קוראים לי רמי, ולצורך פרנסתי אני נאלץ להסתובב ברחבי העולם. בימים שאני נעדר מהבית זוגתי נוסעת להתארח אצל הילדים שלנו. כך הנכדים זוכים לשעות-סבתא במינון גבוה.
בתקופות שהבית עומד ריק מיושביו, אני משכיר אותו לתקופות קצרות, משהו בסגנון של AIRBNB רק בסגנון חרדי. המקווה השכונתי מייתר את הצורך בחברה בינלאומית, מודעה או שתיים וכולם יודעים שאם מחפשים דירה לזמן קצר – אני הכתובת הראשונה.
אני משתדל תמיד שהמקום יהיה מסודר ונקי, מזמין ונעים לאורח לשהות שם. המוטו של הפרסומת שלי היא "נהנית? ספר לחברך!". מסתבר שזה מוכיח את עצמו.
בסיכומה של שנה, אני מרוויח על הדירה יותר ממה שהייתי מקבל לוּ הייתי משכיר אותה לדייר קבוע. 'אולי אעשה אקזיט של AIRBNB למגזר החרדי' הרהרתי יום אחד.
יום חורפי אחד, לאחר שנגמרה שכירות של שבוע של בחור בשם בועז, חזרתי לביתי, לראות איך הבחור השאיר אותו, ולראות עד כמה צריך לנקות וכו'. ממבט ראשון, הבית היה נראה סביר. כשהסתובבתי במטבח, הופתעתי לגלות את תנור הטוסטר-אובן של פסח פתוח, ופירורים שנראו כמו שיריים של בורקס (סליחה מכל מי שקורא את זה בפסח ומתגרה כרגע… מצה עם מלח על חשבוני!) ניכרו על רצפת התנור.
נדהמתי. 'באיזה רשות החליט בועז להשתמש בתנור של פסח? בדרך כלל השוכרים משתמשים רק בחדר השינה. בוא נאמר שאין לי התנגדות שהשוכר ייהנה גם ממוצרי חשמל נוספים, כמובן באם הוא שומר מצוות ומקפיד על קלה כבחמורה, ובעצם, כל השוכרים שלי כאלה, אבל לפתוח את התנור של פסח?! באמת שיש גבול לחוצפה'.
כששאלתי את בועז על כך, הוא ממש התנצל: "האמת היא, שאכן רציתי לחמם בורקס, התנור הרגיל שתחת הכיריים לא עבד. הנחתי שהוא התקלקל והתנור שעמד בצד בקופסא הוא תנור חילופי שקנית בעקבות קלקול התנור. לא העליתי על דעתי שהוא מיועד לפסח".
האמת, שבהתחלה תכננתי לשפוך עליו אש וגופרית, אך ההתנצלות הכנה שלו ריככה אותי. "אני מבין שהיית רעב וזה היה הדבר הכי הגיוני שעבר לך בראש".
"אהה, נכון" הוא נשמע נבוך. "אני מוכן לבוא להכשיר לך אותו", אמר כשקולו התעודד טיפה. "אתה יודע, יש חומר מיוחד שניסיתי בשנה שעברה ועבד לי פיקס בניקיון לפני ההכשרה לפסח, ו…"
"אני לא מאלה שמכשירים תנורים לפסח", קטעתי אותו בחוסר סבלנות. "יש את הגומיות שלא ניתן להכשיר, וגם את הזכוכית לדעת האשכנזים, בכל מקרה מבלי להתייחס לפרטי הלכות הכשרת כלים, אני חושב שמן הראוי שתקנה לי תנור כזה חדש. מצידי – תיקח את הקודם לעצמך" הוספתי בנדיבות.
"טוב, אני אבדוק כמה עולה תנור כזה ונעמוד בקשר", אמר בועז והתנצל שוב על התקרית.
בערב, כשכעסי על בועז שכך, הרהרתי לרגע, 'מי אמר שהוא באמת חייב לי משהו, זה שאני מהדר ולא מעוניין להכשיר תנור – לא אומר שהוא צריך לשאת בתשלום עליו'.
'אבל הוא הסכים, וזו בעיה שלו', אמר קול אחר בתוכי.
'מה אכפת לך לשאול', השבתי כנגדו.
