דף עבודה לילדים (וכדומה) שעליו מתנוסס שם בן ארבע אותיות, האם דורש גניזה בתנאים שונים? והאם יש הבדל בין העתקת פסוקים ודברי תורה בכלל ל'שם המפורש' בעצם ההיתר ובאופן הגניזה?
א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
דף עבודה לילדים (וכדומה) שעליו מתנוסס שם בן ארבע אותיות, האם דורש גניזה בתנאים שונים? והאם יש הבדל בין העתקת פסוקים ודברי תורה בכלל ל'שם המפורש' בעצם ההיתר ובאופן הגניזה?
שם משבעת שמותיו של הקב"ה[1] הכתוב כצורתו על דף כלשהו, טעון השם גניזה[2] (ולכתחילה יש להימנע מלכתוב שם קדוש כצורתו על דף שעלול להגיע לידי ביזיון[3]).
גם פסוק הכתוב על דף כלשהו, אסור להשליכו בבזיון ודרוש גניזה[4]. ג' תיבות מפסוק שיש להן משמעות – דינן כפסוק[5].
כמו כן דברי תורה שבעל פה – טעונים גניזה[6].
[1] שו"ע יו"ד סי' רעו ס"ט: "ואלו השבעה שמות, שם ההויה ושם אדנות ואל אלוה אלהים שדי צבאות. ויש גורסין ג"כ אהי"ה אשר אהי"ה".
[2] שו"ע יו"ד סי' רעו סי"ג: "כלי שהיה כתוב עליו שם, קוצץ מקום השם, וגונזו".
[3] רמ"א שם: "ואסור לכתוב שם לכתחלה שלא בספר, דיוכל לבא לידי בזיון".
[4] שו"ע יו"ד סי' רפג ס"ד: "אסור לרקם פסוקים בטלית". ש"ך שם ס"ק ו: "מפני שהוא מביא פסוקי התורה לידי זלזול כי הציצית שבטלית אינם אלא תשמישי מצוה ולא תשמישי קדושה ומותר לבא בטלית מצוייצת לבית הכסא ולבה"מ ולהשתמש בו ולכסות בו את הערוה ואיך יביא פסוקי התורה במקום טינופת וזלזול וכתב העט"ז ומטעם זה התירו לכתוב פסוקים על המפות של ס"ת מפני שהם תשמישי קדושה ואסור לנהוג בהם קלות".
[5] ראה שו"ע שם סי' רפד ס"ב, ובפתחי תשובה שם ס"ק א.
[6] ראה שוע"ר סי' שלד סי"ב: "עכשיו משום עת לעשות לה' הפרו תורתך התירו לכתוב כל הספרים אפילו של תורה שבעל פה וכל הברכות והתפלות מפני שנתמעט הלב ונתרבה השכחה ולכן מצילין אותם מפני הדליקה ומכל מקום התורפה".