלאך המוות אז יש כאן את המשמעות הראשונה.
אחד מהראשונים מחשוביה הראשונים, רבי נתן בעל הערוך מפרש.
יש לו מילון מילון ארמי עברי קדום קדום קדום, והוא נותן לנו משמעות עם כמה הוכחות. לא נעמוד על הוכחות שלו. אנחנו מקבלים את מה שהוא אומר בידיים פתוחות, הידרה.
חנית וחרברת?
ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש, זאת אומרת=
הזה ש תחת השמש זו החרב והחנית ההידרה של מלאך המוות. את החרב והחנית של מלאך המוות, זאת תהיה הפרשנות הראשונה שנעסוק בה, אחר כך תהיה פרשנות שניה ואחר כך בעזרת השם תהיה גם פרשנות שלישית. אנחנו נתמקד היום רק בביור המדרש הזה שהוא הייתי אומר, האבן פינה להבנת הפסוק הקצר.
הארוך הזה ואני.
הבל תחת השמש זה החרב של מלאך המוות הידרא. אנחנו יודעים שגם הדג יש לו קוצים. הם נקראים בלשון ידרא וזה חוזר על עצמו בכמה וריאציות, על כל פנים.
החרב של מלאך המוות, אני הולך לחשוב להגיד עוד דבר מפתיע, יכלתי עכשיו לעצור ולומר כמה שיעורים אני אומר לכם בכנות חרב של מלאך המוות מופיעה במדרשים ובדברי חזל בכמה משמעויות אני בחרתי את המשמעות ההכי. לא מצופה למה, כי זה האופי שלי תמיד. אני אחפש איך שזה, איך שזה יהיה לא לא שיגרתי.
אז החרב הלא שיגרתי כמו שהיא מופיעה בזוהר הקדוש. מה היא?
אומרת.
נוער בפרשת פנחס בדף שין סמך בית. אני כבר קורא בתרגום לעברית.
מן הכבד ויותרת יוצאת מרה והיא.
חרבו של מלאך המוות.
שיוצאת ממנה טיפות מראות להרוג בני אדם והמרה תלויה על הכבד. כל המחלות והמוות תלויים בה.
אנחנו, אני מתרגם. אנחנו יודעים שיש כבד והכבד. יש לו את המיצים שהוא מוציא.
הוא גם מסנן את של אדם, אבל יש לו. בנוסף לזה גם את המסנן את ה. יש לו הפרשות שלו שהם יוצאות אל הכיס מרה.
ומה כיס המרה אל התרסריון והאמיצים הללו יש להם עוצמה שמסייעת לעיכול המזון. עכשיו המיצים הללו כשהם נמצאים לא בוויסות הנכון, לא במינון הנכון, ולא בעוצמה הנכונה, לא מבחינת הכמות ולא מבחינת האיכות.
אז הם מורסים את כיס המרה, יש מה שנקרא התקפות כיס, מראה אבנים בכיס המרה. כל הדברים הללו, עד לא לפני הרבה זמן. הרבה הרבה אנשים, ובפרט נשים בגיל 40 50 היו עושים ניתוח.
בהתחלה זה היה ניתוח שההחלמה ממנו הייתה כמה וכמה שבועות אחר כך זה הפך להיות ניתוח מפתיחות קטנות בבטן מוציאים את כיס מרה. האדם יכול לתפקד ללא כיס מרה, אם הוא בפרט אם הוא שומר על דיאטה מסויימת. אבל היום שמעתי שיש.
שיטות, גם לשחרר.
האבנים מכיס המרה ללא אנחנו חייבים להבין, ואני לא מאחל לאף אחד מאיתנו להיות בבית רפואה, אפילו לא כאחד שבא לבקר חולים, אולי רק כדי לבקר יולדות. אבל?
הנושא הנושא של הרפואה. באמת אני יש לי הרבה דרך ארץ לרופאים, אבל כל פעם שאני נתקע לי איתם לדאבווני נתקלתי יותר ממה שחשבתי שאיתקל.
ואתה רואה?
הקדוש ברוך הוא מגלה רק מה שהוא רוצה. לא, אנחנו לא מדברים כעת נגד מישה אנחנו מדברים נגד עובדה. העובדה היא זה שהעולם הרפואה ברוך השם מתפתח והולך.
אבל הידע הרפואי הוא על גוף האדם שהוא זה הוא מאוד מסוים. אתה כמעט לא נוגע בדבר שיודעים עליו, יודעים מה שיודעים, ומטפלים איך שמטפלים, אבל איך פה ואיך? לא ידוע לא ידוע, לא ידוע יותר מהידוע זה לא זה לא סוף.
על הגולות וככל שההפך הוא יותר משמעותי, אז יותר לא יודעים כן. לחבר נולד בן לא מזמן.
בעיה במוח, שום דבר לא יודעים כלום, לא יודעים איך להגיב לכלום, מכשירים וצפצופים ועניינים. אבל איך אומרים זה סוד מסוים שבינתיים האלוקים לא גילה אותו לאדם? אז למה אני אומר את זה?
אני אומר את זה משום שאם הזוהר אומר שהמרה, היא המה שנקרא מלאך המוות, לא. המלאך המוות. החרב של לך המוות, של.
בגוף אז זה ככה אנחנו.
למשל, יודעים שהצהבת לכל גרורותיה ולכל שלביה ולכל השאמות.
הנרדפים, שיש לה, כולם תלויים באיזשהו מקום בכבד ובמראה.
הצהבת היא לא רק הצהבת הרגילה. איך אומרים ששמים יונים על מקום הטבור? זה לא רק זה.
יש המון המון סוגי צהבות עם רמות שונות ועם דרגות שונות. נדבר על זה, אולי בהמשך, אבל עיקר מה שאנחנו לומדים כאן שבהחלט זה חרב. זה חרב המרה היא חרב, היא משנה את המצב רוח שלה.
יש מרה אדומה מראה לבנה, מראה שחורה, מראה ירוקה והדברים נכנסים לתוך הדם ומשבשים את האדם, משנים אותו, לטוב או למוטב. אילו דברים שהם ידועים יותר או- בעולם הרפואה יכול להיות שהרפואה יגיד שזה הרפואה הקדמונית, אבל יכול להיות שהרפואה הקדמונית יש לה דברים שהרפואה המודרנית לא מספיקה. יודעת גם היום, אבל איך שלא יהיה, זה מה שכתוב.
אנחנו לא נתעסק ברפואה היום, אנחנו נתעסק מיד בתרגום של הנושא הזה. מבחינה מבחינת החסידות, מבחינת הקבלה.
המרה שייכת לחלק.
לחלק מסוים בנפש וזה כתוב בצורה מפורשת בחסידות הרבי הזה. הצדק מביא את זה במאמרים שלו וזה מופיע עוד קודם המרה המרה כחלק מגוף האדם שייכת בצורה ישירה אל מה שנקרא.
קליפת נוגה.
האדם בנפש האדם יש 4 קליפות כמו שיש לאגוז 4 קליפות.
והשלוש מהם הם הקליפות, מה שנקרא הקליפות הטמעות לגמרי. ויש קליפה אחת ירוקה שאנחנו כשמקבלים את האגוזים, אנחנו לא רואים אותה, אבל על העץ זה כן קיים, שהיא קליפת נוגה וקליפת נוגה, הזאתי בלשון של האיך, אומרים הלשון המעשית המוסרית. זה.
הדברים המותרים שאין עליהם שום איסור, אבל יש להם סיכון יותר מאשר אפילו הדברים האסורים מצד ההידרדרות של האדם וחוסר הצומת לב שהוא משקיע וחוסר הפחד שלו.
מההכשלות בדברים המותרים.
הקדוש ברוך הוא ברא את האדם כדי להתענג הקדוש ברוך הוא לא ברא שהאדם לא יהנה בחיים, האדם צריך ליהנות בחיים, אלא מה הרבי הקודם נותן קו ברור איך להסתכל על תענוגי עולם הזה, הוא אומר. תראה מה זה נקרא אדם שהוא סחוף אחרי תענוגי העולם הזה. אחרי תעבות יותר אחרי קליפת נוגה מה זה נקרא אדם שנכנס הביתה תיכנן לאכול משהו.
בסדר פותח את המקרר ואכל משהו אחר ממה שהוא תכנן.
זה נקרא אדם שסחוף. אחרי תאוות עולם הזה.
אם הדברים אצלך הסדר שאתה אוכל ואחרי שאתה אוכל, אתה אוכל משהו מתוק. אני לא אמרתי שזה בריא, אבל מבחינת מבחינת המוסריות הנפשית של תיקון המידות אנחנו לא נראה את זה כדבר לא מקובל. זה הנורמה שלך.
ככה אתה ככה. אתה מתנהג לגיטימי. אבל אם אתה כמו ספינת מפרשים.
לכאן ולשם ולשם ולכעם ואתה לא יודע מה אתה עושה, אתה עושה עוד דקה, אתה לא יודע מה תאכל. אתה גם לא יודע כמה תאכל. וזה לא רק בנוגע לאכילה, אלא בנוגע לכל דבר.
אתה יוצא. אתה לא יודע עד כמה ולאן אתה יוצא ולאן אתה צריך להגיע ועם מי אתה תיפגש וכמה זמן תיפגש. אתה יודע איך אתה נכנס למקום, אתה לא יודע איך אתה יוצא מהמקום, אם זה התנועה.
זה נקרא כבר יסחפות. אחרי קליפת נוגה. זה נקרא שאדם שקוע בבחינת המרה זה נקרא זה נקרא שמבחינת.
המרה שלו היא בבעיה. זה נקרא שהמרה שלו לא תקינה היא מפרישה מיצים שלא במקום המרה, צריכה להפריש את המיץ רק בהתאם לכמות אוכל שאתה אוכל כדי שתוכל לעקל את האוכל כמו שצריך, אם היא מפרישה מיצים מדי חריפים או אם היא מפרישה יותר ממה שהיא צריכה להפריש אז סימן שמשהו במערכת קלוקל. מה מה זה אומר?
זה אומר שאתה מושך, יש לך את האהבה, אתה רוצה גם במראה? גם.
זה הקיבה הפשוטים. אתה נכנס לאיזושהי חנות, אתה מריח ריח טוב, וזה מעורר את מיצי הקיבה יותר. אתה לא אמור עכשיו להיות רעב.