אחרי התפילה ניגשתי אל רב בית הכנסת וסיפרתי לו בקצרה את הקורות אותי, הוא האזין בקשב, ואמר לי:
"תראה, ה'נזק' שהוא עשה הוא לא בדיוק 'נזק' כפי שהתורה מגדירה אותו".
"מה זאת אומרת, הוא הרס לי את התנור לפסח, מה אני אמור לעשות? להקל בהלכה ולהכשיר אותו???"
"רגע", השיב לי הרב בנחת, "אפשר לקרוא ל'נזק' הזה בלשון הגמרא [גיטין נג, ב] 'נזק שאינו ניכר', כלומר נזק כזה שהוא בלי ניראות פיזית", הסתכלתי מבולבל על הרב, איך יתכן נזק כזה.
הרב לא נתן לי לשקוע בהרהורים ומיד הסביר, "יש מושג שנקרא 'היזק שאינו ניכר', לדוגמא, אדם שעירב תרומה בתוך פירות שכבר הפרישו מהם תרומות ומעשרות ואין בפירות שיעור שיכול לבטל את התרומה, כך שכל הפירות נאסרו לזר. בעין אלוקית אולי אפשר להבחין מהם פירות התרומה, אבל התורה לא בשמים היא ובעיני בשר אי אפשר להבחין בנזק שאירע, הפירות נראים טריים ושלמים לאחר העירוב כמו לפניו.
"גם הנזק שבועז עשה לך – גרם לתנור להיפסל משימוש בפסח, הוא נזק שאינו ניכר, ובגמרא יש מחלוקת אם צריך לשלם על כך, ובשלחן ערוך [חו"מ סי' שפה ס"א] נפסק שרק מי שעשה כן בכוונה כדי להזיק חייב. אני מניח", אמר הרב, "שאינך חושד בשוכר שלך שהוא עשה זאת בכוונה" –
"נכון", השלמתי.
"כך שעל פי הלכה הוא לא חייב לקנות לך תנור אחר, אתה מבין"? הנהנתי בראשי לחיוב כתשובה.
"אתה נראה לי יהודי למדן", החמיא לי הרב, "איתך אני יכול להעמיק עוד קצת". חייכתי במבוכה.
"גם אם בועז היה עושה זאת במזיד, לא בהכרח שהוא היה חייב לשלם לך תנור חדש. שים לב, שהנזק שנגרם לך אינו נזק אמיתי, אתה החלטת שהתנור הזה מיועד לפסח, ולכן עבורך זה נחשב כנזק. אם ננסה לתת מחיר אמיתי בשוּק למה שאירע כאן, יתברר שלא נגרם לך שום נזק ממוני, המחיר של תנור לפסח או תנור לכל השנה – הוא שווה. העובדה שאתה השתמשת בתנור לפסח אינה מחייבת אותו במאומה [ראה נתיבות המשפט חו"מ סי' קמח משה"א ס"ק א]. הבנת יקירי?" אמר הרב.
"תודה הרב, זה היה לימוד מעניין, הרגשתי שחזרתי קצת לשנות הלימוד בישיבה" סיימתי.
מיד כשיצאתי מבית הכנסת חייגתי אל בועז, הוא היה נשמע קצת מופתע שהתקשרתי אליו, ומיד התנצל "תכננתי כבר הערב לקנות את התנור ולהגיע אליך מחר…"
"לא, לא צריך" אמרתי, "יש לך אולי שתי דקות" שאלתי וכמעט בלי לשמוע את הסכמתו התחלתי למסור לו את כל המהלך ההלכתי של הרב. כשכיליתי את דבריי שאלתי אותו באותו טון שהרב שאל אותי "הבנת יקירי?", הוא השיב בחיוב ואמר לי, "רמי היקר, בזכותך חזרתי קצת אחורה לשנות הלימוד בישיבה".
"כן, זה נשמע לי מוּכר, גם אני חשתי כך".
"אצלנו בחב"ד", אמר לי בועז, "לא אומרים בסוף ההגדה 'חסל סדר פסח', כיון שקדושת הפסח נמשכת על פני כל השנה, אצלנו ראינו זאת בחוש", שנינו צחקנו ונפרדנו בידידות.
[עריכה: ש. מלומד ©️]
נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים
