מהו המאפיין המהותי של צוואה הלכתית תורנית מול צוואה שאיננה כזו?
תפריט
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
מהו המאפיין המהותי של צוואה הלכתית תורנית מול צוואה שאיננה כזו?
על פי הלכה, בכדי שנכסי המוריש יתחלקו ליורשיו באופן שונה מכללי הירושה הרגילים שנקבעו בתורה, כגון לתת לבנות כמו לבנים או לתת לבכור כמו לשאר היורשים, צריך המוריש להקנות את הנכסים ליורשיו בחייו.
לכן, בצוואה הלכתית אמור להופיע סעיף המדגיש שחלוקת הנכסים נעשית בדרך מתנה לפני המוות, וכי המתנה נעשתה באמצעות קניינים המועילים על פי תורה.
ראה שו"ע חו"מ סי' רפא ס"א: "אין אדם יכול להוריש מי שאינו ראוי ליורשו, ולא לעקור הירושה מהיורש, בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע, בין על פה בין בכתב. לפיכך האומר איש פלוני בכורי לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו, לא אמר כלום. איש פלוני יירשני, במקום שיש לו בת, בתי תירשני, במקום שיש לו בן, לא אמר כלום, וכן כל כיוצא בזה". ושם ס"ה: "אם היה בריא, אינו יכול להוסיף ולא לגרוע לא לבכור ולא לאחד משאר יורשים". ובסמ"ע שם ס"ק ו: "פירוש, בלשון ירושה אינו יכול, דעדיין לא הגיע זמן ירושה, אבל בלשון מתנה ובקנין דבריו קיימין". ושם סי' רנ סי"ז: "ואין קנין לאחר מיתה".