אתה לא אמור עכשיו לאכול, אבל אתה מרגיש שאתה רוצה לאכול ואתה מרגיש שאתה רוצה. מאיפה זה נובע? זה נובע ממשהו יותר, משהו לא מתוכנן משהו זה התסמונת איך שמגדיר אותה הרבי הקודם.
יש לו מאמר מעניין שנקרא כללי החינוך וההדרכה, שזה מה שנקרא קורס נפש מדרגה ראשונה.
ושם הוא מנתח את ההבדל שבין קליפת נוגה שהיא רצויה ונכונה לבין קליפת נוגה שהיא כבר חורגת ונוסעת למחוזות שהאדם לא צריך להגיע אליהם. ושוב אני חוזר. הבעיה בקליפת נוגה היא רק אחת.
לא אכפת לי שהיא תהנה, אבל אין לך פחד אתה.
לא?
נזהר. מתי אנחנו? איך השיר הזה אומר?
השיר אומר, אני אני מהאוהבים שלי.
תשמור אותי.
ומהסונאים שלי אני לבד טוב, למה? כי הסונים אני יודע שהוא שונא, אז אני הוא לוקח מרחק, אבל האוהב אני אני לא יודע אולי, בליבוי ישים מרמה ואני לא יודע בקרבו הוא חושב ככה מתכנן עליי ככה, מי יודע מה. אז מה אוהב צריך להיזהר פי כמה וכמה אוהב הוא מסוכן?
עכשיו כשאני מדבר על 3 קליפות עצמאות ואני מדבר על קליפת נוגה, אז מי מהם? אני אתן לו את הכותרת אוהב ומי מהם אני אתן לו את הכותרת שונא.
אז הקליפה 3. קליפות את מאות השם שלהם שונא. וזה ברור לכולנו כי מדובר על רע מוחלט.
ואילו כשאנחנו מדברים על קליפת נוגה אנחנו לא מדברים על רעם מוחלט. אנחנו מדברים על על משהו. איך אומרים במינון נכון ובזמן נכון אתה יכול להשתמש בו, אתה יכול לקבל אותו, אתה יכול לאכול אותו, אתה יכול להנות ממנו, רק שתהיה זהיר ודווקא בגלל שהוא בעצם דבר המותר, אנחנו לא זהירים, אנחנו משחררים כמה אנשים אוכלים, אני אומר אפילו.
גשמים אוכלים, אוכלים, אוכלים דברים עם הרבה מרגרינה ועם הרבה שומן, הרבה, הרבה הרבה ופתאום טאק, אומר, יש בעיה, יש פה, יש שם, אני מכיר בן אדם שהורידו לו כיס מרה. אני לא יודע אם זה התחיל, לא שייך שזה התחיל מזה אחרי שהוא גמר כמה סופגניות בחנוכה הוא יצא לניתוח הורדת כיס מרה. כנראה שזה היה עוד קודם, אבל את ההתקפה הוא קיבל אז את ההתקפה.
איך אומרים למה זה ככה? אני מכיר בן אדם אחר שהיה חייב לקחת כמה כדורי פלאפל בדרך שהוא הלך הריח הוציא אותו.
דעתו והורידו לו. 3 רבעי קיבה אחר כך כי זה היה אסור עליו. מבחינה רפואית.
הוא לא עמד בפיתיון בניסיון, אבל איך שלא יהיה הנקודה הזאתי לפי הפרשנות הראשונה, זה בעצם מה שאומר לנו שלמה שלמה אומר אני רואה ושמתי אני בוא נתבונן ואראה הבל תחת השמש, אומר לנו המדרש הבל תחת השמש ידרה.
של מלך המוות?
עזרתו של מלאך המוות אומר לנו הזוהר אידרתו סליחה אומר לנו הערוך הידרתו של מלאך המוות. זה חרבו של מלאך המוות, אומר לנו הזוהר ואנחנו יודעים שהתורה היא כולה מקשה אחת אומר לנו הזוהר, מה, זה חרבו של מלאך המוות. זו המרה, אומרת לנו תורת החסידות, מה, היא המרה בנפש האדם.
קליפת נוגה תעבוד היתר. מה שמותר לנו לעשות, ואז אנחנו, כמו שאומרים, מידרדרים, הולכים ומתחלקים ומגיעים למחוזות מרוחקים שלא תכננו עליהם מקום.
זה בעצם ההמשך של הפסוק מה אומר שלמה? אני רואה שהחרב הזאתי והקליפת, נוגה, הזאתי היא אבל תחת השמש. שטויות.
תאכל מה הבעיה. מה יכול להיות מזה? קח תהנה.
תעזוב מה שכולם אומרים לא קרה שום דבר. איך בא לה מישהו אמר לי אני מכיר בן אדם ישן כל יום 3 חבילות חי עד גיל 90. אז תגיד לי כמה אומרים 5 דקות כל סיגריה מורדים מורדה לכם מהחיים.
אז כמה חיים היה לו 100 80 שנה לעומת הסיגריות שהוא ישן? עזוב אתכם, מה שאומרים. כולם שטויות במיץ עגבניות.
התנועה הזאת של לעזוב אותך זה מתי היא יכולה להיווצר כאשר אתה לא רואה את הדברים מול העיניים. הדברים הם לא מוחשיים. הם באים לאט לאט, הנזק הוא לא מיידי.
אני אומר את זה רק פעם. מישהו אמר לי למה הרבנים לא אומרים שאסור לשתות קוקה קולה, למה הם לא כותבים אחד שהוא משוחרר, בריאות, אומר לו, למה הם לא כותבים?
למה הם נותנים הכשר לקוקה קולה, אז השאלה הזאתי ענה עליה? הרב משה פיינשטיין, בסגנון שלו השאלה היא כזו, אתה הבעל חנות, אני אומר את זה רק מבחינה הלכתית, אף על פי שמבחינה מוסרית עדיין ניתן להתווכח על העניין מבחינה הלכתית, אתה בעל חנות ניגש אליך אדם, האם אתה בחנות שלך יכול להחזיק סיגריות בכלל? אתה אתה זה המצב, יש לך אבא שלך, הוריש לך קיוסק אתה בשבוע הראשון, אחרי השבעה אתה פותח את הקיוסק, אין לך.
משהו אחר לעשות.
נשארו שמה של סיגריות. אתה לוקח אותם. עכשיו מפורר אותם, זורק אותם לפח או שאתה מוכר אותם.
זה בסדר או לא בסדר? אז התשובה היא שכל דבר שהוא לא מוחשי הוא לא עושה את הנזק בצורה ישירה. אני לא לא קורא לו.
אני לא קורא לו מוות, אומנם הוא מוות ומוות איתי, אבל אני לא קורא לו מוות. אני לא יכול לאסור על המוכר למכור מרגרינה. אני לא יכול לאסור על על הבעל משקאות החריפים למכור משקאות חריפים.
אני לא יכול לאסור על מי שבוחר סיגריה. אני מחוזית אף על פי שכולנו מסכימים שלפחות חלק מהדברים שמניתי זה חרבות לגוף.
מסוכנים לגוף כבר אמר את זה. רבנו בחיי בספרו התינוק.
התינוק, מי שנולד מתחיל להתייבש מוות זה יובש?
והתהליך הוא תהליך, אבל אנחנו מדברים על תהליכים שאנחנו גורמים, לא תהליכים טבעיים ומחוסר בלי מיסים. אנחנו לא מבחינים בהם. אני רוצה לתת דוגמה נוספת ששייכת לצהבת שהיא באה באמת מהמראה כשחזל, למשל, התייחסו לברית מילה של ילדים.
אז הם אמרו שילד שנראה צהוב יש להם את הכללים שלהם. איך לבדוק את זה כללים, תקראו להם פרימיטיביים, אבל כללים שבודקים עד כמה יש לו את רמת הבין בתוך הגוף שלו, ובהתאם לזה הוא צריך למנוע ממנו את הברית שבוע ימים. עד שההרמה הזאת יורדת.
למעשה, הרופאים לגמרי לא מסכימים עם זה. זאת אומרת, מה זה לא מסכימים? הם אומרים שברמה שהיא יותר מפי שתיים פי 3 ממה שיגידו המוהלים.
עדיין אפשר למול את הילד ואין עם זה שום בעיה בכלל.
אני לוקח את זה כדוגמה שתראה עד כמה הנושא של המרה המושג מרה. הוא נעלם ונסתר. חזל יגידו משהו, אחד הרפואה תגיד משהו אחר ואתה עומד באמצע ואתה לא יודע מה איפה אתה אוכל כי המרה בעצם היא הרובד הרוחני של הקליפת נוגה וקליפת נוגה.
זה מותר, זה לא לגמרי מסוכן. התורה, תגיד, אני מאוד מפחדת שתדהדר.
מצב קשה והרופאים יגידו אנחנו לא מכירים את הבעיה שהיא יכולה להיות מזה. מה יכול להיות מפעם אחת? תעשה ככה וככה וככה וככה.
אז זה בדיוק הנושא שעליו אנחנו מדברים, שהדברים המותרים. הם יכולים להטעות אותך. וההטעיה היא העיקר של הבעיה.
ניקח עכשיו דוגמה שקשורה לחודש אדר. בהמשך של הרעיון יש לנו את העמלק. עמלק בקבלה כתוב גימטריה ממריש שמר מרה זה המרה, מה העמלק?
שייך למראה העמלק. הוא מצנן אותך, הוא מוריד לך את המוטיבציה מכל מיני דברים חיוביים. עמלק זה בחינה רוחנית.
יש עמלק גשמי, אנחנו לא יודעים מי הוא, אבל עמלק הרוחני נמצא בקרבנו גם כן.
הקרירות.
מהי הקרירות מה? איזה קרירות הוא יוצר הקרירות. הוא יוצר אותה לאט לאט.
הוא לא יוצר אותה בבת אחת, כי אם זה היה נוצר בבת אחת אתה היית מבחין בזה. אתה לא מבחין, איך אתה הולך ומתגשם, אתה הולך ומתבהם בלשון של החסידות אתה הולך ונעשה יותר עבה יותר מחוספס- רגיש- מבחין. זה הבעיה של העמלק העמלק מוריד לך את הדברים, ואנחנו נראה גם כן במבט ההיסטורי שלו.
העמלק זה הרי.
נכד של עשו.
ובמבט ההיסטורי הוא נולד מאליפז היה עשו בנו אליפז בנו עמלק, אז אנחנו רואים בצורה איך שהוא התגלגל לעולם. איפה התחילה הטעות? היא התחילה בשורשים ומהשורשים, זה הלך וירד והשורש.
