תחפושת של ילדה לילד

[1] שולחן ערוך יורה דעה (סי' קפב ס"ה): "לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע כו' (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא) כו', ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים. הגה: ואפילו באחד מן הבגדים אסור, אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה".

[2] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן (סי' שמג ס"ה): "לספות לו איסור בידים אסור לכל אדם מן התורה אפילו אינו בר הבנה כלל".

וראה שו"ת אגרות משה (אה"ע ח"ד סי' סב): "מזמן שמתחילות הנשים להלביש בקפידא לתינוק בגדים אחרים ולתינוקת בגדים אחרים אולי שייך ממילא להתחשב גם מנהגא לצניעות ואף שהן עצמן התינוק והתינוקת אין להן שום הרגשה בזה".

[3] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן (סי' שמג ס"ב-ס"ד): "אביו כיון שהוא מצווה מדברי סופרים לחנך את בנו או בתו אפילו במצוות עשה משהגיעו לחינוך, כל שכן שמחוייב מדברי סופרים לגעור בהם ולהפרישם מלעבור על לא תעשה כו'. החינוך בלא תעשה כו' הוא בכל תינוק שהוא בר הבנה שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות או לאכול, אבל תינוק שאינו בר הבנה כלל אין אביו מצווה למנעו בעל כרחו כו'. אבל אמו אין מצווה עליו כלל בין במצות עשה בין בלא תעשה".

[4] הרמ"א (סי' תרצו ס"ח) כתב: "מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא כו'. וי"א דאסור. אבל המנהג כסברא הראשונה".

אך כבר כתב על זה הט"ז (יו"ד סי' קפב ס"ק ד): "מורי וחמי ז"ל כתב שיש לאסור את זה והביא ראיה ממה שכתב ר"א ממיץ לאסור לעשות כן מפני שמחת חתן או כלה והשומע לאסור תבוא עליו ברכה".

דברי הט"ז הובאו במשנה ברורה (סי' תרצו ס"ק ל), והוסיף: "ואם כל המלבושים של איש רק מלבוש א' של אשה וניכרים הם אפשר שאין למחות בהם [פמ"ג]".