פרחים בבית כנסת

[1] ראה שוע"ר סי' תצד סי"ד-טו ש"נוהגין לשטוח עשבים" בבית הכנסת בחג השבועות "זכר לשמחת מתן תורה" שהיו שם עשבים סביב ההר (משנה ברורה שם ס"ק י), וכן "להעמיד אילנות" בבית הכנסת "להזכיר שבעצרת נידונין על פירות האילן". ובספר מהרי"ל מנהגים הלכות חג השבועות אות ב כתב שמניחים בבית הכנסת גם "שושנים" דהיינו פרחים, ומנמק – "לשמחת הרגל". מכאן למדנו שאין איסור בעצם הכנסת פרחים לבית הכנסת משום שמחה.

ואף שהבאת פרחים לאירועים הוא מנהג ידוע של הגויים, אין לאסור זאת משום "ובחוקותיהם לא תלכו". משום שאין עושים זאת כדי להידמות לגויים, אלא משום כבוד או שמחה. ועל דרך מה שכתב הריב"ש סי' קנח והובא בדרכי משה יו"ד סי' שצג, שאין איסור "לצאת לבית החיים בקר כל שבעה ימי אבלות" אף ש"לקחו זה המנהג מהישמעאלים", כיון שאין עושים כן כדי להידמות להם אלא "לכבוד המת" וגם הישמעאלים עצמם אינם עושים כן משום "חוקה" אלא משום "חשיבותא" דהמת, ו"אם באנו לומר כן נאסור ההספד מפני שהעובדי כוכבים ג"כ מספידין". והוא הדין כאן, הבאת פרחים לאירוע הוא דבר שמוסיף כבוד ושמחה, ולכן אין איסור לעשותו אף שנהגו כן גם הגויים.

וראה מה שכתב הרמ"א בהגהה על שו"ע יו"ד סי' קעח ס"א בענין איסור ובחוקותיהם לא תלכו: "וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות, או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם, אבל דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו, וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר מותר".

וראה עוד מה שכתב באריכות בשו"ת יביע אומר ח"ג יו"ד סי' כד בענין הנחת זרי פרחים על ארון של מת, עיי"ש.