זה היה ממש קטן, ואבא אחריו כבר הבעיה הייתה יותר גדולה והבא אחריו הבעיה הייתה עוד יותר גדולה.
אז ניקח את האמצעי קודם שזה הבן אלי פז שאליפז, כמו שאתם בוודאי זוכרים רודף אחרי יעקב פוגש אותו ואומר לו אבא ציווה אותי, אבא עשיו ציווה אותי להרוג אותך ויעקב מתחנן לנשו. אל תהרוג נפש נקי. אני לא עשיתי לו כלום ואליסיל ואז משתכנע, כי הוא גם כן למד מיעקב תורה, ובסוף הוא אומר לו משפט מצמרר, בסדר, קיבלתי.
להרוג אותך? מה אני עושה עם הציווי של אבא?
אבא ציווה אותי להרוג אותך. קיבלתי שזה לא הגון. הבנתי אותך, אבל אבא, כיבוד, אב אבא ציווה אותי להרוג אותך.
אז מה אני עושה? יש פה, אנחנו שואלים את עצמנו אנחנו ביום. אנחנו בלילה אנחנו רואים כוכבים בצהריים, מה זאת אומרת, אתה הבנת שלא הורגים בן אדם סתם?
הבנת את זה? אז מה זה? מה אני אעשה לציווי של אבא אבא כזה, זרוק אותו לפח, או אולי לא אותו את הציווי שלו תזרוק לפח.
לא? מה אני אעשה עם הציווי של אבא? אנחנו כבר שומעים פה את התערובת של הבלבול של הטוב והרע, את החוסר חוסר איזון בערכים, בצורה פנימית מזה אחר כך נוצר נוצר עמלק, אחר כך שאתה מתקדם הלאה, אחר כך אנחנו מתייחסים.
מילה אחת.
הסבא בעצמו עשיו עשו היה אלוף העולם, בכיבוד אב, אלוף העולם. אבל אני לא מבין איזה אבא. איזה בן שמכבד את אבא חזל אומרים שכיבוד להורים זה זה לא רק בחיים שלהם.
זה גם אחרי שהם מתו. איך אומר משפט כזה מצמרר? יעברו ימי אבל אבי, והרגה את יעקב אחי.
אני רק אחכה שהזקן ימות ואני אכנס ביעקב אחי אהרוג אותו. מה זה, מה זה הסגנון הזה?
אלא מה כבר אצל קיום מצוות הכיבוד. הורים היא לא הייתה כי הכלל שבשמיים ציווה לכבד הורים זה לא עניין אותו. מה שאלוקים אמר היה לו, אולי, הכרת הטוב לאבא היה לו אולי רצון לקבל סגולות של אריכות ימים ממה שמקבלים על כיבוד הורים.
אנחנו רואים איך הוא נלחם על הברכה כמו איזה כמו איזה צדיק שבא לבבא ומוכן לתת את כל הפנקס צ'קים שלו, רק שייתן לי זה.
רגע, אבל אתה היום רצחת כמה אנשים ואנינסת, כמה אנשים אתה בא כמו צדיק לקבל ברכה מהזה, וטועה, ברוכה, ברוכה וזה מה אתה. אתה יודע איפה אתה אוכל, הוא לא יודע איפה הוא אוחז. כאן מתחיל הבלבול.
אדם שאיך אומרים, הוא מבולבל, אין לו ערכים פנימיים והכל קדימה ואחורה. אז ממי אחד כזה נוצר ילד כזה ששואל את עצמו או מה אני אעשה עם הציווי של אבא להרוג אותך?
אני לא אהרוג אותך, אבל מה אני עושה עם הכיבוד. הורים אליי גם היה מכבד את אבא. אתם רואים זה סתם משהו טוב שאפשר ללמוד.
מי שמכבד הילד רואה גם הילד יכבד. הנה תראה ליפז למד מאבא איך לכבד הורים כל הכבוד אליפז, אבל הוא למד מאבא איך לכבד הורים באותה עוצמה שהאבא מכבד כבוד לפי הריאות. העיניים שלי לפי איך שאני רואה את זה לפי המשתלם שלי ולפי הכדאיות שלי, זה היה הכבוד שלו ולכן.
כאן הוא ידרדר מאוד מאוד. מה שנקרא, ואחר כך הדי עובד להמלק. זה מר עמלק, זה מר.
הוא משאיר טעם מר בפה, כי אם אתה שומע מה אבא שלו אמר אז אתה מבין שכל הערכים היפים שלו הם בעצם מכוסים בדוק של של זפת. ויותר מזה, זה לא הערכים אמיתיים, זה ערכים שגויים. זה הערכים שהבסיס שלהם בסיס רקוב.
וכיוון שכך, אתה לא אתה לא מתפעל ממנו, אתה לא מתרגש ממנו עמלק.
לאבדון. אין תועלת ואין תוחלת ממך לא נוכל להתקדם איתך לשום מקום.
אז אני מסכם מה שדיברתי עד עכשיו. הנקודה הראשונה זה הבחינה של החרב של מלאך המוות, שאחר זה זה האבל של שלמה המלך, והפסוק שלנו, שהחרב של מלאך המוות היא הבחינה של קליפת נוגה. היא מסוכנת, כי אנחנו לא מבחינים בה מידרדרים ולא שמים לב.
זה מותר. אז אפשר לעשות גם את זה וגם את זה וגם את זה וגם את זה ואז אתה מכור לאיזשהו עניין, ואתה אפילו לא מבחין שאתה מכור לאותו עניין. אתה לא מבחין שאתה לא יכול.
בכוחות עצמך לצאת והיום-יום כותב הרבי שידיעת המחלה היא חצי רפואה, מי שיתעסק קצת במכורים יודע שכשהם מגלים שהם כבר לא שולטים בעצמם זה זה זה במצב כזה, כמו ילד שכבר עושה במכנסיים.
וכולם יודעים וכולם מרגישים שהוא עושה, ורק אז הוא מבין שהוא מכור. הוא לא קולט את זה. בדרגות הראשונות של ההתמכרות.
ובכל.
סוגי ההתמכרות זה כזה, ככה זה קיים.
להוציא אותו משם זה עם המון המון תרגול. וגם.
כן המתמכרים שעוזרים, המתמכרים לשעבר, שעוזרים למתמכרים שבהווה תמיד מספרים גם קוראים לעצמם. ככה אני מתמכר לשעבר. הם אף פעם לא יוצאים מזה.
במאה% יש באמצע הדרך מעידות וחזרות ושוב חוזרים לעצמם ושוב נופלים ושוב חוזרים. ואיך אומרים? משתדלים שרוב הזמן.
יהיה עם שתי הרגליים על הקרקע ולא עם הלשון בחוץ על האספלט זה השתדלות, אבל בסדר הרגיל? זה עלייה וירידה כי ה כאילו האדם ברמה מסויימת מכר את נשמעו כאילו לא תלוי בידיים של עצמו. עד כאן, בקצרה הנקודה הראשונה אני רוצה לעבור לפירוש השני של.
ההידרה.
הפירוש השני בהידרה.
מלאך המוות, שזה האבל של תחת השמש.
הידרה מלשון אדרת.
אדרת באלף לבוש בגד.
והפירוש הזה נמצא גם כן ברשי, ונמצא בכמה פרשנים בהקשר של הפסוק שלנו, ובילקוט מאם לועז הוא נותן, מביא מצטט, פירוש נחמד שפרשו על זה, מה זה ההדרה של מלאך המוות? מה היא ההידרה הזאתי הלבוס של מלאך המוות? החליפה שלו המעיל שלו?
איזה מעיל לובש מלאך המוות.
זה אומר מלאך המוות לובש כזה לבוש.
שכאשר אדם לא עלינו ולא על אף אחד שמסתלק מן העולם, אז תמיד יש איזה סיבה מפני מה הוא נפטר תמיד יש סיבה, זה היה לב. מה היה? מה קרה לב?
דרכים אש כל פעם סיבה, מלאך.
המוות עוטף את עצמו בלבוש שתחשוב מה שאתה רוצה, רק הלא תחשוב לשניה שהוא עשה את זה.
זה היה הקטל בכבישים? זה היה האוזלת ליד של הרופאים, זה היה משהו אחר. זה.
זה לא היה, לא מצאו תרופה, זה הייתה מחלה סופנית, הכל טוב, יפה. תשכח שזה מלאך המוות עשה. הוא עטוף באיזה שהוא מעיל.
אני רוצה להמחיש את העניין.
הטלית שלובשים הגברים לא הטלית קטן, הטלית גדול. הטלית היא נקראת. בקבלה אור מקיף היא מקיפה כמו בגד מקיף, יש לה עוצמות.
אחרי פטירתו של האדם.
מסיבות שונות שאין כאן המקום להרחיב עליהם. ישנם בחינות שנקראות חיצוניים, שרוצות להידבק בו להידבק בו, להציק לו.
ולינוק מקדושתו אחרי הפתיעה.
זה הסיבה שעוטפים את האדם בדלית הטלית היא אור מקיף או קבלה אור מקיף משמא את עיני החיצונים, הוא אומרים הם הם נמצאים, אבל הם בלי עיניים.
אריה בלי עיניים לא= שום דבר לא יכול להזיק. הוא לא רואה כלום, הוא לא יכול להתקרב אליי כי הוא נותן לאן להתקרב. זה זה העניין של הטלית.
הטלית גם בחיים. כשמסתכלים על האדם אלה שיודעים להסתכל.
אלה שיש להם.
עיניים של צדיקים, והם רואים על הפנים של האדם. כל מה שהוא עשה כשהוא מכסה את עצמו בטלית עם ציצית, אז לא רואים עליו שום דבר. לא מזהים אותו, לא מזהים את הבחינה הרוחנית האמיתית.
שלו.
מספרים.
על אדם אחד ששימש בבית הכנסת בראש השנה כבעל תוקע תוקע בשופר. אנחנו יודעים.
התקיעת השופר זה מה שנקרא התפקיד החשוב מבחינת הבניין המלכות, מבחינת ההשפעה הרוחנית שיורדת לכל השנה מבחינת זה שהוא מבלבל את השטן, אבל אני רוצה לגלות לכם סוד, השטן לא מתבלבל ביידיש, אומרים מכל פישר. הוא לא מתבלבל מכל איזה אחד, שיש לו מפוח גדול במעיים והוא יודע להוציא קולות חזקים מהפה. הוא לא מתרגש מכל אחד, השטן מתרגש.
שהוא בעל דרגה שתוקע ואז כשהוא תוקע הוא באמת?
מבנים רוחניים של היצר הרע של השטן וממנו השטן מתרגש. ואז מה הוא עושה? הוא יושב לו על השופר ומפריע לו לתקוע.
מי שיודע, למשל אצל הרבי בתקיעות השופר שלו בראש השנה, אז התקיעות זה יכלו לדעת מה הולך השנה. להיות בהתאם לתקיעות היו תקיעות.
וזה לא שהוא לא יודע לתקוש. כל חודש אלול, אחרי התפילה הוא היה תוקע לי תוקע, מה זה חלה+ יותר.
יש יום ראשון של ראש השנה, יום שני של ראש השנה. יום הראשון נקרא ברזוהר דינה, דיני הקשייה. זה דין קשה.
זאת אומרת אז בעצם אנחנו רוצים את הדין.
של כל אחד לכל השנה.
יום השני זה כבר יותר קל לי הרפיה, אז תמיד התקיעות של היום שני תהליך. הכל חלק, הכל צ'יו בשיאפי, הכל בסדר ביום הראשון איזה קרטואים. איזה עניינים.
תקיעות בקושי הוא מנסה.
עוד פעם עקרה עוד יותר בקבלה. היה אפילו שאתה רואה שזה לא הולך, אז אתה אומר איזה שהם שמות הקודש? איזה שהם מילים על הפה של השופר כדי לשחרר איזה סתימות.
אבל לא. מדובר על סתימות פיזיות. מדובר על סתימות רוחניות אז מעשה שהיה ככה היה אחד איש פשוט שבאמת השטן לא היה רואה אותו ככה באמצע השנה ממטר, כי בדרך כלל הוא מסתכל רק על אנשים שיש מקום.
לינוק מהם הוא נכנס, בהם דווקא, אבל אותו בנאדם שם על עצמו טלית והוא כיסה את עצמו טלית עד הפה. וככה השופר רק יוצא מהפה. הוא מנסה לתקוף, מנסה מנסה, מנסה לא.
לאכול?
היה שם בבית הכנסת, צדיק אחד אמר לו, תוריד תוריד את הטלית מהראש. אורי נעשה עכשיו לתקוע. וואו חלק, הכל חלק.
אחרי התפילה לא מדברים. הרי בכל העניין של התקיעות משתדלים לא לדבר. אחרי התפילה באו החסידים שלו, אותו צדיק שלא טוב, מה קרה?
מה אני אגיד לכם משהו? השטן ראה אותו מכוסה, הפנים, הוא לא זיהה אותו, התיישב לו על השופר הוא הרים את הטלית, הוא ראה, זה הוא, יאללה כמה שאתה רוצה. אתה לא אתה בכלל לא אני מדקיאות שלך.
וח, לא מפחד? אני לא.
אני צריך לשבת עליך על השופר אין שום בעיה, הכל הכל יזרום חלק.
הטלית הרבה פעמים יכולה גם להטעות, מפני שזה בגד כזה רוחני.
להסתיר את מה שעומד מאחוריו יש לה עוצמות, זה מקיף. הוא משמא את עיני החיצוניים. אתה לא רואה את זה?
אתה לא לא קולט את המסר. אז תשמעו. גם השטן לובש לפעמים טלית, גם השטן לובש טלית, הוא גם מצטבר באיזה שהוא בגד שלא לו.
ואז אתה מסתכל עליו, הוא יכול להראות לך צדיק, הוא יכול להראות לך חסיד, הוא יכול להראות לך קדוש, יכול להראות לך מקובל, יכול להראות לך, בבא אין שום בעיה.
השטן גם מתלבש בלבושים, וברגע שהוא מתלבש באיזה שהוא לבוש נראה לך לרגע וואו. וואו. וואו, איזה זה רעיון עמוק זה רע.
זה רעיון פנימי, וכל הרעיון הפנימי הזה כדי להוריד אותך עכשיו מהדרך וזה מפחיד. עוד מעט ניתן את העצות איך אנחנו בכל זאת מזהים אותו? אבל אבל זה זה היסוד.
באיגרות קודש של הרבי הוא מתייחס לזה והוא כותב לאדם מסוים.
שנמנעו.
לדבר עם מישהו מהמכירים שלו על נושא מאוד חשוב, נושא קריטי בשביל אותו אדם. מבחינה רוחנית לא מדבר איתו על זה. למה אני לא אומר לאנשים מה לעשות?
אתם יודעים מה רבי כותב לו? במכתב כתוב בגמרא שבני ישראל הם רחמנים וביישנים, וגומלי חסדים, וזה מידות שיש להם בטבע. אתה לקחת את המושג בושה שהוא טבע חיובי.
מוטמע בעם ישראל לקחת.
את הטבע הזה, ואיפה השתמשת בו?
איפה שכן, צריך לפתוח את הבאק כדי.
להציל חיים של מישהו?
זה אומר לו, הרבי יצר הרע בלבוש.
צדיק הנה, הוא לקח את ה, את הגמרא, את הביישנים של הגמרא מה אני אני?
מתבייש, זה לא יפה, זה לא נעים לדבר על זה, זה לא זה לא מכובד. זה לא מנומס. אתה פתאום משתמש במה שאתה לא צריך להשתמש.
זה שלילי, זה לא נכון, זה צדיק. יש גם חסיד.
יכול להיות גם יצר הרע שמתלבש בלבות של חסיד, מבלבל את האדם מטעה אותו וההטעיה גדולה. אני אומר לכם שהרבי הרשע אמר אחרי שאבא שלו סיפר שיכול להיות תהיה צררה דתי, ויצר ערך החסיד הוא אמר.
לא?
האמנתי עד שהוא לא סיפר לי. אמרתי עד שהאבא לא סיפר לי את זה, לא האמנתי שיכול להיות דבר כזה. תמיד חשבתי שיהיה צרה.
מתלבש בדברים קשים, אבל שהוא מתלבש בדברים.
בהצעצועיות, פתאום הוא בא ואומר לך.
אולי כדאי שתעסוק בזה עכשיו ובאמת אתה צריך לעסוק בזה, ובעצם אתה מפסיד את כל התיקון הרוחני שבגללו ירדה. נשמתך לעולם. אתה לא עולה על זה.
איך אז בכל זאת, איך מתקנים את זה? העצות שנותן הרבי לזהות, לזהות את העניין, אומר.
כל פעם, כך כלל.
בידיים שלך אני רוצה להקריא את לשונו כי זה יהיה הרבה יותר מדוייק ממה שאני אגיד. ואחר כך נסביר נקות כלל בידך תזכור אותו תמיד כל דבר.
אתה אומר המועיל או מביא לעבודה בפועל, הנה כל מניעה שתהיה לדבר הזה אפילו אם המניעה היא מדבר היותר נעלה, או רק מתחבולותיה של הנפש. הבהמת אתה רוצה לעשות משהו טוב. יש לך מיליון ואחד הסברים.
למה לא לעשות אותו?
כי זה לא כדאי, זה לא פה, זה לא שם. אני רוצה לספר לכם סיפור שאני מכיר מקרוב.
אדם.
שגר בישוב מסוים.
ביישוב הזה הוא רוצה לעשות איזה שהיא פעילות יהודית.
מה סך הכל הוא רוצה?
הוא רוצה, אשתו, רוצה לעמוד בסופרמרקט של יום שישי בחוץ ולחלק נרות שבת.
יש מישהו שהוא מהדמויות המרכזיות היהודי, דתי. כן, שהוא מהדמויות המרכזיות. הוא אומר לו, אני פה לא מעוניין.
שתעשה את זה? למה זה ירחיק את האנשים זה?
יגרום זה יתרום להם לשנאת הדת. זה זה זה אני לא מוסכים.
שתעשה את זה פה? אני פה, אני פה.
הבעל הבית, אני פה ערב, אני פה, אז זה לא רוצה.
שתעשה את זה פה, לא רוצה.
אז אותו בן אדם שואל, רגע, מה, מה, מה בסך הכל אם הייתי מגיע מבחוץ? אני לא יכול לחלק נירת ליד סופרמרקט יש חוק כזה שאומר שאסור לחלק אותו לחלק ליד הקלפי, אתה צריך להתרחק לך 25 מ', אבל ליד בתי ספר אתה צריך.
להתרחק 50 מ', כן?
אבל, אבל איפה כתוב שליד סופרמרקט בחוץ אתה לא יכול לעמוד לה? איפה, איפה, על איזה? על איזה סעיף בחוק עברתי, מה לא בסדר עם זה לא זה ירחיק.
זה יעשה זה פה. זה שם. איך אומרים, יכול להיות יכול להיות הסברים טובים.
ההסברים הם טובים, אבל מה תהיה המסקנה שאותו אדם או אישה לא ילכו ולא יעמדו ולא חלקו נרות שבת למי שתרצה לראות? אז זה דוגמה, הוא אומר, כל דבר לא משנה איזה הסבר שהוא לא יהיה, שהוא מונע אותך מהעשייה בפועל.
בא אליך בן אדם אומר לך אתה מכיר את החבר שלנו המשותף הזה והזה, אתה יודע? אני הייתי רוצה להציע לו, אולי שיבוא איתי לשישי שבת אליי הביתה. אולי הדעות שלו ישתנו.
אתה מכיר את אותו אחד? אתה אומר זה?
יראה איך משה רבנו קורע את הים, לא ישנה את הדעות שלו. זה עקשן. פרץ, אין, אין לי מה לעשות.
אין עם אתה עומד לך על הלשון להגיד לו עזוב אותו, זה בן אדם, אין מה לדבר איתו על עניינים דת. אין אל תאמין בו כלום, מה זה עזוב אותו.
אמרתי תהיה התוצאה ממה שאתה אומר שלא נעשה כלום, מה הוא רוצה לעשות? הוא רוצה לנסות יילך, לא ילך, אנחנו לא יודעים, אבל לנסות.
אז הוא אומר כל דבר שרק מוריד אותך ממשהו טוב לעשות או מאיזה יוזמה בונה. תמיד תדע כלל תמיד תדע שזה מהקליפה. ההסבר יכול להיות הסבר אלוקי, ההסבר אלוקי אומר למה לא תעשה, אני מדבר הכל שהפעולה שאתה רוצה לעשות היא מותרת על פי התורה.
אתה רוצה לעשות משהו שהוא לגיטימי, רק מה שנראה שזה לא יעזור שזה לא יפעל, זה לא יקדם כלום, אבל למה לא תעשה, למה לא תנסה? זה אתה חושב שלא יקדם בסדר, אבל אני אעשה למה אני לא אעשה?
זה כלל ראשון שהוא נותן כלל שני הרבה הרבה יותר מעניין זה באגרות הקודש של הרבי. בחלק 20 של האגרות הוא מביא כזה כלל ממש יוצא דופן. תחשבו תתעמקו, תעשו עבודה פנימית ותראו עד כמה זה נכון.
הוא אומר תמיד שאתה עושה משהו טוב. ההרגשה שלך אחר כך טובה וככל שעובר הזמן ההרגשה הטובה הולכת וגדלה.
תאמין שעשית משהו לא טוב אחריו, אתה מרגיש הרגשה זיוית פיספסתי, לא התנהגתי טוב, לא התבטאתי. נכון. צעקתי שלא במקום אתה מתחיל לשכנע את עצמך.
לא, אבל הוא היה צריך לשמוע את המשפטים האלה הוא היה חייב לשמוע את זה. אתה אומר את זה. הצלחת לשכנע את עצמך והרגשת הזיכרון עדיין נמצאת אצלך?
למה? כי ככה אלוקים נתן, אנחנו כולם.
אנשים טובים ולכולנו יש נשמה אלוקית. ולכולנו יש מערכת בקרה של הטוב והרע. לא, זה לא תמיד נמצא במודע זה לפעמים נמצא בתת מודע, אבל הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הזכות לדעת.
לדעת טוב, רע ומכוער לדעת, ואם אנחנו לא יודעים, תנסה תראה מה ההרגשה אחרי זה. עשית משהו טוב, תהיה הרגשה טובה. הרגשת סיפוק, הרגשת, עשית, עשייה, עשית משהו לא טוב.
אתה תרגיש שעשית משהו לא טוב, אבל אתה לא תבין את זה בשכל, בשכל, אתה תמצא 1001 הסברים. אני אני מזהיר אותכם מראש שבראש יכול להיות שבאידיאולוגיה אתה תלך כמו שאומרים ותרמה את עצמך שזה הדבר הכי טוב שהיה צריך להיעשות, אבל זה לא אמת.
אתה מרמה את עצמך אם אתה יודע?
לחוש תחושות. אתה תרגיש שאתה לא טוב.
בפנים.
זה איך אומרים, יש לנו שני קלפים. אנחנו יכולים לצעוד איתם קלף ראשון כל דבר, שמפריע לעשייה בפועל, להתקדם, לעשות ליצור. אפילו אם ההסבר יהיה הכי הגיוני, דע לך שהשורש שלו הוא מהקליפה.
ודבר שני, כשעשית את הדבר ואתה מרגיש הרגשה טובה. אתה יודע שהדבר הוא בשורשו.
על כל פנים?
טוב שעשית את הדבר וההרגשה היא לא טובה, או על כל פנים ברובה לא טובה. אתה יודע שהשורו לא בעייתי, אתה צריך לעשות חשבון או להתייעץ או לחשוב פעמיים אולי אתה שוגה. אני מכיר אנשים כאלה שיש להם רגשות נקם כלפי מישהו והם בטוחים שהם צריכים לחנך אותו ובשם החינוך הם מתעלמים ממנו ולא אומרים לו שלום.
וכשהוא אומר שלום הם לא יענו לו, הוא צריך להבין הוא עמלק.
שיידע את זה הוא עמלק, אבל אם הם יבדקו טוב טוב בלב אחרי שהם עוברים לידו והם לא אמרו את השלום הם מרגישים מן הרגשת.
ריק.
הרגשת זיפט? נכון, אני עקרוני, אני איש הם עקרונות. אני איש לא מתפעל משטויות.
זה מזכיר לי היה חבר כנסת. בורג היה יוסף בורג, היה קרוב משפחה של הרבי והוא נסע לניו יורק לצורך עניינים.
הוא נכנס גם כן לפגישה.
ועשו לו רעיון ברדיו אחרי הפגישה והוא מדבר אז המראיין שואל אותו. שמענו שהרבי מלובביץ' הוא אדם מיוחד ואנשים שיוצאים ממנו מאוד מתפעלים על הידע שלו על החוכמה שלו, על רוח הקודש שלו.
אז הוא עונה להם, ככה אני אגיד לכם את האמת. גם אני שמעתי את זה לפני שנסעתי וגם אני ידעתי רק שפחדתי שזה באמת יתפוס אותי אז כל הדרך וגם לפני שנכנסתי ממש אמרתי לעצמי ככה אני.
בור.
ואני לא מתפאל מהדברים.
כאלה.
ולא נתפעלתי. זאת אומרת, אני רוצה להגיד שאיך?
שהבן אדם כאילו מחליט אם הוא מחליט לא להתפעל וכוח. הוא לא התפעל אז עכשיו שהקדוש ברוך הוא לא לוקח את הבחירה החופשית של האדם. זאת אומרת הבן, אדם יכול, אז יכול למה?
אני מספר את הסיפור? באמת, יוסף בוק, שנשמתו במרומים אני לא לא מדבר על אני רוצה ללמוד מהסיפור משהו, העניין הוא זה. לפעמים אנחנו עם הרגשה זיפט הרגשתי אם שעשיתי משהו טוב.
יש אנשים כאלה שמסוגלים אולי לעבוד על עצמם, אבל לא לאורך זמן, לא לאורך זמן. אם אתה כנה עם עצמך. אתה יודע, זה טוב, זה לא טוב.
שכנעתי את עצמי, עבדתי על עצמי איך שאומרים ברחוב זה כן, אבל מבחינה אמיתית הקדוש ברוך הוא מסייע לאדם.
כן לדעת איפה אתה, מה אתה צריך לעשות או מה אתה לא צריך לעשות.
והנה אני רוצה, עכשיו אני סיימתי עכשיו את הנושא של הלבוש הלבוש של היתר.
שהוא מתלבש בלבושים, וגורם לנו לראות דברים לא נכונים ולראות טעויות ולפרש דברים בצורה לא נכונה ונתנו גם כן את הפתרונות. איך מתגברים על זה שלמה המלך? כשהוא הסתכל בעיני רוחו של החכם מכל אדם, על השטן כמו שהוא לבוש בלבושים של צדיק, אז הוא עשה ככה תנועת ביטול עם היד ואומרת זה הכל הבל זה שטויות.
אתה רואה את ה איך אומרים, אתה מצטער, זה שטויות.
עגבניות שלמה המלך לא נתן דברים פשוטים בקוהלת זה דבר עמוק. זה דבר לא מזוהה, לא מזוהה מיד, והוא הזהיר אותנו מפניו, תדע, לפי הפירוש השני בידרה נזכור. תמיד יש לנו את הפסוק ויש לנו את הפירוט של המדרש בקוהלת רבה, שזה החרב של שזה הידרש של מלאך המוות וכשהפירוש.
הראשון היה החרב של מלאך המוות דיברנו הפירוש השני.
שזה היה הבגד של מלאך המוות שמטה את האדם דיברנו?
עכשיו נדבר על הדרגה.
השלישית? ומהי יש מדרש קדום שמפרש לא חרב?
ולא.
לבוש, הוא אומר, הידרה. זה זה אימה, איימה, פחד איימתו של מלאך המוות.
מה הפירוש? אין הכל, אבל.
האמה, שרוכשות הבריאות ממלאך המוות זה אבל המדרש. תיקון המדרש הזה שאני אומר זה נקרא מדרש, לקח טוב של רבי טוביה ברבי אלעזר. זה מדרש שהתגלה לנו.
זאת אומרת לא היה אותו נתגלה מכתבים קדמונים, ובמדרש לא מוזכר המילה הידרא בכלל. ארן חדש תחת השמש הכל עוול תחת השמש. זה אומר מה הוא עושה?
מלאך המוות, אז זה מחנה המשותף בין המדרש הקדום מדרש רבה שאומרים הידרא זה.
ששניהם מפרשים, שזה הולך על מלאך המוות. זה אומר שזה הידרא, שזה או החרב או הבגד, וזה אומר שזה הפחד ממלאך המוות. הפחד האובססיבי.
ממלאך המוות.
זה.
אבל זה אבל ששלמה המלך ראה תחת השמש. הגמרא אומרת במסכת סוכה בדף מים בית שהיו 4 דברים שהקדוש, ברוך הוא עשה והתחרט שהוא עשה אותם.
ואחד מהם והאחרון שבהם זה מלאך המוות.
הוא יתחרט שהוא ברא את הגלות. זה היה הדבר הראשון, הוא יתחרט שהוא ברא את הקסדים. אלה שעשו את החורבן של הבית הבבלים הקסדים והוא התחרט שהוא שהוא ישמעאל ברא והוא התחררט על במהלך המוות יצר הרע.
הפחד של הפחד ממלאך המוות, האימה ממלאך המוות זה האבל שתחת השני אני רוצה.
להתייחס לנקודה הזו.
כי אני חושב שהנקודה הכי חשובה מכל שתי הבחינות שהזכרנו קודם כשאני מדבר על פחד ממהלך המוות, אני לא מדבר על פחד ממוות.
אני מדבר על המושג פחד בכלל, שירד לעולם.
מי שהוריד את הפחד לעולם זה מלאך המוות, לפני שהיה הפחד, מוות המוות זה הדבר הכי מפחיד שישנו בעולם. בתת המודע שבנפש האדם.
המת תמיד מעורר בך איזה שהיא זמן.
וזה משהו טבעי לאדם. זה לא איזה שהם, הזיות שהוא שהוא דמיין. היה קיין והיה, אבל וקין נסע לאבל מה שהיה.
נבהל, מה קרה? למה נבהלת? זה, מה שרצית?
הוא לא, הוא לא, הוא לא, הוא לא הרגיש את זה, הוא לא, הוא לא חווה את זה המוות בלי שילמדו אותנו שמוות זה חידלון בלי שקראנו על זה ספרים ובלי שקראנו על זה קאיין לא קרא על זה שום ספר, הוא לא ראה שום סרט על זה, ואף על פי כן הוא הוא התבטא גדול הבוני מנשוא, הוא נבהל.
זה זה היה פה איזה שהיא טראומה, משהו עבר. המוות הוא דבר מפחיד.
כל הפחדים שיש בעולם, כולם קטנים על המוות וכולם יונקים מהמוות כולם.
כשהמדרש אומר שהכל אבל זה אימתו של מלאך המוות. הוא בעצם אומר את זה על כל סוגי הפחד בעולם.
הפחד?
הוא כגורם מניע הוא אבל.
אם מה שמניע אותך לעשות משהו, זה פחד, זה אימה, אז מה שעשית= מעט מאוד אם אנחנו.
למשל.
מתארים דמות של אדם לא של אלוקים בכלל של אדם עריץ, דיקטטור שמצליח לשלוט באנשים בצורה מוחלטת מרוב פחד.
ואנחנו נראה איך שהוא עושה את זה. ניקח וידאו, ניקח סרט מאיך שעשה את זה. סטלין עם מר שמעו מהר שעשה את זה.
היטלר. ניקח סרט ונתבונן בזה מה תהיה התחושה הפשוטה שלנו כלפי אותו הריץ תחושת.
בוז.
זה מה שזה לזה. אתה מייחל שהאנשים שמתים שתמות שמקללים אותך ששונאים אותך.
שמאחלים לך את כל הדברים הכי שליליים שבעולם ועושים את מה שהם עושים רק מתוך פחד ואימה. לזה ציפית לזה איחלת? זה נקרא שאתה מושל עליהם זה נקרא שאתה כובש אותם, זה זה כלום.
זה לא= כלום.
אפילו אצל בני אדם אנחנו בזים למי שצריך את השליטה החיצונית הזאת. השטחית הזאתי. אם הצלחת איך אומרים לשכנע מישהו הצלחת ליצור מישהו שסליחה על הביטוי עבד מוסרי אליך, עשית אותו, בנית אותו השקעת בו, הוא מוכן למות בשבילך בגלל זה זה משהו יצרת משהו.
קנית משהו.
איתם משהו, אבל אם זה רק מתוך פחד ואימה, מה זה= אם זה נכון ביחס לבני אדם, בוא נתאר לעצמנו כמה זה נכון ביחס לעבודת השם.
אני עובד את השם רק מתוך פחד ואימה אך ורק מתוך פחד.
ואימה.
מרדה מתוך ראיית ממש רעדה.
אני אגיד לכם את האמת שאני לא, לא האמנתי שהדבר הזה יכול. לא האמנתי שהוא שהוא יכול.
שהוא ריאלי.
פגשתי אדם לא לפני הרבה זמן.
אדם שבמקצועו הוא עוסק בעיקור בעלי חיים. לא ניכנס עכשיו לצדדים הלכתיים, כי אני רוצה לספר סיפור הוא וטרינר. הוא אחד המומחים הגדולים בתחום שלו.
התחילו לא בעיות בתחום בדיוק באותו תחום שהוא עשה לבעלי.
החיים.
והוא הלך לאיזה שהוא מקובל. באותו מקובל ידע להגיד לו את זה בלי שהוא ידע עליו כלום.
אמר לו, זה בגלל זה שאתה עושה וזה אסור, וזה זה וזה ככה. הבן אדם נכנס לטראומה.
הוא התחיל לשמור שבת והתחיל זה והתחיל את זה והתחיל את זה, והוא לא שייך לכל מה. זה לא שייך. הוא יהודי.
ההוא שייך, אבל זה לא בהדרגה. זה לא עם מבנה, זה לא עם זה. זה לא עם בסיס.
הוא לא לא רואה, הוא לא מכיר. הוא לא למד לא כלום מתוך הפחד והאימה על איך אומרים על מה שקורה בכל המערכות הפנימיות שלו של אשתו. לא משנה כעת הסיפור השלם זה מפחיד אותו, אז הוא זה שוב מה?
ככה, אז זה גם אסור. זה גם עשו פופדי עשו פה. תארו לעצמכם בן אדם שהיה ניגש לכפתור של החשמל בשבת, ומרים אותו האצבע שלו מתפחמת.
אז מי היה ניגש עוד פעם לחשמל בשבת? אף אחד, מה זה היה= השמירת, שבת מהסגנון.
הזה?
לא שבר הרבה, אולי לא= בכלל.
למה, מה אתה זה? איך אומרים, אתה מכה?
אותי בראש אתה רוצה שאני אז אז אני אז אני אהיה בסדר אז אני אשמע או מה שאתה אומר וזה וזה אבל אני אוהב אותך.
אני באמת רוצה לשמור את התורה שלך איפה אני, ואיפה התורה שלך אז אני נתקלתי באדם הזה בצורת שמירת המצוות שלו, ובדילמות, שהוא היה מעלה בפניי כל פעם אימיילים וזה ואני לא אמרתי לו אף פעם אני חושב, אבל תשמע, הכניסו אותך פה לאיזשהו סרט, ואתה לא, אתה לא? איך אומרים, אתה אולי תעזוב? רגע את כל זה ותתחיל להתקדם בעזוב את מה שאתה.
זה תתחיל להתקדם בראש שלך בהבנה שלך. לאט לאט, בצעדים שלך.
זה יהיה אמיתי, שזה יהיה נכון.
אבל?
כאשר המלאך המוות שולט, ואני לא מדובר פה על מוות פיזי, אבל שמלאך המוות שולט והוא מכניס אותך לאיזה שהוא פחד. אז הפחד הזה הוא לא פחד בונה הוא פחד הבל, אומר עליו שלמה המלך, אימתו של מלאך המוות אבן הבל תחת השמש. הרבה דברים נעשים כאן בעולם.
הרבה דברים טובים נעשים בעולם. הרבה דברים חיוביים נעשים בעולם, אבל הם נעשים רק אני מפחדת. מה היא תגיד עליי?
מה הם יגידו ואיך יראו אותי והתדמית והפה, והשם זה, אחרי הכל, זה הכל נובע מחתם על הצק הזה. המלאך המוות. הוא חתם על הצק.
הזה של הפחד הזה.
אני לא אומר שאדם צריך להיות לא נורמלי להיות שונה מכולם, אבל תעשה את זה כי אתה מבין, תעשה את זה בהכרה שלך. אל תעשה את זה. רק מאיזשהו פחד ממה יאמרו, ממה יהיה או ממה פה וממה שם זה לא תחליט.
כלומר, המלך באזל הוא צוחק לזה יש לזה.
זה מקדם משהו גם כן.
מצרים, שנתן מכות לעבדים שלו. אז איך אומרים היה פתאום והיה רעמסס. ואולי גם הפירמידות שרואים היום.
הוא בנה משהו. אני לא יכול להגיד לכם שלא, אבל מה זה=
מה זה= זה לא זה לא אדם שעושה מרצון, אז כשמדובר עליו אולי כשרוצים לבנות בניינים זה שווה משהו. אבל כשרוצים לבנות משהו פנימי, קשר פנימי, יחס פנימי. זה לא= הרבה, אז זה אבן.
אין לזה פנימיות, אין לזה עוצמה. מי היה הראשון? הפחדן הראשון בעולם שהנחיל לכולנו את אובסציית הפחדים.
האדם הראשון, האדם הראשון כשחטא במשך 24 שעות אחרי שהוא חטא, אני חוזר עכשיו מה שכתוב ב-1 מפירושי הראשונים, רי בר יקר, והוא אומר שהאדם הראשון, 24 שעות אחרי שהוא חטא הוא לא ראה שום דבר משונה. רק שהגיע מוצאי שבת, ופתאום הוא ראה החושך.
וכמו ילדים קטנים שכשהם רואים חושך הם מפחדים, אדם הראשון פעם ראשונה בחיים שלו, הוא לא חי הרבה. הוא רק נוצר ביום שישי, אבל הוא פעם ראשונה.
הוא נתקע למציאות החושך, אלוקים אמר לו שמהיום אתה נתון לחסדיו של מלאך המוות.
מה הם חסדיו של במהלך אביו, שבמאה ועשרים שנה הוא יקח אותך? אבל האדם הראשון היה עמוק יותר? הוא הבין את המסר העמוק יותר שבאמרה הזאתי.
אני נתון לך סטיו של מלאך המוות זה שיהיו דברים בחיים האישיים שלי, שאני מופעל מתוך פחד.
הגיע הלילה הגיע.
החושך ופתאום הוא מבין שצריך לעשות משהו כדי שיהיה פה אור? כולם מכירים את הסיפור של שני האבנים שהוא יכה והוא יוציא את האור ועל שם זה אנחנו עושים את האבוקה במוצאי שבת ומברכים ובורא מורה האש, מוצאי שבת, כי האדם הראשון אז מצא את האש בפעם הראשונה. מי אילץ אותו למצוא האש.
מלאך המוות ואנחנו כולנו.
כאלה שמתוך.
פחד ואימה אנחנו לומדים יותר טוב למבחן ומתוך פחד ואימה אנחנו מתקדמים ואנחנו עושים, ואני יש לי פחד במה. אז אני חוזר על השיעור יותר וזה אז יוצא יותר טוב- טוב, הכל בהתאם לפחד שלי וכל הקידום.
שלנו בעולם זה חתיכת פחד אחד והכל זה מלאך המוות אחד גדול ושלמה. המלך עומד בחלון.
וצוחק עלינו, זה הכל, הכל לא.
אמת.
מה פירוש נכון שהוא מקדם אותך לאן שהוא? אבל היה הרבה יותר טוב, שזה יהיה אמיתי, כנה, בונה. עם עם עם חווייתי, עם רצון טוב.
מי שזוכר את התקופה שהוא עשה בחינות.
זה התקופה הכי הכי אפורה מכל הקריירה בקריירה עצמו. טוב לי נעים לי, אני מתקדם, אני לומד וזה, אבל בבחינות זה איזה כיווץ וכיווץ וקיבוץ ולזכור כל מיני דברים שלא ישמשו אותי בכלל לא קדימה ולא אחורה ולא בכל התזה נותן וככה זה זה. זה הפחד שמה אנחנו בפחד וזה לא מקדם אותנו.
זה לא בונה אותנו עכשיו. מי מי האדם הראשון עד היום הזה, כל הנשמות, שהיו כלולות בתוך הגוף.
לא, והיו כולנו היינו שם.
אנחנו מפוחדים, אנחנו אנחנו מופעלים באמצעות הפחד.
היו בודדים במשך הדורות שלא הופעלו באמצעות הפחד, והמדרש מונע אותם. מי למשל האמת?
אהרון הכהן, מסופר עליו שהוא תופס את מלאך המוות, ועוצר את המגיפה. זה לא רק.
תפיסת מלאך המוות הפיזי זה תנועה. מה זה לתפוס את מלאך המוות? אני?
לא מונה בגלל.
פחד בחיים שלי, אהרון הכהן, איש החסד, לא גיבור.
מלאך מוות בתחת וגבורה. זה הפך האישיות שלו. דוד המלך מלכות הוא גם כן לא היה שייך לפחד של מלאך המוות.
המדרש מביא זאת, אומרת השבחי רבי שמעון בר יוחאי. כתוב רשבי היה מאותה מאותה.
אנשים מהסוג הזה מהזן הזה, הם לא היו בגוף אדם הראשון. הם לא היו שם, הם לא היו שם מלך המלך המשיח, המשיח, בכלל?
נשמה שלא שייכת, אי אפשר להבין גאולה לעולם דוד, המלכה משיך אי אפשר שתבוא גאולה לעולם עם מישהו שנמצא בבוץ בתוך המאסר, עם כולם אדם הראשון נכנס במאסר מאז הדעת, היה צדיק נוסף.
שהוא בכוחות הזיכוך העצמי שלו, זאת אומרת, בעיקרון יכול להיות שהוא כן היה בגוף אדם הראשון, אבל הוא זיכך את עצמו בצורה יוצאת דופן יותר מכל הצדיקים.
וכיוון שהוא זיכח את עצמו ברמה כל כך גבוהה הוא.
היה מחוץ לפחד ממלאך המוות, ומי זה שמספר לנו את זה? הזוהר הקדוש מספר לנו את הנושא הזה על אליהו הנביא?
אליהו נביא קודם כל סתם לאינפורמציה. איך אומרים? מתחילים לספר על הילד מתי שהוא נולד.
אז הוא נולד ליוד בית חודש. לא לתשעה חודשים. יוד בית חודש.
עכשיו מה? מה המסר הרוחני של זה? זה שהוא התבשל שם, בתנור שברחם הרבה יותר מבן אדם רגיל, והיה ההבדל בינו ובין משה רבנו כי משה רבינו משה רבינו נולד לשבעה חודשים, 6+ ומשה רבינו היה לו.
חוסר בירור מסוים שלכן?
הוא היה צריך להיקבר פה באדמה, בארץ. אליהו הנביא לא נקבר פה. אליהו עלה בסערה השמיימה, היה לו גוף כל כך מזוכך שהוא יכל לעלות עם הגוף שלו.
הגוף שלו כמו הנשמה שלו. משה רבנו. אם אני שואל איזה נשמה הייתה גבוהה יותר של אליהו הנביא או של משה רבינו, אין שום שאלה שמשה רבינו נשמתו הייתה גבוהה יותר, אבל השאלה היא האם הצלחת להעלות את הגוף שלך לאותה רמה של הנשמה של?
משה.
רב, יהודה רבינו לא הצליח.
אליהו, הנשמה שלו לא הייתה כל כך גבוהה, אבל הוא הצליח לעלות את הגוף לאותה רמה של הנשמה. אז הוא עלה בשערה השמיים.
והזוהר יש מה שנקרא חלק בזוהר שנקרא זוהר חדש במגילת רות.
והזוהר החדש מספר לנו שעל הפסוק ויעל אליהו בשערי השמיימה.
אליהו עלה השמיימה ופוגש שמה את מלאך המוות. אומר לו, מה אתה עושה פה? איפה התעודות?
איפה התעודת, פטירה? איפה הזה. וזה והוא לא מוכן.
אתם יודעים שבלי תעודת פטירה ובלי רופא ובלי פה ובלי קצין, שיבדוק אם הוא נפטר בבית לא נפטר בבית, שלא תדעו מצרות אז.
לא, לא, לא יכלו לשחרר, לא יכול לשחרר אותך.
אז אליהו מתחיל לצעוק אלוקים, מה הבנאדם הזה רוצה ממני? תעודות, לי יש ויזה אז אלוקים באה ואמר נכון אלייהו, אבל מהלך המוות אמר. מה זה, מה זאת אומרת?
זה לא זאת אומרת, אבל זה משנה את החוקה.
ויש כללים ויש זה ומה יגידו אחרים. אמר לו הקדוש ברוך הוא למלאך המוות. האדם הזה הוא הרבה יותר ממך הוא יכול בשניה אחרת לעשות אותך איפר, אז כדאי תניח לו.
אז אליהו אומר תן לי בעל המוות אומר תן לי תן לי לרדת אליו קצת להתעסק איתו, לנסות אותו, אמר לו הקדוש ברוך הוא לך, רן, הוא ירד אליהו, תפס אותו, זה שוב זה דימויים מהזוהר של כל אחד מהם צריך ללמוד בשיעור בפור בפני עצמו, אליהו תפס אותו ועל המקום שם אותו תחת המגף שלו.
דרך עליו.
ואז מספר הזוהר של אליהו רצה.
להרוג את מלאך המוות לגמרי.
לא הגיע הזמן, עזוב אותו, ואז.
מהמהלך המוות הפך להיות הקפיץ של אליהו לעלות בסערה השמיי מה, ככה? זוהר מספר מתוך סערת רוחו של הסרטן עלה עליי אליהו השמיימה. זה זו החדש ברות אז אליהו.
הוא בן אדם.
שבירר את הגוף שלו לגמרי והוא רצה גם.
להרוג את השטן? איזה שטן הוא רוצה להרוג את השטן שאנחנו מדברים עליו עכשיו את השטן של הפחד, עבודת השם מתוך הפחד. את זה הוא רצה להכחיד.
הוא הגיע למצב שהוא.
עובד את השם ככה לא מפחד מאף אחד קנו קינאתי להשם צבאות, אני לא מפחד מאף אחד. אני אומרת את מה שאני חושב, אחיו יכול לרדוף אותי. לא מעניין אותי ממני, אני לא איך אומרים הישראלי.
אני לא סופר.
הוא הגיע לרמה כזו גבוהה, שזה היה בלתי אפשרי שלא להעלות אותו, כמו שאומרים עם הגוף כמו שהוא אז זה איך אומרים אליהו? לעומת אליהו משה נקבר אליהו.
לא מפחד ממלאכים בכלל וממלאך המוות בפרט. משה רבינו מפחד ממלאכים או לא, הוא מפחד ממלאכים. כמו שאומרת הגמרא במסכת שבת בדף פה טיט שהוא.
אומר, אני מפחד שהם ישרפו אותי. באבל שבפיהם.
ויש מדרש, שבסוף חייו הוא כולו פחד. אבל הקדוש ברוך הוא, ממה אתה פוחד? אני מפחד מהמלאך המוות הזה, לא רוצה שייגע בי, לא רוצה זה הקדוש ברוך הוא אני, אני לוקח אותך.
הוא לקח אותו בנשיקה, לא מלאך. המוות עם החרב שלו, אלא הקדוש ברוך הוא אז הוא פחד ממלאך המוות או לא פחד. מדוע מפני שהבירור של
הגוף?
לא היה אצלו בשלמות המלאה לעומת עוצמת הנשמה הגבוהה שהייתה לו. כל זה, מסביר הרבי הרשע בספר המאמרים.
הפרש סמך בא?
ואנחנו מחפשים עכשיו את התהום של אליהו היה לו תאום שקראו אותו רבי יהושע בן לוי שרבי יהושע בן לוי. כל הזמן בגמרא אתם תמצאו איך שהוא הולך ושפוגש את אליהו.
ואיפה אני פוגש את
המשיח? יש לו קו פתוח עם אליהו. הרבע שלו היה אליהו הנביא ואליהו הנביא לימד אותו איך להשתחרר מחומר הגוף, איך לא לפחד מהשטן.
ואחרי.
עבר קורס חזק. הוא הגיע לפגישה עם השטן בעצמו, ואז שהוא הגיע לפגישה עם השטן בעצמו, הוא הצליח לעבוד על השטן.
אבל אני מפחד ממך, אבל הוא לא פחד.
הוא לקח ממנו את הסכין וזה מסביר המער. הוא לקח ממנו את הסכין.
כי הוא רצה.
להכחיד את הפחד מהחרם של השטן בעולם מה זה מה? מה, זה ההכחדה הזו, מה היא הכחדה? זה בדיוק מה שהרבי שלו רצה לעשות.
אם הוא שם את השטן תחת המגף אני רוצה להרוג אותו, שאנשים לא יפחדו מ, לא יופעלו באמצעות פחד. זה מה שאני רוצה.
מה אומר לו הקדוש ברוך הוא? לא? לא, לא, לא, לא, לא.
הגיע הזמן בקשה להחזיר לשטן את ה. הוא קפץ הרי לגן עדן עם הסכין של מלאך המוות. ואז היה שביתה.
בחברה קדישא לא היו נפטרים, ואז הייתה דרישה, אז הייתה דרישה שישחרר את הסכין חזרה, אבל הוא נשאר שם בגופו.
איך זה כי הוא היה תלמיד של אליהו? אז הוא התקדם כמו שאומרים עם הראש של אליהו עלה. בקבלה כתוב שאליהו הוא לא נמצא למעלה עם הגוף ממש יש עולם הבריאה.
הוא משאיר שם את הגוף כמו אוטובוס, עוצרים למטה וזה ועולים לרשבי עם זה. אוטובוס פנימי יש לו, יש לו כזה גוף שמה שעומד שם ואומר מרקד באוויר בחלל ככה וכל פעם שהוא צריך לרדת פה שם, הוא לובש את הגוף הזה.
אבל רבי יהושע בן לוי היה עוד יותר. הוא נכנס עם הגוף פנימה, וכאן אני מגיע, שבעצם הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו כולנו נשתחרר מהפחד. ופה נשאלת השאלה, כתוב בתנך, שהקדוש ברוך הוא לא חוזר בו, ואני הזכרתי קודם את הגמרא במסכת סוכה שהקדוש ברוך הוא ברא משהו וחזר בו?
אז מפרשים שהקדוש ברוך הוא לא חזר בו, הקדוש ברוך הוא ברא את את המלאך המוות. הוא ברא אותנו כמפחדים ממנו, ואחר כך הוא חזר בו אחרי.
החזר בו זה לתת לנו את האפשרות.
להשתחרר מהפחד שלו זה עבודה, אבל יש לנו את היכולת כי אם הקדוש ברוך הוא לא היה.
חוזר בו אין שום.
סיכוי בעולם שאתה תצליח לנצח את הפחד מהמוות, את הפחד, את הפחד. אז הקדוש ברוך הוא חזר בו הוא ברא את המציאות הזאת וחזר כדי שיהיה לך אפשרות.
בחירה חופשית לצאת מזה ולעלות. איך אומרים מעלה מעלה?
הרבי מסביר בנוגע לפורים שעם ישראל כשהם קיבלו את התורה במעמד הר סיני בהתחלה זה היה בכפייה.
בפורים הם קיבלו את זה אחר כך.
ברצון.
ואז הרבי אומר דבר מעניין, הם קיבלו את זה בפורים ברצון ולכן נפל פחד היהודים על כולם. למה כשאתה קיבלת משהו באהבה וברצון, אתה עשית את הדבר כמו שאומרים? עושה את האמת מפני שהיא אמת ולא בגלל פחדים ועניינים וכפיות.
אז הקדוש ברוך הוא נותן לך מתנה? שהפחד.
שהיה לך במהלך המוות?
עובר אליהם.
זה יוצא ממך, נפל פחד. היהודים עליהם הפחד שהיה אצל היהודים. המושג פחד שהניע את היהודים עכשיו נפל על מי עליהם.
על הגון זאת אומרת, היהודי איבד את הפחד שלו. הוא לא מונע באמצעות הפחד אלא באמצעות הווא.
טוב, ואילו הגוי כן. באותו זמן היה מונע באמצעות הפחד. זה התיקון של פורים.
מה שנדרש לצאת מעבודת השם של כפייה לעבודת השם של.
אהבה של של שמחה ושל יראה אמיתית מהקדוש ברוך הוא. לא יראה של פחד מעונש וכדומה. אני רוצה לספר סיפור.
הסיפור הוא הוא קצת עצוב, אבל.
העצוב היה פעם. עכשיו נשאר רק שמח בעניין כמו שנראה בהמשך אחד מגדולי ישראל בשואה. שמו היה רבי יחיאל בעל.
רידי אש.
הוא היה יהודי.
שתלמיד חכם והוא זכה לצאת מהתופת הזאתי ולנצל, ואחר כך גם כן עבר וגר בארצות הברית והוא בשאלות והתשובות שלו מספר על משהו מצמרר, שהוא נשאל כשאלה הלכתית. אני רוצה להראות לכם מה זה נקרא בן אדם שלא מפחד.
מבחינה ערכית?
אנחנו לא אוחזים בזה, אנחנו רוצים רק טוב וכסד, אבל אנחנו נלמד מזה משהו, הוא מספר על אבא שלא, על אף אחד שיקל מתוך 7, ילדיו הוא קל 6.
בכל המחנות ובכל זה נשאר לו ילד אחד והילד האחד הזה היה קטן וחלש, והוא היה במחנה של ילדים שהיה ליד המחנה שלו. האבא הזה שמר כסף טמון באיזה שהוא מקום במסירות גדולה.
וחשב איך הוא יכול להציל את עצמו וכל הילד שלו.
הגיעה הבשורה שמחר צריכים לבוא 100 50 ילדים עם מחנה אחר לכאן, ומכיוון שאין מספיק מקום במחנה אז עושים מיפוי איזוטופים, עושים ניקיון והניקיון הזה של החלשים, הילדים החלשים והוא ידע איפה הילד שלו. אוז הוא היה בטוח, צריך להיות בתוך המאה החמישים.
אבל היה לו כסף.
לשחד את האפו שאת הילד שלו לא יקרה?
ובקצרה השאלה שלא הייתה אם מטיילת שלי לא לוקחים והילד שלי הוא החלש יצטרכו לקחת ילד אחר במקום והשאלה הייתה אם הוא יכול לשחד ואז את הילד שלו לא יקחו. ויקחו ילד אחר במקום. הרב שסיפר את הסיפור הזה אומר, אני התחלתי לבכות כשהוא שאל אותי את השאלה ושתקתי.
לא לא אמרתי לו כלום לא יכלתי, ואז אותו יהודי אומר לרב ככה.
כבוד הרב מזה שאתה שותק. אני מבין שזה לא גלאט זה לא חלק.
אם זה לא חלק, אני לא עושה את זה. הרב לא אמר לו כלום. אם זה לא חלק, אני לא עושה את זה.
העוצמה הזו של בן אדם בשביל מוסריות, בשביל ערך בשביל משהו.
זה, זה יכול לבוא רק ממי שבאמת לא מפחד. מי שבאמת מאמין ובאמת לא מפחד זה זה עוצמה. לא, לא לא רגילה.
לגמרי. לא. אין שום ספק שאנחנו לא נמצאים ולא יהיה בסיטואציה כזאתי, אבל אבל המסר שאנחנו יכולים ללמוד מספרים על אבא, אחד, שהבן שלו היה חולה והבן כל כך היה חולה שכבר לא יכל לבלוע כדורים, שום כלום לא יכול להכיל.
הוא הולך לרופא.
והרופא מתחיל לרשום איזה כדורים צריכים להביא וזה האבא צועק לו כל תרופה שהוא כותב הבן שלי לא יכול תמצא משהו אחר. זה לא כדורים, אז הרופא אומר לו טוב מוכן. אתה מוכן לשתוק.
עכשיו אני כותב אני, אז הוא כותב עוד+ הוא אמר לך תביא את כל הכדורים האלה מהבית מרקחת. אומר לו, מה זה יעזור עכשיו אני אומר מה לעשות. תשמע, מה שאני אומר הביא את הקול, הרופא לקח את הקול, הכניס את זה בתוך כלי.
תחן את זה.
אם נו לא היה לי מכתשת והיא שם את זה עם מים וערבב את הכל וזה היה כזה ריח חריף של תרופות, והוא הביא את זה ליד ליד הילד, והילד הריח את זה וזה הכל כך חריף שהוא התחיל להקיא הילד והוא הקיא את המחלה שלו החוצה.
לא כל פעם שאנחנו שומעים או רואים משהו זה הפירוש שאנחנו צריכים לקחת את התרופה הזאת פנימה. גם הסיפור הזה שאני סיפרתי על אותו אבא, זה איך אומרים, היה ועצוב שהיה, אבל משהו אנחנו יכולים ללמוד מזה. זאת אומרת, אנחנו מריחים את זה.
אנחנו יכולים לקלוט על מה מדובר. מדובר על בן אדם פה בעולם בכדור הזה שהגיע לבחינה כזאתי שהוא לא מפחד, הוא לא מפחד מעצמו והוא לא מפחד מהלב.
יד והוא לא מאפחד מהשכול והוא לא מפחד מהיגון שכל אלה פחדים הכי אלמנטריים בנפש של האדם. את כל זה הוא לא מפחד. למה בגלל איזשהו ערך, רוחני אלוקי, מה אלוקים רוצה ממני עכשיו השם נתן השם לקח.
היא שם השם מבורך, הוא חי עם המבחינה הזאת. הוא חי עם התנועה הזאתי. מה ששלמה המלך דרש מאיתנו, הוא דרש.
הוא סיפר לנו, הוא דיווח לנו למה הוא דיווח, בשביל מה הוא סיפר שאני אני.
תחת השמש אפילו בשמו אמר את זה. הרי הרי איך אומרים, איך אומרים מי מי, מי חזר משם? מי התגבר פעם על השטן שלמה המלך לא התכוון להתגבר עליו מבחינה פיזית או מהבחינה של אותו אחד שביקש שיקפיע אותו וקיבל מבית משפט העליון הפדרלי בארצות הברית.
חשוב שיקפיאו אותו מכיוון שהוא מאמין שביום מן הימים האנשים ימציאו את השיטה איך להכניס.
נשמות בתוך הגופים אז הוא רוצה שהגוף שלו ישאר שלם.
אנחנו לא הולכים להתמודד עם
בצורה זו, אבל אנחנו מתייחסים למושג פחד כדבר כללי ורוצים ללמוד ממנו שכל כמה שאנחנו נשתדל לחזק בנפש שלנו, את הטוב, את המוסרי, את החיובי את האלוקי, את האהבה, את ההבנה, את את העשייה.
עם.
טעם עם נימוק עם עם שלמות פנימית.
כל כמה שזה יהיה.
ויותר חזק. אנחנו מפילים פחד על אחרים. מרוקנים את הפחד מעצמנו על אחרים אני מתכוון על האויבים שלנו ומוציאים את הפחד מעצמנו וחיים יותר עם עם הבחינה עם האמת, האלוקית בטהרתה.
וזה מה, מה פועל? זה פועל באיזה שהוא מקום. העלאת מן, ככה זה נקרא בקבלה שיבולם מוות לנצח ומחר השם דמעה מעל כל פנים שיהיה אח טוב החסד, אבל זה זה העבודה שאני צריכים להשתתף.
להשקיע עד כמה שאנחנו יכולים בכל 3 הבחינות שדיברנו גם הבחינה הראשונה של להבין את ההידרה של שזה החרב של מלאך המוות.
הבחינה הזאתי של של של המרה, והכבד של התאבות. ההיתר שאנחנו צריכים להימנע מהם, מה שלא תכננו מראש מה שלא נצרך לגוף שלנו והבחינה השנייה של הבגד.
לפעמים, היצר מתלבש בלבוש של צדיק, בלבוש חסידי, ואנחנו צריכים ללמוד לזהות אותו אם הוא מפריע לאיזשהו, דבר אלוקי, עם איזה מפריע לאיזה שהוא דבר מעשי, והדבר האחרון זה להשתחרר מהפחד שהוא מפיל, כי גם אלוקים כבר מתחרט מהפחד הזה כיוון שהוא מתחרט, אנחנו יכולים בהחלט לעלות אותו ביחד על הטרמפ ולצאת.
מהעבודת. השם הילדותית שאדם עושה אותה אך ורק בגלל שהוא.
הוא רוצה כמו שאומרים, להיות מיוחד ומפחד מהאחרים ורוצה להתקדם מסיבה כזאת ואחרת מכל מיני דחפים לא פנימיים, אלא עושה את מה שהוא עושה כמו שאומר הרמבם עושה את האמת מפני שהיא אמת. ואז, זה הזמן של משיח. בן דוד מגיע גם כן משום שהוא שיא.
האמת הוא למעלה מבחינת אדם הראשון או למעלה. מהבחינה הזאת של העשייה מהעשייה בגלל דחף בגלל פחד. אז כשכל שאנחנו מתחברים בנפשמים בנפש מהבחינה הזאת אנחנו מגלים את המשיח הקטן שלוכנו.
זה מסייע לגלות את המשיח הכללי של עם ישראל.