אזיקון יקר

'אוף, מהרגע הראשון הרגשתי שמשהו לא מתחבר לי עם זלמן' חשבתי לעצמי.

משהו אצלו שנתפס אצלי כמו 'אובר' יראת-שמים הרגיש לי קצת מוזר. היה בו משהו צדקני מדי לטעמי. לא ידעתי להגדיר בעצמי אם זה הזכיר לי את השכנים שלי לשעבר, שניסו להתחקות אחר אורחות רבי חיים מבריסק ותלמידיו ולכן השתדלו להחמיר הרבה מעבר לדרישות ההלכתיות. חשתי שיש כאן קצת מעבר, פרומקייט [=אדיקות] בהגזמה. 

מבצע לולב והידור מפתיע

זכיתי לשמש כשליח חב"ד באחת מערי הארץ. לקראת הפעילות המתוכננת לחג הסוכות, החלטתי להזמין בחורים מהישיבה בה לומד בני, לתגבור.

'גם ככה, מי שלא טס לרבי – אין לו יותר מדי תעסוקה כאן בארץ' חשבתי לעצמי. ביקשתי מהבן שלי, מנחם, שיזמין חמישה חברים שלו, "תביא בבקשה רק חבר'ה כאלה שיודעים לעבוד. מי שבא רק כדי לסמן 'וי' על 'מבצעים' – לא אצלינו" הבהרתי לו.

האופי של מנחם שלי שונה ממני, הוא קצת מופנם וביישן. למזלי יש לו חברים אחרים, אני מתכוון בעיקר לשימי, הביטחון העצמי שלו גבוה מאוד, והוא עזר לו לגייס עוד ארבעה בחורים שהתארחו אצלנו בחול המועד.

"מזל שלמנהג חב"ד לא ישנים בסוכה" אמרה לי אשתי בחיוך, "איך היינו מכניסים בסוכה עוד חמישה מזרנים". 

צחקתי, נזכרתי איך כשהיינו ילדים היינו מצטופפים כולם בסוכה בהנאה. זה חלק מחוויית החג. 

"גם אם היינו צריכים לעשות זאת, היינו יכולים להסתדר עם אחת הסוכות שבניתי במרכזים המסחריים" חשבתי בקול.

אלה לא היו סוכות גדולות, הן נועדו בעיקר עבור "מבצע לולב", וגם עבור מי שמקפיד לאכול רק בסוכה, שיוכל ליהנות ממנה. "סוכת האחווה" כמו שאומרים.

בערב חג סוכות, עברתי על תחזית מזג האוויר הצפויה לחג, ומיד הבנתי שהסיכוי לרוחות קצת-חזקות הוא די-גבוה. הבאתי שוב את הסולם מהבית עם שתי חבילות אזיקונים והידקתי את הסכך למסגרת הברזל. מה שבטוח – בטוח.

כשעשיתי לבחורים סיור עם הרכב במרכזים המסחריים שיראו היכן הם עתידים לעבוד בשבוע הקרוב, שימי אמר מיד, "אם בחב"ד היו נוהגים לישון בסוכה, היינו צריכים לבנות סוכות ענק במרכזים המסחריים, ולשאול את העוברים ושבים, 'ישנת בסוכה היום, אחי?!' תוך הושטת סט פיג'מה חד-פעמי ליהודי התורן ולהציע בפניו את המיטה…" כולם צחקו וזה מאוד הפשיר את האווירה.

שמחתי ששימי נענה להצעתו של מנחם להיות שותף איתנו במהלך החג. הבחורים יצאו בכל יום למבצע-לולב באיזור המרכז המסחרי, וגם סייעו בשמחת בית השואבה שאירגנתי. 

התמונה שהרסה את שמחת החג

בבוקר הרביעי של חול המועד, קיבלתי תמונה מבעל-חנות הצמוד לסוכה שבניתי. היו לנו קשרים חמים, תוך כדי שהתמונה יורדת חשבתי שבוודאי הוא צילם את הפעילות של הבחורים ורצה לשתף אותי. אחרי כמה שניות התמונה נפתחה ואני רואה צילום של שמשת-זכוכית סדוקה. 

לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.

הגדלתי קצת, והבנתי שזו שמשת חלון-הראווה של החנות שלו.

חזרתי אליו בשיחת טלפון, "רוני, קודם כל מועדים לשמחה, אבל מה קרה? מה זו התמונה הזו ששלחת לי?" 

"כבוד הרב, חג שמח גם לך, רק שלחתי לך את התמונה הזו, איך הסכך שלך פגע בחנות שלי".

"מה? איך?!"

"תראה הרב, כנראה היו בלילה רוחות חזקות שהעיפו את הסכך היישר לכיוון חלון הראווה שלי, וזה הסדק הארוך שאתה רואה בזכוכית", סיים רוני.

