האם מותר לתלות תמונה בבית הכנסת, לא בצד מזרח אלא לצדדים? ומה הדין בעזרת נשים? שמעתי שהדין שונה בבית חב״ד ושיש להקל יותר, האם יש לזה מקור?
תפריט
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
האם מותר לתלות תמונה בבית הכנסת, לא בצד מזרח אלא לצדדים? ומה הדין בעזרת נשים? שמעתי שהדין שונה בבית חב״ד ושיש להקל יותר, האם יש לזה מקור?
[1] ט"ז יו"ד סי' קמא ס"ק יד: "כתוב בהגהות אשר"י מביאו ב"י בשם רבינו אליקים דאין לצור בבית הכנסת צורות אלו, שלא יהא נראה כמשתחוה להם".
וראה שוע"ר סי' רמד קונטרס אחרון ס"ק ה, שעולה מדבריו שחושש לדעת הראשונים הסוברים שגם במקום של "רבים" (כגון בית כנסת) חיישינן ל"חשדא", ודלא כהרמ"א ביורה דעה שם סוף ס"ד ש"מתירין בשל רבים דליכא חשדא". עיי"ש.
יתירה מזו, גם לדעת הרמ"א הנ"ל, כתב הש"ך שם ס"ק כז שזהו רק לענין "להשהותם, משום דליכא חשדא ברבים, אבל לעשותם אין חילוק בין יחיד לרבים". ומוסיף הש"ך וכותב: "וכתב רבינו ירוחם אף על גב דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר להם".
[2] בהגהות בית לחם יהודה שם ס"ק יב אסר בכל הצדדים: "ולכאורה נראה דוקא בכותל המזרח שמשתחוין שם. ובעו"ה ראיתי בכמה קהילות קדושות שאינן נזהרין בזה, ואיני יודע טעם שלהם, אדרבה שראוי למחוק מכל הדפנות שמציירין צורות, דהא יש באיזה בית הכנסת הפתח בצד דרום או בצד צפון וכשיוצאין מבית הכנסת משתחוים לצד שכנגדו, אם כן אסור להיות שם שום צורה. וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין".
מאידך בשו"ת אבקל רוכל סי' סג כתב הבית יוסף שיש לחלק בין כותל המזרח לכתלים שבצדדים: "ועוד יש לחלק דהתם היו אותם הצורות לצדדי בית הכנסת אבל אם היו מציירים בכותל שהקהל היו מתפללים כנגדו היה מצוה להסירם משום חשדא".
וכיוצא בזה כתב גם בשו"ת מהרי"ט יו"ד ח"ב סי' לה: "דההוא אנדרטי דהוה בבי כנישתא דשף ויתיב לא היה במקום שהעם מתפללים כנגדו וליכא חשדא אלא מפני הרואים אותו שם בבית הכנסת וגבי רבים ליכא חשדא אבל צורות הללו כנגד המשתחוים היו ויש לאסור דנראה כמשתחוה להם".
וראה גם קיצור שו"ע סי' כה ס"ז, שנקט בפשטות שגם ההשתחויה ביציאה מביהכנ"ס (שהזכיר הבית לחם יהודה הנ"ל) היא לצד ארון הקודש (ולא לצדדים כפי שהבין הבית לחם יהודה), ובזה נשמט היסוד לחומרתו של הבית לחם יהודה בשאר כתלי בית הכנסת: "כשיוצא מבית הכנסת אומר הפסוק ה' נחני וגו' ומשתחוה מול הארון הקודש, כתלמיד הנפטר מרבו".