הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
בקהילתנו יש לנו שני אנשים מבוגרים אב ובנו שהתגיירו, כנהוג לעלייה לתורה קוראים לאב גד בן אברהם ולבן יוסף בן אברהם (בלי תוספת אבינו כדברי הא"ר החולק על הט"ז שהבאתם באתר). האב שואל: האם אפשר לקרוא לבנו יוסף בן גד, או יוסף בן גד בן אברהם מטעמים מובנים (בפרט שהגזבר טעה וקראו ככה יוסף בן גד בשבת האחרונה והמגיד תיקן ואמר יוסף בן אברהם והגזבר התעקש עד שסוף סוף הבין טעותו וכל זה היה בקול רם)?
אב ובנו שהתגיירו, במקום בושה וחוסר נעימות וכבוד הבריות יש מקום להתיר להעלות את הבן לתורה על שם אביו הביולוגי הגר שגידלו, במקום בתואר "בן אברהם"[1].
[1] גבי בן מאומץ כתב הרמ"א (חו"מ סי' מב סט"ו): "מי שמגדל יתום בתוך ביתו, וכתב עליו בשטר בני, או היתום כתב על המגדלו אבי או אמי, לא מקרי מזויף, וכשר, הואיל וגדלוהו, ראוי לכתוב כך" (ומקורו מתשובת מיימוני ספר משפטים סי' מח).
והחתם סופר (שו"ת, אבה"ע ח"א סי' עו ד"ה הנה הראשון) כתב שאפשר לסמוך על דברי הרמ"א הללו גם בכדי להעלותו לתורה בשם המגדלו, וז"ל: "תחלה נאמר, מה שהרעיש מעלתו על שחתם עצמו עלה לס"ת בשם אברהם בן אליה, שזה מעשה אשר לא יעשה כן, ולא נשמע כמוהו וכו', לכאורה לא ידעתי כל הרעש הזה, הלא כתב בתשובת מיימוני, שבסוף ספר משפטים סי' מה וששאלתם כו'", דהיינו שאפילו מי שידוע שם אביו, יכול לעלות לתורה לכתחילה בשם אביו המאמצו.
ובשו"ת באר שרים (הנ"ל אות ג) הוסיף: "ומעתה, מדוע לא נחשוש שבאם יגיע היתום הנ"ל לגט שיצא חורבא מהך שטר שהיה כשר ואושר בבית דין, שיכתבו פלוני בן פלוני והוא לאו בנו, אלא על כרחך כדבר האליה רבה הנ"ל שבגט סמכינן על חקירות הבי"ד שיחקרו שמו ושם אביו ויגיעו לאמת, וה"ה לענ"ד גם בקריאה לס"ת דינא הכי שיש לסמוך על דברי הרמ"א הנ"ל".
[וראה עוד: שו"ת אגרות משה אבה"ע ח"ד סי' כו, ב; קובץ הלכות בדיני העולה לתורה, שרייבר, עמ' לב; פסקי תשובות, סי' קלט ד; שו"ת אבן פנה, נשר, ח"ב סי' ט].