"רוני, אתה בטוח? לא יתכן שזה הסכך שלי" אמרתי בקול בטוח. "אני זוכר בבירור שקשרתי אותו היטב. ידעתי שעלולות להיות רוחות בזמן הזה, ולא לקחתי סיכון". 

"אני לא יודע אם קשרת או שלא קשרת, בכל מקרה במצלמת האבטחה רואים שבשעה 04:13 הסכך שלך מתרומם באוויר וצונח ישירות על השמשה שלי..  וזה הנזק שנגרם". 

הוא לא דיבר על תשלום הנזק, אבל זה היה ברור. 

"אני אשלם לך את הנזק כמובן" מיהרתי לומר. רק ניסיתי לתהות שוב איך זה קרה. 

החלטתי לברר אצל הבחורים אולי הם יודעים.

האזיקונים נחתכו – ומי ישלם?

לאחר תשאול קצר, התברר שזלמן, הבחור ה'פנאטי' כפי שכיניתי אותו בסתר ליבי, רצה לשבת בסוכה לאכול משהו. "הסוכה לא היתה כשרה בכלל, בגלל האזיקונים", הסביר בביטחון שקצת נפגם כשראה את הפנים שלי.

הוא מלמל משהו על הלכה שהסכך צריך להיות תפוס בדבר שאינו מקבל טומאה, "אזיקונים הם מקבלים טומאה, אז לקחתי מספרים וחתכתי אותם".

"אין שום בעיה עם זה שהורדת את האזיקונים, אבל היית צריך לשים משהו אחר לקשור את הסכך, או לפחות לעדכן אותי. קיימת בעצמך 'ואכלת ושבעת – וברחת'?" שאלתי בניסיון להקליל קצת את האווירה המתוחה.

"לא לא, ממש לא, אני בירכתי ברכה מעין ג' עם ההוספות של חג סוכות" השיב לי זלמן ברצינות תהומית.

"אני התכוונתי ל'ברחת' בחי"ת, זה מה שסבתא שלי הייתה אומרת לנו כשילד היה עוזב את השולחן לפני ברכת המזון", זה היה כמובן בקריצה. אבל בפועל, הנזק שנגרם לא קרץ לי בכלל. 

רוני הסביר לי שחלון הראווה שלו עשוי אמנם מזכוכית טריפלקס, הזולה יותר, אבל עקב גודל החלון, שיצטרך להחליף את כולו, העלות הכוללת של החלון תיקח כמה אלפים טובים.

"אלפים טובים" חזרתי אחריו, חושב למי הם טובים.

זלמן נבהל כשקלט את משמעות המעשה שלו. הוא התחיל להצטדק שרצה להדר במצוות סוכה, ולא חשב שיהיו לזה השלכות כאלה. כשראה את פניי הרציניות, הוא התחיל לומר, "אבל אם צריך שאני אשלם, אני אדאג לכסף בעזרת ה'. אתם לא תצטרכו להינזק בגלל החומרות שלי" סיים במבוכה.

רווח לי מעט, בעיקר כשהבנתי שה'פנאט' הזה הוא גם 'בן-אדם', ומבין שזו לא חכמה להחמיר במצוות שבין אדם למקום כשזה בא על חשבון בין-אדם-לחבירו.

הושטתי לו יד ואמרתי לו, "תודה על לקיחת האחריות. לא מובן מאליו. אחרי החג נבדוק עם רב מה אומרת על כך ההלכה, בינתיים אתם יכולים להמשיך בפעילות היומית בשיא הכוח". כתפיו המכווצות של זלמן רפו מעט, ואף אני חזרתי לפעילות היומית שלי.

כאשר יומיים אחר כך קיבלתי הודעת תזכורת מרוני, השבתי לו שיזמין את הזכוכית הרצויה לו, ואני אשלם לו בהתאם לקבלה שיציג לי בהמשך. רוני הסביר שלא נעים לו לקחת מבית חב"ד, אבל אין לו ברירה כי זו הוצאה רצינית לא מתוכננת, שקשה לעמוד בה ככה פתאום. 

אמרתי לו את מה שאמרתי גם לזלמן: "אצלי גם ככה בשנה מתגלגלים מאות אלפי שקלים. אז אם אצטרך אני לשלם את העלות, בעז"ה אסתדר".

כשהרוח פוגשת את חושן משפט

מיד בסיום השיחה פניתי לשאול את הרב שלי, לדעת מה באמת אנחנו אמורים לעשות במצב כזה. תוך כדי שאני מספר לרב את השאלה, אני קולט שיש כאן בעצם שתי שאלות, גם כשרות הסוכה שהסכך שלה תפוס באזיקונים וגם שאלה בדיני ממונות.

