תרומת איברים – כרטיס אדי

תעמולה רבתי נעשית בארץ ובעולם לצרף אנשים למעגל החותמים בחייהם על נכונותם לתרום את גופם לאחר מותם. השכנוע כולל הבטחות והטבות שונות לחותמים. משמעות החתימה היא, שלאחר מות החותם יוכלו בתי-רפואה להשתמש בגופתו לתועלת חולים אחרים, אם לצורך השתלת איברים או למטרת מחקרים רפואיים. ישנם אנשים רבים שכבר חתמו על טפסים אלו, חלקם ביוזמה אישית, וחלקם באופן קבוצתי כגון במהלך שירותם הצבאי. השאלה העקרונית היא: האם מבחינה הלכתית מותר לעשות שימוש בגופת נפטר לצורך ריפוי חולים אחרים, או לא?

1. נאמר בתורה[1] "לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלוקים תלוי". מכאן למדנו שאסור לבזות גופת מת[2].


2. הקדמונים כתבו שכאשר מבזים את גופו של המת, נשמתו רואה זאת והדבר מיסב לה צער[3].


3. במיתת מרים נאמר בתורה "ותמת שם מרים"[4], ובעגלה ערופה נאמר "וערפו שם את העגלה"[5], מכאן למדו גזירה שוה – כשם שעגלה ערופה אסורה בהנאה, כך גופו של מת אסור בהנאה[6]. הוה אומר, עצם השימוש בגופת מת אסור מדאורייתא[7].


4. בעקבות זאת כתבו הפוסקים שניתוחי מתים לשם מחקרים רפואיים הוא דבר אסור, כיון שיש בכך ביזוי וניוול המת וכן הנאה מגופו שכאמור אסורה מן התורה[8].


5. חשוב לציין שהאיסור לנוול את המת או ליהנות מגופתו קיים גם אם הוא עצמו הביע את הסכמתו לכך מחיים[9]. זאת משום שגוף האדם אינו בבעלותו ואין לו סמכות להתיר לאחרים לעשות בגופו דברים אסורים, בין בחייו ובין לאחר מותו[10].


6. למרות האמור, אם יש לפנינו חולה מסוכן והרופאים אומרים שאיבר מגופו של נפטר פלוני יכול להצילו ממוות, לדעת הרבה פוסקים נדחים כל האיסורים האמורים משום פיקוח נפש ומותר להשתמש בגוף הנפטר בכדי לנסות להציל את החולה המוגדר, למרות שהדבר כרוך בניוול המת[11].


7. עם זאת כתבו הפוסקים שאין על האדם חובה להסכים שיעשו כך בגופתו או בגופת קרובו, אלא זוהי רשות[12].


8. יתירה מזו, כמה פוסקים כתבו שיש אף להימנע מהסכמה כזו, כיון שפעמים רבות הרופאים, מתוך בהילותם להצלחת ההשתלה בחולה השני ומתוך אי-ציות לכללי ההלכה, מוציאים את האיבר מהתורם טרם הגיע רגע מותו על פי הלכה[13], או שמזרזים את מותו[14], דבר שאיסורו מוחלט ומוגדר כרצח[15].


9. בישראל קיימים כיום שני סוגי 'כרטיס תורם' לתרומת איברים אחר המוות, האחד מכונה 'אדי' והשני 'בלבבי', וישנם רבנים מסוימים המעודדים לחתום עליהם. אך חשוב ליידע את הציבור שאותם רבנים סומכים בעיניים עצומות על דעת הפוסקים שמוות-מוחי נחשב מוות מוחלט גם אם החולה עדיין מונשם ולבו פועם[16]; אולם דעה זו אינה מוסכמת ולדעת הרבה פוסקים אחרים כל עוד הלב פועם נחשב האדם חי והוצאת איברים ממנו בשלב זה נחשבת רצח (ועל כל פנים חשש רצח)[17]. יתירה מזו, עצם הבדיקה הרפואית המאשרת את המוות המוחי כרוכה באיסור, כיון שהיא נעשית באמצעות החדרת חומר רדיואקטיבי לגוף החולה שיתכן שמקרב את מותו, בשעה שאין בבדיקה זו תועלת כלשהי להצלת חייו[18].

ציונים:

[1] דברים כא, כג.

[2] בבא בתרא קנה, א. חולין יא, ב. שו"ת חתם סופר יו"ד סי' שלו על פי הרמב"ן דברים שם.

[3] ספר חסידים סי' תתשסג. תוספות יום טוב אבות פ"ב מ"ז.

[4] במדבר כ, א.

[5] דברים כא, ד.

[6] עבודה זרה כט, ב. שו"ע יו"ד סי' שמט ס"א-ב.

[7] שו"ע יו"ד שם ופתחי תשובה שם ס"ק א.

[8] שו"ת נודע ביהודה תנינא יו"ד סי' רי. שו"ת חתם סופר שם. שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שמז ד"ה ונראה. שו"ת שרידי אש ח"ב סי' צא עמ' תרו. שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' קנא.

[9] שו"ת חתם סופר שם. שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' יד אות י.

[10] שוע"ר הלכות נזקי גוף ונפש ודיניהם ס"ד. שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סי' קמ.

[11] ראה שו"ת נודע ביהודה שם. שו"ת חתם סופר שם. שו"ת מהר"ם שיק שם. ולהעיר משוע"ר סי' של ס"ז, עיי"ש. וראה עוד נחל האשכול על ספר האשכול הלכות מילה עמ' 117. קונטרס כליות יועצות עמ' ב.

[12] שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' ז אות כב. שם סוף סי' ט. שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' צא אות ה-ו.

[13] אף שע"פ חוקי המדינה יתכן וכבר נחשב כמת.

[14] וכבר היו דברים מעולם.

[15] שו"ת ציץ אליעזר שם אות ג, ד, ז. ספר שביבי הלוי סי' קלד וספר רב רבנן עמ' קמו – בשם הגר"ש ווזנר.

[16] וכידוע שעבור חלק מההשתלות דרוש שלבו של התורם יהיה עדיין פעיל. ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית ח"ג עמ' 67-88.

[17] ראה שו"ת חתם סופר יו"ד סי' שלח. שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' מו. שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' רלה. שם ח"ח סי' פו. הרב שלמה זלמן אוירבך בשולחן שלמה ערכי רפואה ח"ב עמ' כד-מג.

[18] ראה שו"ע יו"ד סי' שלט ס"א. שולחן שלמה שם עמ' כח.