לרגע התחלתי להתבייש שלא שאלתי את הרב מיד לפחות בכל הנוגע לכשרות הסוכות שלנו, אבל הרב לא המתין הרבה ומיד אמר לי שבדיעבד זה כשר גם כשהסכך קשור על ידי אזיקונים (שוע"ר סי' תרכט סי"ג), 

"אבל לכתחילה עדיף שלא יהיו אזיקונים בכלל?" שאלתי.

"לא בדיוק" הסביר הרב, "ראשית, אתה יכול לקשור תמיד עם חוט מהצומח, כמו עלים של לולב, אבל גם אם תיקח לייסט, קרש דק יחסית, ותשים אותו מעל הסכך – תוכל לחבר את הקרש עם אזיקון למסגרת הסוכה, ככה, כשהאזיקון לא מחובר לסכך ישירות אלא תופס רק את הקרש שמעל הסכך זה נחשב כמו 'מעמיד למעמיד', כלומר הסכך לא מוחזק ישירות על ידי האזיקונים, ואז זה מהודר לכתחילה (שם סי"ב)".

"תודה רבה הרב על העצות הפרקטיות", אמרתי לרב והתכוונתי לסיים את השיחה.

"ומה עם דיני הממונות, עם זה כבר הסתדרת?" שאל אותי הרב.

"אה לא.. שכחתי שיש לי גם את החלק זה לברר.." הסמקתי מאחורי הטלפון, "על מי באמת נופלת האחריות, עליי – בעל הסכך, או על הבחור ששחרר את האזיקונים?"

"אז תראה, בתורה יש ארבעה אבות נזיקין, אחד מהם הוא 'אש', כלומר נזק שנגרם באמצעות פעולה של האדם – הדלקת האש, בשיתוף פעולה עם גורם אחר – חומר הבערה שסייע לאש להתקדם הלאה".

"הרב מתכוון כאן שהרוח שיתפה פעולה עם הסכך שלי וגרמה לנזק המדובר?"

"אמ.. כן ולא, מצד אחד זו אשמת הרוח, אבל זה לא האשמה שלך כי אתה קשרת את הסכך כמו שצריך, והבחור הזה שחרר אותם" אמר הרב ושתק כמה רגעים. חיכיתי, והוא המשיך אחרי כמה שניות, "המקרה שלך דומה יותר להלכה בשלחן ערוך על אדם שזרק כלי מחלון ביתו.."

"אוי, זה ממש מסוכן" קטעתי את הרב.

"אמ.. כן ולא, מצד אחד הוא זרק, אבל הוא הניח לפני כן שני מזרנים תחת החלון שהכלי יפול עליהם ולא ינזק".

"לא חכם במיוחד, לדעתי", הערתי. 

"אמ.. כן ולא, זה תלוי באיזה כלי מדובר וגם באיזה מקום" המשיך הרב, "הגיע מישהו ואחרי שהכלי נזרק בטרם פגע במזרן – הלה הזיז את המזרן. הכלי פגש את הקרקע הקשה והתנפץ. בשולחן ערוך נפסק שהאדם שהזיז את המזרן – חייב לשלם על נזק הכלי. הרמ"א חולק ופוסק שהוא חייב רק מדין גרמא, כלומר פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים".

"במקרה שלכם, לכאורה כל הפוסקים יסכימו שהבחור שלנו נהג ברשלנות והוא דומה קצת לאיש שהזיז את המזרן ואִפשר לכלי להישבר, גם הוא חתך את האזיקונים ואִפשר לרוח להעיף את הסכך".

"כבוד הרב, אם יורשה לי, אבל זה דומה ולא דומה, כאילו כן ולא, מצד אחד הוא אִפשר לרוח להעיף, אבל זה לא ודאי שהרוח תעיף את הסכך על חלון הראווה ותשבור אותו", אמרתי לרב, כשמבלי משים אני מחקה את סגנון החשיבה שלו – כן ולא".

"בדיוק" אמר הרב, "לכן אני חושב שהוא בוודאי פטור מדיני אדם, אבל בדיני שמים – לכאורה יש מקום לחייב אותו, אם הוא רוצה לצאת ידי שמים, כי יש כאן משהו של מזיד".

"אם הוא חושש מדין שמים" אמרתי לעצמי, "נראה לי שהוא מאוד חושש" צחקתי קלות, כמי שהספיק לתהות על קנקנו. "מדין שמים כן ראוי לחייבו". 

בשיחה שלי עם זלמן, הסברתי לו שכאשר הוא שחרר אזיקון בסוכה שאינה באחריותו – אי אפשר לקרוא לזה "שוגג" לגמרי, שהרי כל בר-דעת אמור להבין מדוע קשרו את האזיקונים. ולכן למעשה – הוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.

זלמן קיבל את הדין בהכנעה. הוא הסביר שכנראה הכסף שהוא חוסך בשביל לטוס לרבי ילך בשביל זה, "אבל העיקר שזכיתי לעשות רצון אבי שבשמים" הוא אמר בהשלמה מעוררת השתאות.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים